פרשת קרח תשכ"ט - פרקים י"ז-י"ח: שאלות שונות
גיליון זה הוא המשכו של גיליון קרח תשכ"ח.
א. שאלה בתרגום אונקלוס
"הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ"
And the children of Israel spoke unto Moses, saying: ‘Behold, we perish, we are undone, we are all undone.
הן מננא קטלא חרבא, הא מננא בלעת אעא, הא מננא דמיתנא במותנה. (ממנו הרוגי חרב, ממנו שבלעה האדמה, ממנו שמתו במגפה.)
משך חכמה:
תרגום אונקלוס: הא מננא קטלא חרבא. כוונתו אל מה שהלכו אל ההר ויכום ויכתום עד החרמה, מפני שלא היה עמם הארון שלא מש מקרב המחנה. והנה בלא הארון – קטלא חרבא; וכל הקרב אל משכן ה' – ימות, לא קרוב טוב, ולא רחוק יפה, ואיך נעשה? האם תמנו לגוע? ובאמת אמרו חז"ל: (ירושלמי חגיגה פרק ב') התורה דומה לשני שבילים: אחד של אור (=אש) ואחד של שלג, היטה בזה – מת באור; היטה בזה – מת בשלג, מה יעשה? יהלך באמצע!
1. מה הביאו לאונקלוס לתרגם תרגום חופשי כזה?
*
2. מהו המסומל ב"קרוב" וב"רחוק" בדברי בעל משך חכמה, והיכן מצאנו פחד מעין זה המבוטא כאן אצל בני ישראל במקום אחר בתורה? השווה לדבריו ספרי וזאת הברכה "מימינו אש דת למו": שנמשלה התורה לאש: קרוב לאדם - נכווה, רחוק ממנו – צונן.
ב. "ויאמר ה' אל אהרן" או אל משה? - שאלות ברש"י
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹן הַמִּקְדָּשׁ..."
And the LORD said unto Aaron: ‘Thou and thy sons and thy fathers’ house with thee shall bear the iniquity of the sanctuary; and thou and thy sons with thee shall bear the iniquity of your priesthood.
ד"ה ויאמר ה' אל אהרן: למשה אמר שיאמר לאהרן, להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש.
ויאמר ה' אל אהרן AND GOD SAID UNTO AARON — i.e. He said it to Moses that he in turn should speak to Aaron to admonish him regarding the precautions to be taken for the benefit of the Israelites in order that they might not enter the Sanctuary (cf. Rashi on Leviticus 1:1 s. v. אליו and Note thereon).
ד"ה ויאמר ה' אל אהרן: פירש רש"י "למשה אמר שיאמר לאהרן..." מי הצריך לרש"י לומר כך? אלא הכי קאמר קרא: אין הדין עמהם לצעוק ולומר: כל הקרב אל משכן ה' ימות, שהרי כבר אמר הקב"ה אל אהרן: "אתה ובניך ..." ובלע"ז: "א"י או"ט די"ט". וזהו שפירש רש"י "למשה אמר שיאמר לאהרן" כלומר: כבר אמר למשה בפרשת במדבר שיהיו הלוים שומרים שלא יקרב זר למקדש, וחזרה ונשנית כאן בשביל דבר שנתחדש בה: "אתה ובניך ובית אביך..." ובשביל שהיא סמוכה לאחריה לפרשת קרח שערער על הכהונה ולפניה לפרשת קיום מתנות כהונה בברית מילה.
ויאמר ה' אל אהרן “The Lord said to Aaron, etc.;” Rashi comments that we must understand this line as meaning that G-d spoke to Moses, to tell what follows to Aaron. To the question of what forced Rashi to ignore the text as written, i.e. that G-d addressed Aaron directly, we must understand what transpired as follows: The Torah, i.e. G-d, wishes the people to know that they were wrong in thinking that anyone daring to come into the vicinity of the Tabernacle would either be killed by G-d, or by a human tribunal, seeing that G-d had already said concerning Aaron: “you and your sons and your fathers, (all the priests) shall bear the iniquity of the Sanctuary;” in other words, it was the task of the priests to ensure that the boundaries would not be crossed by people who had no authority to enter the Sanctuary. G-d had said the following to Moses to convey to Aaron: “you and your sons, etc,”In other words, what Rashi was saying here is that G-d had already told Moses to tell Aaron what follows;He had done so in the portion of Bamidbar chapter 1, verse 51, etc. These instructions have been repeated here in verse 7, because a new element has been added, i.e. אתה ובניך ובית אביך, “you, your sons, and the house of your father;”Seeing that this paragraph has been written close to the people’s, especially Korach’s, complaints about the priests and the institution of hereditary priesthood, it has been positioned as a sort of introduction to the people’s gifts to the priests, seeing that these people were not landowners and depended for their livelihood on the willingness of the people to carry out all these instructions. Our author adds as his own commentary concerning Rashi’s words, that seeing that we have learned from the Sifri on 18,8 where the author quotes our verse, i.e. G-d, as speaking directly to Aaron, and in verse 8 of our chapter where we have the Torah writing again that G-d spoke to Aaron, and it certainly sounds very direct, that he had already stated on a previous occasion that every time we have the Torah writing: “G-d spoke to Aaron,” this refers to something that had first been told to Moses and he had been instructed to relay it to Aaron. In this instance also, the substance of the message was to be ultimately relayed to the Jewish people to avoid tragedy through misunderstanding. [Leviticus 10,8 also has G-d speaking (apparently) directly to Aaron, as well a verse 20 in our chapter. Ed.]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה"
And the LORD spoke unto Aaron: ‘And I, behold, I have given thee the charge of My heave-offerings; even of all the hallowed things of the children of Israel unto thee have I given them for a consecrated portion, and to thy sons, as a due for ever.
ספרי:
"וידבר ה' אל אהרן" - שומע אני שהיה בדיבור לאהרן?! ת"ל: (במדבר י"ז ח') "זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר..." הא למדנו שבדיבור למשה שיאמר לאהרן.
*
1. מה הצריכו לרש"י לפרש כפי שפירש, והרי בפסוק נאמר במפורש "ויאמר ה' אל אהרן"?
**
2. מה הצריך לספרי לפרש כפי שפירש, והרי גם בפסוק זה נאמר במפורש: "וידבר ה' אל אהרן"? הסבר מהי ראייתו מבמדבר י"ז ח'.
**
3. מה ראה רש"י להעתיק דברי הספרי האלה ממקומם (פסוק ח') ולהביאם לבמדבר י"ח א'?
ג. בביאור "ואתה ובניך אתך"
"וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת"
And thy brethren also, the tribe of Levi, the tribe of thy father, bring thou near with thee, that they may be joined unto thee, and minister unto thee, thou and thy sons with thee being before the tent of the testimony.
ד"ה ואתה ובניך אתך: תשב לפני אהל מועד לבדכם ולא הלויים.
ד"ה ואתה ובניך אתך: והשרות הזה יהי כשאתה ובניך תהיו לפני אהל העדות.
And thy brethren also, the tribe of Levi, the tribe of thy father, bring thou near with thee, that they may be joined unto thee, and minister unto thee, thou and thy sons with thee being before the tent of the testimony.
1. מה קשה לשניהם בפסוקנו ומה ההבדל בין פירושיהם?
*
2. לדעת רגיו בא סוף הפסוק להזהירנו בפני טעות בתפיסת הענין כולו. מהי הטעות?
ד. "עבודת מתנה" מהי?
"וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת"
And thou and thy sons with thee shall keep your priesthood in everything that pertaineth to the altar, and to that within the veil; and ye shall serve; I give you the priesthood as a service of gift; and the common man that draweth nigh shall be put to death.’
ד"ה עבודת מתנה: במתנה נתתי לכם.
עבדת מתנה [I HAVE GIVEN YOUR PRIESTHOOD UNTO YOU] AS A SERVICE OF GIFT — This means as a gift have I given it to you, [and the stranger that comes near shall die].
רש"ר הירש:
הכתוב מאפיין את עבודות הכוהנים במקדש כ"עבודת מתנה", עבודה של מסירות והתמסרות. כל העשיות אשר עליהם נצטוו במקדש עולות ומתעלות למושג "מתנה". בעוד שהמקדש וכליו: ארון, שולחן, מנורה מביאים לתודעתנו את אשר ניתן לנו מאת ה' (ע"י התורה ולמען התורה). הנה תכלית העבודה במקדש היא ללמדנו מסירת כל עצמותנו וכל הטוב הניתן לנו מאת ה' – לה' לבדו... (דברי הימים א' כ"ט י"ד) "מידך נתנו לך".
ד"ה ועבדתם: לא די במה שתשמרו שיהא נעשה על ידי מי מכם אלא אתם בעצמכם תעבדו, אם יביא אחד קרבן לכהן להקריב, ואף על גב דנעשה לזה בתי אבות, מכל מקום יש אופנים שנמסר ליחיד מהם, והוא מחויב לעבוד בעצמו.
ד"ה עבודת מתנה וגו': לפי הפשט - באשר לעבודת הלויים כתיב להלן (כ"א) "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מעד", היינו שאם לא היה עסק הלויים, לא היה צריך להפריש מעשר כלל, שהרי הוא חולין, אלא – "חלף עבודתם", ואם כן – הם מושכרים מכלל ישראל. מה שאין כן מתנות כהונה. אפילו לא היו כהנים, היה ניתן הכל לגבוה, והיה הולך לים או נשרף... אם כן אין הכהנים מושכרים מישראל. ורק עבודת מתנה היא מהקב"ה. וזהו ראיה, שעבודתם היא למעלה מכל עבודה שנעשית בשכר, אלא עבודת המעלה והכבוד; ואם כן לא מדרך מוסר לצוות לאחר לעשות. דנראה בזה שהוא למשא עליו ובזיון עבודה הוא.
1. מהו הקושי בביטוי "עבודת מתנה"?
2. מה ההבדל בין רש"י להירש בפירוש ביטוי זה?
*
3. האם הולך בעל העמק דבר בפירוש ביטוי זה בעקבות רש"י או בעקבות הירש, או בחר לו דרך שלישית?
**
4. שהיו מתנות כהונה ניתנים לגבוה אילו לא הופרשו הכהנים לעבודה - את זה לומד בעל העמק דבר בדרך של קל וחומר מפדיון בכור שהוא כתוב בפרשת בא. מהו הקל וחומר משם לשאר מתנות כהונה?
**
5. לפי איזה מן הפירושים הנ"ל מתפרש יפה הקשר לסוף הפסוק "והזר הקרב יומת"?
ה. מדוע לא ינחל שבט לוי
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
And the LORD said unto Aaron: ‘Thou shalt have no inheritance in their land, neither shalt thou have any portion among them; I am thy portion and thine inheritance among the children of Israel.
ספרי פרשת קרח פסקה ד':
(י"ח כ') "אני חלקך ונחלתך" – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: "בני, אע"פ שלא נתתי לך מתנה, על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה!" וכן הוא אומר (ויקרא ו') "חלקם נתתי אותה מאשי".
הלכה י': כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, שנאמר (דברים י"ח) "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל", חלק בביזה ונחלה בארץ. וכן הוא אומר: (במדבר י"ח כ') "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" – בביזה...
הלכה י"ב: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר (דברים ל"ג י') "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", לפיכך הובדלו מדרך העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכים לעצמם בכח גופם; אלא הם חיל השם, שנאמר (דברים ל"ג י"א) "ברך ה' חילו". והוא, ברוך הוא, זוכה להם, שנאמר (במדבר י"ח כ') "אני חלקך ונחלתך."
Why were the Levites not allotted land in Eretz Yisrael or a share in its booty along with their brethren? Because they were singled out to serve the Lord and minister to him, to teach his upright ways and just laws to many people, as it is written: "They shall teach thy laws to Jacob, and thy instruction to Israel" (Deuteronomy 33:10). For this reason, they were separated from worldly affairs: they fought no battles like the rest of Israel; they inherited no land; they won nothing by means of their physical ability. They are indeed the Lord's army, as it is written: "Bless, O Lord, his substance" (11). He, blessed be he, has won them for himself, as it is written: "I am your portion and your share" (Numbers 18:20).
**
לדעת הנצי"ב בפירושו "העמק שאלה" לספרי סותרים דברי הרמב"ם הנ"ל את המשל המובא בספרי, ואין הוא מיישב את הסתירה אלא משאירה במילים: "אבל אין משיבין על הדרוש". הסבר מהי הסתירה.