| א. נבואת "ויברח יעקב שדה ארם" |
"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר"
And Jacob fled into the field of Aram, And Israel served for a wife, And for a wife he kept sheep.
"וּבְנָבִיא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וּבְנָבִיא נִשְׁמָר"
And by a prophet the LORD brought Israel up out of Egypt, And by a prophet was he kept.
ד"ה ויברח יעקב: והם אינם זוכרים שעשיתי עם אביהם, שברח מפני עשו אחיו.
ד"ה ויעבד ישראל באשה: אף כשהיה שם הוצרך לעבוד את לבן בעבור אשה שיתן לו בתו, והעבודה ששמר את צאנו, וכן בבתו האחרת שנתן לו שמר צאנו גם כן. ואני הוא שהייתי עמו וברכתיו ושם משם בעושר ובנכסים.
ד"ה ובנביא העלה: ועוד עשיתי חסד עם בניו שירדו למצרים ונשתעבדו שם ושלחתי להם נביא שהעלה אותם ממצרים ברכוש רב והוא משה.
ד"ה ובנביא נשמר: ארבעים שנה שהיו במדבר נשמרו ע"י נביא שנתתי להם ולא חסרו דבר, וכל הטובות האלה אינם זוכרים ומכעיסים אותי בתועבות ובלא אל...
ר' אליעזר מבלגנצי:
...והיה לך לזכור חסדים שגמלתי לאביכם, שברח שדה ארם ולא מצא אשה אלא בעבודה ששמר ועבד בצאן וסוף היה לעם רב. ובנביא העלה אותם ממצרים, מעבודתם, ובנביא נשמר כל הימים. והיה לו לשמוע בקול נביאי כל הימים, והוא הכעיס אותי בתמרורים ובעצבון רוח...
...והיה לך לזכור חסדים שגמלתי לאביכם, שברח שדה ארם ולא מצא אשה אלא בעבודה ששמר ועבד בצאן וסוף היה לעם רב. ובנביא העלה אותם ממצרים, מעבודתם, ובנביא נשמר כל הימים. והיה לו לשמוע בקול נביאי כל הימים, והוא הכעיס אותי בתמרורים ובעצבון רוח...
אברבנאל:
חזר לענין הראשון שזכר בדרך מהות, שיעקב בבטן עקב את אחיו (הושע י"ב ד') ואמר להם, שאין ראוי שיתפארו בזה, שהם שונאים את בני יהודה אחיהם כמו שיעקב עקב את אחיו עשו, כי הנה גם יעקב לא הרויח דבר בזה, שמפני זה ברח יעקב שדה ארם ויעבוד את לבן באשה, שהיא רחל, שבע שנים; ובאשה אחרת שמר גם כן את צאן לבן; הנה שעבד ארבע עשרה שנה על שתי נשיו ולא נמשך לו כל זה כי אם משנאת עשו שהוצרך לברוח מפניו. ואם היה שזרעו נתגדל ונתרבה וביד רמה יצאו ממצרים, והלכו במדבר וכבשו את הארץ, הנה לא היה זה בכוחם וזרועם לא הושיעה למו, אלא ש"בנביא העלה ה' את ישראל ממצרים" ומעשה ה' כי נורא היה על ידי נביאו, לא בכח זרוע יעקב, וכן "בנביא נשמר" במדבר ובירושת הארץ; הנה אם כן אין ראוי שיאמר אפרים, שלא ימצא לו עוון (עיין לעיל פסוק ט'), כי באמת "הכעיס אפרים תמרורים... ..."
חזר לענין הראשון שזכר בדרך מהות, שיעקב בבטן עקב את אחיו (הושע י"ב ד') ואמר להם, שאין ראוי שיתפארו בזה, שהם שונאים את בני יהודה אחיהם כמו שיעקב עקב את אחיו עשו, כי הנה גם יעקב לא הרויח דבר בזה, שמפני זה ברח יעקב שדה ארם ויעבוד את לבן באשה, שהיא רחל, שבע שנים; ובאשה אחרת שמר גם כן את צאן לבן; הנה שעבד ארבע עשרה שנה על שתי נשיו ולא נמשך לו כל זה כי אם משנאת עשו שהוצרך לברוח מפניו. ואם היה שזרעו נתגדל ונתרבה וביד רמה יצאו ממצרים, והלכו במדבר וכבשו את הארץ, הנה לא היה זה בכוחם וזרועם לא הושיעה למו, אלא ש"בנביא העלה ה' את ישראל ממצרים" ומעשה ה' כי נורא היה על ידי נביאו, לא בכח זרוע יעקב, וכן "בנביא נשמר" במדבר ובירושת הארץ; הנה אם כן אין ראוי שיאמר אפרים, שלא ימצא לו עוון (עיין לעיל פסוק ט'), כי באמת "הכעיס אפרים תמרורים... ..."
יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית כרך שלישי פרק ראשון(ו') עמוד 136:
בתוכחה על הבטחון ב"אונו" של יעקב משרשר הושע (י"ב ח-ט) תוכחה שניה על הבטחון ב"און"; על מאזני מרמה. אפרים עוסק במרמה ואומר (פסוק ט') "אך עשרתי, מצאתי און לי"... גם הבטחון ב"הון" הוא בטחון ב"און" לא – אלוקי... ולהלן: יעקב ברח לארם ועקבתו לא עמדה לו, וישראל אשר "שרה את אלוקים" עבד עבודת עבד באשה. ואילו ה' הוא שהעלה את ישראל ממצרים ובידי נביאו-שליחו העלם. (י"ג-י"ד) כלומר ה' הוא המושיע ואין בלתו. (י"ג ד').
בתוכחה על הבטחון ב"אונו" של יעקב משרשר הושע (י"ב ח-ט) תוכחה שניה על הבטחון ב"און"; על מאזני מרמה. אפרים עוסק במרמה ואומר (פסוק ט') "אך עשרתי, מצאתי און לי"... גם הבטחון ב"הון" הוא בטחון ב"און" לא – אלוקי... ולהלן: יעקב ברח לארם ועקבתו לא עמדה לו, וישראל אשר "שרה את אלוקים" עבד עבודת עבד באשה. ואילו ה' הוא שהעלה את ישראל ממצרים ובידי נביאו-שליחו העלם. (י"ג-י"ד) כלומר ה' הוא המושיע ואין בלתו. (י"ג ד').
1. בשני כיוונים שונים מפרשים הנ"ל את הזכרת חיי יעקב בבית לבן, מה הם הכיוונים השונים?
**
2. על מה מסתמכים ההולכים בכל אחד משני הכיוונים?
**
3. במה שונים רד"ק ואברבנאל בפירושם לסוף פסוק י"ג מכל המפרשים, ואיך תוכל להוכיח שאין דבריהם אלה פשוטו של מקרא?
4. איך יש לפרש את הבי"ת של "באשה", ואיך את הבי"ת של "בנביא"?
| ב. "נחזור על הראשונות" - שאלות ברש"י |
"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר"
And Jacob fled into the field of Aram, And Israel served for a wife, And for a wife he kept sheep.
ד"ה ויברח יעקב שדה ארם וגו': כאדם שאומר: "נחזור על הראשונות שדברנו למעלה" (ה') "וישר אל מלאך" ועוד זאת עשיתי לו: הוצרך לברוח שדה ארם, ידעתם איך שמרתיו.
ד"ה ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה (ו' פסוק י"ב) "הן בני ישראל לא שמעו אלי" ושנה הכתוב כאן, כיון שהפסיק הענין, וכן היא השיטה, כאדם האומר לחברו: "נחזור על הראשונות".
ויאמר משה לפני ה׳ AND MOSES SAID BEFORE THE LORD — This is the statement which he made above, (v. 12), “Behold, the children of Israel have not hearkened unto me”. Scripture repeats it here, because it broke off the narrative for the reason already given. So is the method of the historian — just as a person who says, “let us return to the previous subject”.
היכן מצינו בפרשתנו (פרשת ויצא) שהולך רש"י בדרך פרשנית זו? (מבלי להזכיר את הביטוי "נחזור על הראשונות").
| ג. בביאור "הכעיס אפרים" וכו' |
"הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים
וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ
וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו"
Ephraim hath provoked most bitterly; Therefore shall his blood be cast upon him, And his reproach shall his Lord return unto him.
ד"ה הכעיס אפרים תמרורים: הכעיס אפרים האל בתמרורים, והם המזבחות שבהם כגלים וציונים, וכמוהו (ירמיהו ל"א כ') "שימי לך תמרורים". ויש לפרשו גם כן מענין "מרורים", ופרושו כעס תמרורים הכעיס אפרים האל, כלומר כעס רע ומר.
ד"ה ודמיו עליו יטוש: דם נקי ששפך אפרים יטוש עליו אדוניו, וכן חרפתו שחרף את האל יתברך בעשותו עגלים, הכל ישיב לו גמולו בראשו.
ד"ה יטוש כמו (שמואל א' ל' ט"ז) "והנה נטושים על פני כל הארץ"; (במדבר י"א ל"א) "ויטוש על המחנה" ענין התפשטות.
ד"ה אדוניו: הוא הקב"ה, אף על פי שהוא אינו מכיר אדנותו על כרחו אדוניו הוא והוא ישיב לו גמולו בראשו.
אבן כספי:
ד"ה הכעיס אפרים: כי כפר בכל זאת הטובה אחר שנכנס לארץ ועשה כעמים מרים ורעים. ד"ה ודמיו עליו – על עצמו, כטעם (יהושע ב' י"ט). וגם השם, שהוא אדוניו, ישיב לו חרפתו וישיב גמולו בראשו, שתכפוהו צרות ופחד לילה ויומם.
ד"ה הכעיס אפרים: כי כפר בכל זאת הטובה אחר שנכנס לארץ ועשה כעמים מרים ורעים. ד"ה ודמיו עליו – על עצמו, כטעם (יהושע ב' י"ט). וגם השם, שהוא אדוניו, ישיב לו חרפתו וישיב גמולו בראשו, שתכפוהו צרות ופחד לילה ויומם.
1. מה ההבדל בין שני הפרשנים בהבנת המבנה התחבירי של פסוקנו?
2. מי מהם קרוב יותר לפשוטו של מקרא? נמק תשובתך.
3. לשם מה מוסיף רד"ק בסוף פירושו את המילים "אף על פי שהוא אינו..." - מה התמיהה שרצה ליישב בזה?
4. ב"צ וויינקאפ (בפירושו להושע, הוצאת א. כהנא קיוב תרס"ד), משווה את פסוקנו לויקרא א' א'. מה הדמיון בין שני הפסוקים?
| ד. התנאי ותשובתו |
בראשית פרק כ"ח פסוקים כ-כ"א
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"
רש"י:
ד"ה אם יהיה אלקים עמדי: אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי כמו שאמר לי "ושמרתיך בכל אשר תלך".
ד"ה אם יהיה אלקים עמדי: אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי כמו שאמר לי "ושמרתיך בכל אשר תלך".
רש"י:
ד"ה ושמרני: כמו שאמר לי "ושמרתיך בכל אשר תלך".
ד"ה ושמרני: כמו שאמר לי "ושמרתיך בכל אשר תלך".
רש"י:
ד"ה ונתן לי לחם לאכל: כמו שאמר "כי לא אעזבך"...
ד"ה ונתן לי לחם לאכל: כמו שאמר "כי לא אעזבך"...
רש"י:
ד"ה ושבתי: כמו שאמר לי: והשיבותיך אל האדמה.
ד"ה ושבתי: כמו שאמר לי: והשיבותיך אל האדמה.
רש"י:
ד"ה והיה ה' לי לאלקים: שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי כמו שאמר "אשר דברתי לך...".
ד"ה והיה ה' לי לאלקים: שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי כמו שאמר "אשר דברתי לך...".
רמב"ן:
ד"ה והיה ה' לי לאלקים: איננו תנאי כדברי רש"י, אבל הוא נדר, ועניינו, אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים.
ד"ה והיה ה' לי לאלקים: איננו תנאי כדברי רש"י, אבל הוא נדר, ועניינו, אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלקים.
רשב"ם:
ד"ה והיה לי לאלקים: שיסעייני בכל מעשי.
ד"ה והיה לי לאלקים: שיסעייני בכל מעשי.
ספורנו:
אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כוחי. והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הזה כלומר: הנני מקבל עלי מעתה שהא-ל יתברך המרחם יהיה לי לאלקים ויתנהג עמי במידת הדין.
אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כוחי. והוא"ו כמו זאת משמשת במקום הזה כלומר: הנני מקבל עלי מעתה שהא-ל יתברך המרחם יהיה לי לאלקים ויתנהג עמי במידת הדין.
עקיבא שלזינגר ז"ל, במאמרו: "טעמי אמ"ת וטעמו כ"א ספרים", ארץ ישראל ספר ג' עמוד 117:
...מטרת הטעמים היא לקבוע או לסמן את יחסיהם ההדדיים של חלקי הפסוק או הצלע, אבל חלוקת הפסוקים היתה קבועה ועומדת בזמן המסרנים ואין היא מתאימה תמיד להבנתם, או אף להבנתנו, בענייני תחביר. פעמים רבות יש קשר תחבירי בין שני ביטויים שאינם נמצאים באותו הפסוק...
...מטרת הטעמים היא לקבוע או לסמן את יחסיהם ההדדיים של חלקי הפסוק או הצלע, אבל חלוקת הפסוקים היתה קבועה ועומדת בזמן המסרנים ואין היא מתאימה תמיד להבנתם, או אף להבנתנו, בענייני תחביר. פעמים רבות יש קשר תחבירי בין שני ביטויים שאינם נמצאים באותו הפסוק...
1. היכן לדעת רש"י, רמב"ן, רשב"ם וספורנו מסתיים התנאי, והיכן מתחיל הנדר?
2. איך יש על פיהם לפרש את ה-ווי"ם של "והיה" ושל "והאבן"?
3. האם יש הבדל בין פירושים אלה לגבי פיסוק הטעמים?
4. במה מסייעים דברי עקיבא שלזינגר ז"ל להבנת הדברים?
5. מדוע הוטעם "ושמרני" בפשטא ולא בגרש?