פרשת בהעלותך תשכ"ג - תבערה
א. וישמע ה' - וישמע משה
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ"
And the people were as murmurers, speaking evil in the ears of the LORD; and when the LORD heard it, His anger was kindled; and the fire of the LORD burnt among them, and devoured in the uttermost part of the camp.
"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו"
And Moses heard the people weeping, family by family, every man at the door of his tent; and the anger of the LORD was kindled greatly; and Moses was displeased.
התוכל להסביר את סיבת השוני הזה: למה במתאוננים נאמר: וישמע ה' ובמתאווים נאמר: וישמע משה?
ב. מתאוננים (1)
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'"
And the people were as murmurers, speaking evil in the ears of the LORD; and when the LORD heard it, His anger was kindled; and the fire of the LORD burnt among them, and devoured in the uttermost part of the camp.
ספרי (פ"ה):
"כמתאוננים" – אין מתאוננים אלא מתרעמים, מבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום, שכן הוא אומר ביורם בן אחאב (מלכים ב' ה') "דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי", וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד) "כי תואנה הוא מבקש מפלשתים". ר' אליעזר אומר: אין "כמתאוננים" אלא כמתלהמים, וכן הוא אומר (משלי כ"ו) "דברי נרגן כמתלהמים", וכן הוא אומר (דברים א' כ"ז) "ותרגנו באהליכם"... ר' יהודה אומר: אין "כמתאוננים" אלא כמדוים את עצמם, שנאמר (דברים כ"ו) "לא אכלתי באוני ממנו". רבי אומר: "כמתאוננים רע" – אין רע אלא עבודה זרה, שנאמר (דברים ל"א כ"ט) "כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם".
כמתאוננים – והוה עמא כד מסתקפין ביש קדם ה'.
תרגום יונתן:
כמתאוננים – והוו רשיע עמא כמצטערין.
אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשין עלילה, היאך לפרוש מאחורי המקום, וכן הוא אומר בשמשון "כי תואנה הוא מבקש".
כמתאננים — The term מתאננים denotes [people who seek] “a pretext” — they seek a pretext how to separate themselves from following the Omnipresent. Similarly is stated in the narrative of Samson, (Judges 14:4) “for he sought a pretext (תואנה) [against the Philistines]” (Sifrei Bamidbar 85).
ד"ה מתאוננים: מגזרת און, וכן (ירמיהו ד' י"ד) : "מחשבות אונך".
ד"ה ויהי העם כמתאוננים: אמר ר' אברהם: מגזרת און (עיין לעיל) שדברו דברי און, ואינו נכון, כי למה יכסה הכתוב על חטאם ולא יגידנו כאשר עשה בכל המקומות? והנכון בעייני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמור: "מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה? ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והעוני? ומתי נצא ממנו? מלשון (איכה ג' ל"ט) "מה יתאונן אדם חי גבה על חטאיו", שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו, וכן (בראשית ל"ה י"ח) "בן אוני" – בן צערי, וכן (ישעיה י"ט ח) "ואנו הדייגים ואבלו". וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וסיפר בחטא, ואמר "כמתאוננים" כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים, והיה רע בעיני ה'. שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחים, מתאוננים ומתרעמים על עניינם. ולכן אמר בשנייה (פסוק ד') "וישובו ויבכו גם בני ישראל", כי היה חטאם הראשון להתרעם על חסרון הנאותיהם במדבר, וישובו עוד לעשות בעניין ההוא, ולא לקחו מוסר על אש ה' שבערה בהם.
And the people were like mitonenim: Ibn Ezra explained: "It is the same language as 'evil,' like it is used in the phrase 'your evil thoughts' (Jeremiah 4:14)...that is, they spoke evil words." But this is not correct. For why would the Torah hide their sin instead of telling us explicitly, like in every other place? The correct explanation seems to me to be that when they distanced themselves from Mount Sinai, which was almost like a permanent encampment, and then, after their first journey, found themselves in the vast terrifying wilderness, they made themselves uncomfortable. They said, "What will we do, how will we live in this wilderness? What will we eat and drink? How can we handle this oppression? When will we leave [this wilderness]? [Mitonenim, then] is like in the verse "What should a living man complain (yitonen) of? Each of his own sins" (Lamentations 3:39), meaning the pain and suffering one brings upon himself. Similarly, "the child of my pain (oni)," (Genesis 35:18); also in "The fisherman will lament (anu) and mourn" (Isaiah 19:8). Since the text says that the people were in pain and sorrow, it mentions and tells us their sin [explicitly], as they were speaking from the bitterness of their souls like people who are in pain do. And this was wicked in the eyes of God, for they should have followed Him with joy and good spirit from all of the good that God had bestowed upon them. Instead, they were like people being forced, like people in pain, like people who were annoyed at their poor situation. This is also why the Torah tells us a second time (in verse 4) that the Children of Israel returned and cried. Their first sin was that they were annoyed that they lacked enjoyable things in the wilderness. They then repeated this sin instead of receiving message of the fire of God that burned among them [after the first sin].
1. בעקבות מי מן התנאים הולכים התרגומים והפרשנים?
**
2. איך מפרש רבי את הפועל "מתאוננים"? האם אחד הפרשנים מסכים עמו בפירוש זה?
**
3. הסבר, כיצד מגיע ר' אליעזר לפרש "כמתאוננים" = "כמתלהמים", ומה פירוש נותן הוא עוד לפסוקנו? (ראה עלון הדרכה)
4. הסבר למה מקדים הספרי (בדעה הראשונה) את הפסוק במלכים לפסוק בשופטים (והוא נגד סדר כתבי הקודש), ולמה הביא רש"י בפירושו את הפסוק בשופטים בלבד?
*
5. מהן השאלות הנוספות שמיישב הרמב"ן בדבריו, נוסף על הקושי הלשוני שבמילת "מתאוננים"?
*
6. הסבר את דברי הרמב"ן "כאשר אמר הכתוב כי היו כואבים... כבר הזכיר וסיפר בחטא".
**
7. מהי ביקורת הרמב"ן לדברי הראב"ע, ומה חולשה יכול היה למצוא גם בפירושו של רש"י?
ג. מתאוננים (2)
ר' יוסף אבן כספי, שרשרות כסף:
כמתאוננים – חושבים שקרות, וכן (איכה ג') "מה יתאונן אדם חי" כלומר: מה יחשוב שקרות ודבר בטל על חטאיו וחסרונותיו, מצד שלא יכיר בהם חסרונות, ואם מצד שלא יכיר בהם סיבת נפילתו.
1. האם קרוב הוא בפירושו לאחד הפירושים שבשאלה הקודמת?
2. כיצד הגיע מן המילה מתאוננים להוראה של "שקר"?
ד. כ"ף של "כמתאוננים"
עתה החלו להיכנס במדבר הגדול, ומיד שהתחילו להתאונן ולהראות בדבריהם שהם בלתי נוחים במעמדם, נשמע הדבר לה' וירע בעיניו. ה"כף" במילת "כמתאוננים" ענינה תיכף ומיד שהיה זה היה גם זה, וכמוהו (בראשית ל"ח) "ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו", תכף ומיד שהשיב ידו יצא אחיו, וכן (בראשית מ') "והיא כפורחת עלתה ניצה", תיכף שפרחה ועלתה ניצה, מיד "הבשילו אשכולותיה ענבים" אף כאן תיכף שהתאוננו, מיד היו דבריהם רעים באזני ה', כלומר: "וישמע ה' ויחר אפו" – וישמע ה' פרט שאחר הכלל.
אברהם כהנא, פירוש מדעי (תרע"ד):
ה"כף" הוא "כף האמתות"*, השווה נחמיה ז' ב': "כי הוא כאיש אמת וירא את האלוקים מרבים", (שמואל ב', ד' י"ג) "והוא היה כמבשר בעיניו ואוחזה בו ואהרגהו", (הושע ד' ד') "אף איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן".
1. הסבר מה ההבדל בין פירושי שניהם לבין פירוש הרמב"ן?
*
2. מה היא חולשת פירושו של שד"ל?
*
3. איזה מן הפסוקים המובאים בכהנא אינו מתאים לשמש דוגמא ל"כף האמתות"?
*הביטוי לקוח מרד"ק, ישעיהו א' ט':
והותיר לנו שריד למען שמו, והשריד הוא מעט... וכ"ף "כמעט" כ"ף האמתות שבאה על המילין לאמת הדבר כמו (בראשית כ"ז לג) "השבעה לי כיום", וכמו (שמואל א' ט') "כי אותו כהיום תמצאון אותו" (הושע ה' י') "היו שרי יהודה כמסיגי גבול" והדומים להם.
ה. כיוונו שישמע ה' דבריהם
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'"
And the people were as murmurers, speaking evil in the ears of the LORD; and when the LORD heard it, His anger was kindled; and the fire of the LORD burnt among them, and devoured in the uttermost part of the camp.
ספרי:
"באזני ה'" – מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר, אמרו לו "שתוק! שלא ישמעך המלך". אמר להם: "מי אמר לכם, שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו"?! אף ישראל - מתכוונים להשמיע למקום!
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף:
"באזני ה'" – כי הם כיוונו שישמע ה' דבריהם אולי ירחם עליהם ולא יניעם...
1. מהו הקושי במקומנו שעליו מיוסדים דברי הספרי?
2. לדברי מי מן התנאים שהובאו בשאלה ב' מסכימים דברי ר' שמעון כאן, ולדברי מי מהם מסכימים דברי אבן כספי?
3. מה פירוש "ולא יניעם", ומניין שזו הייתה טענתם בהתאוננם?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה: ויהי העם כמתאוננים: אין העם אלא רשעים, וכן הוא אומר (שמות יז') "מה אעשה לעם הזה" ואומר (ירמיהו יג) "העם הזה הרע". וכשהם כשרים קרואים "עמי" (מיכה ו') "עמי, מה עשיתי לך?"
ויהי העם כמתאננים AND THE PEOPLE WERE COMPLAINING — The term העם “the people” always denotes wicked men. Similarly it states, (Exodus 17:4) “what shall I do unto this people (לעם הזה)? [yet a little and they will stone me]”, and it further states, ( 13:10) “This evil people [which refuses to hear my words]”. But when they are worthy men who are spoken of they are called עמי “My people”, as it is said, (Exodus 5:1) “Let My people go”; (Micah 6:3) “O My people, what have I done unto thee” (Sifrei Bamidbar 85).
*
ומקשים מפרשי רש"י, על דבריו אלה: והלא נאמר (ישעיהו א') "עמי לא התבונן" (ירמיהו ח' ז) "ועמי לא ידעו את משפט ה'", וכן (שם ה' ל"א) "הנביאים נבאו בשקר, והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כן" התוכל ליישב את קושייתם?
ד"ה רע באזני ה': תואנה שהיא רעה.
רע באזני ה׳ means a pretext that was evil in the ears of the Lord, i.e., that they intended that it should reach His ears and that He might show annoyance. They said: “Woe unto us! How weary we have become on this journey: it is now three days that we have had no rest from the wearisomeness of the march!”
מה קשה לו, ומה הצריכו להוסיף מילת תואנה שאינה כתובה בפסוק?