פרשת ויקרא תשכ"ב - הפטרה לשבת זכור
א. "נחמתי" - "לא ינחם"
"נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי"
I regret that I have set up Sha᾽ul to be king: for he is turned back from following me, and he has not performed my commandments. And it grieved Shemu᾽el; and he cried to the Lord all night.
"וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"
And also the Eternal One of Yisra᾽el will not lie nor change his mind: for he is not a man, that he should change his mind.
אברבנאל, מקשה:
והנה במה שקרע ה' מלכות ישראל מעל שאול ניחם הקב"ה. כמו שאמר: "נחמתי כי המלכתי" – ואם כן, איך יאמר בזה "כי לא אדם הוא להנחם", ואם ניחם מהממלכה, למה לא ינחם מהעונש?
בכור שור, לבראשית ו' ח':
ד"ה כי נחמתי כי עשיתים: וכן (שמואל א', ט"ו י"א): "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי". וכן (שמות ל"ב י"ד) "וינחם ה' על הרעה". ומקשים על כל אלו (במדבר כ"ג י"ט): "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם"? ויש לך להבין כי בשלושה דרכים הנחמה באה, כי פעמים אדם נודר לחברו לעשות לו טובה או רעה ומתחרט בעצמו ואינו עומד בדבורו, ואף על פי שיש לאל ידו לעשות אבל אינו רוצה, וזה כזב שכוזב לו; ופעמים סבור שיכול לעשות לו ואין לאל ידו לעשות, ומתנחם בעל כרחו מחמת האונס, ועל אלו שתים הוא אומר: "לא איש א-ל ויכזב", אלא מקיים דברו, "ובן אדם ויתנחם" מחמת שאין לו – והוא כל יכול; ולפי שהיה אומר לו בלק (במדבר נ"ג י"ז): "מה דבר ה'?" כלומר: "חזור מן הברכה לקללה!" לכן ענה לו: "לא איש א-ל ויכזב" שלא יעמוד בדיבורו, כי כל דבריו אמת, ובן אדם ויתנחם, מחמת שאינו יכול לקיים, כי לא קצרה ידו. אבל יש נחמה שלישית, שאינה באה מחמת זה שנודר, אלא מחמת אותן שנודרין להם, כגון אם ידבר הקב"ה על גוי וממלכה להרע להם, כמו על אותם של נינוה, ודאי מדעת כן הוא אומר אם יעמדו במרדן; ואם שבו – ישוב מחרון אפו וייטיב להם, ודברו הוא אמת. וכן להפך: אם אמר להטיב להם, והם קלקלו, וזהו כבודו של מעלה. וכן כשברא הקב"ה אדם, לכבודו בראו ולשמשו, כמו שכתוב (ישעיה מ"ב ז') "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו", וכיון שקלקלו – הריני עושה עצמי כאילו ניחמתי, ואמחם, ומכל מקום החזרה מהם באה; וכך שאול, כשהמליכו מדעת כן המליכו, שלא יעבור על ריבונו של מקום, והוא פשע, ולפיכך גרמו לו עונותיו שאעשה עצמי כמתנחם, ואף על פי שידע מתחילה שיקלקלו, כי הכל גלוי לפניו, בראם כדי שיוסרו בם אחרים ולא יקלקלו מעשיהם.
אברבנאל:
...ואפשר עוד לפרש "כי לא אדם הוא" על שאול. ואמר, שנצח ישראל, שהוא הקב"ה, לא ישקר ולא ינחם מזאת הגזרה שגזר לקרוע את הממלכה מעל שאול, לפי ששאול אינו אדם שיתנחם ויתחרט ממה שחטא, כי הוא תמיד מחזיק ברשעתו, ולכן לא ינחם על הרעה אשר דיבר עליו.
מהי תשובת שני המפרשים (הבכור שור ואברבנאל עצמו) לשאלת אברנבאל דלעיל, ומה ההבדל בין שתי תשובותיהם?
ב. ההבדל שבין "שאר" ו"יתר"
"וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ"
And Sha᾽ul said, They have brought them from the ῾Amaleqi: for the people spared the best of the sheep and of the oxen, to sacrifice to the Lord thy God; and the rest we have utterly destroyed.
הואיל משה:
יש לפי דעתי הפרש בין "שאר" ו"יותר". שהראשון הוראתו השארה מועטת והשני השארה מרובה, וכן (במדבר ל"א, לב) "יתר הבז" וכן כאן: המעט השארנו והמרובה החרמנו, אם כן אין מקום לקצוף עלי.
ד"ה ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם: "הנשארת" הוא החיטה והכוסמת שנשארו מן הברד בכוונה לצורך הארבה, שזה גרר פועל "נשאר" והבדלו מן "נותר" שרוצה לומר – הנשאר בכוונה.
מלבי"ם, אילת השחר, כלל תס"ו:
יש הבדל בין "נשאר" ובין "נותר". "נשאר" מציין שנשאר בכוונה; ומזה יעמד עוד הבדל, שהנשאר לא היה משותף עם הכלל.
1. איזו משתי ההגדרות מתאימה ביותר למקומנו?
השווה את הפסוקים-
"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ"
And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark.
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ"
And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day.
הסבר את ההבדל!
ג. "טוב" - משרת לשנים
"הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים"
Behold, obeying His command is better than a choice offering.23ה prefers the fulfillment of His command over the offering of voluntary sacrifices. To hearken [is better] than the fat of rams. This refers to, "Behold, obeying [is better] than a choice offering, and to hearken [is better] than the fat of rams."
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה טוב: משרת לשנים ונכון גם לארבעה וחמשה, וכבר קדם לו כמו זה של אמרו (שופטים ז' ה') "תציג אותו לבד".
**
1. מה קשה לו בפסוקנו?
**
2. במה דומה הפסוק משופטים לפסוקנו?
ד. כנף מעילו של מי?
"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע וַיֹּאמֶר אֵלָי שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ"
And as Shemu᾽el turned about to go away, he laid hold of the corner of his robe, and it tore.
מדרש שמואל, פרשה י"ח:
כנף מעילו של מי? רב ולוי: חד אמר: כנף מעילו של שאול, וחד אמר: כנף מעילו של שמואל, שכן דרך הצדיקים להיות מצטערין כשאין נסיעתם משובחת. ודכוותיה (מלכים א', י"א ל') "ויתפש אחיה בשלמה החדשה" – שלמתו של מי? רב ולוי: חד אמר: שלמתו של ירבעם, וחד אמר: שלמתו של אחיה. אמר רב שמואל בר נחמני: נראין הדברים – שלמתו של אחיה, שכן דרך צדיקים להיות מצטערין בשעה שיש מחלוקת לבית דוד.
ילקוט שמעוני, חלק ב' קל"ד:
אמר לו שאול (שמואל א', כ"ד כ"א): "ועתה, הנה ידעתי כי מלך תמלך" – מנא ידע? לפי שאמר לו שמואל: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך", אמר לו שאול: מי הוא זה? אמר לו: איני אומר לך, אלא רמז אני רומז לך: מי שהוא קורע את מעילך עתיד ליקח את מלכותך. וכיון שקרע (דוד) את כנף מעילו, ידע שאול מה שאמר לו שמואל. התחיל לומר: "ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך".
ד"ה ויחזק בכנף מעילו: שאול החזיק בכנף מעיל שמואל כדי שישוב עמו.
And he grabbed the corner of his robe. According to the simple meaning, it seems that when Shmuel turned to leave Shaul, Shaul grabbed the corner of Shmuel's [robe], since Shaul was asking him to return until he would prostate himself in Gilgol, where the Tent of Meeting was. In Midrash Aggadah, however, Amora'im differ; some say that Shaul tore Shmuel's robe, and some say that Shmuel tore Shaul's robe,28As a symbol of his loss of kingship. Another version is that Shmuel tore his own robe as a gesture of dismay. giving over to him this sign, that whoever will tear a corner of his robe, would reign in his place. And that is what Shaul said to Dovid on the day he tore [Shaul's] robe, 'I know that you will surely reign.'29 Below 24:21. See Rashi’s commentary there.
אברבנאל:
כאשר פנה שמואל ללכת מעם שאול, אחז שאול בכנף מעילו של שמואל לבקש ממנו שישוב עמו על כל פנים וישתחוה בגלגל לפני ה', שהיה שם אהל מועד, ואז קרע שאול כנף מעילו של שמואל. כאשר ראה זה שמואל הבין, כי סימן מה היה הקריעה ההיא ואמר: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". רוצה לומר: זה לך סימן שכבר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ושכבר ניתנה לרעך שהוא טוב ממך, ואמר זה על דוד, שהיה אחר כך רעה לשאול במלחמותיו והיה טוב ממנו לפני המקום.
1. כמה דעות שונות נאמרו בדברי המדרשים והפרשנים?
2. מהן מעלותיו ומהן חולשותיו של כל אחד מן הפירושים הנ"ל?
3. מהי ראיית המדרש מאחיה השילוני (מלכים א', י"ד ל')?
4. השווה לדברי מדרש שמואל הנ"ל את דברי ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה בכנף מעילו: כינוי לשמואל.
ד"ה קרע: אין זה כענין קריעת בגד השילוני, והעניינים מבוארים עם הבדל הלשונות.
הסבר, למה אין לדעתו להביא ראיה משם למקומנו? מהו "הבדל הלשונות" הגורם לפירוש שונה של שני הפסוקים?