פרשת בא תשי"ז - פסח

ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:
...באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמו שאמרו רבותינו, שהיו עובדי אלילים במצרים, והיה רצונו יתברך לטהרם, וציוה עליהם קרבן פסח, ובזה יורו, כי שבו מדרכם הרעה ובשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה הוא לבלי ייכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזו סכנה למלא רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי הימנע מעשות רצונו, לכן ציוה ה' שיעשו ג' פעולות בזביחות האלוה של המצרים לעיניהם בפרסום גדול ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה, שיחרה אף המצרים ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה (ח' כ"ב), עם כל זה לא יימנעו מלמלא המצוה בשווקים וברחובות עד הביאם אותו לביתם בקולי קולות ולא ייראו מן המצרים; יתר על כן – ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, ולא יפחדו משונאיהם, ולא די בזה, ועוד אחר כך בעת אכלם יפרסמוהו לדאבון נפש המצרים, ובתתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר וידעו המצרים, כי עתה יאכלו את יראתם, הלוא ירצו לבוא עליהם בחרבות וברמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זאת יעשו רצון קונם, ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלימות התשובה והידבקם בו יתר, והיותם כופרים בעבודה זרה, וזהו "והיה הדם לכם לאות" – לכם, על טוב כוונתכם ויושר אמתת לבבכם על אלוקיכם...