| א. בביאור הביטוי "הררי בשדה" |
"הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן"
O thou that sittest upon the mountain in the field, I will give thy substance and all thy treasures for a spoil, And thy high places, because of sin, throughout all thy borders.
ד"ה הררי בשדה: לפי שהיו עובדים על ההרים קרא ישראל "הררי" אמר דרך קריאה הררי ומילת בשדה – אף על פי שהטעם עמד בה פירושה שהיא דבוקה עם הילך. אמר אתה הררי בשדה הילך וכל אוצרותיך לבז אתן כלומר: שיוציאו השוללים הביזה בשדה לחלוק שם שלל.
ר' ישעיה הראשון מטראני:
ד"ה הררי בשדה: על יושבי ירושלים הוא אומר: אתה שאתה הררי, שאתה דר בירושלים היושבת על ההרים, אתה עתיד לירד בשדה ולילך בגולה.
ד"ה הררי בשדה: על יושבי ירושלים הוא אומר: אתה שאתה הררי, שאתה דר בירושלים היושבת על ההרים, אתה עתיד לירד בשדה ולילך בגולה.
שד"ל:
ד"ה הררי בשדה: אחר שהזכיר מזבחותיהם ואשריהם על הגבעות הגבוהות, קרא דרך לעג לכל אנשי יהודה בכינוי "הררי בשדה" – יושב בהר ובשדה רחוק מן הישוב.
ד"ה הררי בשדה: אחר שהזכיר מזבחותיהם ואשריהם על הגבעות הגבוהות, קרא דרך לעג לכל אנשי יהודה בכינוי "הררי בשדה" – יושב בהר ובשדה רחוק מן הישוב.
מקרא כפשוטו:
ד"ה הררי בשדה ...והררי זה אומר אני... שהוא תואר ומשמעו – יושב בהר והוא נגזר מן "הר" כמו שנגזר "עתי" מן "עת", ובלבד שמשקלו שונה ממנו. ו'שדה' שנאמר כאן משמעו בקעה. ואנחנו נעמוד על טעם המקרא הזה בזכרנו שהרים מחסה מצר ואויב, כי היושבים בהרים לא במהרה יפול עליהם האויב כאשר יפול על היושב בבקעה. ועל פי הדברים האלה פירוש הכתוב: אתה היושב בהר – וירדת הבקעה. ומפני שעזב ישראל את ה' מעוזו והלך אחרי אלוהים אחרים שאין בהם מועיל, קוראו הנביא הררי שעזב את הרי מעוזו וירד אל הבקעה שאיננה מגינה עליו.
ד"ה הררי בשדה ...והררי זה אומר אני... שהוא תואר ומשמעו – יושב בהר והוא נגזר מן "הר" כמו שנגזר "עתי" מן "עת", ובלבד שמשקלו שונה ממנו. ו'שדה' שנאמר כאן משמעו בקעה. ואנחנו נעמוד על טעם המקרא הזה בזכרנו שהרים מחסה מצר ואויב, כי היושבים בהרים לא במהרה יפול עליהם האויב כאשר יפול על היושב בבקעה. ועל פי הדברים האלה פירוש הכתוב: אתה היושב בהר – וירדת הבקעה. ומפני שעזב ישראל את ה' מעוזו והלך אחרי אלוהים אחרים שאין בהם מועיל, קוראו הנביא הררי שעזב את הרי מעוזו וירד אל הבקעה שאיננה מגינה עליו.
1. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב?
2. מהו ההבדל בין פירוש ר' ישעיה מטראני לבין "מקרא כפשוטו"?
3. איזה מארבעת הפירושים נראה לך קרוב לפשוטו של מקרא?
| ב. "והיה ה' מבטחו" - מיקום תחבירי |
"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר
אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'
וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ"
Blessed is the man that trusteth in the LORD, And whose trust the LORD is.
ד"ה והיה ה' מבטחו: אם יבטח בו הוא יהיה מבטחו ולא יירא מכל רע.
ד"ה מבטחו: המ"ם הנוסף על השם מציין הדבר והמקום שבו סיבת הבטחון, כמו מעון, מקדש, משכן וכדומה.
ד"ה ברוך הגבר אשר לא לבד יבטח בה' כי גם "והיה ה' מבטחו", כי הבוטח בה' שיצילנו ע"י אמצעים טבעיים, הגם שיבטח בה' בכל זאת המבטח שלו – היינו הדבר שעל ידו יושג בטחונו – אינו ה', רק האמצעים הטבעיים, שמקוה שעל ידם יושיעהו ה'.
והגם שאיננו "ארור", אחר שבוטח בה', אינו "ברוך" גם כן; רק אם יבטח בה' שיושיעהו בלא שום אמצעי כלל, - עד שה' הוא הוא (=עצמו) המבטח שלו, והיה זה דומה כעץ השתול על מים ושולח שרשיו על יובל.
1. מה הקושי שרצו שניהם ליישב?
2. מה ההבדל ביניהם בתפישתם את המבנה התחבירי של פסוקנו?
*
3. הסבר את הרעיון המובע בדברי המלבי"ם.
*
4. אם נקבל את פירושו של המלבי"ם, איך יש להבין את פסוק ה' כהקבלה ניגודית לפסוקנו?
| ג. הבוטח באדם והבוטח בה' |
"אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם..."
Thus saith the LORD: Cursed is the man that trusteth in man, And maketh flesh his arm, And whose heart departeth from the LORD.
"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'"
Blessed is the man that trusteth in the LORD, And whose trust the LORD is.
פסוקים אלה מובאים בחובת הלבבות לרבנו בחיי בתחילת שער הבטחון:
ראיתי להביע מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוקים יתברך והוא הבטחון עליו בכל דבריו, בעבור מה שיש בו מן התועלות הגדולות בענין התורה ובענין העולם. ותועלותיו בו בתורה – מהם מנוחת נפשו... מפני שאם איננו בוטח באלוקים, בוטח בזולתו ויהיה כמו מי שנאמר "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים..." ואמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" ואמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו – ייגע לריק ויחלש כחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.
ראיתי להביע מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוקים יתברך והוא הבטחון עליו בכל דבריו, בעבור מה שיש בו מן התועלות הגדולות בענין התורה ובענין העולם. ותועלותיו בו בתורה – מהם מנוחת נפשו... מפני שאם איננו בוטח באלוקים, בוטח בזולתו ויהיה כמו מי שנאמר "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים..." ואמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" ואמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו – ייגע לריק ויחלש כחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.
1. כיצד הוכיח בעל חובת הלבבות בעזרת פסוקינו ש"אם אינו בטוח בה', בטוח בזולתו"?
2. יש המוצאים רעיון זה (שאם אינו בטוח בה' וכו') גם בקריאת שמע. היכן?
**
3. מה הוא הקשר בין פסוקים ה'-ח' המתארים את הבוטח באדם ואת הבוטח בה' לבין פסוק ט' הסמוך להם?
| ד. בביאור הפסוק "עשה עשר" |
"עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל"
As the partridge that broodeth over young which she hath not brought forth, So is he that getteth riches, and not by right; In the midst of his days he shall leave them, And at his end he shall be a fool.
מקרא כפשוטו:
בחצי ימיו יעזבנו: עושה העושר ולא במשפט יעזב את עשרו בחצי ימיו, כי ימות בחטאו, ולא ימות עד שיודע לכל כי נבל הוא.
בחצי ימיו יעזבנו: עושה העושר ולא במשפט יעזב את עשרו בחצי ימיו, כי ימות בחטאו, ולא ימות עד שיודע לכל כי נבל הוא.
מהי חולשת הפירוש הזה?
| ה. מקור מים חיים |
"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ
כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'"
Thou hope of Israel, the LORD! All that forsake Thee shall be ashamed; They that depart from Thee shall be written in the earth, Because they have forsaken the LORD, The fountain of living waters. .
רד"ק:
הנה טוב האל למיחלים לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטוב: אחת: שלא יבוא לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעים, ושנית: שאין להם הפסק.
הנה טוב האל למיחלים לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטוב: אחת: שלא יבוא לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעים, ושנית: שאין להם הפסק.
אברבנאל:
דמה הא-ל יתברך למקור מים חיים, לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסיבה אחרת כמו מקור מים חיים, שמשם יבוא המים לכל המעינות, והמקור לא יקבל המים ממקור אחר.
דמה הא-ל יתברך למקור מים חיים, לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסיבה אחרת כמו מקור מים חיים, שמשם יבוא המים לכל המעינות, והמקור לא יקבל המים ממקור אחר.
1. הסבר – מה משמעותו של הכינוי לה' "מקוה ישראל"? ולמה נבחר כינוי זה לפסוק זה? ועיין ירמיהו י"ד ח'.
2. לכאורה דברי הרד"ק הראשונים ("אחת: שלא יבואו..") מסכימים עם דברי אברבנאל, אולם בכל זאת יש הבדל ביניהם. מה הוא?
| ו. ירמיהו לא נשתלם בלשונו וכתבו |
"חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם"
The sin of Judah is written With a pen of iron, and with the point of a diamond; It is graven upon the tablet of their heart, And upon the horns of your altars.
אברבנאל:
ואמר "לבם" בלשון נסתר ו"מזבחותיכם" בלשון נוכח, כי כן דרך המקרא, אף כי לנביאים שלא נשתלמו בלשונם וכתבם, כמו שהיה ירמיהו, וכפי מה שביארתי בהקדמת זה הפירוש.
ואמר "לבם" בלשון נסתר ו"מזבחותיכם" בלשון נוכח, כי כן דרך המקרא, אף כי לנביאים שלא נשתלמו בלשונם וכתבם, כמו שהיה ירמיהו, וכפי מה שביארתי בהקדמת זה הפירוש.
מתוך דברי ההקדמה:
...אחשוב אני, שלא היה ירמיהו שלם מאד בסידור הדברים ויופי המליצה כמו ישעיה הנביא וגם נביאים אחרים. ומפני זה תמצא בדברי ירמיהו פסוקים רבים, שלפי דעת המפרשים כולם יחסרו להם מילה או מילות, עם היות שאני אשתדל לישבם כאשר הם. ותמצא בדבריו פעמים רבות מאד מילת "על" תשמש במקום מילת "אל", והזכר בלשון נקבה והנקבה בלשון זכר, והרבים בלשון יחיד, ויחיד בלשון רבים, ועבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר, ודיבור אחד בעצמו פעם לנוכח ופעם לנסתר; ותמצא בדבריו גם כן המוקדם מאוחר והמאוחר קודם; כי הנה אחר שזכר חורבן הבית ותשלום מלכות צדקיהו, חזר לספר מענייני המלך יהויקים שקדם אליו. ועם היות שכבר באו כיוצא מהזריות האלה בשאר נביאים, הפרש גדול יש ביניהם, בין רב למעט. והוא שבשאר הנביאים תמצא זה על המעט ובירמיהו הוא על הרוב, כפלי כפלים ממה שנמצא בשאר הנביאים. ואני אחשוב שהיתה הסיבה בזה היות ירמיהו נער בשנים כשהתחיל הנבואה, ולכן לא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה, ועל זה באמת אמר (א') "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". כי הנה ישעיה הנביא, בהיותו מזרע המלוכה ונתגדל בחצר בית המלך, ולכך היה דברו ערב ולשונו נאה, ושאר הנביאים ניבאו אחר שהושלמו בעניני העולם ובעסקיו, ונשאו ונתנו עם בני אדם ולכן ידעו לסדר דבריהם, אמנם ירמיהו היה מן הכהנים אשר בענתות ובקטנותו קודם שירגיל עצמו בדיבור, וידע מוצאיו ומבואיו באתהו הנבואה, והוכרח לדבר מה שציוהו ה' בלשונו שהוא היה רגיל בו.
...אחשוב אני, שלא היה ירמיהו שלם מאד בסידור הדברים ויופי המליצה כמו ישעיה הנביא וגם נביאים אחרים. ומפני זה תמצא בדברי ירמיהו פסוקים רבים, שלפי דעת המפרשים כולם יחסרו להם מילה או מילות, עם היות שאני אשתדל לישבם כאשר הם. ותמצא בדבריו פעמים רבות מאד מילת "על" תשמש במקום מילת "אל", והזכר בלשון נקבה והנקבה בלשון זכר, והרבים בלשון יחיד, ויחיד בלשון רבים, ועבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר, ודיבור אחד בעצמו פעם לנוכח ופעם לנסתר; ותמצא בדבריו גם כן המוקדם מאוחר והמאוחר קודם; כי הנה אחר שזכר חורבן הבית ותשלום מלכות צדקיהו, חזר לספר מענייני המלך יהויקים שקדם אליו. ועם היות שכבר באו כיוצא מהזריות האלה בשאר נביאים, הפרש גדול יש ביניהם, בין רב למעט. והוא שבשאר הנביאים תמצא זה על המעט ובירמיהו הוא על הרוב, כפלי כפלים ממה שנמצא בשאר הנביאים. ואני אחשוב שהיתה הסיבה בזה היות ירמיהו נער בשנים כשהתחיל הנבואה, ולכן לא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה, ועל זה באמת אמר (א') "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי". כי הנה ישעיה הנביא, בהיותו מזרע המלוכה ונתגדל בחצר בית המלך, ולכך היה דברו ערב ולשונו נאה, ושאר הנביאים ניבאו אחר שהושלמו בעניני העולם ובעסקיו, ונשאו ונתנו עם בני אדם ולכן ידעו לסדר דבריהם, אמנם ירמיהו היה מן הכהנים אשר בענתות ובקטנותו קודם שירגיל עצמו בדיבור, וידע מוצאיו ומבואיו באתהו הנבואה, והוכרח לדבר מה שציוהו ה' בלשונו שהוא היה רגיל בו.
**
התוכל ליישב את המעבר מגוף שלישי לגוף שני שלא בדרך שבה הלך האברבנאל, אלא מתוך משמעות הכתוב? השווה מעברים אלה בייחוד בירמיהו פרק ב'.