| א. הבהמות שלמות בצורתם בהיולדם |
ר' נפתלי הרץ ויזל, באור:
למדו מכאן ששור בן יומו נקרא "שור" וכן כשב ועז, לרמוז שהם שלמים בצורתם בהיולדם, כמו שהן בזקנותם, ואין כן האדם, שהוא בתחילה עולל ויונק, בהיולדו בל ידע מה, עד יגדל וילמד ויעמול, כי בו נשמת חיים והכוח לבחור בטוב או ברע. ואם יזכה – ידמה באחריתו לבר אלקין. ועל זה תמה המשורר (תהלים ח') "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שהוא האב, שמתחילתו עולל ויונק גרוע משאר בעלי החיים ועליו תיתן עוז להפליא לעשות, וכל זה להראות שאינו מושל במעשה השם בעבור יתרון גופו על שאר בעלי החיים אלא בעבור כבוד נשמתו כשיבחר בטוב.
למדו מכאן ששור בן יומו נקרא "שור" וכן כשב ועז, לרמוז שהם שלמים בצורתם בהיולדם, כמו שהן בזקנותם, ואין כן האדם, שהוא בתחילה עולל ויונק, בהיולדו בל ידע מה, עד יגדל וילמד ויעמול, כי בו נשמת חיים והכוח לבחור בטוב או ברע. ואם יזכה – ידמה באחריתו לבר אלקין. ועל זה תמה המשורר (תהלים ח') "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שהוא האב, שמתחילתו עולל ויונק גרוע משאר בעלי החיים ועליו תיתן עוז להפליא לעשות, וכל זה להראות שאינו מושל במעשה השם בעבור יתרון גופו על שאר בעלי החיים אלא בעבור כבוד נשמתו כשיבחר בטוב.
מה הקושי בפסוקנו המתבאר בדבריו?
| ב. טעם המצווה |
בטעם מצווה זו נאמרו דעות שונות והנה מקצתן:
תנחומא אמור י"ב:
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר: משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה. כך אמר הקב"ה לישראל: בני! לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת ואין מילה בלא שבת. אמר ר' יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה: משפט אדם (ויקרא י"ב) "וביום השמיני ימול" ומשפט בהמה (ויקרא כ"ב) "ומיום השמיני והלאה ירצה".
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר: משל למלך שהיה נכנס למדינה והוציא כרוז ואמר: כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה. כך אמר הקב"ה לישראל: בני! לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת ואין מילה בלא שבת. אמר ר' יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה: משפט אדם (ויקרא י"ב) "וביום השמיני ימול" ומשפט בהמה (ויקרא כ"ב) "ומיום השמיני והלאה ירצה".
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ג' פרק י"ט:
והיות המילה בשמיני, מפני שכל בעלי חיים כשיולד הוא חלוש מאד בתכלית לחותו, וכאילו הוא עדיין בבטן, עד סוף שבעה ימים, ואז ימנה מרואי אויר העולם. הלא תראה כי גם בבהמות שמר זה העניין "שבעת ימים יהיה עם אמו" כאילו קודם זה הוא נֶפֶל, ובן האדם – אחר שהשלים שבע ימול. והיה העניין קצוב ולא נתת דבריך לשעורין.
והיות המילה בשמיני, מפני שכל בעלי חיים כשיולד הוא חלוש מאד בתכלית לחותו, וכאילו הוא עדיין בבטן, עד סוף שבעה ימים, ואז ימנה מרואי אויר העולם. הלא תראה כי גם בבהמות שמר זה העניין "שבעת ימים יהיה עם אמו" כאילו קודם זה הוא נֶפֶל, ובן האדם – אחר שהשלים שבע ימול. והיה העניין קצוב ולא נתת דבריך לשעורין.
ספר החנוך:
משרשי המצווה מה שהקדמנו בעניין הקרבן על צד הפשט, כי בכוח הפעולה יתעורר האדם להכשיר מעשהו, ולכן נצטווה להיות פעולת הדברים שבהן הכשר המעשה שלמה בכל כוחו. ומשלמות הקרבן שיהיה מבן שמונת ימים והלאה, כי קודם לכן איננו ראוי לכל דבר, ולא יחמוד איש אותו לאכלה ולסחורה ולתשובה.
משרשי המצווה מה שהקדמנו בעניין הקרבן על צד הפשט, כי בכוח הפעולה יתעורר האדם להכשיר מעשהו, ולכן נצטווה להיות פעולת הדברים שבהן הכשר המעשה שלמה בכל כוחו. ומשלמות הקרבן שיהיה מבן שמונת ימים והלאה, כי קודם לכן איננו ראוי לכל דבר, ולא יחמוד איש אותו לאכלה ולסחורה ולתשובה.
עקדת יצחק, שער נ"ט פרשת שמיני (ויקרא ח' ל"ה):
"ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה'". ... היה מהחכמה האלוקית לצוות לאהרן ולבניו תחילת בואם אל השרות האלוקי הנכבד והנורא, שימלאו להם שבעת ימי המילואים אשר ישמרו בהם את משמרת ה' להבין ולהשכיל... שלא יצאו מפתח אהל מועד, שישבו שתולים בבית ה' משוטטים בחצרותיו, והיא הערה גדולה להתבוננות במעשה בראשית אשר על ידו יכיר האדם גודל בוראו ועוצם חכמתו ותוקף יכולתו וגבורתו אשר כל זה מכריח אותו לאהבתו וליראתו. ... הנה התבאר מה שכיוונו אליו מעניין הזמן ("שבעת ימים") והכרחיותם, אשר על כל בעל דעת לשום עיניו על משמרתו וכמה תועיל ההשקפה באלו השבעיות לעורר נפשנו... כמו שעל ידו זירז כהני ה' להשכיל נפשם לפני מי הם באים לשרת, כי הוא בורא כל ויוצר כל ויודע כל... וכמה חויבו להפשיט בגדי חול אשר ישמשו בהם בדברים חיצוניים ולהחליף בגדי קודש לשמש בפנים, נקיים וטהורים... וההשקפה הזאת היא הכרחית לכל בעל שכל לבוא לכלל שלמות, והוא ממש דוגמה "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה", כי כמו שבעל חי זה אינו נכשר לקרבן עד שיעבור עליו מספר זה המיוחד של ימים, שהוא הקף שלם המוציאו מספק נפל, כן בעל שכל אינו ראוי לשמש עד שיעבור עליו הזמן הזה המוכן לעוררו ולזרזו. והוא עצמו מה שאמר ר' יהושע בשם ר' לוי ועיין בתנחומא דלעיל... ראה שהמשיל ההראות אל פני המספר השלם הזה אל ההראות אל פני המטרונה... כי ההראות לפניה וההתבוננות בה ובחכמתה ובכל ענייניה מוצאיה ומבואיה ממה שירבה כבוד אל אדוניה... וכל זה הוא מלומד ומפורש מן העמידה והעיון אל מספר שבעת ימי בראשית. לזה אמר להם לישראל: "בני לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת", ונתן הטעם, שאין שבעה בלא שבת, לומר, שאף על פי שלא יבוא השבת בסופו, כמו שהיה בשבת בראשית, מכל מקום כיון שאין שבעה בלא שבת, יועילו לכוונת "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" כי הוא עדות החידוש הגמור. ואמר "ואין מילה בלא שבת" כי אין מקום לעשות שום מצוה כתיקונה, כל שכן מילה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, בלא הכרת השבת הזאת והראות פני המטרונה על הדרך הנזכר. אמנם בבא לפניה תחילה (=בבא השבת לפני עשיית המצווה) כאשר ימול ערלת לבבו ויכנע אל העבודה השלמה הכנעה טבעית ושכלית. והוא הטעם שפתחה תורתנו הקדושה במעשה בראשית, כי הוא הפתח אשר בו יבואו צדיקים לעבדה ולשמרה.
"ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה'". ... היה מהחכמה האלוקית לצוות לאהרן ולבניו תחילת בואם אל השרות האלוקי הנכבד והנורא, שימלאו להם שבעת ימי המילואים אשר ישמרו בהם את משמרת ה' להבין ולהשכיל... שלא יצאו מפתח אהל מועד, שישבו שתולים בבית ה' משוטטים בחצרותיו, והיא הערה גדולה להתבוננות במעשה בראשית אשר על ידו יכיר האדם גודל בוראו ועוצם חכמתו ותוקף יכולתו וגבורתו אשר כל זה מכריח אותו לאהבתו וליראתו. ... הנה התבאר מה שכיוונו אליו מעניין הזמן ("שבעת ימים") והכרחיותם, אשר על כל בעל דעת לשום עיניו על משמרתו וכמה תועיל ההשקפה באלו השבעיות לעורר נפשנו... כמו שעל ידו זירז כהני ה' להשכיל נפשם לפני מי הם באים לשרת, כי הוא בורא כל ויוצר כל ויודע כל... וכמה חויבו להפשיט בגדי חול אשר ישמשו בהם בדברים חיצוניים ולהחליף בגדי קודש לשמש בפנים, נקיים וטהורים... וההשקפה הזאת היא הכרחית לכל בעל שכל לבוא לכלל שלמות, והוא ממש דוגמה "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה", כי כמו שבעל חי זה אינו נכשר לקרבן עד שיעבור עליו מספר זה המיוחד של ימים, שהוא הקף שלם המוציאו מספק נפל, כן בעל שכל אינו ראוי לשמש עד שיעבור עליו הזמן הזה המוכן לעוררו ולזרזו. והוא עצמו מה שאמר ר' יהושע בשם ר' לוי ועיין בתנחומא דלעיל... ראה שהמשיל ההראות אל פני המספר השלם הזה אל ההראות אל פני המטרונה... כי ההראות לפניה וההתבוננות בה ובחכמתה ובכל ענייניה מוצאיה ומבואיה ממה שירבה כבוד אל אדוניה... וכל זה הוא מלומד ומפורש מן העמידה והעיון אל מספר שבעת ימי בראשית. לזה אמר להם לישראל: "בני לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת", ונתן הטעם, שאין שבעה בלא שבת, לומר, שאף על פי שלא יבוא השבת בסופו, כמו שהיה בשבת בראשית, מכל מקום כיון שאין שבעה בלא שבת, יועילו לכוונת "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" כי הוא עדות החידוש הגמור. ואמר "ואין מילה בלא שבת" כי אין מקום לעשות שום מצוה כתיקונה, כל שכן מילה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות, בלא הכרת השבת הזאת והראות פני המטרונה על הדרך הנזכר. אמנם בבא לפניה תחילה (=בבא השבת לפני עשיית המצווה) כאשר ימול ערלת לבבו ויכנע אל העבודה השלמה הכנעה טבעית ושכלית. והוא הטעם שפתחה תורתנו הקדושה במעשה בראשית, כי הוא הפתח אשר בו יבואו צדיקים לעבדה ולשמרה.
1. מה ההבדל בין הדעות השונות הנ"ל בטעם מצווה זו?
2. לאיזו מן הדעות הנ"ל ניתן להביא סמך מלשון המקרא?
3. מהי הקרבה שרואה בעל העקדה בין פסוקנו לבין ויקרא ח' ל"ה?
4. מה משמעות "ההראות לפני המטרונה" לפי פירוש בעל העקדה?
5. מה הטעם שפתחה תורתנו בבריאת עולם – לפי דעת בעל העקדה – ומה עניין טעם בריאת העולם למצוות "שבעת ימים יהיה תחת אמו".
| ג. שאלות בדברי ראב"ע |
ד"ה לא ירצו: ואחר שהזכיר "לא ירצו" – הזכיר כי כל קרבן שיקריב קודם יום שמיני גם הוא לא ירצה.
acceptable a verb in the nif‘al form. Not only is this sacrifice not acceptable, but any animal younger than eight days old is also not acceptable.
א. מה הקושי שרצה ליישב?
**
ב. מה האופייני בפירושו זה לדרכיו של ראב"ע?
ד"ה: שור או כשב או עז: נקראים על שם סופם, כמו (איוב כ"ב ו') "ובגדי ערומים תפשיט", (דברים י"ז ו') "יומת המת" (דברים כ"ב ח') "כי יפל הנופל".
או הטעם זכר המין.
an ox, a sheep, or a goat either Scripture employs prolepsis, using the names they will have after they are grown. Compare “you strip the naked of their clothing” [Job 22:6], “the dead man will be put to death” [Deuteronomy 17:6], and “a falling person may fall” [Deuteronomy 22:8]. or these terms denote the entire species.
א. מה קשה לו?
ד"ה ויתרוצצו הבנים: ונקראו בנים על שם סופם.
Why did I desire this (or, “why am I [so different]”). She asked experienced mothers whether what she was going through was normal and was told that it was not.
במה דומים שני הפסוקים?
עיין עלון הדרכה!
ד"ה והלאה: אחריו, והעד חץ יהונתן.
onwards i.e., after wards. This is borne out by the reappearance of the same word concerning Jonathan’s arrow [I Samuel 20:37].
הסבר את דבריו!
| ד. "מי הפריש לי קרבן..." |
ויקרא רבה אמור כ"ז (ב):
אמר רבי ירמיהו בן רבי אליעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת: "כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו", הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". רוח הקודש אומרת (איוב מ"א): "מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא". מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה?! מי מילל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר?! מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג?! מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?! מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום?! מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים?! מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית?! מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה?! מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן?! מי הפריש לי חלה עד שלא נתתי לו עיסה?! מי הפריש לי קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?! הדא הוא דכתיב: "שור או כשב או עז..."
אמר רבי ירמיהו בן רבי אליעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת: "כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו", הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". רוח הקודש אומרת (איוב מ"א): "מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא". מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה?! מי מילל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר?! מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג?! מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?! מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום?! מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים?! מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית?! מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה?! מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן?! מי הפריש לי חלה עד שלא נתתי לו עיסה?! מי הפריש לי קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?! הדא הוא דכתיב: "שור או כשב או עז..."
1. מה ההבדל בין ההשקפה המבוטאת בדברי ה"בת קול" לבין ההשקפה שבדברי רוח הקודש?
*
2. כיצד יפרש הדרשן את מילת "פעל" שבפסוק "מה פעל אל"?
3. מה פירוש דברי הדרשן "מי מילל לשמי"?
*
4. מהן המילים בפסוקנו בהן מצא הדרשן את הרמז לדרושו?
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם"
It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye keep your sabbath.
שיעורו: בתשעה לחודש בערב יהיה לכם שבתון. והוסיף פירוש ואמר "מערב עד-ערב תשבתו שבתכם". כך הוא לפי הטעמים.
ואם הייתה מילת "בערב" ברביע היה יותר נכון, כי אז לא היה המקרא קצר, וכך היה פירושו: בתשעה בערב (כלומר מערב עד-ערב) תשבתו שבתכם.
ואולי רצה בעל הטעמים, שיהיה מאמר "מערב עד-ערב תשבתו שבתכם" כולל כל החגים כפירוש דון יצחק. ואין ספק, כי גם כל החגים הם מערב עד ערב, אך הוסיף לפרש זה ביום הכיפורים מפני העינוי, שיוודע שצריך להתענות עשרים וארבע שעות שלמות.
(ועיין בדברי אברבנאל בסוף תשובתו לשאלה הט"ו בעניין).
1. מה הקושי שבו דן שד"ל?
2. באיזה כלל מדקדוקי הטעמים נעזר שד"ל בפירושו את הפסוק "ואם הייתה מילת "בערב" ברביע..."?
3. איך מתפרש הפסוק היטב ע"פ הטעמים לפי אברבנאל? (פיסקה אחרונה בדברי שד"ל)