פרשת ואתחנן תשכ"א - נאום משה בפרק ד'
א. נעל דלתי השאלה
"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ"
For ask now of the days past, which were before thee, since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other, whether there hath been any such thing as this great thing is, or hath been heard like it?
נעל דלתי השאלה, שאין לך רשות לשאול "מימים ראשונים אשר היו לפניך" כי אם מבריאת העולם ואילך, לא קודם לכן, כי זה מן החקירה הנמנעת, שאסור לשאול ולדבר עליו, כענין שאמרו: "מה למעלה, מה למטה מה לפנים, מה לאחור". וכן דרשו במסכת חגיגה: (איוב כ' ד') "הזאת ידעת מני עד" - מני שיש אדם עלי ארץ – התורה היתה מקודם שנברא העולם, אבל אתה אין לך רשות לדרוש אלא "מני שיש אדם עלי ארץ".
למן היום אשר ברא אלו-הים אדם על הארץ, “starting from the day G’d created man on earth;” at that point the doors of inquiry were slammed shut. We are not allowed to investigate what G’d did prior to creating man (Chagigah 11). Our sages phrased it thus: “investigation of what preceded the creation of man, what will occur after the earth as we know it ceases to function is prohibited.” Neither are we allowed to know what is “above” and “below” the visible universe. Even though the Torah preceded the creation of our visible universe the terms of reference for our investigation begin only with the creation of man.
הסבר, במה סוטה רבנו בחיי כאן מפשוטו של הכתוב? מה הניעו לפרש כן?
ב. "הנסה אלהים" - קודש או חול
"אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה"
Or hath God assayed to go and take Him a nation from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, according to all that the LORD your God did for you in Egypt before thine eyes?
רש"י: ד"ה או הנסה אלוקים: הכי עשה נסים שום אלוה לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. שד"ל: ד"ה או הנסה אלוקים: אין ספק שהוא חולין כדעת רש"י ורמבמ"ן (הבאור) ולפניהם דונש בן לברט בהשגותיו על רב סעדיה גאון הנמצאות בכתב יד. תרגום אונקלוס: או נסין די עבד ה' לאתגלאה למפרק ליה עם מגו עם. ראב"ע: יש אומרים שהוא לשון חול, וחלילה, חלילה! רק לשון קדושה – ד"ה הנסה: כדרך בני אדם, שיבינו השומעים. רמב"ן, (פסוק ל"ג): לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוקים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות. בכור שור: ד"ה או הנסה: כל זה שאל, אם השמיע, או הנסה לקחת: אם עשה לשום אומה אפילו אחת משתים גדולות שעשה לך.
1. הסבר מה הם נימוקיהן של כל אחת משתי התפישות של מילת "אלוהים" בפסוקנו?
2. מדוע אין כל חילוקי דעות בין הפרשנים ביחס למילת "אלוהים" שבפסוק ל"ב?
**
3. התוכל להביא ראיה מלשון הפסוק שאלוהים כאן לשון חול, וכדעת שד"ל, "אין ספק שהוא כדעת רש"י"?
*
4. אם נפרש כדעת ראב"ע ורמב"ן – האין דברי עמוס ט' ז' עומדים בסתירה לפסוקנו?
*
5. מה ראה רש"י להוציא מילת "נסה" ממשמעותה הרגילה ולפרשה "עשה נסים"?
ג. "ממך מפניך" - "מפניך ממך"
השוה:
"... לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ"
to drive out nations from before thee greater and mightier than thou, to bring thee in, to give thee their land for an inheritance, as it is this day;
"וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי - גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ"
When the LORD thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou;
התוכל להסביר מהן הסיבות לשינוי בסדר המילים?
ד. ערי מקלט
"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה"
Then Moses separated three cities beyond the Jordan toward the sunrising;
ד"ה אז יבדיל: נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה: "מצוה שאפשר לקיימה – אקיימנה".
אז יבדיל — The imperfect form יבדיל instead of הבדיל is to be thus explained (cf. Rashi on Exodus 15:1): He set his attention to be zealous for the matter, — to set them apart. And although they were not to serve as cities of refuge until those of Canaan proper (the western side of the Jordan) were set apart for that purpose, Moses said, Any duty that it is possible for me to perform I will perform (Makkot 10a).
ד"ה אז יבדיל משה: למה הפסיק דברי משה, שהם מחוברים יחד זה אחר זה, וכתב זה המעשה בינתים? אלא לפי שהאריך בדבריו עד עכשו, ועתה מתחיל לפרש המצוות היאך ביאר את התורה הזאת, והוא צריך לומר "שופטים ושוטרים תתן לך" (פרק י"ט) "שלש ערים הבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' נותן לך". ואם ירחיב לעתיד לבוא "ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". ועל שלש הערים שציוה לו הקב"ה ב"אלה מסעי" לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתוב כאן, כי משה הבדילם כבר. ולכך לא ציוה לישראל.
אז יבדיל משה, Why did the Torah interrupt Moses’ speech which were coherent, sequential and continuous, and it now introduced another subject in the form of a narrative? Actually, Moses had dwelled at length on the past and the time had come to do what the Torah had said at the outset, i.e. to elaborate on aspects of the Torah on which Moses had either not elaborated previously, or had not presented to the people at all, or felt that it was essential to repeat the legislation in question to prevent problems after he was no longer on the scene to deal with them.
The subject of the cities of refuge is of concern to the judges and the whole system of the judiciary introduced by Moses as the first subject of legislation which he reviews. Already in chapter one, Moses addressed primarily the judges on whom rests the responsibility of ensuring a functioning government. In chapter 19,2 the Torah commands the setting aside of 3 such cities of refuge each on the west bank and on the east bank of Jordan (verse 9). Since it did not mention the three cities Moses had already established on the east bank of the Jordan this had to be added here, to show that the numbers given in the Torah are flexible, i.e. that as the territory of the Jewish people expands the need to add more such cities may arise. The command issued in Numbers 35,14 was not to be effective immediately as the Israelites had not yet crossed the Jordan. Moses had nonetheless set aside such cities although they did not yet function as such.
ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: הטעם, ביום שיבדיל משה אלה הערים, אז אמר דברי הברית.
At that time Moshe set aside… The day Moshe announced the Covenant coincided with the day he set aside these three cities.
ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: ר' אברהם אמר (ומביא פירושו כדלעיל) ואינו נכון, אבל הוא כפשוטו. כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה ופתח להם בדברי תוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותו במה שעשו והאזהרות על יחוד ה' והשלים להם שישמרו חוקיו ומצוותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם: "עתה נקיים המצוה אשר ציוונו ה', ותהיינה בצר במדבר ורמות גלעד וגולן בבשן ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה". ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותם שבארץ כנען, אמר: "מצוה שבאה לידינו נקיים אותה, למען ייטב לנו". ואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם ואמר אליהם: "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים..", כי עתה יפתח במצוות ובביאור התורה, כאשר פירשתי בתחילת סדר אלה הדברים.
ד"ה אז יבדיל משה שלש ערים: בקשור פסוק זה עם הענין הקודם יצאו המפרשים ללקוט ולא מצאו ביאור מספיק ומהו לשון "אז". ועתה הטה אזנך ושמע! מצינו שהאדם מתחיל במצוה אף על פי שאינה יכולה לבוא לידי גמר על ידו, מכל מקום מצוה שבאה לידו חייב לקיימה, כמו שמצינו בדוד שאמר לשלמה בנו (דהי"א כ"ב י"ד) "והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב" אף על פי שידע שהוא אינו יכול לגמור המצוה, כי לא הורשה לבנות הבית, מכל מקום התחיל במצוה, שידע באמת שלא תהיה במלואה וטובה, כי אם על ידי בנו. דרך משל: איש זקן הנוטע אילן אתרוג של מצוה, אף על פי שהוא יודע באמת שלא יוכל לבוא לידי מצוה זו, מכל מקום בניו יכולין לבוא לידי קיומה, וכן בעניינים רבים נמצאים על זה האופן. ועל זה נאמר בפסוק (ח') "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך" רצונו לומר שאם תבוא לידך איזו מצוה תקיימנה היום לאלתר, אף על פי שאין טובה נגמר ונראה לאלתר, כי אם בזמן שבניך אחריך יגמרו המצוה, מכל מקום תעשה המצוה היום לאלתר, בין שייטב לך, רצונו לומר שבידך לגומרה, בין שייטב לבניך אחריך, כי אין בידך לגומרה. ועל זה אמר "אז יבדיל משה שלש ערים" אף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שלוש שבארץ, מכל מקום אמר משה: "מצוה שבאה לידי אקימנה", וזהו ענין "אז": כשלימד את ישראל ענין זה בפסוק הקודם מיד עשה הוא הלכה למעשה בכיוצא בו, כדי שממנו יראו וכן יעשו בכל התורה ומצוותיה. ועל זה נאמר (ד' מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" שיעשו בכיוצא בכל מצוות התורה.
**
1. האם רצה רש"י לישב אותה קושיה שמקשה הרשב"ם (וכן בעל כלי יקר) או ראה רש"י קושי אחר בפסוקנו?
2. מהו הקושי שמישב הרשב"ם, נוסף על הקושי המוזכר בתחילת דבריו?
3. כיצד מישב הראב"ע את קושיתנו, ומה פגם מצא הרמב"ן בדבריו?
4. מה מקומו ותפקידו של פרקנו (פרק ד') בתוך ספר דברים כולו – לפי הרמב"ן?
**
5. למה הוסיף הרמב"ן את המילים המסומנות בקו ("שהיו שם"), מה רצה לתקן ולישב בזה?
**
6. לכאורה אין בעל כלי יקר אומר אלא את אשר כבר הביא רש"י מדברי חז"ל. הסבר מה הוסיף על דבריו בפירוש הכתבים, ומה רמז מצא לדבריו בפסוק מ'?
ה. שימוש לשון עתיד
"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה"
Then Moses separated three cities beyond the Jordan toward the sunrising;
עיין בדברי רש"י בשאלה הקודמת.
השוה לפסוקנו את הפסוקים:
"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
Then sang Moses and the children of Israel this song unto the LORD, and spoke, saying: I will sing unto the LORD, for He is highly exalted; The horse and his rider hath He thrown into the sea.
"עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ"
’Let the children of Israel keep the passover in its appointed season.
"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
Then sang Israel this song: Spring up, O well—sing ye unto it—
"וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה"
And as he did so year by year, when she went up to the house of the Lord, so she provoked her; therefore she wept, and did not eat.
"וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה"
And his house where he might dwell, in the other court, within the porch, was of the like work. He made also a house for Pharaoh’s daughter, whom Solomon had taken to wife, like unto this porch.
"אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה"
Then was our mouth filled with laughter, and our tongue with singing; then said they among the nations: 'The LORD hath done great things with these.'
לאיזה מלשונות עתיד שבפסוקים הנ"ל דומה לשון עתיד שבפסוקנו לפי פירוש רש"י?