| א. לעניין חילוף הברכות |
הנני מבטל מה שכתבתי בבכורי העתים משנת תקפ"ט, שהברכה שבירך יצחק את יעקב - כשהיה סבור לברך את עשו – היתה לו לבדו ולא לזרעו אחריו, כי אמנם נראה לי שאף על פי שלא נזכר הזרע בפירוש, היה הדבר מובן מאליו שהכוונה לו ולזרעו, כי כן מצאנו מנהג האבות בימי קדם כשהיו מברכים את בניהם לא היו מברכים אותם בברכות שתכלינה במותם, אלא גם זרעם וזרע זרעם היו מברכים, כמו שראינו "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך" וגו'... על כן נראה לי ברור כי "ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' יעבדוך עמים וגו'", הכוונה שתהיינה הברכות האלה לו ולזרעו אחריו עד עולם.
ולענין מחשבת יצחק, נראה לי כי רצה לברך את עשו להיותו חביב לו, כי ציד בפיו, ורצה ליחד לו ברכה והצלחה יותר מאחיו, וכמו שאמר לו "הוה גביר לאחיך", וליעקב לא היה בדעתו לברך כלל, כי אמר בלבו: יעקב ישכון עם עשו, ויירשו שניהם את הארץ אשר נתן אלהים לאברהם, וברכת אברהם תתקיים בשניהם, כי שניהם זרע יצחק ובני הגבירה, והנה ברכת אברהם מעצמה תחול עליהם בלי שיברך הוא את יעקב; אך הוצרך לברך את עשו, למען יהיה לו יתרון על אחיו ויהיה גביר עליו. ואף על פי שיהיה עשו גביר על יעקב, תוכל ברכת אברהם להתקיים בשניהם, ויהיו שניהם ברוכי ה' וישכנו בשלום יחדו, כי ידע טבעו של יעקב כי היה איש תם יושב אהלים וסבלן ובעל ענוה. ולפיכך בברכה אשר בירך את יעקב בחשבו שהוא עשו לא הזכיר כלל ברכת אברהם, ולא הארץ אשר נתן אלהים לאברהם כמו שהזכיר לבסוף, כי אמנם הברכה ההיא שהיה מברכו באותה שעה היתה מיוחדת לעשו, אבל ברכת אברהם היא לשני האחים יחדו.
ורבקה, בשמעה דברי יצחק לעשו, הבינה שיש בדעתו לתת לו יתרון על יעקב, שאם לא כן היה מברך את שניהם או לא היה מברך גם אחד מהם, וראתה שהיה זה עוול וחמס הנעשה ליעקב בנה החביב לה, ובפרט שהיא היתה יודעת מה שנאמר לה "כי רב יעבוד צעיר" (ויצחק לא ידע מזה דבר); לפיכך התחכמה להפר עצת יצחק, והיתה לה התנצלות במעשה הזה, כי לא היה אלא למנוע העוול ולהקים גזרת האל.
ואחרי אשר הצליחה תחבולת רבקה ונתקיימה עצתה ונתברך יעקב, ואחר אשר אמר לו יצחק: "אורריך ארור ומברכיך ברוך", אז הבין יצחק כי מאת ה' היתה זאת, ושאין רצון ה' שיהיה עשו גביר ליעקב, אבל בהפך, שיהיה יעקב גביר לעשו, על כן לא חרה אפו ביעקב, אך אמר "גם ברוך יהיה", כלומר אין ספק כי מה' יצא הדבר, שאם לא כן, לא היה מצליח במעשהו.
הן אמת שאם היה יצחק מכיר עקבת יעקב קודם שיברכהו, היה גוער בו ואולי היה מקללו, כאשר דאג יעקב באמרו: "והבאתי עלי קללה ולא ברכה"; אבל אחר שנסתייעה מלתא ונתברך יעקב בברכה אשר אין להשיב, כי אמר לו אורריך ארור, לא חלף עוד, אך אמר: מה' היתה נסבה.
וכשראה יצחק את עשו בוכה ומתאונן, ומבקש ברכה אחרת, וראה כי בגאוותו ורום לבו לא יוכל לשכון עם יעקב ולהיות נכנע אליו ולהתענג עמו בארץ אשר נתן אלהים לאברהם, אז בירך אותו שאם לא ירצה לשבת עם יעקב, תנתן לו ארץ אחרת טובה ושמנה, ועל חרבו יחיה וגו'.
ואמנם אחרי כן, כשבא יעקב להיפטר מאביו בטרם ילך אל ארם נהרים, והוזקק יצחק לברכו, אז לא הזכיר לו שיהיה גביר לאחיו, כי לא היה צריך לחזור ולכפול לו הברכה ההיא פעם שנית; אבל בירכו בברכת אברהם, והיא הברכה שהיה מן הדין שתחול על שניהם יחד, אלא מאחר שכבר זכה יעקב להיות גביר, ומאחר שהבין יצחק שלא יחפוץ עשו לשכון עמו, אך ילך אל ארץ אחרת, ראה לייחד ברכת אברהם ליעקב לבדו.
א. הבא ראיות נוספות לדבריו, שהברכות שבירכו האבות לבניהם לא היתה להם לעצמם, למשך ימי חייהם, אלא מכוונת גם לזרעם ולזרע זרעם!
ב. מהן חולשות תפיסתו הכללית של שד"ל?
ד"ה בעבור תברכך נפשי: היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ, ולהיות הוא בעל הברית לאלוהים, כי הוא הבכור.
ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר לה ה' (כ"ה כ"ג) "ורב יעבוד צעיר" כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח (המליצה שאולה מבמדבר י"ד מ"א: "למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח?!).
והנה מתחילה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות, כי (כ"ה כ"ב) "ותלך לדרוש את ה'" – שהלכה בלא רשות יצחק, או שאמרה: אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא, כי הוא גדול מן המגיד לי (= הכוונה מן הנביא, מן השליח שהגיד לה "ורב יעבוד צעיר"). ועתה לא רצתה לומר לו: כך הוגד לי מאת ה' טעם לידתי. כי אמרה (= בלבה) באהבתו אותו (= את עשו) לא יברך יעקב (כלל) ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסיבת זה (= בסיבת המעשה אשר תעשה עתה) יתברך יעקב מפיו בלב שלם ובנפש חפצה.
או הם סיבות מאת ה', כדי שיתברך יעקב וגם עשו בברכת החרב, ולו לבדו נתכנו עלילות.
בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה: אין דרך החרד חרדה גדולה עד מאד וצועק "מי הוא אשר רמני לברך אותו?!", שישלים צעקתו לומר מיד "גם ברוך יהיה", אבל היה ראוי שיקללהו, ועוד כי היה עשו צועק עליו לאמור: "ולמה תברכהו עתה אבי?" ואיך יאמין עשו, כי במרמה היה בתחילה, בראותו כי עתה יברך אותו ברצונו?
והנכון בעיני שהוא לשון הוה, יאמר: מי איפוא הוא הצד ציד אשר יכול היה לרמותי שאברכהו, וגם שיהיה ברוך על כל פנים, כי ידעתי כי ברוך הוא.
או טעמו "וגם ברוך יהיה" על כרחי, שאי אפשר לי להעביר הברכה ממנו, כי מאז שבירך אותו ידע ברוח הקודש שחלה ברכתו עליו, וזהו טעם החרדה גדולה אשר חרד, כי ידע שאבד בנו האהוב לו ברכתו לעולם...
He shall be blessed. This was not an additional blessing but a statement of fact — Yitzchok sensed that his deceiver was already blessed or that his own blessings had taken effect whether he wanted them to or not. Thus the reason for his trembling was that he realized that his beloved son Eisov had lost the blessings forever.
א. במה מסכים שד"ל עם דעת הרמב"ן?
ב. מהו ההבדל בין שני פירושי רמב"ן לדברי יצחק "גם ברוך יהיה"?
ג. מהו ההבדל העקרוני בין דעת שד"ל לדעתו השניה של הרמב"ן ביחס ל"גם ברוך יהיה"?
| ב. טעם עוורונו של יצחק |
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת"
And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim, so that he could not see, he called Esau his elder son, and said unto him: ‘My son’; and he said unto him: ‘Here am I.’
אמר ר' אליעזר בן עזריה: "מראות" ברע, מראות ברעתן של רשע. אמר הקב"ה: יהיה יצחק יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין: "דין אבוה דההוא רשיעא"! (ויהיו הבריות אומרין: זה אביו של אותו רשע!) אלא הריני מכהה את עיניו והוא יושב בתוך ביתו.
דבר אחר: "מראות" – מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו.
ותכהנה עיניו: בעשנן של אלו, שהיו מעשנות ומקטירות לעבודה זרה.
דבר אחר: כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו – לפיכך כהו עיניו.
דבר אחר: כדי שיטול יעקב את הברכות.
ותכהין HIS EYES WERE DIM through the smoke raised by these women in offering incense to idols (Midrash Tanchuma, Toldot 8). Another explanation is: When Isaac was bound upon the altar and his father was about to slay him, at that very moment the heavens opened, the ministering angels saw it and wept, and their tears flowed and fell upon Isaac’s eyes which thus became dim (Genesis Rabbah 65:5). Another explanation is: They became dim just in order that Jacob might receive the blessings (Genesis Rabbah 65:8).
ר' יוסף אבן-כספי:
ד"ה ויהי כי זקן יצחק ותכהינה...: בטעם "ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה" (שמואל א' ד' ט"ו) ומי יתן ויכתב כן בכל התורה, רצוני לומר, שיכתוב הסיבות בדבר דבר.
ד"ה ויהי כי זקן יצחק ותכהינה...: בטעם "ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קמה" (שמואל א' ד' ט"ו) ומי יתן ויכתב כן בכל התורה, רצוני לומר, שיכתוב הסיבות בדבר דבר.
1. מה ראו חז"ל – ובעקבותם רש"י – לחפש טעם לעוורון ולא לפרשו כמשמעו, כפי שמפרשו אבן-כספי?
2. מה ההבדל בפירוש המ"ם של "מראות" בין הדעה הראשונה לבין השניה בבראשית רבה?
**
3. הסבר את הרעיון המסומל בדעה השניה.
**
4. לפי הכלל שאין רש"י מביא מדרשים שונים אלא אם כן לא מצא אף באחד מהם ישוב מלא לקושייתו – הסבר מהי מעלתה ומהי חולשתה של כל אחת משלוש התשובות הניתנות ברש"י?
| ג. שאלות בדברי ראב"ע |
*
ד"ה עלי קללתך בני: אל תפחד שיקלל, ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך. וזה משפט דברי הנשים.
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
ד"ה מטל השמים: מ"ם של "מטל" מושך עצמו ואחר עמו. וכן (מיכה ו' ז'): "האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי".
**
א. מה קשה לו?
**
ב. הסבר את המושג "מושך עצמו ואחר עמו".
**
ג. תן דוגמאות מן התורה לצורה תחבירית זו.
**
ד. במה נוטה ראב"ע כאן משאר המפרשים?