פרשת בחקותי תשכ"ב - הברכות
א. מרובה מידת הטובה
תנחומא ראה (דברים י"א כ"ו):
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", אנכי שבחרתי בטובה... שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו – מעט ברכנו, וכשבא לקללנו – הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד, והברכות י"א! אמר ר' שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות.
ד"ה קוממיות: וריקי מוח אמרו כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים, לירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי.
Certain empty-headed people have said that the curses are more numerous than the blessings. This is untrue. Rather, the blessings are given in general terms, whereas the curses are given in detail in order to impress and to frighten the listeners. If you read carefully, what I have said will become evident.
ר' נפתלי הירץ ויזל, (בבאור) (לדברי הראב"ע הנ"ל):
ויותר מזה אני אומר שהברכות רבות מהקללות, ואם תשים לבך לענין חלוקת הברכות והקללות, תבין מרבוי הקללות חסדי ה' ורחמיו על עמו.
1. התוכל להוכיח מתוך דברי הכתוב (אם "תביט בהן") שהברכות יתרות על הקללות?
2. היכן מצינו עוד רמזים בדברי התורה, בפרשתנו ובמקומות אחרים, למה שאמרו חז"ל: "מרובה מידת הטובה ממידת הפורענות"?
ב. "אם" = הבעת משאלה
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם..."
אם בחקתי תלכו IF YE WALK IN MY ORDINANCES — One might think that this denotes the fulfilment of the commandments; but when Scripture states “and ye shall keep My commandments and do them”, it is plain that in this passage there is mentioned the “fulfilment of the commands”. How then must I explain אם בחקתי תלכו? As an admonition that you should study the Torah laboriously (Sifra, Bechukotai, Section 1 1-2)
ספרא א':
"אם בחקותי תלכו" – מלמד שהמקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר (תהלים פ"א) "לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי", ואומר (ישעיה מ"ח) "לו הקשבת למצוותי..." (כנ"ל), וכן הוא אומר (דברים ה') "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם אחריהם כל הימים".
תנו רבנן: "אם בחקותי תלכו", אין "אם" אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר (תהלים פ"א) "לו עמי שומע לי... כמעט אויביהם אכניע" ואומר (ישעיה מ"ח) "לו הקשבת למצוותי ויחי כנהר שלומך... ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו".
A blind person is considered as though he were dead, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). A leper is considered as though he were dead, as it is written that Aaron said to Moses when Miriam was struck with leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And one who has no children is considered as though he were dead, as it is written that Rachel said to Jacob: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1). The Sages taught with regard to the verse: “If you walk in My statutes” (Leviticus 26:3): In this context, “if” is a term that means nothing other than supplication, i.e., God is hoping that the Jewish people will observe the Torah. And similarly, it is stated: “Oh that My people would hearken to Me, that Israel would walk in My ways, I would soon subdue their enemies” (Psalms 81:14–15). And it states: “Oh that you would hearken to My commandments! Then your peace would be as a river, and your righteousness as the waves of the sea. Your seed also would be as the sand, and the offspring of your body like its grains” (Isaiah 48:18–19).
הסבר, מה ראו חז"ל שלא לפרש כאן "אם" כמילת תנאי אלא כמילת הבעת משאלה ותקווה?
ג. הכלול בהבטחת "וישבתם לבטח"
"וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם"
And your threshing shall reach unto the vintage, and the vintage shall reach unto the sowing time; and ye shall eat your bread until ye have enough, and dwell in your land safely.
פסוק ה'
אינו יעוד השלום שלא ילחמו בהם אויביהם, רק הבטחה, שמפני רב השובע שתהיה בארצם לא יצטרכו ללכת נע ונד בארץ אחרת לבקש מאכל כמו שכתוב "נודד הוא ללחם איה" (איוב ט"ו כ"ג).
מניין לו שאינו מתכוון לשלום, שלא ילחמו בהם אויביהם?
ד. הוראת מילת "והקימותי"
"וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם"
And I will have respect unto you, and make you fruitful, and multiply you; and will establish My covenant with you.
ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה ל"א) "וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם אשר המה הפרו את בריתי...".
והקמתי את בריתי אתכם AND I WILL ESTABLISH MY COVENANT WITH YOU — a new covenant; not like that covenant which you broke by worshipping the golden calf), as it said, (Jeremiah 31:31-32): “[Behold, the days come, saith the Lord that] I will make a new covenant with the house of Israel, and with the house of Judah. Not according to the covenant [that I made with their fathers,… which My covenant they broke, but… I will put My law in their inward parts, and write it in their hearts]” (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 5).
להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ.
I will fulfill My covenant with you that you be “as many as the stars in heaven” [Deuteronomy 1:10] and “as the dust of the earth” [Genesis 13:16].
1. מה ההבדל בין שני הפירושים?
על מה יכול כל אחד להסתמך מבחינה לשונית?
ענה לשאלה זו רק אחרי עיינך בדברי רש"י וראב"ע הבאים:
ד"ה וגם הקימותי: וגם כשנראיתי להם בא-ל ש-די הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם.
וגם הקמתי את בריתי וגו׳ Then, ALSO, when I appeared unto them by the name of God Almighty I ESTABLISHED and set up MY COVENANT between Myself and them
ד"ה והקימותי את בריתי: לאות שהשם נשבע שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה תורה (פרק א') "נשלחה אנשים לפנינו" ומילת "והקימותי" – שאקיים את שבועתי.
ה. בביאור "ונתתי משכני" וכו'
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם"
And I will set My tabernacle among you, and My soul shall not abhor you.
רלב"ג:
ירצה, לפי מה שאחשוב, כי בהנהגם בדרכי התורה באופן שירחיקו הפעולות המגונות, שהם סיבת מיאוס רצון ה' יתברך במי שיעשה אותם, הנה אף על פי שלא קנו מהשלמות המכוון בתורה בדעות – שהוא כל פרי התורה – דבר מורגש, הנה יהיה (=בכל זאת) משכן ה' יתברך בהם. והנה הרצון בזה (=רצונו לומר בזה) שכבר אתן את משכני בתוככם כשתהיו באופן שלא תגעל נפשי אתכם, ואף על פי שלא קניתם מהשלמות בדעות מה שיתחייב שתדבק השגחתי בכם. והיה זה כן, לפי שזה הנימוס התוריי מיישיר אל קנין השלמות ההוא הישרה נפלאה. ולכן אי אפשר מזולת שימצאו באומה המתנהגת במנהגי זאת התורה, שהשיגו בקנין זאת השלמות דבר מורגש.
**
1. הסבר את המלים המסומנות בקו.
**
2. הרלב"ג מיישב בדבריו אלה שתי קושיות המתעוררות על ידי פסוקנו, אחת עניינית ואחת סגנונית. מהן הקושיות ומהו פתרונן?
**
3. במה סוטה רלב"ג בפירושו את פסוקנו מן הפירוש הרגיל?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ופניתי אליכם: אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם, משל למה הדבר דומה? למלך ששכר פועלים וכו' כדאיתא בתורת כהנים*.
ופניתי אליכם AND I WILL TURN UNTO YOU — This means, I will turn away from all My business in order to pay you your reward. A parable! To what may this be compared? To a king who hired labourers etc., just as is explained in Torath Cohanim (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 5).
א. מה קשה לו בפסוקנו?
**
ב. מה הצריכו להזכיר את דברי המדרש האלה?
2) פסוק ט'
ד"ה והפריתי אתכם: בפריה ורביה.
ד"ה והרביתי אתכם: בקומה זקופה.
והרביתי אתכם (which may denote: “I will make you large”) means in height (lit., erect stature) (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 5).
**
מפרשי רש"י תמהו: ולמה לא יפרש
והפריתי אתכם – בפריה?
והרביתי אתכם – ברביה? ועיין רש"י, בראשית א' כ"ב:
ד"ה פרו: לשון פרי, כלומר עשו פירות.
ד"ה ורבו: אם לא אמר אלא "פרו" היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא "ורבו" שאחד מוליד הרבה.
*ושם בתורת כהנים נאמר:
למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד ועשה עמו מלאכה ימים הרבה. נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמם. אמר לו המלך לאותו פועל: בני, אפנה לך, הרובים הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתה חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך. כך היו ישראל בעולם הזה מבקשים שכרם מלפני המקום, והמקום אומר להם לישראל: בני! אפנה לכם! אומות הללו עשו עמי מלאכת מועטת ואני נותן להם שכר מועט, אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב עמכם. לכך נאמר "ופניתי אליכם".