| א. עדת קרח וטענותיהם |
ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני, כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים, כי חשבו ישראל שמשה רבנו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו.
והלויים קשרו עליו בעבור היום נתונים לאהרן ולבניו.
וקשר דתן ואבירם, בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו.
גם קרח בכור היה, כי כן כתוב. ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן, כי הוא מבני קהת.
ואלה נשיאי העדה היו בכורים והיו מקריבים את העולות, על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש מופת המטה, שראו כל ישראל שה' בחר שבט לוי תחת הבכורים, על כן כתוב (י"ז כ"ה) "ותכל תלונותם" כי התלונה על זה היתה.
גם אמר משה (ט"ז כ"ח) "כי לא מלבי", בעבור שחשדוהו, כי מלבו עשה. ועוד: (ט"ז כ"ט) "לא ה' שלחני" – בשליחות הזה, כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה, (פסוק ג') "כי כל העדה כולם קדושים" וזה רמז לבכורים שהם קדושים, כי כן כתוב (שמות י"ג ב') "קדש לי כל בכור", והם היו (שמות י"ט כ"ב) "הכהנים הנגשים אל ה'", והם עיקר כל העדה.
אבן כספי, אדני כסף, פסוק ב':
ד"ה לפני משה...והנה תלונת קרח מבוארת, שאף על פי שהיתה לו מעלת הלוי, קינא למעלת הכהונה שהיה לאהרן, כי הוא ואהרן שני בני אחים, והם: עמרם ויצהר, וזקנם קהת. ולהפלגת ערמתו נתחבר עם הישראלים, כאילו אמר להם למשוך לבם, לאמור: "הנה כבר יש לי מעלה גדולה עליכם, גם משה ואהרן כאחיהם, אבל אני חושש על כבודכם כמו על כבודי, ולא אשמח ביתרוני עליכם, לכן נהיה לעבר אחד, לחלוק על הכהונה אשר לאהרן, ואחרי זה – "כיס אחד יהיה לכולנו" (המליצה שאולה ממשלי א' י"ד) "ונחלק המעלות כולנו יחד". ודתן ואבירם שהם ישראלים היו רבי פעלים ואנשי בליעל, ואולי לאיזו סיבה שהיא היה להם אחוה ואהבה עם קרח, והיו ראשי המניעים עם קרח, והמשיכו להם מאתיים וחמשים ישראלים. גם (פסוק י"ט) "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" והיה זה נקל, וכל שכן למה שקדם, שהעבודה היתה ביד בכורי כל ישראל. ומה שאמר ר' אברהם אבן עזרא, כי קשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, ואולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, אנה כתוב בתורה זאת התלונה ולא ההתנצלות עליה? אף כי יעקב אביהם עשה זה. וכלל הדבר כי קרח היה המניע הראשון בקנאתו באהרן כביכול גם למשה; ואולי מצא שיוכל להתרפס עמם, שיהיה לו בכהונה חלק וגורל; וכי לא יוכל לזה אמר: "תמות נפשי עמהם". והניע ישראל כולם להפלגת הערמה להשפיל מעלות שבט לוי שבכללם אהרן. ואפשר שנתחברו לקרח אנשים משבט לוי, ואם לא נזכרו עד שקרח וכל ישראל היו פה אחד לערער על אהרן, ולא דברו כלל על שפל מעלת הלויים, כי קרח הערום וחכם להרע עשאם כולם כאיש אחד; ולכן כולם יחד, רצוני: קרח וכל ישראל, נקהלו על משה ואהרן לבדם ששניהם לבדם בני עמרם ואמרו להם: (פסוק ג'): "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?", כי כל הקהל זולת שניהם היו לעבר אחד, ומשה השיב לכולם יחד תשובה.
ד"ה לפני משה...והנה תלונת קרח מבוארת, שאף על פי שהיתה לו מעלת הלוי, קינא למעלת הכהונה שהיה לאהרן, כי הוא ואהרן שני בני אחים, והם: עמרם ויצהר, וזקנם קהת. ולהפלגת ערמתו נתחבר עם הישראלים, כאילו אמר להם למשוך לבם, לאמור: "הנה כבר יש לי מעלה גדולה עליכם, גם משה ואהרן כאחיהם, אבל אני חושש על כבודכם כמו על כבודי, ולא אשמח ביתרוני עליכם, לכן נהיה לעבר אחד, לחלוק על הכהונה אשר לאהרן, ואחרי זה – "כיס אחד יהיה לכולנו" (המליצה שאולה ממשלי א' י"ד) "ונחלק המעלות כולנו יחד". ודתן ואבירם שהם ישראלים היו רבי פעלים ואנשי בליעל, ואולי לאיזו סיבה שהיא היה להם אחוה ואהבה עם קרח, והיו ראשי המניעים עם קרח, והמשיכו להם מאתיים וחמשים ישראלים. גם (פסוק י"ט) "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" והיה זה נקל, וכל שכן למה שקדם, שהעבודה היתה ביד בכורי כל ישראל. ומה שאמר ר' אברהם אבן עזרא, כי קשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, ואולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, אנה כתוב בתורה זאת התלונה ולא ההתנצלות עליה? אף כי יעקב אביהם עשה זה. וכלל הדבר כי קרח היה המניע הראשון בקנאתו באהרן כביכול גם למשה; ואולי מצא שיוכל להתרפס עמם, שיהיה לו בכהונה חלק וגורל; וכי לא יוכל לזה אמר: "תמות נפשי עמהם". והניע ישראל כולם להפלגת הערמה להשפיל מעלות שבט לוי שבכללם אהרן. ואפשר שנתחברו לקרח אנשים משבט לוי, ואם לא נזכרו עד שקרח וכל ישראל היו פה אחד לערער על אהרן, ולא דברו כלל על שפל מעלת הלויים, כי קרח הערום וחכם להרע עשאם כולם כאיש אחד; ולכן כולם יחד, רצוני: קרח וכל ישראל, נקהלו על משה ואהרן לבדם ששניהם לבדם בני עמרם ואמרו להם: (פסוק ג'): "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?", כי כל הקהל זולת שניהם היו לעבר אחד, ומשה השיב לכולם יחד תשובה.
1. מהו ההבדל בין שני המפרשים בהסברת נימוקי קשירת הקשר של קרח ועדתו על משה ואהרן?
2. מה הם נימוקי כל אחד מן הפרשנים לחיזוק דעתו?
3. היכן מצינו בתורה שהיתה העבודה תחילה בבכורות וניטלה מהם וניתנה לשבט לוי?
*
4. מה פירוש דברי הראב"ע "לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים" – והלא בני קהת הם משבט לוי שהם אחיו, ומה פירוש "גם"?
**
5. מניין לראב"ע שגם הלויים הצטרפו לעדת קרח?
6. מהו הקושי שבפסוק כ"ט שבפרקנו שאותו מיישב ראב"ע, ומהו ישובו?
*
7. מהו הקושי שבשמות י"ט כ"ב, וכיצד מיישבו הראב"ע?
8. לשם מה נעזר הראב"ע בפסוק הזה (שמות י"ט כ"ב)?
*
9. לפי דעת הראב"ע נכתבה פרשה זו שלא במקומה הכרונולוגי (כדרכו בכמה מקומות לפרש לפי הכלל של אין מוקדם ומאוחר בתורה). ואולם רוב המפרשים סבורים שכאן מקומה. התוכל להסביר – למה איפוא קרה דבר זה דוקא בזמן ההוא ולא לפני כן?
**
10. הידוע לך עוד מקום במקרא שבו מתאספים לקבוצה אחת של מתנגדים ומתמרדים שונים אף על פי שנימוקיהם להתנגדות היו שונים זה מזה?
| ב. קרח ועדתו - בדברי המדרשים |
"לא נעלה" – לא נלך ולא נבוא אין כתיב כאן אלא "לא נעלה", "פי כסיל מחיתה לו" (משלי י"ח) – פתחו פיהם לפורענות לומר, שהן מתין בירידה ולא בעליה. כשם שאמרו, כך מתו (פסוק ל"ג) "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה".
א. היכן מצינו מדרשים הבנויים על כך שמילה (או כתוב שלם) מוצאת ממשמעותה המוחשית ומתפרשת כביטוי מושאל?
ב. כיצד מעבד רש"י את מקורו?
(כ"ג-כ"ד) "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל העדה לאמור: העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם". אף על פי ששמע משה מפי הגבורה לא אמר להם "העלו", עד שהלך והתרה בהם, שנאמר (כ"ה) "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" להודיע רשעתם, שאף על פי שהלך משה ברגלו, הרשעים קשים לרצות. מה עשו? לא רצו לצאת מאהליהם, כשראה משה כך, אמר: עד כאן היה לי לעשות" – (כ"ו) "וידבר אל העדה לאמור: סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים!"
רש"י:
ד"ה ויקם משה: כסבור שישאו לו פנים ולא עשו.
ד"ה ויקם משה: כסבור שישאו לו פנים ולא עשו.
א. מהו הקושי בפסוקינו שעליו בנוי המדרש?
*
ב. היכן מצינו בתורה שניתנת אפשרות למי שסרח שיחזור בתשובה, עוד ברגע האחרון לפני העונש?
ג. מהו האופיני לרש"י בעבוד מקורו?
(כ"ז) "ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם" – כיון שראו כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין ומגדפין, שנאמר (כ"ז) "יצאו נצבים" ולהלן כתיב (שמות א' י"ז) "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום".
ד"ה יצאו נצבים: בקומה זקופה לחרף ולגדף כמו (שמות א' י"ז) "ויתיצב ארבעים יום" דגלית.
א. מהו הקושי הלשוני שעליו בנוי המדרש?
**
ב. מנין להם לדרוש מילת "נצבים" לגנאי, והלא גם על ישראל בעברם בברית נאמר (דברים כ"ט) "אתם נצבים היום כלכם", ואצל אברהם נאמר (בר' י"ח) "והנה שלשה אנשים נצבים"?
| ג. שאלות בדברי תרגום אונקלוס |
הסבר מהי סיבת הסטיות שסטה אונקלוס מן התרגום המילולי במקומות הבאים:
| פסוק ב' "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה" | וקמו לאפי משה |
ולא תרגם כדרכו "קדם" כמו:
| בראשית י"ח ח' "וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם" |
ויהב קדמיהון |
| בראשית מ"ד י"ד "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" | ונפלו קדמוהי |
| "וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" | ועל כל כנשתא יהיה רוגזו |
ולא תרגמו בגוף שני כמוסב לה'.