| א. שאלות מבנה |
**
| ב. האמנם "לא את אבותנו"? |
"לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים"
The LORD made not this covenant with our fathers, but with us, even us, who are all of us here alive this day.
רש"י:
ד"ה לא את אבותינו: בלבד.
ד"ה לא את אבותינו: בלבד.
ד"ה ויקרא משה אל כל ישראל: הם הבנים שקראן משה עכשו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותן מפי הגבורה. ואמר להם: לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כלומר: לא את אבותינו בלבד שקיבלו ושמעו.
ויקרא משה אל כל ישראל, “Moses called all of Israel;” this refers to the children i.e. the generation which had not heard the Ten Commandments first-hand at Mount Sinai. This is why in verse three Moses makes the point that the covenant made between G’d and the people at the time did not only include the generation which was an eye-witness to the revelation but that it included all the subsequent generations of Jews throughout the ages.
. כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו, “but with us we who are here all of us alive today.” Moses‘ point is that “the covenant was concluded with us.” Seeing that there were some survivors from the time of the revelation at Mount Sinai, Moses added: “G’d spoke with you face to face, etc.” In verse 5 Moses recalls to the survivors of that time that at that time they (their elders) had asked him to be the go-between between themselves and G’d as they felt unable to endure the voice of G’d directly any longer.
"לא את אבותנו כרת ה'" כלומר: שלא תקל התורה בעיניכם בעבור הדורות הרבים, כי ה' יתברך לא נתן התורה לאותו דור הרמוז אשר קבלוה, כי ידוע היה לפניו שהם לא יבואו אל הארץ ולזה לא יקיימו בה המצוות, אבל כרת הברית ההיא בעבור הדורות הבאים שיבואו לארץ וישמרו לעשותם. והוא אמרו "כי אתנו אנחנו אלה פה היום", רוצה לומר: לא היתה התורה מכוונת אלא לכל אשר יהיו חיים בכל דור ודור, לא לאותם אשר קבלוה.
וכבר המשילו זה לבונה גלגל ריחיים על אמת המים. שאין ספק שלא כיון בבנינו אל אותם המים אשר עברו בזמן הבנין, מצד מה שהם רמוזים, אבל יכוון אל המים מצד מה שהם עוברים תמיד. וייאמר באמת, כי לא על המים שעברו כיון מלאכתו, כי גם על העוברים תמיד. ולזה אמר: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת", שהם כבר מתו ובטלו מהם תורה ומצוות, שנאמר (תהלים צ"ח ו') "במתים חפשי", ואמרו חז"ל (בפרק ט' דמסכת נידה) "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות", כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים, וכן אל אותם שיהיו חיים תחתינו עד סוף כל הדורות.
ואם כן – מעמד האלוקי ההוא עומד בעינו בתקפו ובגבורתו בכל זמן בכל העוברים תמיד, כמשל בנין הריחיים על אמת המים.
והוא הטעם בעצמו במה שאמר (שמות י"ג) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", ובאמרו להלן (דברים ו' כ"ג) "ואותנו הוציא משם", כי בכל אלה הענינים כיון אל הכלל העומד תמיד, לא אל האישים שנזדמנו בשעת המעשה.
וכיון שהמעמד ההוא מכוון כנגד כל דור ודור וכל איש ואיש אשר מבני ישראל המה, אם כן באמת ובתמים תוכלו לומר: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש", כי עמכם דיבר עם היות שלא הייתם שם בפרטיותכם.
1. מה קשה לשלושת הפרשנים?
*
2. מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות בדברים לישוב הקושי?
השוה את פסוקנו לפסוקים הבאים:
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
"לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'"
And Moses said: ‘This shall be, when the LORD shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full; for that the LORD heareth your murmurings which ye murmur against Him; and what are we? your murmurings are not against us, but against the LORD.’
"לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם"
And the Lord said to Shemu᾽el, Hearken to the voice of the people in all that they say to thee: for they have not rejected thee, but they have rejected me, that I should not reign over them.
"כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים... עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם..."
For I spoke not unto your fathers, nor commanded them in the day that I brought them out of the land of Egypt, concerning burnt-offerings or sacrifices;
מה הקושי המשותף לכל הפסוקים האלה ולפסוקנו, ובאיזו דרך אפשר לישב את הקושי הזה?
| ג. "פנים בפנים" משל למוכר וללוקח - שאלות ברש"י |
"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר"
The LORD spoke with you face to face in the mount out of the midst of the fire—
ד"ה פנים בפנים: אמר ר' ברכיה: כך אמר משה: אל תאמרו, אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי הלוקח עצמו מדבר עמכם.
פנים בפנים FACE TO FACE — R. Berechia said: Thus did Moses, in effect, say: Do not think that I am misleading you with something which does not exist at all, as an agent does acting between the vendor and the purchaser; behold, the seller Himself is speaking to you (God who transmitted the Torah to you) (cf. Pesikta Rabbati 21: Pesachim Rabbah פ' י' הדברות קמייתא).
*
דברי רש"י אלה מקורם בפסיקתא רבתי ושם הגירסא: "הרי המוכר עצמו מדבר". הסבר כל אחת משתי הגירסאות, דהיינו איך יתכן לכנותו גם כ"מוכר" וגם כ"לוקח".
| ד. מיקומה של מילת "לאמור" (1) |
"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר"
The LORD spoke with you face to face in the mount out of the midst of the fire—
ר' יונה אבן ג'נאח, ספר הרקמה פרק ל"ד:
"ממה שהובא מן הדברים על הרחוק, לא על הקרוב": אין "לאמור" מחובר בענין עם אמרו: "ולא עליתם בהר", אבל עם אמרו "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמור אנכי ה' אלוקיך". ואמרו "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר" יקרא "הקרות דברים", וכן יקרא כל דבר שיכנס בתוך דברים שלא נשלם ענינם, כאשר אתה רואה.
"ממה שהובא מן הדברים על הרחוק, לא על הקרוב": אין "לאמור" מחובר בענין עם אמרו: "ולא עליתם בהר", אבל עם אמרו "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמור אנכי ה' אלוקיך". ואמרו "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר" יקרא "הקרות דברים", וכן יקרא כל דבר שיכנס בתוך דברים שלא נשלם ענינם, כאשר אתה רואה.
1. מהו הקושי בפסוקנו שאותו בא לישב?
2. איך תתרגם למונחים שלנו את הנקרא בלשונו "הקרות דברים"?
| ה. מיקומה של מילת "לאמור" (2) |
"...כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר"
I stood between the LORD and you at that time, to declare unto you the word of the LORD; for ye were afraid because of the fire, and went not up into the mount—saying: .
...ומילת "לאמור" דבקה עם (פסוק ד') "דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" לאמור... ואל תשיב אל לבך להיות מילת לאמור רחוקה, כי כן רבים, והמדבר לא הפסיק הפסוקים ולא הפרשיות.
The word saying: refers back to “God spoke to you on the mountain from the midst of the fire” [: 4]. Most likely, I stood between God … applies after the gathering at Sinai. At Sinai, He spoke to you face to face; but from that day onward, I stood between God and you, because you were afraid, as shall be explained.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי הראב"ע הנ"ל):
ד"ה לאמור: ויותר נכון שנדביק להגיד לכם את דבר ה' לאמור, כלשון (שמות י"ג ב') "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". ולדעתי אין צורך כלל, אבל טעמו: כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמור: "לא נעלה, כי יראנו מפני האש". יזכיר, כי הם הגידו לו כן בפירוש, ולא ממחשבתו יאמר כן.
ד"ה לאמור: ויותר נכון שנדביק להגיד לכם את דבר ה' לאמור, כלשון (שמות י"ג ב') "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". ולדעתי אין צורך כלל, אבל טעמו: כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמור: "לא נעלה, כי יראנו מפני האש". יזכיר, כי הם הגידו לו כן בפירוש, ולא ממחשבתו יאמר כן.
א. מה הקושי בפסוקנו ומה הדברים שהביאו הפרשנים הנ"ל לישובו?
ב. הסבר את דברי ראב"ע "להיות מילת לאמור רחוקה, כי כן רבים", הידועה דוגמה אחת מן "הרבים"?
ג. האם מסכימים הפרשנים האלה עם בעל ספר הרקמה?
**
2. דברים ה׳:ה׳
ד"ה כי יראתם: אע"פ שלא עליתם בהר – יראתם.
**
I stood between the LORD and you at that time, to declare unto you the word of the LORD; for ye were afraid because of the fire, and went not up into the mount—saying: .
מה קשה לו בפסוקנו?