| א. טומאה ומאכלות אסורים |
שאלות כלליות בענייני טומאה ומאכלות אסורים
יחזקאל קאופמן, תולדות האמונה הישראלית כרך ראשון ספר שני עמוד 403:
...הטומאה היא לפי תפיסת כל האמונות האליליות כח מזיק, גורם רעה ומחלה לבני אדם, גם כח אויב ומסוכן לאלוהות, לקדושה. הטומאה נובעת ממקור הכוחות הרעים הנלחמים בכוחות הטוב, באל ובאדם. הטומאה כרוכה בכוחות המות, המחלות, החושך, בעולם הרוחות הרעות החותרות להשחית אל ואדם. הטומאה מדומה כשפע רע ומסוכן השופע ודבק באדם ועשוי להזיק לו... ממין זה הן כל הטומאות שאנו מוצאים אצל כל העמים האליליים על פני האדמה... כאלה הן הטומאות בבעלי חיים ידועים, טומאת מאכלות ידועים וכו' – כולן מסוכנות ומזיקות. הסכנה גלומה בעצמים הטמאים עצמם ומי שאינו נזהר בהם הוא ניזוק. הסורים האמינו, שהאוכל מיני דגים אסורים לוקה במכות ובנגעים. המצרים האמינו שהשותה חלב חזיר לוקה בצרעת, כי החזיר טמא, מפני שהוא מזדוג בשעת ליקוי לבנה, שהיא שעה של התגברות הכוחות הדמוניים... לפי אמונות הפרסים כל הטומאות כולן יצירות אהורמין ורוחותיו הרעות. אמונות דומות לאלו אנו מוצאים בכל העולם האלילי.
...הטומאה היא לפי תפיסת כל האמונות האליליות כח מזיק, גורם רעה ומחלה לבני אדם, גם כח אויב ומסוכן לאלוהות, לקדושה. הטומאה נובעת ממקור הכוחות הרעים הנלחמים בכוחות הטוב, באל ובאדם. הטומאה כרוכה בכוחות המות, המחלות, החושך, בעולם הרוחות הרעות החותרות להשחית אל ואדם. הטומאה מדומה כשפע רע ומסוכן השופע ודבק באדם ועשוי להזיק לו... ממין זה הן כל הטומאות שאנו מוצאים אצל כל העמים האליליים על פני האדמה... כאלה הן הטומאות בבעלי חיים ידועים, טומאת מאכלות ידועים וכו' – כולן מסוכנות ומזיקות. הסכנה גלומה בעצמים הטמאים עצמם ומי שאינו נזהר בהם הוא ניזוק. הסורים האמינו, שהאוכל מיני דגים אסורים לוקה במכות ובנגעים. המצרים האמינו שהשותה חלב חזיר לוקה בצרעת, כי החזיר טמא, מפני שהוא מזדוג בשעת ליקוי לבנה, שהיא שעה של התגברות הכוחות הדמוניים... לפי אמונות הפרסים כל הטומאות כולן יצירות אהורמין ורוחותיו הרעות. אמונות דומות לאלו אנו מוצאים בכל העולם האלילי.
שם עמוד 539-540:
במקרא, הטומאה אינה סכנה... חדלה להיות רשות של כח דמוני, אהורמיני, ואין כל מתח של כוחות בין רשות הקדושה ובין רשות הטומאה. במקרא, אין הטומאה מופיעה ככח כלל, היא רק מצב... אין הטומאה נחשבת למקור סכנה... לטומאה ממש אין לחשוב את בעלי החי ה"טמאים".
במקרא, הטומאה אינה סכנה... חדלה להיות רשות של כח דמוני, אהורמיני, ואין כל מתח של כוחות בין רשות הקדושה ובין רשות הטומאה. במקרא, אין הטומאה מופיעה ככח כלל, היא רק מצב... אין הטומאה נחשבת למקור סכנה... לטומאה ממש אין לחשוב את בעלי החי ה"טמאים".
שם עמוד 545:
כשם שאין אנו מוצאים בטומאות שום זכר לסכנה הנובעת מן הטומאה עצמה, כך אין אנו מוצאים באיסורי מאכלות שום זכר לדבר, שיש סכנה בטומאת המאכלים עצמם... בעלי-חי האסורים, אסורים מפני שהם "תועבה" ו"שקץ", אבל אין שום איסור נחשב כטעון כח מזיק מגי, דמוני או כח מזיק בכלל.
כשם שאין אנו מוצאים בטומאות שום זכר לסכנה הנובעת מן הטומאה עצמה, כך אין אנו מוצאים באיסורי מאכלות שום זכר לדבר, שיש סכנה בטומאת המאכלים עצמם... בעלי-חי האסורים, אסורים מפני שהם "תועבה" ו"שקץ", אבל אין שום איסור נחשב כטעון כח מזיק מגי, דמוני או כח מזיק בכלל.
כרך שני, ספר שני 457-455:
כל עם ישראל כולו מצווה להיות קדוש ולהישמר מן הטומאה. לקדש עצמו במעשים ולהדיר עצמו מדברים שיש בהם "טומאה" – למען יהיה (שמות י"ט) "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ישראל מצווים ועומדים להתקדש במשמרת ברית ה', בקיום החוקים והמצוות, בצדק וברחמים, בפרישה מזנות ועריות, מכישוף ונחש... אסור לישראל לאכול "תועבה". אולם המפעל המכריע של האמונה הישראלית היה: ביטול האמונה ברשות הטומאה האהורמינית. עם ביטול האמונה בעצמאותו האלוהית של הרע, בטלה אמונה בעצמאותה האלוהית של הטומאה. ובזה נבדלת האמונה הישראלית ביסודה מכל אמונה אלילית.
כל עם ישראל כולו מצווה להיות קדוש ולהישמר מן הטומאה. לקדש עצמו במעשים ולהדיר עצמו מדברים שיש בהם "טומאה" – למען יהיה (שמות י"ט) "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ישראל מצווים ועומדים להתקדש במשמרת ברית ה', בקיום החוקים והמצוות, בצדק וברחמים, בפרישה מזנות ועריות, מכישוף ונחש... אסור לישראל לאכול "תועבה". אולם המפעל המכריע של האמונה הישראלית היה: ביטול האמונה ברשות הטומאה האהורמינית. עם ביטול האמונה בעצמאותו האלוהית של הרע, בטלה אמונה בעצמאותה האלוהית של הטומאה. ובזה נבדלת האמונה הישראלית ביסודה מכל אמונה אלילית.
1. א. נסה להוכיח את דבריו – ביחוד המסומנים בקו – באמצעות פסוקים ובטויים מן התורה, בייחוד מפרקנו.
ב. יש המסתמכים להוכחת דבריו על שמות כ"ג ה'. כיצד?
ג. למה כתב קאופמן: בעלי החי "הטמאים" במרכאות?
עקדת יצחק
, פרשת שמיני:
כרך שני, ספר שני 457-455:
והראוי שנדע, כי לא לענין בריאות הגוף וחולי נאסרו המאכלות כמו שכתבו קצת, חלילה! שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית מהיותה במדרגת ספר קטן מספרי הרפואות הקצרים בדבריהם וטעמם, וזה מגונה! מלבד שכבר אפשר לתקן אותם במיני טיבולים או הרכבות בהם יתבטל כח ההיזק הוא כמו שמבטלין כח הסמים הממיתים אשר מהם נעשו התרופות כולם, ואם כן לא ישאר האיסור על עמדו, ותיעשה התורה פלסתר. גם שהגויים הבלתי נשמרים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות והדגים הטמאים, הנה ראינו שהם חיים על הבריאות ואין עייף ואין כושל בהם לזאת הסיבה. אמנם מה שנאסרו לנו הוא לענין חולאי הנפש ובריאותה, כי הם מתועבים ומשוקצים ומזיקים אל הנפש המשכלת ומולידים בה האטימות ורוע המזג וקלקול התאוות, ומגרשים הטהרה הקדושה ממנה, שעליו בקש דוד (תהלים נ"א) "ורוח קדשך אל תקח ממני", ואמר (שם): "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי". ולזה נקראו בתורה המאכלות האסורות והמותרות בשם טומאה וטהרה.
והראוי שנדע, כי לא לענין בריאות הגוף וחולי נאסרו המאכלות כמו שכתבו קצת, חלילה! שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית מהיותה במדרגת ספר קטן מספרי הרפואות הקצרים בדבריהם וטעמם, וזה מגונה! מלבד שכבר אפשר לתקן אותם במיני טיבולים או הרכבות בהם יתבטל כח ההיזק הוא כמו שמבטלין כח הסמים הממיתים אשר מהם נעשו התרופות כולם, ואם כן לא ישאר האיסור על עמדו, ותיעשה התורה פלסתר. גם שהגויים הבלתי נשמרים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות והדגים הטמאים, הנה ראינו שהם חיים על הבריאות ואין עייף ואין כושל בהם לזאת הסיבה. אמנם מה שנאסרו לנו הוא לענין חולאי הנפש ובריאותה, כי הם מתועבים ומשוקצים ומזיקים אל הנפש המשכלת ומולידים בה האטימות ורוע המזג וקלקול התאוות, ומגרשים הטהרה הקדושה ממנה, שעליו בקש דוד (תהלים נ"א) "ורוח קדשך אל תקח ממני", ואמר (שם): "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי". ולזה נקראו בתורה המאכלות האסורות והמותרות בשם טומאה וטהרה.
שד"ל, המשתדל:
... יהיה כל אחד מישראל מובדל בחוקים ותורות מן האומות-העולם ולא ילמד ממעשה האומות וידבק תמיד באלוקי אבותיו "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". אך מלבד הטעם הזה התלוי בזמנים ובמקומות (שאילו היו כל אנשי העולם מאמינים בא-ל יחיד ושומרים משפטים ישרים – לא היתה ההפרשה הזאת צריכה), הנה ריבוי המצוות והחוקים הוא מועיל בכל מקום ובכל זמן לתקן המדות וזה משני צדדים: 1) כי המצוות האלוקיות שאדם שומר, הרי הן מזכירות אותו בכל שעה את הא-ל אשר ציוה המצוות ההן, וזכרון האל והשגחתו... כל זה מתג ורסן העוצר ומונע התאוות מהתגבר על האדם וקובע בלבו יראת האלוקים לבלתי יחטא. 2) כי אין תחבולה לאדם להתגבר על יצרו ולמשול ברוחו, אלא בהרגילו את עצמו לפרוש מן ההנאות ולסבול הצער והדחק, וכטעם (איכה ג') "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו", והפילוסוף Epictetus אמר: אם ישים אדם שתי מילות אלה על לבו, בטוח הוא שלא יחטא, - ואלו הן: "סבול ופרוש", sustine et abstine = סבול הצער ופרוש מן התענוג. והנה ריבוי המצוות והחוקים מרגיל האדם למשול ברוחו ולסבול ולפרוש.
... יהיה כל אחד מישראל מובדל בחוקים ותורות מן האומות-העולם ולא ילמד ממעשה האומות וידבק תמיד באלוקי אבותיו "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". אך מלבד הטעם הזה התלוי בזמנים ובמקומות (שאילו היו כל אנשי העולם מאמינים בא-ל יחיד ושומרים משפטים ישרים – לא היתה ההפרשה הזאת צריכה), הנה ריבוי המצוות והחוקים הוא מועיל בכל מקום ובכל זמן לתקן המדות וזה משני צדדים: 1) כי המצוות האלוקיות שאדם שומר, הרי הן מזכירות אותו בכל שעה את הא-ל אשר ציוה המצוות ההן, וזכרון האל והשגחתו... כל זה מתג ורסן העוצר ומונע התאוות מהתגבר על האדם וקובע בלבו יראת האלוקים לבלתי יחטא. 2) כי אין תחבולה לאדם להתגבר על יצרו ולמשול ברוחו, אלא בהרגילו את עצמו לפרוש מן ההנאות ולסבול הצער והדחק, וכטעם (איכה ג') "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו", והפילוסוף Epictetus אמר: אם ישים אדם שתי מילות אלה על לבו, בטוח הוא שלא יחטא, - ואלו הן: "סבול ופרוש", sustine et abstine = סבול הצער ופרוש מן התענוג. והנה ריבוי המצוות והחוקים מרגיל האדם למשול ברוחו ולסבול ולפרוש.
2. א. מה הן טענות בעל העקידה נגד הדעה שטעם האיסורים הוא בריאות הגוף?
ב. מה ההבדל העקרוני בין טעמו השני של שד"ל לבין כל הטעמים האחרים שניתנו לאיסורי מאכלות?
| ב. אכילת ציפור המצורע - שאלות ברש"י |
"כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ"
Of all clean birds ye may eat.
"וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה"
But these are they of which ye shall not eat: the great vulture, and the bearded vulture, and the ospray;
ד"ה כל צפור טהורה תאכלו: להתיר משולחת שבמצורע.
כל צפור טהרה תאכלו ALL CLEAN BIRDS YOU MAY EAT — 'All' — this is intended to permit as food also the bird that is set free in the case of a leper (i.e. at his purification rite; Leviticus 14:7) (Sifrei Devarim 103:1; Kiddushin 57a).
מה קשה לו?
ד"ה וזה אשר לא תאכלו מהם: לאסור את השחוטה.
וזה אשר לא תאכלו מהם BUT THESE ARE THEY WHICH YOU MAY NOT EAT — This again is intended to forbid as food the bird that is slaughtered in the case of a leper (Sifrei Devarim 103:1-2; Kiddushin 57a).
(להבנת דבריו עיין ויקרא י"ד פסוקים ד'-ז').
*
א. מה קשה לו?
**
ב. הקשו בגמרא:
ושמא הוא להיפך: "כל צפור טהורה תאכלו" – לרבות השחוטה, "וזה אשר לא תאכלו מהם" – לרבות המשולחת?
ושמא הוא להיפך: "כל צפור טהורה תאכלו" – לרבות השחוטה, "וזה אשר לא תאכלו מהם" – לרבות המשולחת?
הסבר שאין הפירוש יכול להיות כך!
| ג. כל עוף טהור תאכלו - עשה ולא תעשה - שאלות ברש"י |
"כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ"
Of all clean winged things ye may eat.
ד"ה כל עוף טהור תאכלו: ולא את הטמא, בא ליתן עשה על לא תעשה. וכן בבהמה (לעיל פסוק ו') אותה תאכלו ולא בהמה טמאה. ולאו הבא מכלל עשה – עשה. לעבור עליהם בעשה ולא תעשה.
כל עוף תאכלו ALL CLEAN FOWLS, YOU MAY EAT — but not (as is implied by these words) the unclean. Scripture intends, by this statement, to attach to the negative command which forbids unclean fowls (v. 12), a positive one which implicitly contains a prohibition. And similarly, when in the case of clean cattle it states, (v. 6) “that you may eat”, it implies: not, however, the unclean ones. Now a prohibition which is not plainly expressed but can only be drawn by inference from a positive command, is itself regarded only as a positive command, so that one who eats such food transgresses thereby not two negative commands, but a positive and a negative command (Sifrei Devarim 101:10; and cf. Rashi on Leviticus 11:3).
1. למה פתח רש"י פירושו במלים "ולא את הטמא"?
**
2. "לעבור עליהם בעשה ולא תעשה" – למי התכוון במילה "עליהם"? באיזו מצות עשה ידבר כאן?
**
3. למה לא אמר רש"י דבריו אלה לפסוק י"א? וכן מה שאמר "וכן בבהמה", למה הסתמך על פסוק ו' "אותה תאכלו" ולא הסתמך על פסוק ד' "זאת הבהמה אשר תאכלו"?
"לנכרי תשיך" – זו מצות עשה, "ולאחיך לא תשיך" – זו מצות לא תעשה.
Unto a foreigner thou mayest lend upon interest; but unto thy brother thou shalt not lend upon interest; that the LORD thy God may bless thee in all that thou puttest thy hand unto, in the land whither thou goest in to possess it.
| ד. סמיכות "גדי בחלב אמו" - "עשר תעשר" - שאלות ברש"י |
"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"
Ye shall not eat of any thing that dieth of itself; thou mayest give it unto the stranger that is within thy gates, that he may eat it; or thou mayest sell it unto a foreigner; for thou art a holy people unto the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.
"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ"
Thou shalt surely tithe all the increase of thy seed, that which is brought forth in the field year by year.
ד"ה לא תבשל וכו' עשר תעשר: מה ענין זה אצל זה? אמר להם הקב"ה לישראל: לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן, שאם אתם מעשרים מעשרות כראוי, שהוא סמוך להתבשל – אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן, שנאמר (מלכים ב' י"ט כ"ו) "ושדפה לפני קמה". וכן לענין ביכורים.
THOU SHALT TRULY TITHE [ALL THE INCREASE OF THY SEED] — What has this matter to do with that? (Why are they placed in juxtaposition)? But the Holy One, blessed be He, says in effect to Israel: “Do not compel Me to blast by heat the tender kernels of the grain, whilst they are yet in their mother’s womb (i.e. in the husks), for if you do not tithe your products as is proper, when they are near ripening I shall bring forth the east wind and it will blast them”, as it is said, (2 Kings 19:26) “[Therefore … they were] as the corn blasted before it be grown up” (Midrash Tanchuma, Re'eh 17). A similar reason may be given for בכורים (for its juxtaposition to לא תבשל גדי (Exodus 34:26).
מקשה ר' חסדאי אלמושנינו, בספרו "משמרת הקדש" על רש"י:
למה לא דריש רש"י ז"ל נמי גבי ביכורים (שמות כ"ג י"ט, שמות ל"ד כ"ו) "למה נסמכו" והיה דורש שם כמו שתירץ פה?
למה לא דריש רש"י ז"ל נמי גבי ביכורים (שמות כ"ג י"ט, שמות ל"ד כ"ו) "למה נסמכו" והיה דורש שם כמו שתירץ פה?
ומקשה ר' דוד פראדו, בעל "משכיל לדוד" על רש"י:
והלא אין מדרך רש"י לדרוש סימוכין אלא היכא דמוכח. ולמה דרש סמיכות הפסוקים במקום זה?
והלא אין מדרך רש"י לדרוש סימוכין אלא היכא דמוכח. ולמה דרש סמיכות הפסוקים במקום זה?
ישב את קושיותיהם!