פרשת שופטים תשכ"א - הסגת גבול
א. רוצח
"וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל..."
But if any man hate his neighbour, and lie in wait for him, and rise up against him, and smite him mortally that he die; and he flee into one of these cities;
1. ספרי (דברים פסקא קפ"ז):
"כי היה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו" – מיכן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה – סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על (ויקרא י"ט י"ח) "ואהבת לרעך כמוך" סופו לעבור על (שם פסוק י"ז) "לא תקום ולא תטור", ועל "לא תשנא את אחיך" ועל (ויקרא כ"ח ל"ו) "וחי אחיך עמך" – עד שיבוא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר: "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו".
א. מה הפליאה בפסוקנו שהביאה אותם לדרוש מה שדרשו?
*
ב. התוכל לישב פליאה זו בדרך הפשט?
*
ג. מה מובנה של "מצוה קלה" כאן, מה משמע "מצוה קלה" לגבי "ואהבת לרעך כמוך"?
האמנם אם הרוצח היה שונא לרעהו, לא יהיה אז שוגג כי אם מזיד, וזה באחד משתי פנים: אם שיהיה שונא לרעהו מימים ראשונים וארב לו, ואם באופן שני והוא שקם עליו והכהו, רצונו לומר שבהיותם בדברים, בא ביניהם ריב ומדון וקם עליו והכהו, הנה בשני האופנים האלה, כיון ששניהם ישתתפו בהיות ההריגה בכולם, לכן ציוה שלא יהיה עיר המקלט קולט לרוצח.
א. מה הקושי בפסוקנו שרצה לישב - הזהו אותו קושי שעליו מבוסס מדרש הספרי דלעיל, או קושי אחר?
*
ב. כיצד מפרש אברבנאל את הוי"ו של "וארב לו" ואת הוי"ו של "וקם עליו"? הבא דוגמא לשימוש של אחת משתי הווי"ן האלה במקרא.
ג. הסבר את המילים המסומנות בקו.
3. באור:
ד"ה ונס אל אחת הערים: אינו לתשובת התנאי אלא מן התנאי עצמו, יאמר: אם ירצה לנוס אל אחת הערים האלה כדי להנצל שמה אף על פי שהרג במזיד, אז ושלחו...
א. מה הקושי שרצה לישב בדבריו אלה?
**
ב. הידועים לך עוד מקומות בתורה בהם נתקלים באותו קושי?
**
ג. היש אפשרות לפרש את פסוקנו שלא כפירושו, ואם כן, מה הפירוש?
"וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת"
But if any man hate his neighbour, and lie in wait for him, and rise up against him, and smite him mortally that he die; and he flee into one of these cities;
למה נאמר כאן "ומת" - והלא "מכה נפש" הוא רוצח, כמו שנאמר (ויקרא כ"ד י"ז) "ואיש כי יכה כל נפש אדם"?
ב. מסיג גבול
"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ"
Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark, which they of old time have set, in thine inheritance which thou shalt inherit, in the land that the LORD thy God giveth thee to possess it.
"לא תסיג גבול רעך". והלא כבר נאמר (ויקרא י"ט) "לא תגזול" ומה תלמוד לומר: "לא תסיג"? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאווים. יכול בחוצה לארץ? תלמוד לומר: "בנחלתך אשר תנחל" – בארץ ישראל עובר בשני לאווים, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד. מניין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תסיג גבול רעך". מניין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע ודברי ר' יהושע בדברי ר' אליעזר – ולומר על טמא טהור ועל טהור טמא, שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר: לא תסיג גבול רעך".
לא תסיג גבול THOU SHALT NOT REMOVE [THY FELLOW-MAN’S] LANDMARK — תסיג is of the same meaning as (Isaiah 42:17) “they are turned back (נסגו אחור)”. The meaning is, that one moves the mark that shows the division of the land (i.e. the division between two adjoining fields) backwards into the field of his neighbour in order thereby to enlarge his own. — But does it not already state. (Leviticus 19:13) “Thou shalt not rob”, why, then, is it also commanded “Thou shalt not remove the landmark”? It teaches that one who obliterates his neighbour’s border line transgresses two negative commands (לא תגזול and לא תסיג). One might think that this is the case also if one does so outside the Land of Israel! Scripture, however, states, “in thine inheritance which thou shalt inherit [in the land]”;— thus in the Land of Israel one who does this transgresses two negative commands, whilst outside the Land he transgresses only the command of לא תגזול (Sifrei Devarim 188:1-2).
ד"ה לא תסיג גבול: לשון (ישעיה מ"ב) "נסוגו אחור", שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו, למען הרחיב את שלו. והלא כבר נאמר "לא תגזול". מה תלמוד לומר "לא תסיג"? לימד על העוקר תחום חברו שעובר בשני לאווין. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר "בנחלתך אשר תנחל", בארץ ישראל עובר שני לאווין ובחוץ לארץ אינו עובר אלא משום "לא תגזול".
לא תסיג גבול THOU SHALT NOT REMOVE [THY FELLOW-MAN’S] LANDMARK — תסיג is of the same meaning as (Isaiah 42:17) “they are turned back (נסגו אחור)”. The meaning is, that one moves the mark that shows the division of the land (i.e. the division between two adjoining fields) backwards into the field of his neighbour in order thereby to enlarge his own. — But does it not already state. (Leviticus 19:13) “Thou shalt not rob”, why, then, is it also commanded “Thou shalt not remove the landmark”? It teaches that one who obliterates his neighbour’s border line transgresses two negative commands (לא תגזול and לא תסיג). One might think that this is the case also if one does so outside the Land of Israel! Scripture, however, states, “in thine inheritance which thou shalt inherit [in the land]”;— thus in the Land of Israel one who does this transgresses two negative commands, whilst outside the Land he transgresses only the command of לא תגזול (Sifrei Devarim 188:1-2).
ד"ה לא תסיג גבול רעך: אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחילקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחד מהם, ועל כן אמרו "אשר גבלו ראשונים", הם אלעזר הכהן ויהושע בן-נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר "בנחלתך אשר תנחל". וטעם המצוה הזאת שלא יחשוב אדם לומר: "אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי, כי טעו החולקים", או שיוציא בלבו לעז על הגורלות ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן ציוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל, לא בסתר ולא בגלוי. וזו מצוה מבוארת, ממה שציוה (במדבר כ"ו נ"ו): "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" ואמר (במדבר ל"ד כ"ז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם". ועל דעת רבותינו שהוא אזהרה לעוקר תחומו של חברו בארץ שעובר בשני לאווין, יהיה טעם "אשר גבלו ראשונים" שלא ישנה התחום הישן בסתר, ויאמר: בכאן היה מעולם. והזהיר הכתוב בהוה כי התחום החדש ניכר וידוע ואין אדם משנה אותו. וגם רבותינו עצמם הזהירו (ספרי): מניין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר: "לא תסיג גבול רעך" – והוא באמת פשוטו של מקרא.
1. הסבר, מה ראה רש"י להביא בפירושו רק את דעתו הראשונה של הספרי?
2. הסבר, מה ראה הרמב"ן להגיד דוקא על דעתו השניה של הספרי שהיא "באמת פשוטו של מקרא"?
3. הסבר את דברי הרמב"ן "וזו מצוה מבוארת"!
4. מה ראה הרמב"ן להביא כאן את הכלל הידוע "שדיברה התורה בהוה"?
**
5. התוכל לתת טעם פנימי לכך ש"בארץ ישראל עובר בשני לאווין" נוסף על הטעם הפורמלי שהוא בספרי?
ג. הרחבת המושג הסגת גבול
לא יחטא האדם לאחר מות האדם בשביל אבותיו, אם יודע שאביו לא עשה פירוש של אותו ספר ואביו ציוה לו: "תכתוב שמי עליהם, שאני עשיתי אלה הפירושים" וכבר אמר לו בחייו: "אותו פלוני עשה אותם ואני רוצה שתכתוב שמי עליהם, כדי שיאמרו עלי 'זצ"ל'" – לא יכתוב הבן אלא שם פלוני שעשאם, וכן דורש בספרי (דברים י"ט י"ד פסקא קפ"ח) "לא תסיג גבול רעך: אשר גבלו ראשונים", שלא יאמר דברי ר' אליעזר לר' יהושע ומה שאמר ר' יהושע שלא יאמר בשם ר' אליעזר.
במה מרחיב ספר החסידים את המושג הסגת הגבול עוד על ההוראות השונות הניתנות לו בספרי?
ד. מיקומה של פרשת מסיג גבול
"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים"
Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark, which they of old time have set, in thine inheritance which thou shalt inherit, in the land that the LORD thy God giveth thee to possess it.
סמך לא תסיג גבול רעך לרוצח, שלא תאמר: הואיל ומותר להרוג הרוצח, אסיג גבולו, שלא יהא ממונו חמור מגופו.
עקדת יצחק:
לפי שכבר נתן רשות להבדיל ערים מנחלות השבטים לצורך הרוצחים בשוגג כנזכר ואפשר שילמדו לעשות כהנה לצרכים אחרים – לצורך הכלל או לצורך המלך ושריו ויסיגו בזה חלקי האשנים הפרטיים או השבטים, לזה באה המצוה הכללית: "לא תסיג גבול רעך"!
גם המצוה הזאת מתייחסת לשופטים, שידעו גבולי הקרקעות וישמרו לכל אדם נחלתו ולפי שהיו בכל עיר ועיר בית דין של עשרים ושלשה לשפוט דיני נפשות ובית דין של שלושה לשפוט דיני ממונות, הביא הנה ללמוד השופטים ענין הרוצח בשגגה וערי המקלט בענין הנפשות ומצוות "לא תסיג גבול רעך" שהוא לענין דיני ממונות.
לא תסיג גבול רעך: אמר: הלא אמרתי לך (י"ט פסוק ח') "ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך", כי הוא יתברך מעתה חושב מחשבות להרחיב גבולך, אל תהיה אתה מסיג גבול רעך, כי איך ירחיב ה' גבול המסיגו? כי אדרבא: כאשר תעשה כן ייעשה לך.
מה ההבדל ביניהם בהסברת סמיכות הפרשיות?