פרשת וארא תשכ"א - המכות הראשונות
א. תגובות פרעה למכות
השוה את תגובת פרעה אחר מכת הצפרדעים לתגובתו אחר מכת הערב:
"הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'"
Then Pharaoh called for Moses and Aaron, and said: ‘Entreat the LORD, that He take away the frogs from me, and from my people; and I will let the people go, that they may sacrifice unto the LORD.’
"אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם... הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי"
And Pharaoh said: ‘I will let you go, that ye may sacrifice to the LORD your God in the wilderness; only ye shall not go very far away; entreat for me.’
1. מה הסיבה שאין כל תגובה מצד פרעה במכה ראשונה ושלישית, ויש תגובה (דומה) גם אחרי השניה, גם אחרי הרביעית?
2. מה הסיבה להבדל בסדר המילים שבין תגובת פרעה אחרי מכה שניה לבין תגובתו אחרי מכה רביעית?
ב. חילופי השמות
"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"
Then the magicians said unto Pharaoh: ‘This is the finger of God’; and Pharaoh’s heart was hardened, and he hearkened not unto them; as the LORD had spoken.
"הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱ-לֹהִים"
Entreat the LORD, and let there be enough of these mighty thunderings and hail; and I will let you go, and ye shall stay no longer.’
"וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים"
But as for thee and thy servants, I know that ye will not yet fear the LORD God.’—
ראב"ע:
ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם והצפרדע ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלוהים היא כפי מערכת הכוכבים; כי כבר פירשתי, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך (שמואל א' ו') "כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו" – מן השמים. על כן חיזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש, שאמרו "אצבע אלוהים" ולא אמרו "אצבע ה'", שהוא אלוהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים (ח' ד') "העתירו אל ה'", וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים ולא הזכיר בתחילה מכת הכנים.
ד"ה העתירו אל ה': הזכיר ה' הנכבד ואמר "קולות אלוהים", כי הוא מודה כי יש אלוהים כאשר הזכרתי, ובעבור שלא אמר "קולות ה'" חיבר משה העצם והתואר ואמר "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוהים". והטעם כי ה' הוא האלוהים לבדו, ולא תמצא ככה בדבר משה בכל התורה, ואין טענה ממילת (דברים ג' כ"ד) "ה' אלוקים אתה החילות", כי באל"ף דל"ת הוא כתוב.
קאסוטו, ח' ט"ו:
ויאמרו החרטומים... אצבע אלוהים היא: מודים הם, שיש כאן כח למעלה מכוחותיהם, ושאין משה ואהרן פועלים בכח עצמם, כמו שהם החרטומים, פועלים בכח עצמם, אלא שהם שליחי כח עליון שאין בן אדם יכול להתנגד לו. אבל הודאתם אינה אלא הודאה במקצת. אינם אומרים "אצבע ה'" אלא "אצבע אלוהים". אינם מודים עדיין באלוהותו של ה', אלא רק מכירים שיש כאן סתם כח אלוהי. ואף "יד אלוהים" אינם אומרים, אלא רק "אצבע אלוהים", כלומר שאינם מודים בפעולה ממש של האלוהות, כדוגמת הפעולה שעושה אדם בידו, אלא רק ברמז או בעזרה צדדית, כדוגמת מה שאדם יכול לתת באחת מאצבעותיו.
ט' כ"ח:
העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלוהים וברד: יש עדיין במילים אלה משהו מן הגאווה: יפסקו הקולות והברד, כי כבר די לי במה ששמעתי וראיתי מהם. ואינו אומר שהקולות הם קולות ה' אלא רק קולות אלוהים, הוא מכיר בהם תופעה אלוהית בדרך כלל ולא פעולה מיוחדת של ה' אלוהי ישראל.
ט' ל':
אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוהים: אני יודע שעדיין לא נכנעת בקרב לבך, וכן לא נכנעו ברובם המכריע אף עבדיך, אמנם יראתם מפני כובד המכה, וגם סתם מפני כח האלוהי, אבל את ה' אלוהים - את האלוהים שאנו מכנים אותו בשם ה' - עדיין לא הכרתם ולא יראתם.
1. מהו ההסבר הניתן ע"י הראב"ע וע"י קאסוטו לחילופי השמות בשלושת הפסוקים הנ"ל?
2. במה מסכימים שניהם ובמה הם שונים זה מזה בתפישתם?
ג. דברי ה' אל פרעה
"אֵלָיו ה' אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה"
And thou shalt say unto him: The LORD, the God of the Hebrews, hath sent me unto thee, saying: Let My people go, that they may serve Me in the wilderness; and, behold, hitherto thou hast not hearkened;
"כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם"
thus saith the LORD: In this thou shalt know that I am the LORD—behold, I will smite with the rod that is in my hand upon the waters which are in the river, and they shall be turned to blood.
1. כמה מפרשים מקשים: למה באו באמצע דברי ה' אל פרעה (אחרי "והנה לא שמעת...") המילים של תחילת פסוק י"ז ("כה אמר... כי אני ה'"), אשר נראה כי מקומם בתחילת פסוק ט"ז בבוא משה לפתוח אל פרעה בדברי ה'? ענה לשאלתם.
ד"ה כה: השליח ידבר על פי השולח, ואמר דרך קצרה, כי תחסר מלת "שלוחו" וככה: "הנה אני, שלוחו, מכה במטה אשר בידי", ואמר "בידי", ואף על פי שביד אהרן היה, כי שניהם שוים ומשתתפים באות.
ר' יוסף אבן-כספי, פסוק י"ז:
ד"ה הנה אנכי מכה: כנוי לשם גם כן, כי הוא המכה במטה אשר בידו ואם איננו הקרוב; וגם נכון שיתחיל משה לדבר בעד עצמו, כאמרו: "הנה אנכי מכה..."
א. מהו הקושי המשותף לשני המפרשים הנ"ל, ומהו הקושי הנוסף עוד לראב"ע?
ב. האם שוות תשובותיהם לקושי המשותף?
ג. מה פירוש המילים המסומנות בקו?
ד. הטעם בלקיחת המטה
"קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ"
And the LORD said unto Moses: ‘Say unto Aaron: Take thy rod, and stretch out thy hand over the waters of Egypt, over their rivers, over their streams, and over their pools, and over all their ponds of water, that they may become blood; and there shall be blood throughout all the land of Egypt, both in vessels of wood and in vessels of stone.’
ד"ה לך אל פרעה... וציוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש ע"י משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור, אז יהפך לדם.
אבן-כספי:
למה נשאל אנחנו, מה טעם בלקיחת המטה ובנטייתו ואנחנו לא נדע כלל סיבות המציאות האלה – וברוך היודע.
מה ההבדל העקרוני שבין שתי הדעות?
ה. המסומל ב"עצים ואבנים"
"וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים"
וזרקו משה AND LET MOSES THREW IT — Since anything which is thrown with force must be thrown with one hand only, there were here several miracles: one, that Moses’ closed fingers (קמץ) held as much as would fill his two fists and those of Aaron, and another, that this dust spread itself over the entire land of Egypt (Midrash Tanchuma, Vaera 14; Exodus Rabbah 11:8).
ד"ה ובעצים ובאבנים: מים שבכלי עץ ובכלי אבן.
ובעצים ובאבנים — the water which happened to be BOTH IN vessels of WOOD AND in vessels of STONE.
קאסוטו:
ד"ה ובעצים ובאבנים: ואפילו בעצים ובאבנים. אבל אין אנו מבינים בקלות לכאורה מה הם עצים ואבנים הללו. כלי עץ וכלי אבן לא היו שכיחים במצרים באותה תקופה; פירושים אחרים שהוצעו אינם אלא פירושים דחוקים. כשאנו שמים לב על כך, שהמונח עץ ואבן רגיל במקרא להורות על פסילי האלים, ושהיו הכוהנים המצרים נוהגים לרחוץ בכל בוקר בהשכמה את פסילי אלוהיהם במים, נוכל אולי לשער שהתכוון הכתוב להגיד, שאפילו המים שנשפכו באותו הבוקר על הפסילים נעשו לדם – שוב מעין היתול באלילי מצרים.
היכן מצינו בסיפור עשר המכות עוד מקומות שיש לראות בהם היתול באלילות (או מחאה, התנגדות או מלחמה באלילות)?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ונלאו מצרים: לבקש רפואה למי היאור, שיהיו ראויין לשתות.
ונלאו מצרים THE EGYPTIANS SHALL WEARY THEMSELVES in seeking a cure for the waters of the river that they may become fitted for drinking.
א. מה ראה רש"י שלא לפרש מילה זו עם הופעתה הראשונה במקרא בראשית י"ט י"א: "וילאו למצוא הפתח" ולפרשה במקומנו?
**
ב. לפי בעל באר יצחק פירש רש"י כאן על פי הכלל:
שמדרך הלשון בבוא שני פעלים דבוקים זה בזה, שפועל השני הוא פועל התכלית, להשמיט הפועל ההוא ולקשר הפועל הראשון עם המילה הדבוקה לפעל הנשמט.
תן דוגמאות בתורה שהשתמש רש"י בכלל זה, והסבר מה הדמיון בין המקומות ההם לבין פסוקנו.
ד"ה נהרותיהם: הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו.
נהרתם THEIR STREAMS — These are the flowing rivers, just like our rivers in France.
על פי הכלל שרש"י מפרש מילה עם הופעתה הראשונה, מקשים מפרשים: ולמה לא פירש מילה זו בבראשית ב' י' "ונהר יצא"?