פרשת שלח לך תשי"ז - חטאו של דור המדבר
א. שאלה כלללית בחטאו של דור המדבר
שתי תשובות ניתנות בספר עקדת יצחק, לחטאו של דור המדבר (לא של המרגלים), ואלה דבריו:
לא רצו בארץ חמדה, משום דמאיסא עליהם... ומיאוס הארץ היא העניין אשר עמד עלינו לכלותנו בכל הדורות, ובעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והיינו חרפה לשכננו, לעג וקלס לסביבותינו, ואין שום מבוא לשוב אל שלמותנו כי אם בשובנו אליה
ובמקום אחר:
ומה חורי האף הגדול הזה אשר עלה לפניו יתעלה בגזור עליהם גזרה, לא יוכלו כפרהּ, כי לכאורה מה איכפת ליה לקדוש ברוך הוא, אם ימאסו בארץ טובה ארץ זבת חלב ודבש, והלוא היא עיקר הטובות הזמניות? אלא שהאמת הברורה היא כי לא אותה מאסו, אבל עזבו את ה', ניאצו את קדוש ישראל, השם נפשם בחיים המוגבלים והמאושרים, המסורים להם על ידי התורה; וזאת הארץ הקדושה, אשר שני העניינים יחד הם מדרגות הסולם לעלות... ונזורו אחור ממעלת אלו החיים הנפשיים, כמו שאמרו בפיהם "לא נוכל לעלות", כי אין חפצם לעלות לרשת ארצות החיים, ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה", כי היא דרך ירידה אל ארץ לא מטוהרה...
1. מה ההבדל בין שתי תשובותיו?
2. מה הם הפסוקים בפרקנו (או במקומות אחרים בתורה) שבהם יש למצוא סמך לדבריו של בעל העקדה?
**
3. האם סוטה הוא בתשובתו השנייה מפשוטו של מקרא או לא?
ב. דברי בעל עקדת יצחק
"וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז"
And wherefore doth the LORD bring us unto this land, to fall by the sword? Our wives and our little ones will be a prey; were it not better for us to return into Egypt?’
בעל עקדת יצחק:
"ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב" לרשת אחוזת נחלה לנשינו וטפנו. יעזוב אותנו במדבר הזה! ואם יסתכנו בכאן הנשים והטף לפני מלכי אלו הארצות, שיבואו עלינו, נשינו וטפנו יהיו לבז, ולא נחוש להם ונבחר בזה מאשר ניפול בחרב לרשת משכנות לא לנו. וכאשר נעשה חשבון כל החשבונות והצדדים שבכאן, נמצא שטוב מזה לשוב מצרימה, ויהיה השעבוד להם בחירת הרע במיעוטו.
1. מה היא הפליאה הסגנונית שאותה רצה ליישב?
**
2. במה סוטה הוא מפשוטו של מקרא?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
1) פסוק א'
ד"ה כל העדה: ראשי סנהדראות.
א. מניין לו לרש"י שזהו פירושו?
ב. למה לא יפרש מלת "עדה" כך בשמות י"ב ג', ויפרשנו כבמקומנו בויקרא ד' י"ג ד"ה עדת ישראל?
2) פסוק ב'
ד"ה לו מתנו: הלואי ומתנו.
**
למה יפרש רש"י מלת "לו" כאן, למה לא יסתפק במה שפירשה כבר בבראשית כ"ג י"ג ד"ה אך אם אתה לו שמעני וחזר ופירשה בראשית ל' ל"ד ד"ה לו יהי כדבריך.
3) פסוק ד'
ד"ה נתנה ראש: כתרגומו נמני רישא, נשים עלינו מלך. ורבותינו פירשו לשון עבודה זרה.
א. מה ראה רש"י להביא כאן את דברי תרגום אונקלוס ולפרש הביטוי, ולמה לא יסתפק במה שפירש בבראשית מ"א מ"א ד"ה נתתי אותך: מניתי יתך (ועיין שם עד אף דבריו!)?
**
ב. למה לא יסתפק רש"י כאן בפשוטו של מקרא? מדוע ראה להביא כאן אף את מדרש חז"ל?
**
ג. מה רמז מצאו רבותינו כאן לעבודה זרה?
(להבנת דברי חז"ל אלה עיין בדברי הרמב"ן, ט"ו ל':
ד"ה אשר תעשה ביד רמה: ...ויהיה שעור הכתוב (ט"ו כ"ב) "וכי תשגו" ללכת אחרי אלוהים אחרים "ולא תעשו" דבר מכל מצוות ה', כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שציוה השם הנכבד בין במצוות לא תעשה; שאם יש אלוה זולתו – יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום; ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודת כוכבים ומזלות... ונכנסה כאן (=בפרשת שלח) בעבור שהם מרו דבר ה' ואמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות.)
ד"ה סר צלם: מגנם וחזקם. כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם; דבר אחר: צלו של המקום סר מעליהם.
סר צלם THEIR DEFENSE (lit., shade) IS DEPARTED [FROM THEM] — i.e. their shield and their strength is departed from them: the virtuous among them are dead; one of them was Job, who had protected them by his righteousness (Sotah 35a; cf. Bava Batra 15a). [Another explanation is: the shade (protection) of the Omnipresent is departed from them]. (Cf. Psalms 121:5).
א. היכן בתנ"ך מצינו "צל" בהוראה מושאלת זו של מגן וחוזק?
**
ב. למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון, ומה ראה צורך להוסיף עליו עוד דבר אחר?
ד. מעשה יהושע וכלב
"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם"
And Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were of them that spied out the land, rent their clothes.
כי יאמר האומר: מי אתם יהושע וכלב לעשות מעשה זה – קריעת בגדיכם – מה שלא עשו כל גדולי ישראל? (הכוונה למשה ואהרן והזקנים) ואמר הטעם, כי לא היה זה לצד שהחשיבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים, שתרו אותה וראו מעלתה. גם נתכוון בזה לומר, כי נתכוונו בקריעתם זו להרעישם, לומר: "אלו תרו את הארץ וקרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל!" ועל כן יכחישו דברי המרגלים.
ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים, and Joshua son of Nun and Caleb son of Yefuneh who had been part of the team that toured the land, etc. Who did not know that these two had been part of the team? Why did the Torah have to mention this? The reason is that the Torah wanted to justify that these two men rent their garments in grief over what their colleagues had done. Some of the Israelites might have seen such an action as something presumptuous seeing that none of the elders had seen fit to rend their clothing. The Torah therefore had to tell us that the reason that Joshua and Caleb rent their garments was not that they felt superior to the elders, etc., but that they had experienced the beauty of the land of Canaan, something even Moses had not seen with his own eyes. They had greater reason to mourn what they stood to lose than anybody else. They also hoped to lend emphasis to their feeling of disgust that their colleagues had despised the land of Canaan by publicly rending their garments in the sight of all the Israelites. This was the most potent protest against what the ten spies had said that they could think of.
שני קשיים בפסוק רצה בעל אור החיים לישב בדבריו. אלו הם?
ה. "כי לחמנו הם סר צלם"
"כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם"
Only rebel not against the LORD, neither fear ye the people of the land; for they are bread for us; their defence is removed from over them, and the LORD is with us; fear them not.’
ד"ה כי לחמנו הם: נאכלם כלחם וכן (בתהלים י"ד) "אוכלי עמי אכלו לחם".
For they are [as] our bread. We will consume them like bread, as in, “Those who devoured My people partook of bread” (Tehillim 14:4).
ד"ה סר צילם: כי הגיבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו – לבו ירא.
Their protection is removed. Even a mighty warrior, if he has no shield to protect him, will be afraid.
אברבנאל:
לחמנו הם סר צילם: הוא מליצה נכבדת שהיו כנענים כמו המן – לחמם של ישראל – כאשר סר הצל מעליו, בעלות השמש "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ו), כן יהיו יושבי הארץ.
1. מהי מעלתו של אברבנאל על פירושו של רש"י ושל ראב"ע?
**
2. התוכל להביא סעד מפסוק בנביאים לפירושו של אברבנאל?