| א. השוואת דברי הרשעים |
השווה:
| מלאכי ג' | ירמיהו מ"ד | ||
| י"ג: | "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ? | ט"ו: | "וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל וְכָל הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס לֵאמֹר |
| י"ד: | אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱ-לֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת | ט"ז: | הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם ה' אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ |
| ט"ו-ט"ז: | וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱ-לֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ | י"ז: | כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ |
| י"ז: | וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה..." | י"ח: | וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ-לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ" |
1. מה הדומה ומה השונה בין דברי הרשעים במקומנו ובין דבריהם שם אל ירמיהו?
2. היכן מצינו בספר מלאכי רעיון זה שנית?
3. השווה לדבריהם את תהילים ע"ג א'-י"ד ובייחוד פסוקים י"א-י"ב. במה דומים דברי המזמור לפסוקינו ולפסוקי ירמיהו, ובמה שונים הם מהם?
| ב. צדיקים ורשעים |
התבן, המוץ והקש היו מדיינים זה עם זה: זה אומר: "בשבילי נזרעה השדה", וזה אומר "בשבילי נזרעה השדה" – אמרו להם החיטין: "המתינו לי עד שתבוא הגורן ואנו יודעים בשביל מי נזרעה השדה". בא הגורן. יצא בעל הבית לזרותה; הלך לו המוץ לרוח. נטל התבן והשליכה לארץ; נטל הקש ושרפו. נטל את החטים ועשה אותם כרי, היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו... והדא הוא דכתיב: "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה – קש ולהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזב להם שורש וענף".
הדא הוא דכתיב (משלי ג') "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו". איש חמס – זה עשו הרשע... ומה הוא שאמר "אל תקנא"? לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדם תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידין ישראל להתרעם על זאת, כשם שאמר מלאכי (ג') "אמרתם: שוא עבוד אלוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות, ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוהים וימלטו".
לפיכך אמרה רוח הקודש ע"י שלמה: "אל תקנא באיש חמס" – אל תקנאו בשלום עשו הרשע ו"אל תבחר בכל דרכיו" – שלא תעשו כמעשיו, למה? הביטו לאחרית הדבר, שהנה היום יבוא שיתעב האלוהים כל מי שהיה מליז במצוות. הדא הוא דכתיב (משלי ג'): "כי תועבת ה' נלוז", וכן הוא אומר (תהלים ה') "איש דמים ומרמה יתעב ה'".
אבל מי שמישר ארחותיו לפניו, הוא יהיה מאנשי סודו. הדא הוא דכתיב (משלי ג') "ואת ישרים סודו". ואומר (מלאכי ג') "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד ה' לאשר לא עבדו".
1. מהי התשובה הניתנת לטענת פסוקי י"ד-ט"ו לפי הסברם של שני המדרשים האלה?
**
2. מהו ההבדל בין מגמת המדרש הראשון לבין מגמת המדרש השני? שים לב: המדרש הראשון מסתיים בהבאת פסוק י"ט מתוך פרקנו, ואילו המדרש השני מסתיים בהבאת פסוק י"ח מתוך פרקנו!
| ג. בביאור הפסוק "אז נדברו" וכו' |
"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע..."
Then they that feared the LORD Spoke one with another; and the LORD hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the LORD, and that thought upon His name.
אברבנאל:
ועתה אנחנו מאשרים זדים: רוצה לומר: עתה שראינו שאין תועלת כי אם נזק בעבודתו, אנחנו גוזרים שהזדים עושי הרשעה הם מאושרים... והם קיימים ומצליחים בבנין החדש. ואין לומר, שהשם עוד יענישם על רשעתם, כי הם "גם בחנו אלוהים וימלטו", שניסוהו 'הגם עונש יוכל תת' (=המליצה נאמרת כאן על משקל תהלים ע"ח י"ח-כ') ונמצאו נמלטים מידו מבלי כשלון עונש כלל... ונראה לי לפרש ש"אז נדברו יראי ה'" הוא גם כן מכלל דברי הכופרים, וש"נדברו" הוא מלשון "דבר" ו"הריגה", כמו (הושע י"ג י"ד) "אהי דבריך מוות" וכמו (תהלים מ"ז) "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו" וכמו (דברי הימים ב' כ"ב י') "ועתליה ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את כל זרע הממלכה"... אמר הכתוב שנבנו עושי הרשעה, גם בחנו אלוקים בהכנסם בסכנות עצומות וימלטו ובאותו זמן עצמו היו נדברים, נשברים ונכרתים יראי ה' איש אל רעהו...
ועתה אנחנו מאשרים זדים: רוצה לומר: עתה שראינו שאין תועלת כי אם נזק בעבודתו, אנחנו גוזרים שהזדים עושי הרשעה הם מאושרים... והם קיימים ומצליחים בבנין החדש. ואין לומר, שהשם עוד יענישם על רשעתם, כי הם "גם בחנו אלוהים וימלטו", שניסוהו 'הגם עונש יוכל תת' (=המליצה נאמרת כאן על משקל תהלים ע"ח י"ח-כ') ונמצאו נמלטים מידו מבלי כשלון עונש כלל... ונראה לי לפרש ש"אז נדברו יראי ה'" הוא גם כן מכלל דברי הכופרים, וש"נדברו" הוא מלשון "דבר" ו"הריגה", כמו (הושע י"ג י"ד) "אהי דבריך מוות" וכמו (תהלים מ"ז) "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו" וכמו (דברי הימים ב' כ"ב י') "ועתליה ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את כל זרע הממלכה"... אמר הכתוב שנבנו עושי הרשעה, גם בחנו אלוקים בהכנסם בסכנות עצומות וימלטו ובאותו זמן עצמו היו נדברים, נשברים ונכרתים יראי ה' איש אל רעהו...
רמב"ם, הלכות טומאת צרעת סוף הפרק האחרון, פרק ט"ז, (בדברו בגנות מספרי לשון הרע):
...לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחיו להתרחק מישיבתן (של מספרי לשון הרע) ומלדבר עמהן, כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם. וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבים דברי הבאי כענין שנאמר (קהלת ה' ב') "וקול כסיל ברב דברים", ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים, כענין שנאמר (תהלים ל"א י"ט): "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק", ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כענין שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו"; מתוך כך באים לדבר באלוקים וכופרין בעיקר כענין שנאמר (מלכים ב' י"ז) "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוקיהם". והרי הוא אומר (תהלים ע"ג ט'): "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ". מי גרם להם לשית בשמים פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זוהי שיחת הרשעים שגורמת להם ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, ולפיכך הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר (מלאכי ג' ט"ז) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".
...לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחיו להתרחק מישיבתן (של מספרי לשון הרע) ומלדבר עמהן, כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם. וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבים דברי הבאי כענין שנאמר (קהלת ה' ב') "וקול כסיל ברב דברים", ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים, כענין שנאמר (תהלים ל"א י"ט): "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק", ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כענין שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו"; מתוך כך באים לדבר באלוקים וכופרין בעיקר כענין שנאמר (מלכים ב' י"ז) "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוקיהם". והרי הוא אומר (תהלים ע"ג ט'): "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ". מי גרם להם לשית בשמים פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ. זוהי שיחת הרשעים שגורמת להם ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, ולפיכך הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר (מלאכי ג' ט"ז) "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".
2. במה הוא נוטה מן הפירוש המקובל?
| ד. תשובה לדברי הרשעים |
"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע..."
Then they that feared the LORD Spoke one with another; and the LORD hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the LORD, and that thought upon His name.
ר' חלפתא איש כפר חנניא אומר: עשרה היושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם...
ומניין שאפילו שנים? שנאמר: "אז נדברו יראי אלוהים איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".
Rabbi Chalafta [ben Dosa] of Kfar Chananiah says: Ten who are sitting together and engaging in Torah, the Divine Presence rests among them, as it is said (Psalms 82:1): “God stands in the congregation of God.” And from where [is there proof that this is true] even [when there are only] five? As it is said (Amos 9:6): “And He has founded His band upon the earth.” And from where even three? As it is said (Psalms 82:1): “In the midst of judges He judges.” And from where even two? As it is said (Malachi 3:16): “Then those who feared the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened and heard.” And from where even one? As it is said (Exodus 20:20 (20:21 in NJPS)): “In every place where I cause My Name to be mentioned I will come to you and bless you.”
*
הסבר כיצד אפשר לראות בפסוקנו - בהארתו של מאמר זה – תשובה לדברי הרשעים שבפסוקים י"ד-ט"ו?
| ה. השוואת מפרשים |
"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'..."
Then they that feared the LORD Spoke one with another; and the LORD hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the LORD, and that thought upon His name.
אני משיב על דבריהם הנ"ל (של הרשעים): אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפני, שנדברו יראי ה' שלא ידבק במעשיהם הרעים, ואני – לא נשכחו דבריהם מלפני, ואע"פ שאיני ממהר להשיב גמול, כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריהם מקויימים.
ד"ה ויכתב ספר זכרון לפניו: דרך משל כלשון בני אדם, שכותבים המלכים ספרי זכרונות, כי אין שכחה לפניו יתברך. וכן (שמות ל"ב ל"ב) "מחני נא מספרך אשר כתבת". והנה יראי ה' וחושבי שמו – שכרם שמור להם עד עולם.
הסבר, במה שונה תפישת רש"י ורד"ק את פסוקנו מתפישת המאמר בפרקי אבות שהבאנוהו לעיל בשאלה ד'?