| א. דיני משפט - על כל העם |
ר' יוסף בכור שור:
ד"ה ולא תטה משפט: אכל ישראל קאי, כמו "שופטים ושוטרים תתן לך" דקאי אכל ישראל, שמזהיר אכל ישראל שלא יטו ממה שישפטו הדיינים, ולדיינים שלא יטו המשפט מדרך המישור, וכן "לא תכיר פנים", שמזהיר לדיינים שלא יכירו פני שום אדם במשפט מלחייבו אם חייב בדין, ולכל ישראל שלא יכירו פנים מלעשות לו מה שנגזר עליו מבית דין... "ולא תקח שחד" בין הדיינים על הפסק דין ובין הקהל שלא לקיים הפסק דין.
ד"ה ולא תטה משפט: אכל ישראל קאי, כמו "שופטים ושוטרים תתן לך" דקאי אכל ישראל, שמזהיר אכל ישראל שלא יטו ממה שישפטו הדיינים, ולדיינים שלא יטו המשפט מדרך המישור, וכן "לא תכיר פנים", שמזהיר לדיינים שלא יכירו פני שום אדם במשפט מלחייבו אם חייב בדין, ולכל ישראל שלא יכירו פנים מלעשות לו מה שנגזר עליו מבית דין... "ולא תקח שחד" בין הדיינים על הפסק דין ובין הקהל שלא לקיים הפסק דין.
1. הסבר, במה שונה תפישתו את פסוקינו מן התפישה הרגילה, כגון זו של רשי (עיין בדבריו)? (ועיין גיליון שופטים תשי"ב שאלה א 3-2)
2. מה הגיעו לפרש כך?
| ב. הנמקת איסור שוחד |
"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"
Thou shalt not wrest judgment; thou shalt not respect persons; neither shalt thou take a gift; for a gift doth blind the eyes of the wise, and pervert the words of the righteous.
מכילתא:
(שמות כ"ג ח') "ושחד לא תקח" – שמא תאמר: "הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין"? תלמוד לומר: "כי השחד יעור...".
(שמות כ"ג ח') "ושחד לא תקח" – שמא תאמר: "הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין"? תלמוד לומר: "כי השחד יעור...".
אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? (רש"י: למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי?)
כיון דקבל ליה שוחדא מיניה (=ממנו), איקרבא ליה דעתיה לגביה (=דעתו מתקרבת אצלו, אצל נותן השוחד), והוי כגופיה (=והרי הוא כגופו), ואין אדם רואה חובה לעצמו. (רש"י: אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו, ואפילו מתכוין לדין אמת).
מאי "שחד"? שהוא חד (=אחד). (רש"י: הנותן והמקבל נעשים לב אחד).
Rava said: What is the reason for the prohibition against taking a bribe? Once a judge accepts a bribe from one party, his thoughts draw closer to him and he becomes like his own self, and a person does not find fault in himself. The Gemara notes that the term itself alludes to this idea: What is the meaning of shoḥad, bribe? It can be read as: Shehu ḥad, as he is one, i.e., at one mind with the litigant. Rav Pappa said: A person should not judge a case involving one whom he loves, nor involving one whom he hates. He should not judge one whom he loves, as he will not find any fault in him, while with regard to one whom he hates, he will not find any merit in him.
1. היש הבדל בין הנמקת המכילתא לבין הנמקת הגמרא לאיסור לקיחת שוחד אפילו לזכות את הזכאי, או אין?
2. שניהם מסתמכים על לשון פסוקנו. כיצד?
| ג. איסור שוחד אף לשפוט צדק |
אפילו לשפוט צדק.
ולא תקח שחד NEITHER TAKE BRIBERY — even if you mean to give a just judgment in favor of the giver (Sifrei Devarim 144:10; cf. Rashi on Exodus 23:8).
ויש מפרשים, דהא דפירש אותו "אפילו לשפוט צדק" הוא משום דאי אפשר לפרשו שלא לשפוט צדק, שהרי כבר נאמר "לא תטה משפט". ואין צורך, אלא מגופא דקרא משמע...
*
הסבר, כיצד אפשר להוכיח מלשון פסוקנו (="מגופא דקרא"), שהמכוון כאן לשוחד אפילו לדין בצדק?
| ד. "יעור" - פשוטו או משמעו - שאלות ברש"י |
"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים"
Thou shalt not wrest judgment; thou shalt not respect persons; neither shalt thou take a gift; for a gift doth blind the eyes of the wise, and pervert the words of the righteous.
משקבל שוחד ממנו, אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו.
כי השחד יעור FOR BRIBERY DOES BLIND — As soon as he (the judge) has accepted a bribe from him (from one of the parties) it is impossible for him not to incline his heart to him trying to find something in his favor (Ketuvot 105b).
השווה דברי רש"י אלה לדבריו במשפטים כ"א ח':
ד"ה כי השחד יעור פקחים: אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו.
ד"ה כי השחד יעור פקחים: אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו.
**
1. ומקשים על רש"י: מה ראה שפירש בשמות עוורון בהוראה מושאלת וגם כמשמעו ("ויכהה מאור עיניו"), ואילו אצלנו פירשו רק בהשאלה, והלא דווקא במקומנו נאמר "עיני"? התוכל ליישב הקושיה לפי דרכו של רש"י?
2. מהו ההבדל העקרוני בין שני פירושי רש"י נוסף על ההבדל הנ"ל?
| ה. בביאור הביטוי "דברי צדיקים" |
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
Thou shalt not wrest judgment; thou shalt not respect persons; neither shalt thou take a gift; for a gift doth blind the eyes of the wise, and pervert the words of the righteous.
מכילתא:
שונא (=משנה) דברים המוצדקים שנאמרו בסיני.
שונא (=משנה) דברים המוצדקים שנאמרו בסיני.
רש"י:
דברים המוצדקים, משפטי אמת.
דברים המוצדקים, משפטי אמת.
ראב"ע:
אמר הגאון, כי "צדיקים" תואר ל"דברי" ולא יתכן זה, כי "דברי" סמוך.
אמר הגאון, כי "צדיקים" תואר ל"דברי" ולא יתכן זה, כי "דברי" סמוך.
הרא"ם, לדברי רש"י:
ואי אפשר לומר "דברי הדיינים הצדיקים", מפני שהשוחד מעור עיני החכמים מלהביט האמת, אבל אינו מקלקל דבריהם, כי הדברים שיצאו כבר מפי הדיינים הצדיקים לא יתכן שיתקלקלו. רק פירושו, כמו ששנינו במכילתא: מקלקל הדברים המוצדקים שנאמרו למשה מסיני, שהם משפטי אמת.
ואי אפשר לומר "דברי הדיינים הצדיקים", מפני שהשוחד מעור עיני החכמים מלהביט האמת, אבל אינו מקלקל דבריהם, כי הדברים שיצאו כבר מפי הדיינים הצדיקים לא יתכן שיתקלקלו. רק פירושו, כמו ששנינו במכילתא: מקלקל הדברים המוצדקים שנאמרו למשה מסיני, שהם משפטי אמת.
גור אריה:
...ותימה לי: למה לא יפרש רש"י כי השוחד מסלף דברי צדיקים, היינו שמדבר הדיין דברים מעוותים, ורצוני לומר, שגורם השוחד כי הדיין ידבר דברים שהם מעוותים?
...ותימה לי: למה לא יפרש רש"י כי השוחד מסלף דברי צדיקים, היינו שמדבר הדיין דברים מעוותים, ורצוני לומר, שגורם השוחד כי הדיין ידבר דברים שהם מעוותים?
1. מהם לפי מכילתא ורש"י ה"דברים" המסתלפים ע"י השוחד?
**
2. כיצד אפשר לדחות את טענת הראב"ע מבחינה לשונית? (ועיין ישעיה י"ז י')
**
3. התוכל לישב תמיהתו של הגור אריה?
**
למה לי שניהם? "השוחד יעור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים", דודאי כאשר הוא מעוור עיני חכמים, מסלף דברים המוצדקים, וכן כאשר יסלף דברים המוצדקים, בודאי מעוור עיני חכמים?
**
Thou shalt not wrest judgment; thou shalt not respect persons; neither shalt thou take a gift; for a gift doth blind the eyes of the wise, and pervert the words of the righteous.
| ו. בביאור "ויסלף דברי צדיקים" |
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
Thou shalt not wrest judgment; thou shalt not respect persons; neither shalt thou take a gift; for a gift doth blind the eyes of the wise, and pervert the words of the righteous.
ר' אברהם בן הרמב"ם, לשמות כ"ג ח':
פשוטו, שישוה דברי הצדיק – סלף, היינו שקר וזיוף, בהיות אותו צדיק אינו נותן שחד.
פשוטו, שישוה דברי הצדיק – סלף, היינו שקר וזיוף, בהיות אותו צדיק אינו נותן שחד.
ראב"ע, (פירושו הקצר, הוצאת פליישר, וינא תרפ"ו) שמות כ"ג ח':
ויסלף דברי צדיקים... והטעם, כי השוחד יעשה בנפש הצדיק מה שירצה הנותן, וטעם "שופט צדק" לאמור הצדק, והשוחד יוציא מפיו סילוף.
ויסלף דברי צדיקים... והטעם, כי השוחד יעשה בנפש הצדיק מה שירצה הנותן, וטעם "שופט צדק" לאמור הצדק, והשוחד יוציא מפיו סילוף.
1. מה ההבדל ביניהם בתפישת שלוש המלים "יסלף דברי צדיקים"? (מי הוא לדעת כל אחד הצדיק? – מה הוא הסילוף?)
2. המסכים אחד מהם עם פירושו של רש"י?
3. האם מסכים אחד מהם להוה אמינא של בעל גור אריה (בשאלה ה "שידבר הדיין דברים מעוותים")?
**
4. מה ראה ראב"ע להוסיף לפירושו את דבריו "וטעם שופט צדק לאמור הצדק" – מה רצה לתקן על ידי כך?
השווה לדברי הפרשנים דלעיל (בשאלות ה, ו) את התרגומים:
ומקלקל פתגמין תריצין.
ומקלקל פתגמין תריצין דמכתבין באורייתא ומערבב מילי זכאין בפומהון בשעת דינו.
מי ממפרשינו מסכים עם תרגום אונקלוס ומי עם תרגום יונתן?
**
6. לפי מי מכל הפירושים הנ"ל בנוי פסוקנו (החל מן "כי השחד") בצורה של הקבלה נרדפת, ולפי מי – בצורה של "לא זו אף זו"?