פרשת אמור תשכ"א - עריכת הנרות, נוקב שם ה'
א. בטעם מצות עריכת הנרות
בטעם המצוה נאמרו דעות שונות, והנה מקצתן:
ספר החנוך:
שצוונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל ענין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בלבו – כשיראהו – מורא וענוה. וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תוכשר הנפש. וכל זה סובב על הציור הבנוי לנו, כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת, כי יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם אנחנו נכתוב הנראה בפשוטן של הדברים.
המלבי"ם:
באשר ציור המקדש היה כאילו שם התאחדו כל ישראל כאיש אחד, וכל עניני המשכן ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, ציוה אל הגוף הכללי, שהם בני ישראל, שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתם, שתהיה מוכנה למאור, ואז באמצעות משה שהוא הוריד התורה ואור אלוקים לארץ, יעלה את המנורה שהיא כל נשמת ישראל, להעלות נר תמיד; ומפרש שהאור הזה בא מן התורה הנתונה בארון הברית שמשם יערוך את הנרות לפני ה' תמיד.
1. הסבר את המילים המסומנות בקו.
2. מהו ההבדל העקרוני בין גישת שניהם במתן טעם למצוה?
**
3. ספר החנוך – ההולך במנין המצוות בעקבות הרמב"ם – מונה את מצות עריכת הנר בפרשת תצוה ולא במקומנו, בפרשת אמור. הסבר – למה?
ב. שאלות לשון וסגנון
"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית"
’Command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
א. למה נאמר "ויקחו" ולא נאמר "ויתנו"?
**
ב. איך מתקשר פועל "ויקחו" עם מילת "אליך"?
"יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר "
יערך אתו אהרן מערב עד בקר AARON SHALL SET IT IN ORDER FROM EVENING UNTO MORNING — The meaning is not that he shall occupy himself the whole night with setting the lights in order, but he shall arrange it in such a manner (lit., by such an arrangement) that will prove adequate for the length of the whole night. Our Rabbis by experiment (cf. Menachot 89a) fixed the quantity at a half log oil for each lamp, ascertaining that this would suffice also in the long nights of the Teveth quarter; and this quantity therefore became to them the fixed measure [for all the seasons of the year].
והלא אין פועל עריכת הנרות כל הלילה "מערב עד בקר". הסבר את לשון הכתוב!
עיין לשתי השאלות (1,2) בדברי רש"י הבאים:
בראשית פרק כ"ד, פסוק י"ח:
ד"ה ותורד כדה: מעל שכמה.
ד"ה ויעל על גוזזי צאנו: ויעל תמנתה לעמוד על גוזזי צאנו.
ויעל על גזזי צאנו AND HE WENT UP UNTO HIS SHEEP-SHEARERS — it means: and he went up to Timnah to stand by his sheep-shearers.
ד"ה אסורה נא: אסורה מכאן להתקרב שם.
אָסוּרָה means I WILL TURN ASIDE from here in order that I may approach thither.
השוה את הנאמר בפסוקים:
"...לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
’Command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
"...יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ... לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
יערך אתו אהרן מערב עד בקר AARON SHALL SET IT IN ORDER FROM EVENING UNTO MORNING — The meaning is not that he shall occupy himself the whole night with setting the lights in order, but he shall arrange it in such a manner (lit., by such an arrangement) that will prove adequate for the length of the whole night. Our Rabbis by experiment (cf. Menachot 89a) fixed the quantity at a half log oil for each lamp, ascertaining that this would suffice also in the long nights of the Teveth quarter; and this quantity therefore became to them the fixed measure [for all the seasons of the year].
"יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
He shall order the lamps upon the pure candlestick before the LORD continually.
למה לא נאמר בפסוק ב' "לפני ה'"?
ג. הדגשת "ויצא" בפרשת המקלל (1)
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה"
And the son of an Israelitish woman, whose father was an Egyptian, went out among the children of Israel; and the son of the Israelitish woman and a man of Israel strove together in the camp.
ספרא אמור פרשה י"ד:
ויצא בן אשה ישראלית. מניין יצא? מבית דינו של משה, שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן. אמרו: 'מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן?' אמר להן: 'מבנות דן אני'. אמרו לו: 'הכתוב אומר (במדבר ב') "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל"'. נכנס לבית דינו של משה וצא מחוייב, ועמד וגידף.
ויצא בן אשה ישראלית AND THE SON OF THE ISRAELITISH WOMAN WENT OUT — Whence did he go out? Surely not from the camp, since Scripture states “and they strove in the camp”! Rabbi Levi said, “He went out from (by his blasphemous utterance he lost) his eternal life (עולמו; R. Levi evidently connects ויצא with the last word of v. 8; “the everlasting covenant, ברית עולם”). R. Berachya said, “He set forth (יצא) (started his argument) from the above section. He said sneeringly: “Every Sabbath he shall set it in order!? Surely it is the way of a king to eat fresh (lit., warm) bread every day; is it perhaps his way to eat bread nine days old (lit., cold bread of nine days)?! (The Hebrew word בתמיה “Say this in the intonation of a question” means nothing other than our question mark) (Midrash Tanchuma 38 23). A Baraitha states that ויצא means, he came out of the judicial court of Moses where he had been pronounced to be in the wrong in the following matter: although his father was an Egyptian he had gone to pitch his tent in the camp of the tribe of Dan to whom his mother belonged (cf. v. 11). They (the men of Dan) said to him, “What have you to do here" (lit., what is your character that gives you the right to come here?). He replied. “I am one of the children of the tribe of Dan”. Thereupon they said to him, “Scripture states: (Numbers 2:2) “Every man [of the children of Israel shall encamp] by his own standard, that bears the signs of their father’s house”! He thereupon went in to the judicial court of Moses to have the matter decided and came forth (יצא) declared to be in the wrong. He then stood up and blasphemed (Sifra, Emor, Section 14 1; Leviticus Rabbah 32 3).
תנחומא (כ"ג):
"ויצא בן אשה ישראלית" מהיכן יצא? לוי אומר: מעולמו יצא, כמו שנאמר בגלית (שמואל א' י"ז) "ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת". ר' ברכיה אמר: מהיכן יצא? מפרשה של מעלה, שנאמר (כ"ד ה') "ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות... ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד..." אמר: דרך המלכים לאכול פת חמה, שמא ציננה? (=לגלג על לחם הפנים שאכלוהו לאחר תשעה ימים).
ד"ה ויצא בן אשה ישראלית: מאהלו, כמו (במדבר ט"ז כ"ז) "יצאו נצבים פתח אהליהם".
The son of an Israelite woman came out from his tent. Compare, “they came out and stood at the entrance of their tents” [Numbers 16:27].
ד"ה ויצא בן אשה ישראלית: טעמו: ויצא בתוך בני ישראל, וכן (אסתר ד' א') "ויצא בתוך העיר", כי יצא מביתו או ממקום מושבו אל העיר; וכן זה יצא מאהלו או ממקומו ובא בתוך העם וינצו. וטעם "במחנה", כי היתה המריבה במחנה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה.
*
1. מה ראו חכמינו לדרוש מילת "ויצא", והלא לכאורה אין פירושה אלא כמשמעה וכפי שפירשוה ראב"ע ורמב"ן?
**
2. מה האחיזה הלשונית לכל אחד מן המדרשים הנ"ל?
**
3. מה ראה ר' לוי להסתמך על הפסוק משמואל א' י"ז, הלא שם נאמר בפירוש מהיכן יצא: "ממחנות פלשתים"?
4. מהו ההבדל הרעיוני בין שלושת המדרשים?
5. מה בין הספרא לבין הרמב"ן בפירוש המילה "במחנה"?
ד. הדגשת "ויצא" בפרשת המקלל (2)
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית"
And the son of an Israelitish woman, whose father was an Egyptian, went out among the children of Israel; and the son of the Israelitish woman and a man of Israel strove together in the camp.
...ויש מפרשים שהוא כמו (משלי כ"ה ח') "אל תצא לריב מהר" וכן (דברים י"ג י"ד) "יצאו אנשים בני בליעל".
הסבר מהו פירושו של "ויצא" לפי פירוש זה?
ה. מיקומה של פרשת המקלל
ר' נפתלי הירץ וייזל, (באור) כ"ד א':
...לפי שספר ויקרא כולו מראשו ועד כאן קדושות - קדושת הקרבנות, הנזירה מן הטומאות והעריות, ומועדי ה' הקדושים וכל פרשת קדושים ומכאן ואילך לא דיבר עוד על קדושת הגוף והמצוות, כי אם בקדושת הארץ - שמיטה ויובל; לכן נכתב באחרונה הסיפור הזה, לפי שבפרשת קדושים החל (י"ט ב') "איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת", ועל ברכת ה' לא הזהיר ולא העניש, אף על פי שהוא חמור מאד ממקלל הוריו, לפי שאין מדרך כבוד של מעלה להזהיר על ברכת השם הנכבד והנורא, וחלילה לבני ישראל היודעים את ה' ש"יברכוהו", והדבר בעצמו נמנע, שהיודע אותו שהוא לבדו ומאתו הכל ואין מי יעמוד לפניו, קללתו לשגעון תחשב, ...על כן לא באה אזהרה על המקלל את ה', ...אבל סיפר הכתוב שקרה הדבר הרע הזה, ומשאלת משה ותשובת ה' אנו למדין על דרך הסיפור דין הפושע הזה.
שתי שאלות בקשר לפרשתנו מיישב בעל הבאור בדבריו אלה. אילו הן?
ו. לשון "ויקב"
"וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל"
And the son of the Israelitish woman blasphemed the Name, and cursed; and they brought him unto Moses. And his mother’s name was Shelomith, the daughter of Dibri, of the tribe of Dan.
ד"ה ויקוב: יש אומרים, שפירושו – ויפרש, כמו (ישעיה מ"ב ב') "אשר פי ה' יקבנו", (במדבר א' י"ז) "אשר נקבו בשמות". ויש אומרים שהוא כמו (במדבר כ"ג ח') "מה אקוב לא קבה אל". והראשון קרוב לפי דעתי.
he pronounced Some translate this word to mean “uttered”, as in “which the mouth of God shall express” [Isaiah 62:2] and “as specified by name” [Numbers 1:17]. Others render it along the lines of “How shall I curse” [Numbers 23:8]. The former explanation strikes me as more plausible.
1. מה ההבדל בין שני הפירושים?
*
2. למה נראה לו הראשון קרוב לפשט מן השני?