פרשת עקב תשכ"ב - "והיה אם שמוע"
א. פרשה ראשונה ופרשה שניה
מקובלנו כי פרשה ראשונה של קריאת שמע (ו', ד'-ט') היא "קבלת עול מלכות שמים", ופרשה שניה של קריאת שמע (י"א, י"ג-כ"א) היא "קבלת עול מצוות".
1. מהם ההבדלים הענייניים והלשוניים שבין שתי הפרשות, המעידים על ההבדל הנ"ל?
**
2. התוכל למצוא על פי זה גם סיבה לכך, למה לא נאמר גם בפרשה זו "בכל מאדך"?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה מצוה אתכם היום: שיהיו עליכם חדשים, כאילו שמעתם בו ביום.
מצוה אתכם היום [MY COMMANDMENTS WHICH I] COMMAND YOU THIS DAY — This suggests that they should ever be to you as new commandments, as though you had heard them for the first time on that day (Sifrei Devarim 58).
**
בעל דברי דוד, מקשה:
ולמה לא יפרש רש"י דבריו אלה לעיל (י' י"ג) "אשר אנכי מצוך היום"?
ענה לקושייתו אחרי עיונך בדברי רש"י בפרקנו פסוק י"ג:
ד"ה והיה אם שמע תשמע: ...אם תשמע בישן תשמע בחדש...!
והיה אם שמע AND IT SHALL COME TO PASS IF YE WILL HEARKEN — The word והיה is to be connected with what is said above (v. 11): “it drinketh water of the rain of heaven”.
ד"ה לאהבה את ה': שלא תאמר: הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו, עשו מאהבה וסוף הכבוד לבוא.
לאהבה את ה׳ TO LOVE THE LORD — This means that you should not say: Well, I will learn, but in order that I may become rich, in order that I may obtain the title Rabbi, in order that I may receive a prize, — but whatever you do, do it out of love for God (Sifrei Devarim 41:23), and ultimately the honour which you desire will certainly come (Nedarim 62a).
א. מה ראה רש"י לשנות את הלשון ולומר בשביל "שאקרא רב" ולא אמר "בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאהיה רב"?
ב. בעל דברי דוד, מקשה:
"וסוף הכבוד לבוא" אין רמז בפסוק מזה. ואין דרך רש"י להזכיר, אלא מה שנרמז בפסוק.
הסבר מהו אפוא הקושי בפסוקנו שגרם לו לסיים במילים אלה!
ד"ה ולעבדו בכל לבבכם: עבודה שהיא בלב וזו היא תפילה, שתפילה קרויה עבודה, שנאמר (דניאל ו' י"ז): "א-להא דאנא פלח ליה בתדירא" וכי יש פולחן בבל? אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (דניאל ו' י"א) "וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכותי ומצלא ומודה קדם א-להה" וכן בדוד הוא אומר: (תהלים קמ"א) "תכון תפילתי קטרת לפניך".
ולעבדו בכל לבבכם AND TO SERVE HIM WITH ALL YOUR HEART — i.e. to serve Him with a service that is in the heart: that is prayer, for prayer is termed service (עבודה), as it is said, (Daniel 6:17) “Thy God whom thou servest continually”. But was there service (i.e. sacrificial service, the technical term for which is עבודה) in Babylon? But the term is used because he offered prayer there, as it is said, (Daniel 6:11) “Now his windows were open [in his upper chamber towards Jerusalem and he kneeled upon his knees three times a day and prayed]”. And so, too, it states in the case of David (Psalms 141:2): “Let my prayer be set forth as incense before Thee” (incense being part of the sacrificial service) (Sifrei Devarim 41:25-27).
דברי רש"י אלה מקורם בספרי לפסוקנו ושם הלשון:
לעבדו – זו תפלה, או אינו אלא עבודה? תלמוד לומר: "בכל לבבכם" – וכי יש עבודה בלב? הא מה תלמוד לומר "ולעבדו בכל לבבכם"? זו תפילה, וכן בדוד הוא אומר...
ומביא שני הפסוקים ומקדים הפסוק מתהלים לפסוק מדניאל.
א. הסבר, מה פירוש "או אינו אלא עבודה"?
ב. מה ראה רש"י לשנות נוסח מקורו ולהקדים דניאל לתהלים?
ד"ה ואכלת ושבעת: הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים "ואכלת ושבעת".
ואכלת ושבעת AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED — This is quite another (a separate) blessing; it means that a blessing will be on the bread within the stomach (see Rashi on Leviticus 25:19). השמרו לכם
**
א. מה קשה לו בפסוקנו?
**
ב. מה ראה רש"י לסיים דבריו בחזרה על דברי הד"ה "ואכלת ושבעת", שלא כדרכו?
ד"ה השמרו לכם: כיון שתהיו אוכלים ושבעים תשמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח') "פן תאכל ושבעת... ובקרך וצאנך ירביון...". מה הוא אומר אחריו? "ורם לבבך ושכחת את ה' א-לוהיך".
TAKE HEED [THAT YOUR HEART MISLEAD YOU NOT] — when you have eaten and are full, take heed to yourselves that you kick not against God; for usually no man rebels against the Holy One, blessed be He, except out of satiety, as it is said, (Deuteronomy 8:12—14) “Lest thou eat and art full … and thy herds and flocks increase”. What is stated after this? “And thy heart be lifted up and thou forget [the Lord thy God]” (Sifrei Devarim 43:7).
א. מה קשה לו?
ב. התוכל להביא דוגמאות נוספות מתוך התורה או הנביאים, "שאין אדם מורד בקב”ה אלא מתוך שביעה"?
ד"ה וסרתם: לפרוש מן התורה, ומתוך כך "ועבדתם אלוהים אחרים", שכיון שאדם פורש מן התורה, הולך ומדבק בעבודת כוכבים, וכן דוד אומר (שמואל א', כ"ו י"ט): "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים!" ומי אמר לו כך? אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד עבודת כוכבים.
וסרתם AND YE TURN ASIDE, to depart from the Torah, and through this, ועבדתם אלהים אחרים YE WILL SERVE OTHER GODS, for so soon as a man departs from the Torah he goes and clings to idol-worship. Similarly did David say, (I Samuel 26:19) “For they have driven me out this day, that I should not cleave to the inheritance of the Lord (the Torah) saying, Go, serve other gods”. But who had really said thus to him?! But he meant: Since I am driven out so that I can no longer occupy myself with the Torah, I am nearly exposed to the danger of serving other gods (Sifrei Devarim 43:14).
א. מה קשה לו בפסוקנו? (השווה דבריו לשמות ג' ד"ה אסורה נא ואראה: "אסור מכאן להתקרב שם").
דברי רש"י אלא מקורם
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם" – אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה, שנאמר (שמות ל"ב) "סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה". ואומר (שמואל א' כ"ו)...
(ומביא את הפסוק המובא בדברי רש"י, ומסיים:)
אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה.
וסרתם AND YE TURN ASIDE, to depart from the Torah, and through this, ועבדתם אלהים אחרים YE WILL SERVE OTHER GODS, for so soon as a man departs from the Torah he goes and clings to idol-worship. Similarly did David say, (I Samuel 26:19) “For they have driven me out this day, that I should not cleave to the inheritance of the Lord (the Torah) saying, Go, serve other gods”. But who had really said thus to him?! But he meant: Since I am driven out so that I can no longer occupy myself with the Torah, I am nearly exposed to the danger of serving other gods (Sifrei Devarim 43:14).
ד. מה הוא היסוד הפסיכולוגי שעליו בנויים דברי חז"ל אלה?
ג. מה ראה רש"י שלא להביא את הפסוק מן התורה (שמות ל"ב) – כפי שעשה המקור – המדבר בעובדי עבודה זרה ממש – ולהסתפק בפסוק משמואל אשר בו מדובר רק במי שהוא "כאילו מדבר בעבודה זרה"?
ג. תלמוד ומעשה
"וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"
And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments which I command you this day, to love the LORD your God, and to serve Him with all your heart and with all your soul,
"בכל לבבכם ובכל נפשכם" – והלא כבר נאמר (דברים ו' ה') "בכל לבבך ובכל נפשך"? כאן לתלמוד, כאן למעשה.
בכל לבבכם ובכל נפשכם [TO LOVE THE LORD] WITH ALL YOUR HEART AND WITH ALL YOUR SOUL — But has it not already admonished us to love God, by the words (6:5) “[Thou shall love the Lord thy God] with all thy heart and with all thy soul”? But that was an admonition addressed to each and every individual (“with all thy heart”), whilst here it is an admonition addressed to them as a community (“with all your heart”) (Sifrei Devarim 41:29).
ר' מאיר שמחה, משך חכמה, לדברי ספרי הנ"ל:
לכן כתיב (בפרשה שנייה) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" דאילו בתלמוד בלא מעשה, אדרבא – המאור שבה מחזירן למוטב. אבל במעשה בלא תלמוד – יש מקום ליצר הרע לפתות, וכדדריש בספרי: לקמן "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" – אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע... שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה".
1. הבא ראיות מלשון פסוקי שתי הפרשיות, שבראשונה מדובר בתלמוד ובשנייה במעשה.
**
2. הסבר – במה נוטה בעל משך חכמה מדרכו של רש"י בהבנת פסוקינו (השווה דברי רש"י בשאלות 5,6 לעיל) אף על פי ששניהם מסתמכים על דברי הספרי.
ד. הוראת המילה "למען"
"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם"
that your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land which the LORD swore unto your fathers to give them, as the days of the heavens above the earth.
ד"ה למען תחזקו: אינו אומר תעשו המצוות למען תחזקו, כי אם כן – תעשו על מנת לקבל פרס, אלא עשו את המצוות מאהבה, למען דבר זה תחזקו, ואין "למען" רהוט על תיבה של אחריו, אלא עומד בעצמו, וכן "למען ירבו ימיכם" – למען דבר זה ירבו ימיכם, כאדם שמבשר.
1. מה הקושי בפסוקנו?
*
2. במה שונה פירושו מן הפירוש המקובל?