פרשת בהעלותך תשכ"ט - הענן והחצוצרות
לפרשת החצוצרה, התקיעות והתרועות (י', א'-י') עיין גם גליון בהעלותך תשכ"ז.
א. מבנה הפסקאות
מהו המאחד את הפסקאות ט' ט"ו-כ"ג; י' א'-י'; י"א-כ"ח; י"א, כ"ט-ל"ג?
ב. בעניין המסעות על פי הענן
"וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ"
And when the cloud tarried upon the tabernacle many days, then the children of Israel kept the charge of the LORD, and journeyed not.
ד"ה וטעם בהאריך הענן: לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאד לנסוע מן המקום, אף על פי כן לא יעברו על רצון ה'. וזה טעם "ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו", כי מיראת ה' ומשמרם משמרת מצוותו - ולא יסעו, וכן אם "יהיה הענן ימים מספר" כשנים או כשלושה ימים והיו העם יגעים מאד ועינה בדרך כחם (=המליצה שאולה מתהילים ק"ב) יעשו רצון ה' ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד, כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבוקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם; ולפעמים יעמד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבוקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמוד שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תיקון לדרך. או יומים – ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר, כי עמד הענן מערב ועד בוקר ויומם ולילה ויומים וחודש ושנה. ולכן הזכיר הכתוב אלה השיעורים בפרטן; ועמד שנים רבים כאשר הזכיר תחילה, כגון בקָדֵש, שאמר (דברים א' מ"ו) "ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם".
When the Cloud tarried. The verse teaches us that even if the Cloud tarried on the Mishkon many days and yet the place of the encampment did not find favor in their eyes, so they wanted very much to leave, nevertheless, they would not transgress on the word of Hashem. And this is the explanation of the continuation: Bnei Yisroel would keep the watch of Hashem and they would not travel — due to their fear of Hashem, and because they wanted to keep His commands, they would not travel. Similarly, if the Cloud rested only a few days, and the nation was still very tired from the efforts of traveling, nevertheless, they would do the will of Hashem and travel after the Cloud. The Torah continues to relate (v. 21) that sometimes they camped only one night and traveled in the morning, although this was a great burden on them. And sometimes the Cloud rested a day and a night, which means they walked the entire night and came to the place of their encampment in the morning, where the Cloud rested for the entire day and the following night, and the next morning it lifted and they traveled. This was an even greater burden than the previous case, because they thought they were going to stay there and they unloaded the wagons and unpacked all their possessions, as people are wont to do when they return from their travels. When the Cloud lifted in the morning they had to repack everything, and had no time to make preparations for the trip. And sometimes the Cloud rested for two days (v. 22) and they had to travel from there at night. It could be that only the occurrences recorded here happened during their travels, and no other occurrence. That is, it happened that the Cloud rested overnight, or one day and one night, or two days, or a month or year. Therefore, the verse specifies these times. However, it did happen that the Cloud rested for many years, as mentioned here (v. 22): “The Cloud prolonged its stay above the Mishkon” — many years. This happened in Kodeish, as it says (Devarim 1:46): “You lived in Kodeish many years”.
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק שער שבעים ושנים (במדבר):
להיות מלאכת המשכן ותבניתו וכל עבודתו להודיע ולפרסם אמיתת מציאות ההנהגה האלוקית בעולם, ברצונו המוחלט על פי כושר מעשי המונהגים או חילופו, כי היא יתד שכל התורה האלוקית וההצלחה האנושית תלויין עליו, ולהעתיק לבות האנשים מעל הדעות הקדומות המקיימות היות העולם נמסר אל ממשלת הטבע מבלי מוחה, כי בידיעה הזאת תתקיים הכוונה השלמה בשיהיו כל המעשים לשם שמים... וזה כי העם היוצא ממצרים אין ספק שנשתקעו במנהגיהם ונמשכו אחר דעותיהם, אשר כולן מיוסדות על חכמת המזלות ותנועות הכוכבים והם אשר יקיימו היות העולם נוהג על פי ממשלתם מבלי שום שינוי וחילוף. וכבר נודע מספרי חכמה הזאת, שיש לנמשכים אחריה כוונות וחישובים אל תנועות הכוכבים, דבוקיהם וניגודיהם וזמני חזירתם חלילה, ואל זמני שקיעתם ועליותם ואשר יבואו אליהם מאלה המצבים המתחלפים משפטים רבים בכל עסקיהם ועל פיהם יחנו ועל פיהם יסעו בכל מעשיהם. ולכן חכמיהם עומדים תמיד על משמרתם וכלי מבטם בידיהם לכוין העתים המועילים והמזיקים, כי נתאמת אצלם כי יש כח נאצל מקצתם (= מן קצת הכוכבים) מועיל למעשה מה ויפסיד לזולתו וקצת לענין אחר בלי שום מונע ומעכב. ולפי שהיתה כוונת התורה האלוקית לבטל הדעת הנפסד הזה מן העולם, היה מן החכמה האלוקית לסדר מסעות העם הזה וחנייתם בצאתם אחריו במדבר באופן יתבטל מהם זה הדימוי לגמרי וזה במה שאמר (שמות י"ג) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'" ואחריו הם נוסעים ובמקום אשר ישכון שם הענן יחנו. וזה בפעמים ופנים יכירו וידעו, כי לא כאשר חשבו עד הנה בשמירת מסעותיהם ותנועותיהם, אדרבא יהיו להם השקפות הפכיות בכל הענינים ההם כפי רצון המצוה וכוונתו לשעה ההיא. ולזה אמר כי אחר שהוקם המשכן כיסה הענן את המשכן לאוהל העדות ובערב היה עליו כמראה אש עד בוקר, והיה נוהג הענין הזה תמיד זולת בשעת הנסיעה, כי בהעלות הענן יסעו בני ישראל... ואחר שזכר באלו הכתובים הראשונים הסדר אשר סידר להם האלוקים במסעיהם וחנייתםף פרט התועלת הנמרץ הנמשך להם ממנו... סוף דבר: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו תמיד, ובכל מה שיזדמן שיהיה זמן נסיעתם וחנייתם קרובות אל החישובים האלו או רחוקים, לא יחושו אליהם רק (ט' י"ג) "את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה". והוא מה שהזכירו משה בביאור בשירת האזינו...
1. מהי הפליאה בפסוקים ט"ו-כ"ג שעומדים עליה שני הפרשנים?
2. כיצד מפרש הרמב"ן את "ימים" שבפסוק י"ט, את "ימים" שבפסוק כ' ואת "ימים" שבפסוק כ"ב, ומהי ההצדקה לפירושים אלה?
3. התוכל להביא ראיה מן התורה (מבראשית ומויקרא) לפירושו את "ימים" שבפסוק כ"ב?
4. האם פירש הרמב"ן מילת "מספר" שבפסוק כ' כשם שפירש מילה זו בדברים ל"ג ו' ד"ה יחי ראובן?
הסבר בדברי ר' יצחק עראמה:
א. "כי בידיעה זו תתקיים הכוונה" – איזו ידיעה?
ב. "ואשר יבוא אליהם מאלה המצבים המתחלפים" – לאילו מצבים יכוון, מצבים של מי?
ג. "וכלי מבטם בידהם" – מה הם "כלי מבט" אלה?
ד. מה היא הדעה "אשר נתאמתה אצלם"? (אצל מי?)
ה. "וזה בפעמים ובפנים יכירו וידעו" – מה פירוש דבריו אלה?
6. מה ההבדל בין הרמב"ן ובין בעל העקדה בישוב הפליאה שעליה עומדים שניהם? איזו משתי הדעות נראית לך מתאימה יותר לפשוטו של מקרא?
7. לאיזה פסוק משירת האזינו יתכוון בעל העקדה בסוף דבריו?
ג. בביאור "ונעלה הענן בבקר"
"וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר"
And sometimes the cloud was from evening until morning; and when the cloud was taken up in the morning, they journeyed; or if it continued by day and by night, when the cloud was taken up, they journeyed.
ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבוקר ולא הטריחן מעולם בערב.
**
במה הוא מתנגד לדברי הרמב"ן שהובאו במקטע הקודם, ועל מה מסתמך כל אחד משני הפרשנים?
ד. מלכויות, זכרונות ושופרות
פסוק י'
"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱ-לֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
ספרי:
ר' נתן אומר: ... " ותקעתם בחצוצרות" - הרי שופרות; "והיו לכם לזכרון" - זה זכרונות; "אני ה' אלהיכם" - זה מלכויות. אם כן מה ראו חכמים לומר מלכויות תחילה, ואח"כ זכרונות ושופרות? אלא: המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש רחמים מלפניו, כדי שתזכר לך. ובמה? בשופר של חרות, ואין שופר אלא של חרות שנאמר (ישעיה כ"ז, י"ג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", אבל איני יודע מי תוקע - ת"ל: (זכריה ט, י"ד) וה' אלוקים בשופר יתקע".
לדברי הספרי הנ"ל כותב ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק לפרשת אמור שער ס"ז פרק ה':
ואמרם "המליכהו תחילה ואח"כ בקש מלפניו שיזכור", שיראה שאין רצונו לרדות בנו כרדות האדון המושל בקניינו ולא כיוצר העושה חפצו במעשה ידיו, כי אם כמלך המעולה שממליכים אותו ברצונם ויש לו עליהם סגנון מלכות להעמיד אותם במשפט ישר, שנאמר (משלי כ"ט) "מלך במשפט יעמיד ארץ", כן אנחנו נמליך אותו תחילה ואחר כך נזכור לפניו זכויותינו בתרועה ובקול שופר. ... אמנם הכתוב סידר אותה (=את שופרות, זכרונות ומלכויות) על הסדר הטבעי לפי מחשבת הפועל שהתכלית הוא העולה על לבו תחילה ואחר כך מסדר הדברים המגיעים אותו ראשון, וכן בכאן השופר קודם, כי הוא הזכות הקודם ואחר מציאת הזכות, יתכן זכרונו והגעת תועלתו, ואחר יחשוב לפני מי ראוי להביא זכרונו, כי אם לפני מלך המשפט אשר נביא זכויותינו לפניו. אמנם בשעת מעשה חויב להפך הדבר, לפי שכל מה שבא במחשבה תחילה הא באחרונה במעשה, כמו שכתב זה החכם בפרק ז' מן המאמר השלישי בספר המידות, ... וכבר נתבאר זה יותר אצל עצת יוסף, ולזה חויב שתיעשה ההמלכה תחילה, ואחר כך יבוא הזכרון, ותכלית הכל הגעת הזכות. כמו שצריך הבנאי להקדים האבנים והעצים למציאות הכותל, עם שבמחשבתו קודם הכותל ואחר באו העצים והאבנים.
*
1. הסבר את המושג "ואין שופר אלא חרות" – מנין לנו שסמל השופר "חרות" (מלבד על פי הפסוק מישעיה נ"ז שמביא הספרי)?
**
2. מה משמעות השאלה "איני יודע מי תוקע" – מה הן האפשרויות השונות להבנת הפסוק בישעיה נ"ז?
3. מהו ההבדל בין הסידור של שופרות, זכרונות ומלכויות בפסוקנו, שקראו בעל העקדה "הסידור הטבעי" ובין הסידור שקבעו חכמים לתפילתנו, שקראו בעל העקדה "הסדור בשעת המעשה"?
**
4. מהי ראייתו של בעל העקדה מדברי יוסף לפרעה (בראשית מ"א)?