| א. משה וירמיהו - השוואת סירובם |
"וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי"
Then said I: ‘Ah, Lord GOD! behold, I cannot speak; for I am a child.’
השוה את דברי ירמיהו אלה לחמשת תשובותיו-דחיותיו של משה ע"י הסנה, לאחר שנאמר לו (ב', י') "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים":
1) שמות ג׳:י״א
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"
1) Exodus 3:11
And Moses said unto God: ‘Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?’
2) פרק ג' פסוק י"ג
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם... וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם... וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"
3) שמות ד׳:א׳
"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר
וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי
כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"
3) Exodus 4:1
And Moses answered and said: ‘But, behold, they will not believe me, nor hearken unto my voice; for they will say: The lord hath not appeared unto thee.’
4) שמות ד׳:י׳
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה'
...לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ
כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"
4) Exodus 4:10
And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’
5) פרק ד' פסוק י"ג
"וַיֹּאמֶר ...שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"
"וַיֹּאמֶר ...שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"
הדומה תשובת ירמיהו לאחת מאלה או לא?
| ב. בביאור מילת "נער" |
"... כִּי נַעַר אָנֹכִי"
Then said I: ‘Ah, Lord GOD! behold, I cannot speak; for I am a child.’
איני כדאי להוכיחן. משה הוכיחן סמוך למיתתו, כבר נחשב בעיניהם ככמה נסים שעשה להם: הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, הוריד להם את המן, הגיז את השלו, נתן להם את התורה, העלה את הבאר.
אני – בתחילת שליחותי אני בא להוכיח?!
I (Jeremiah) am not worthy of rebuking them (B'nei Yisrael)! Moshe rebuked B'nei Yisrael close to his death while he was already revered in their eyes, with the many miracles that he did for them: took them out of Egypt, split the sea for them, brought down the Manna, brought them the slav (some say this is a quail), gave them the Torah, and brought up the well. And here, I am going to rebuke them at the beginning of my mission?!
"לא ידעתי דבר" – רצונו לומר: דברי תוכחה, כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד; ואין תימה אם באה לו הנבואה והוא נער, כי הנה גם כן שמואל היה נער בתחילת נבואתו, ורוח הנבואה החכימה אותם, אף על פי שהיו נערים.
ואפשר כי "נער" – משרת, ואף על פי שהוא גדול בשנים נקרא "נער", כמו שאמר (שמות ל"ג י"א) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל". והיה (ירמיהו) משרת נביא אחד שהיה בימיו או חכם, רצונו לומר: ביד גדול ממנו ראוי לשלוח זה השליחות, לא בידי.
והמפרשים פירשו, כי נער היה בשנים, וכן שמואל.
אברבנאל:
שהיה באמת מעט השנים... והקשה כנגד דיבור אלוקי באמרו: איך אמרת שהשפעת בי הידיעה והמוסר, ואני איני יודע לדבר ולסדר מאמרי כחכם...
שהיה באמת מעט השנים... והקשה כנגד דיבור אלוקי באמרו: איך אמרת שהשפעת בי הידיעה והמוסר, ואני איני יודע לדבר ולסדר מאמרי כחכם...
אלשיך:
להיות שליח אל ירושלים, מלכיה ושריה וכל עם בני ישראל צריך איש בעל לשון לימודים ו"פום ממלל רברבן" (המליצה הזו שאולה מדניאל ז' ח' – פה מדבר גדולות, דברי גאוה), ואני נער, לא יחשבוהו או לא יערבו להם דבריו באומרם: מי שַׂמְךָ לאיש מוכיח בשער?
להיות שליח אל ירושלים, מלכיה ושריה וכל עם בני ישראל צריך איש בעל לשון לימודים ו"פום ממלל רברבן" (המליצה הזו שאולה מדניאל ז' ח' – פה מדבר גדולות, דברי גאוה), ואני נער, לא יחשבוהו או לא יערבו להם דבריו באומרם: מי שַׂמְךָ לאיש מוכיח בשער?
1. כיצד מפרש כל אחד מן המפרשים את המושג "נער"?
2. כיצד מנמק ירמיהו את סירובו ללכת בשליחות לפי דעת כל אחד מן המפרשים הנ"ל?
| ג. חששות ירמיהו |
ילקוט שמעוני רס"ב:
... אמר לו הקב"ה: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" – עד שלא יצרתיך במעי אמך מיניתיך להיות מתנבא על עמי. ענה ירמיהו ואמר לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא ביקשו להרגו?! העמדת להם משה ואהרן – לא ביקשו לרגום אותם באבנים? העמדת להם אליהו בעל קווצות – מיו מלעיגים ומשחקים עליו: "הרי מסלסל קווצותיו! שמו איש בעל שער!" (מלכים ב א' ח'); העמדת להם את אלישע – היו אומרים לו (מלכים ב ב') "עלה קרח! עלה קרח!" איני יכול לצאת ידי ישראל! לא ידעתי דבר, כי נער אנכי". אמרה לו רוח הקדש: הלא לנער אני אוהב, שלא טעם טעם חטא. גאלתי את ישראל ממצרים וקראתים נער שנאמר (הושע י"ד) "כי נער ישראל ואהבהו", ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, שנאמר (ירמיהו ב') "זכרתי לך חסד נעוריך".
... אמר לו הקב"ה: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" – עד שלא יצרתיך במעי אמך מיניתיך להיות מתנבא על עמי. ענה ירמיהו ואמר לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא ביקשו להרגו?! העמדת להם משה ואהרן – לא ביקשו לרגום אותם באבנים? העמדת להם אליהו בעל קווצות – מיו מלעיגים ומשחקים עליו: "הרי מסלסל קווצותיו! שמו איש בעל שער!" (מלכים ב א' ח'); העמדת להם את אלישע – היו אומרים לו (מלכים ב ב') "עלה קרח! עלה קרח!" איני יכול לצאת ידי ישראל! לא ידעתי דבר, כי נער אנכי". אמרה לו רוח הקדש: הלא לנער אני אוהב, שלא טעם טעם חטא. גאלתי את ישראל ממצרים וקראתים נער שנאמר (הושע י"ד) "כי נער ישראל ואהבהו", ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, שנאמר (ירמיהו ב') "זכרתי לך חסד נעוריך".
1. כיצד מנמק המדרש את סירובו של ירמיהו לקבל עליו השליחות?
במה שונים דברי המדרש מדברי כל המפרשים שהובאו בשאלה ב'?
במה שונים דברי המדרש מדברי כל המפרשים שהובאו בשאלה ב'?
2. מה ראו חז"ל לשים בפי ירמיהו חששות כאלה - היכן מצאו בפרקנו רמז לחששות אלה?
| ד. הדגשת "היטבת לראות" |
. יב . {ס}
יג . יד , עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
השווה:
| י"א: |
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה" |
י"ג: |
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה" |
| י"ב: |
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" |
י"ד: |
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" |
פסוק א'
"הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים..."
"הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים..."
פסוק ג'
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד..."
"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד..."
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר"
And the word of the LORD came unto me, saying:
"כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה..."
But the LORD said unto me: Say not: I am a child; For to whomsoever I shall send thee thou shalt go, And whatsoever I shall command thee thou shalt speak.
1. למה רק במראה הראשונה ענהו ה' "היטבת לראות" ולא מצינו דוגמתו בכל ספרי הנביאים?
רד"ק, תירץ את השאלה האחרונה בדבריו:
"נראה כי ראה מקל בלא עלים ובלי פרחים והתבונן אליו במראה הנבואה והכיר בו שהוא מעץ שקד, לפיכך אמר לו ה': היטבת לראות, כי אילו ראה אותו בעלים ופרחים, מה היתה הטבת הראיה? נקל הוא להכירו!"
"נראה כי ראה מקל בלא עלים ובלי פרחים והתבונן אליו במראה הנבואה והכיר בו שהוא מעץ שקד, לפיכך אמר לו ה': היטבת לראות, כי אילו ראה אותו בעלים ופרחים, מה היתה הטבת הראיה? נקל הוא להכירו!"
2. נסה לענות לשאלתנו תשובה נוספת לתשובת הרד"ק, בשימך לב להמשך הענינים בפרק מתחילתו ועד כאן!
| ה. "כי שוקד אני" - נחמה |
"כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ"
Then said the LORD unto me: ‘Thou hast well seen; for I watch over My word to perform it.’
גדר פועל זה הוא המתמיד לעיין ולהביט או לשכון אצל איזה דבר בהתמדה יתירה כמו (תהלים קכ"ז) "שקד שומר", (משלי ח') "לשקוד על דלתותי". והנה לפעמים יביא ה' את הרעה על האדם ע"י הסתרת פנים, שמסתיר פניו והרע בא מעצמו כמו שנאמר (דברים ל"ב) "אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם". ולפעמים יביא הרע בהשגחה כמו שנאמר (דניאל ט' י"ד) "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו", ורצוני לומר: "שוקד אני על דברי, איך להוציאו אל הפעל ולעשותו דרך השגחה".
לדבר דניאל הנ"ל ט' י"ד, עיין גיטין פ"ח:
דרש מרימר: "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו" – וכי משום ד"צדיק ה'" – לכן "וישקד על הרעה"? אלא צדקה עשה ה' עם ישראל, שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת".
דרש מרימר: "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוקינו" – וכי משום ד"צדיק ה'" – לכן "וישקד על הרעה"? אלא צדקה עשה ה' עם ישראל, שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת".
Rav Ḥisda said that Mar Ukva said, and some say that it was Rav Ḥisda who said that Rabbi Yirmeya said, that Mareimar interpreted a verse homiletically as follows: What is the meaning of that which is written: “And so the Lord has watched over the evil, and brought it upon us; for the Lord our God is righteous [tzaddik]” (Daniel 9:14)? How can it be that because the Lord, our God, is righteous, the Lord watched over the evil and brought it upon us? Rather, it must be interpreted as follows: The Holy One, Blessed be He, performed charity [tzedaka] with the people of Israel by exiling them in the exile of Zedekiah while the exile of Jeconiah still existed in Babylonia, as it is written with regard to the exile of Jeconiah: “And the craftsmen [ḥarash] and the smiths [masger] a thousand” (II Kings 24:16). The great scholars, referred to in this verse as craftsmen and smiths, of the generation were exiled with Jeconiah, and they were therefore able to give guidance to those who were exiled in the time of Zedekiah when they came to Babylonia.
ופירש רש"י, שם:
גלות יכניהו הוא יהויכין שקדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזוהי צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיהו לבבל בעוד שחכמי גלות יהויכין קיימין, שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניהו, דכתיב בהו "והחרש והמסגר אלף".
גלות יכניהו הוא יהויכין שקדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה, וזוהי צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיהו לבבל בעוד שחכמי גלות יהויכין קיימין, שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם, לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניהו, דכתיב בהו "והחרש והמסגר אלף".
1. הסבר, כיצד מצא המלבי"ם בפסוק זה של פורענות, "כי שוקד אני על דברי לעשותו" - גם צד של נחמה?
2. כיצד הוציא מרימר לצורך זה את המילה "צדיק" בדניאל ט' י"ד ממשמעותה?