| א. בביאור "אם תשוב" וכו' |
"אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ"
If thou wilt return, O Israel, Saith the LORD, Yea, return unto Me; and if thou wilt put away thy detestable things out of My sight, and wilt not waver;
בפנים רבות נתפרשו פסוקים אלה מפי פרשנינו. וראה מקצתם:
אם תשוב ישראל בתשובה זו אלי, תשוב – לכבודך וגדלותך הראשונים ואם תסיר שקוציך מפני אז לא תנוד לצאת בגולה.
אם תתוודו בדברים הנאמרים ותשובו אלי, אני מקבל אתכם בתשובה ותנוחו ולא תגלו מארצכם. "תשוב" השני עניינו מנוחה, כמו (ישעיה ל' מ"ו) "בשובה ונחת תושעון". וכפל הענין במלים שונות ואמר: "ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד" כלומר: לא תנודו מארצכם.
אברבנאל:
ופירשו המפרשים הפסוק הזה קודם גלות ישראל, שהיה אומר: "אם תשוב ישראל נאום ה'" – אם תהיה תשובתך שלמה, אלי תשוב, רצונו לומר: תנוח בארצך בשובה ונחת. ואם תסיר שקוציך מפני, הנה אז לא תנוד ולא תלך בגלות; וכפי דרך הנבואה ועניינה אינו נכון, כי הדברים כולם הם אחרי הגלות בהתעוררותם לתשובה, כדי שיגאלו, לכן יהיה פירוש הכתוב: "אם תשוב ישראל אלי" רצונו לומר: אם תעשה תשובתך באמת אלי בזה האופן מהשלימות, הנה אז תשוב לארצך מהגלות שהלכת בו, ותשוב למעלתך וכבודך, ושלטון ארצך, אבל צריך שאם תסיר שקוציך מפני, שהוא העבודה זרה, שתסיר אותה ותרחיקנה ממך, שתהיה קיים בתשובתך ולא תשוב לכסלה ולחטא, וזהו "ולא תנוד" רצונו לומר: לא תפרד מהתשובה ההיא. גם רמז עוד באמרו: "אם תשוב ישראל אלי תשוב", שלא ישימו אמצעים בינם לבין אלוהיהם, כי זהו מדרכי העבודה הזרה, וזהו "אלי תשוב" – רצונו לומר: צריך שתשוב לא לשמש ולא לכוכב שיהיה אמצעי בדבר, ואומר "ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד" אפשר לפרשו בתמיהה. יאמר: האם תחשוב, שאם תסיר שקוציך מפני שלא תנוד ולא תצא אז מן הגלות שאתה בו? באמת תנוד ותצא ממנו.
ופירשו המפרשים הפסוק הזה קודם גלות ישראל, שהיה אומר: "אם תשוב ישראל נאום ה'" – אם תהיה תשובתך שלמה, אלי תשוב, רצונו לומר: תנוח בארצך בשובה ונחת. ואם תסיר שקוציך מפני, הנה אז לא תנוד ולא תלך בגלות; וכפי דרך הנבואה ועניינה אינו נכון, כי הדברים כולם הם אחרי הגלות בהתעוררותם לתשובה, כדי שיגאלו, לכן יהיה פירוש הכתוב: "אם תשוב ישראל אלי" רצונו לומר: אם תעשה תשובתך באמת אלי בזה האופן מהשלימות, הנה אז תשוב לארצך מהגלות שהלכת בו, ותשוב למעלתך וכבודך, ושלטון ארצך, אבל צריך שאם תסיר שקוציך מפני, שהוא העבודה זרה, שתסיר אותה ותרחיקנה ממך, שתהיה קיים בתשובתך ולא תשוב לכסלה ולחטא, וזהו "ולא תנוד" רצונו לומר: לא תפרד מהתשובה ההיא. גם רמז עוד באמרו: "אם תשוב ישראל אלי תשוב", שלא ישימו אמצעים בינם לבין אלוהיהם, כי זהו מדרכי העבודה הזרה, וזהו "אלי תשוב" – רצונו לומר: צריך שתשוב לא לשמש ולא לכוכב שיהיה אמצעי בדבר, ואומר "ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד" אפשר לפרשו בתמיהה. יאמר: האם תחשוב, שאם תסיר שקוציך מפני שלא תנוד ולא תצא אז מן הגלות שאתה בו? באמת תנוד ותצא ממנו.
באור:
דברים אלה (פסוקים א'-ב') השיב ה' יתברך לבני ישראל על תחנוניהם למעלה (סוף פרק ג'). ולדעתי מילת "אם" כאן אינה תנאי, רק בא לאמת הדבר, כמו (תהלים פ"א) "שמע עמי ואעידה בך, ישראל אם תשמע לי". – הלואי שתשמעו לי! "ולא תנוד" – כצפור נודד ממקומו ופוסח על שתי סעיפים. "ונשבעת" והלואי שתשבע בשם ה' באמת ובצדקה, לאשר את החמוץ, להציל הגזול מיד עושקו, ואת נפש עני ואביון מחזק ממנו, והביא בזה שלום וברכה בעולם ויכירו וידעו כל הגויים, כי אלוקים אמת ותורתו תמימה והתברכו בו "ובשמו יתהללו".
דברים אלה (פסוקים א'-ב') השיב ה' יתברך לבני ישראל על תחנוניהם למעלה (סוף פרק ג'). ולדעתי מילת "אם" כאן אינה תנאי, רק בא לאמת הדבר, כמו (תהלים פ"א) "שמע עמי ואעידה בך, ישראל אם תשמע לי". – הלואי שתשמעו לי! "ולא תנוד" – כצפור נודד ממקומו ופוסח על שתי סעיפים. "ונשבעת" והלואי שתשבע בשם ה' באמת ובצדקה, לאשר את החמוץ, להציל הגזול מיד עושקו, ואת נפש עני ואביון מחזק ממנו, והביא בזה שלום וברכה בעולם ויכירו וידעו כל הגויים, כי אלוקים אמת ותורתו תמימה והתברכו בו "ובשמו יתהללו".
1. היש הבדל בין רש"י לרד"ק בתפישה התחבירית של פסוקנו?
*
2. למה מתכוון רד"ק באמרו "בדברים הנאמרים" – היכן הם נאמרים?
3. מה ראו רש"י ורד"ק שלא לפרש "תשוב" השני כשיבה לארץ (כפי שפירשה אברבנאל)?
4. מה ראה רד"ק להוסיף אחר המילים "ולא תנוד" את המלים "כלומר, לא תנודו מארצכם", מה תוקן ע"י החסירו וי"ו של "ולא"?
5. השווה וי"ו של "ולא תנוד" לוי"ו של בראשית כ"ח כ"ב, רש"י:
ד"ה והאבן הזאת: כך מפורש וי"ו זו של "והאבן": אם יעשה לי את אלה ואף אני אעשה זאת.
ד"ה והאבן הזאת: כך מפורש וי"ו זו של "והאבן": אם יעשה לי את אלה ואף אני אעשה זאת.
6. מה ההבדל בתפישה התחבירית שבין רד"ק לבין פירושו הראשון של האברבנאל (עד "גם רמז עוד"...)?
**
7. מהי חולשת פירושו הראשון של אברבנאל, ומה חולשת פירושו השני?
**
8. הסבר מה הם הפירושים השונים הניתנים בחמשת הפירושים הנ"ל (האברבנאל מציע שני פירושים שונים) למלה "תנוד"!
**
9. מקרא כפשוטו מסכים עם הבאור בפירוש "ולא תנוד":
"ולא תהיו כמי שהוא נע ונד אחת הנה ואחת הנה, כלומר אל תעשו תשובה לחצאין, לעמוד ורגלכם האחת בדרך הראשונה ורגלכם האחת באחרונה... ויתורגם ללועזים So must du nicht Wanken.
"ולא תהיו כמי שהוא נע ונד אחת הנה ואחת הנה, כלומר אל תעשו תשובה לחצאין, לעמוד ורגלכם האחת בדרך הראשונה ורגלכם האחת באחרונה... ויתורגם ללועזים So must du nicht Wanken.
לדעתו הפסוקים שלאחר פסוקנו הם עדים לנכונות פירושו. הסבר – כיצד?
| ב. בביאור "ונשבעת חי ה'" |
"וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה"
And wilt swear: ‘As the LORD liveth’ in truth, in justice, and in righteousness; then shall the nations bless themselves by Him, and in Him shall they glory.
כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה, שכתוב בכם (ירמיה ה') ואם 'חי ה'' יאמרו – לכן לשקר ישבעו.
...ונגד הטענה כי הבושת אכלה יגיע אבותיכם (ג' כ"ד) שהיא היאוש והרפיון שאתה מיאש את עצמך, איעצך כי תשבע 'חי ה'' – תחזק הדבר בשבועה כי תבחר מעתה 'באמת במשפט ובצדקה' שהם שלשה דברים שהעולם עומד עליהם: התורה העבודה וגמילות חסדים, ואז לא תאמר עוד (ג' כ"ה) "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו", שהיא הבושה מעצמך והכלימה מאחרים.
**
1. מה ראה רש"י להוסיף את המילים "כשתשבע בשמי"?
**
2. מה בין רש"י למלבי"ם בפירוש המילים "ונשבעת באמת"?
**
3. האם קרוב המלבי"ם לפירושו של הבאור (שהובא בשאלה הקודמת)?
| ג. ר' אליעזר ור' יהושע |
סנהדרין צ"ז ע"ב – צ"ח ע"א:
ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר (ג' כ"ב) "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיה נ"ב) "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו"
ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר (ג' כ"ב) "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (ישעיה נ"ב) "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו"
רש"י:
ד"ה לא בכסף: לא בתשובה ומעשים טובים דאפילו אין עושים תשובה – נגאלין. משום דאמר "חנם נמכרתם" קרי "כסף" לשון תשובה.
ד"ה לא בכסף: לא בתשובה ומעשים טובים דאפילו אין עושים תשובה – נגאלין. משום דאמר "חנם נמכרתם" קרי "כסף" לשון תשובה.
רש"י:
"חנם נמכרתם" – בעבודת כוכבים, ו"לא בכסף תגאלו" – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג') "שובו אלי ואשובה אליכם". אמר לו ר' יהושע לר' אלעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו ג' י"ד) "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון"
"חנם נמכרתם" – בעבודת כוכבים, ו"לא בכסף תגאלו" – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: והלא כבר נאמר (מלאכי ג') "שובו אלי ואשובה אליכם". אמר לו ר' יהושע לר' אלעזר: והלא כבר נאמר (ירמיהו ג' י"ד) "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון"
רש"י:
אברור הצדיקים ואביאם לציון – אף על פי שאין כולם חוזרים.
אברור הצדיקים ואביאם לציון – אף על פי שאין כולם חוזרים.
רש"י:
אותן הבזויים ומתועבים בעברות, אף על פי כן יגאלו, ומלכים יראו וקמו.
אותן הבזויים ומתועבים בעברות, אף על פי כן יגאלו, ומלכים יראו וקמו.
רש"י:
אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיה ד' א'): "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב". אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל י"ב) "ואשמע את האיש לבוש הבדים... וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש – תכלינה כל אלה".
אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר (ירמיה ד' א'): "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב". אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר (דניאל י"ב) "ואשמע את האיש לבוש הבדים... וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש – תכלינה כל אלה".
רש"י:
ואחר כשתכלה גבורתם שיהיו שפלים מאד – תכלינה אלה הצרות ויבוא משיח...
ואחר כשתכלה גבורתם שיהיו שפלים מאד – תכלינה אלה הצרות ויבוא משיח...
רש"י:
ושתק ר' אליעזר.
ושתק ר' אליעזר.
1. הסבר: על מה נטוש הוויכוח בין ר' אליעזר ובין ר' יהושע?
2. מכיוון שר' אליעזר מביא לאחרונה (לפני "כניעתו") את פסוקנו ד' א', סימן שכוחו גדול מכוחו של ג' כ"ב שהביאו קודם. במה?