| א. נבואת "וקם העם הזה וזנה" |
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers; and this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land, whither they go to be among them, and will forsake Me, and break My covenant which I have made with them.
השוה את פסוקינו (ט"ז-י"ח) לויקרא כ"ו כ"ז-מ"א וביחוד לשני הפסוקים האחרונים מ'-מ"א. מה הקושי המשותף למקומנו ולמקום ההוא?
| ב. "וקם" - קימה היא לו? |
"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה"
And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers; and this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land, whither they go to be among them, and will forsake Me, and break My covenant which I have made with them.
קשה, וכי קימה היא לו, והלא ירידה והשפלה היא לו הזונה אחרי אלוהי נכר?
ואולי שיכוון לומר על דבר אומרו "וישמן ישורון ויבעט" והוא אומר "וקם העם" פירוש תהיה לו קימה בעולם בירושת הארץ ועושר וכבוד וישמן, ומזה יצא לו שיבעט...
וקם העם הזה וזנו אחרי אלוהי נכר, "and this nation will arise and stray after idols, etc." How can Moses describe such a deviation as a קימה, "a rising," instead of as a ירידה, "a descent, a degradation?" Perhaps we may relate the description וקמו to 32,15 where Moses described the Israelites as first waxing fat and as a result "kicking." Up until that point Israel had been referred to as "Yeshurun." At this point Moses pointedly speaks about העם, the common people rising. The coarsening of the Jewish people was due to their material blessing which G'd had showered upon the nation deserving of the distinctive appellation "Yeshurun."
*
1. בעל אור החיים מביא ראיה לפירושו הנ"ל מן הפסוקים הבאים בפרקנו. היכן הראיה?
2. התוכל לפרש "וקם" זה באופן אחר על דרך הפשט?
| ג. "נכר הארץ" - שאלות ברש"י |
"אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ"
And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers; and this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land, whither they go to be among them, and will forsake Me, and break My covenant which I have made with them.
רש"י:
ד"ה נכר הארץ: גויי הארץ.
ד"ה נכר הארץ: גויי הארץ.
ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא (פירוש לרש"י):
רצה לומר, שאין 'נכר' תואר אל 'אלוהי', ...כי אם תואר אל הגוי יושב הארץ והוא הנקרא "נכר הארץ", וכמו שתאמר "כל בן נכר", "הסירו את אלוהי הנכר", ונפתח הכ"ף בעבור המקף.
רצה לומר, שאין 'נכר' תואר אל 'אלוהי', ...כי אם תואר אל הגוי יושב הארץ והוא הנקרא "נכר הארץ", וכמו שתאמר "כל בן נכר", "הסירו את אלוהי הנכר", ונפתח הכ"ף בעבור המקף.
הסבר, מדוע אין רש"י יכול לפרש ש"נכר" תואר ל"אלוהי"?
| ד. ישיבת ארץ ישראל גרם לזה |
"וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ"
And the LORD said unto Moses: ‘Behold, thou art about to sleep with thy fathers; and this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land, whither they go to be among them, and will forsake Me, and break My covenant which I have made with them.
העמק דבר:
...וגם ישיבת ארץ ישראל גרם לזה, כדאיתא במדרש שיר השירים רבה על הפסוק (ה' ג') "רחצתי את רגלי איככח אטנפם" שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: "יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה".
...וגם ישיבת ארץ ישראל גרם לזה, כדאיתא במדרש שיר השירים רבה על הפסוק (ה' ג') "רחצתי את רגלי איככח אטנפם" שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: "יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה".
1. הסבר, מה הפליאה בפסוקנו שרצה ליישב על ידי דבריו?
**
2. מהו רעיון המדרש "שאבק אותו מקום" משיא לעבודה זרה?
3. היכן מצינו רעיון זה בספר דברים?
| ה. "ואמר ביום ההוא" - איננו וידוי גמור |
"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי..."
Then My anger shall be kindled against them in that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Are not these evils come upon us because our God is not among us?
איננו ודוי גמור, כענין "והתודו את עונם" (ויקרא כ"ו מ') אבל הוא הרהור וחרטה שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם.
מה הראיה לכך שגם פה וגם שם איננו ודוי גמור?
| ו. "ואנכי אסתר" - פעם אחרת |
"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי"
And I will surely hide My face in that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned unto other gods.
פעם אחרת! כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלוהים ועל כי אין אלוהים בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי ה' שיעזרם ויצילם, שכבר כפרו בעבודה זרה. וכענין שאמר (ירמיהו ב' ל"ה) "הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי".
ולכך אמר, כי על כל הרעה הגדולה אשר עשו לבטוח בעבודה זרה, יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמין ומצאום רעות רבו וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה, ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים", עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלמה, כמו שנזכר למעלה (ל' פרק ב') "ושבת עד ה' אלוהיך וכו'".
1. מה הם הקשיים השונים שמיישב הרמב"ן בדבריו אלה?
2. מה רצה להוכיח בעזרת ירמיהו ב' ל"ה?
*
3. מה רצה להוכיח בעזרת דברים ל' ב'?
*
4. לשם מה על הרמב"ן לפרש 'ואמר' – שהרהרו ישראל בלבם, הלא אין זו פעם ראשונה שבאה מילת "ואמר" במובן של הרהור הלב?
*
5. יש אפשרות לטעון נגד פירוש הרמב"ן מלשון הכתוב. מהי הטענה?
| ז. בביאור "על כי אין אלהי" וכו' |
"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"
Then My anger shall be kindled against them in that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and they shall be devoured, and many evils and troubles shall come upon them; so that they will say in that day: Are not these evils come upon us because our God is not among us?
היה וידויים שבעבור שלא היו דבקים ואדוקים באלוהיהם אלוהי נכר הארץ אשר עבדו, לכן ימצאום הרעות האלה, לפי שעבדו העכו"ם שלא כראוי בשלמותה.
בשביל שהקב"ה מסתיר פנים ממנו ומראה בזה אשר לא חפץ בנו, ובעל כרחנו מוכרחים אנחנו לעבוד עבודה זרה, על כן כתיב (שופטים ג' י"ב) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'" והוא בשביל שלא היה בכל השנים הללו אור הנבואה ורוח הקודש.
1. מה הקושי שרצו לישב - האם זה אותו קושי שמיישב הרמב"ן?
2. מה ההבדל שבין שתי התשובות?
**
3. מדוע הביא בעל העמק דבר את שופטים ג' י"ב - מה יש בפסוק זה כדי לתמוך בדבריו?
| ח. הקשר לפסוקים הבאים |
"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"
And I will surely hide My face in that day for all the evil which they shall have wrought, in that they are turned unto other gods.
ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב':
ר' יעקב בשם ר' אחא אומר: מאי דכתיב (ישעיה ח') "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו"? אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה למשה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". "וקויתי לו" – שאמר לו בסיני (=בתורה) (ל"א כ"א): "כי לא תשכח מפי זרעו".
ר' יעקב בשם ר' אחא אומר: מאי דכתיב (ישעיה ח') "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו"? אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה למשה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". "וקויתי לו" – שאמר לו בסיני (=בתורה) (ל"א כ"א): "כי לא תשכח מפי זרעו".
**
1. הסבר את דברי המאמר הזה.
כיצד מפרש המאמר את הקשר שבין פסוקינו י"ז-י"ח לבין הפסוקים הבאים י"ט-כ"ז?
שים לב לכך שפסוק י"ט נדרש בגמרא סנהדרין כ"א ע"ב:
אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת".
אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת".
Now therefore write ye this song for you, and teach thou it the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for Me against the children of Israel.