פרשת בא תשי"ז - פסח
א. השוואת פרשיות
השווה את שתי הפרשיות שבפרקנו (1) א'-כ' (2) כ"א-כ"ח זו לזו, והסבר מהו היחס שביניהן.
ב. "...משכו וקחו..."
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן "
Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them: ‘Draw out, and take you lambs according to your families, and kill the passover lamb.
מכילתא ע"ז:
"משכו" – מי שיש לו. "וקחו" – מי שאין לו. ר' יוסי הגלילי אומר: משכו ידיכם מעבודה זרה והידבקו במצוה.
ד"ה משכו: מי שיש לו צאן יקח משלו. ד"ה וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק.
משכו DRAW OUT — He who has sheep let him draw one out from his own, וקחו OR TAKE, and he who has no sheep let him purchase one in the market (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:21:2).
1. מה הקושי בפסוקנו, שאותו רצו ליישב?
2. כיצד מתפרשת הוי"ו של "וקחו" לפי ר' יוסי הגלילי וכיצד על פי רש"י?
**
3. למה לא הביא רש"י את דברי ר' יוסי הגלילי כאן, אבל הביאם לפסוק ו' ד"ה והיה לכם למשמרת (עיין שם!)?
ג. נתינת הדם על המשקוף והמזוזות
"...וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת"
And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and strike the lintel and the two side-posts with the blood that is in the basin; and none of you shall go out of the door of his house until the morning.
פסוק כ"ג
"...וְעָבַר ה' וְרָאָה אֶת הַדָּם"
"...וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת"
And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.
רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ו:
...שהמצרים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן, אמר (ט' כ"ב) "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". ומפני זאת הכונה בעצמה ציונו לשחוט כבש בפסח ולהזות כמו במצרים על השערים מבחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר יחשבו בו שהוא סיבה ממיתה, הוא המציל מן המות. ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה, בעשות כל מה שמרחיקין אותו עובדי עבודה זרה.
עקדת יצחק:
היה מפורסם כי הנוגע בכבש או עז כנוגע בבבת עינם של אלוהיהם של מצרים. ועתה יראו ויכירו המצרים, איך התהפך הדבר כמו רגע, עד שעם בזוי ושסוי תחת עבודת עבדים ירימו יד בעדר אשר בחרו להם מצרים לאלוהים, ולוקח איש שיו ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם (כלים י"ט משנה ב') שלושת ימים, ואין לאל ידם להציל, יומו יבוא ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהרים וקול דמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה... ונאכל גלוי לכול כדמותו וצלמו, ראשו על כרעיו ועל קרבו; ובדרך ארעי וביזיון יכרו עליו לאכול את כל בשרו... עד אור הבוקר והנותר שרוף יישרף, והכלבים עזי הנפש (=המצרים) לא יוכלו לנבוח; וכדי ביזיון וקצף בעיני ההמון המצרי: ואף כי חכמי חוזיהם המעמיקים בחכמתם, הרואים בכוכבים את צורת הטלה למזל למו, החושבים אותו ראשון למלכות ושהוא ("מזל טלה") הנותן להם כוח לעשות את החיל ההוא, הנה הם המכירים ומרגישים את כל מפלתו, בעשור לחדש הזה ראשית ממלכתו – עודנו בבחרותו ושליש זמנו - ; ואחר כך שחיטתו ואכילתו ביום הארבעה עשר, שהוא תכלית גבורתו על ידי המאור הגדול העומד אתו במחיצתו.
ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:
...באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמו שאמרו רבותינו, שהיו עובדי אלילים במצרים, והיה רצונו יתברך לטהרם, וציוה עליהם קרבן פסח, ובזה יורו, כי שבו מדרכם הרעה ובשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה הוא לבלי ייכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזו סכנה למלא רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי הימנע מעשות רצונו, לכן ציוה ה' שיעשו ג' פעולות בזביחות האלוה של המצרים לעיניהם בפרסום גדול ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה, שיחרה אף המצרים ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה (ח' כ"ב), עם כל זה לא יימנעו מלמלא המצוה בשווקים וברחובות עד הביאם אותו לביתם בקולי קולות ולא ייראו מן המצרים; יתר על כן – ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, ולא יפחדו משונאיהם, ולא די בזה, ועוד אחר כך בעת אכלם יפרסמוהו לדאבון נפש המצרים, ובתתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר וידעו המצרים, כי עתה יאכלו את יראתם, הלוא ירצו לבוא עליהם בחרבות וברמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זאת יעשו רצון קונם, ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלימות התשובה והידבקם בו יתר, והיותם כופרים בעבודה זרה, וזהו "והיה הדם לכם לאות" – לכם, על טוב כוונתכם ויושר אמתת לבבכם על אלוקיכם...
1. איזו אי-הבנה בפסוקים י"ג וכ"ג רצו למנוע?
2. מה ההבדל בין שלושת הנ"ל בטעם מצוות נתינת הדם על המשקוף והמזוזות?
3. כיצד יפרש הרמב"ם את הפסוק י"ט כ"ב?
4. פרש את דבריו המסומנים בקו.
5. מה הם פרטי הדינים שנאמרו בפרק י"ב, אשר יתברר טעמם לפי דעות החכמים הנ"ל?