| א. יציאות משה מעם פרעה |
חמש פעמים מוזכרת יציאת משה מעם פרעה, שלוש פעמים בפרשת וארא ופעמיים בפרשתנו.
השווה:
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה'"
And Moses and Aaron went out from Pharaoh; and Moses cried unto the LORD concerning the frogs, which He had brought upon Pharaoh.
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'"
And Moses went out from Pharaoh, and entreated the LORD.
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר"
And Moses went out of the city from Pharaoh, and spread forth his hands unto the LORD; and the thunders and hail ceased, and the rain was not poured upon the earth.
"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"
and thy houses shall be filled, and the houses of all thy servants, and the houses of all the Egyptians; as neither thy fathers nor thy fathers’fathers have seen, since the day that they were upon the earth unto this day.’ And he turned, and went out from Pharaoh.
"וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף"
And all these thy servants shall come down unto me, and bow down unto me, saying: Get thee out, and all the people that follow thee; and after that I will go out.’ And he went out from Pharaoh in hot anger.
1. למה נאמר רק בפרקנו "ויפן", מה שלא נאמר בפרשת וארא?
2. למה יצא רק בפעם האחרונה "בחרי אף"?
"ויפן" שב אל משה, שהיה חולק כבוד למלכות שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית.
הסבר, היש בפירוש זה כדי לעזור לנו במתן תשובה לשאלה 1 דלעיל?
מהו "ויפן"? שראה אותם שהיו פונים זה בזה, והיו מאמינים לדבריו, ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה.
הסבר, באיזו הוראה מפרש המדרש "ויפן" ועל מה יש לו להסתמך בפירושו זה של המילה?
| ב. "ויפן ויצא" |
"וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה"
and thy houses shall be filled, and the houses of all thy servants, and the houses of all the Egyptians; as neither thy fathers nor thy fathers’fathers have seen, since the day that they were upon the earth unto this day.’ And he turned, and went out from Pharaoh.
בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".
ובדברי רבותינו (שמות רבה י"ג) "ראה אותם שפונים זה לזה..." (עיין לעיל שאלה א') והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן, בעבור "ויושב את משה ואת אהרן".
1. מה קשה לו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו הראשונים (שלו ושל רבותינו) לבין פירושו השלישי?
3. מה האופייני לדרך הרמב"ן בפירושו "והנכון בעיני"?
4. היכן מצינו בפרשתנו עוד מקומות שבהם הולך הרמב"ן בדרך פרשנית זו?
זלזלו בעיניו, שאחר שהתוודה ואמר "ה' הצדיק" חזר לסרחונו, לזה פנה ויצא כדרך הנהוג עם שאר בני אדם.
ויפן ויצא מעם פרעה, He turned and left Pharaoh's presence. By not asking permission to leave Moses demonstrated his lack of regard for this king who had once again reneged on his promise even after he had proclaimed: "G'd is righteous and I and my people are sinners." Actually, the wicked Pharaoh repaid Moses for this slight when he had him brought back to the palace unceremoniously in verse 8. After that Pharaoh expelled Moses from the palace in verse 11. He was aware of his lack of deference when he begged Moses to pray for him again in verse 16 adding: "I have sinned against the Lord your G'd and against you." He had never previously apologised to Moses, only to G'd.
5. האם מפרש בעל אור החיים "ויפן" כדרך שפירשוהו חז"ל בשמות רבה? (א4).
6. במה שונה פירושו מפירוש הרמב"ן הראשון?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה בא אל פרעה: והתרה בו.
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.
מה קשה לו, ולמה לא הוצרך לפרש "בא" בפסוקים הבאים:ז' כ"ו
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה"
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה"
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה"?
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.
א. למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון "שימי" ולמה הוסיף עוד את המילים "שאשית אני"?
ב. האם יו"ד של "שיתי" מתאימה ליו"ד של (בראשית כ"ט י"ט) "טוב תתי אותה לך" או ליו"ד של (במדבר כ"ב י"ג) "מאן ה' לתתי להלך"?
ד"ה לענות: כתרגומו לאתכנע, והוא מגזרת "עני", מאנת להיות עני ושפל מפני.
לענת Translate as the Targum: TO BE HUMBLED. It is of the same derivation as עני poor, so that the passage signifies, “thou refusest to be poor and lowly before Me”.
גור אריה:
פירוש שאינו מלשון עינוי וצער להיות פירושו: עד מתי מאנת להיות בעינוי וצער מפני, אלא היה רוצה הקב"ה שיהיה פרעה בעינוי לפניו, וגם כן אינו מלשון שעבוד, כמו (בראשית ט"ז ט') "והתעני תחת ידיה"...
פירוש שאינו מלשון עינוי וצער להיות פירושו: עד מתי מאנת להיות בעינוי וצער מפני, אלא היה רוצה הקב"ה שיהיה פרעה בעינוי לפניו, וגם כן אינו מלשון שעבוד, כמו (בראשית ט"ז ט') "והתעני תחת ידיה"...
מה היא לפי זה תכלית הבאת המכה, ומה אינה תכליתה?
4) שמות י׳:ז׳
ד"ה הטרם תדע: העוד לא ידעת כי אבדה מצרים
4) Exodus 10:7
And Pharaoh’s servants said unto him: ‘How long shall this man be a snare unto us? let the men go, that they may serve the LORD their God, knowest thou not yet that Egypt is destroyed?’
מה קשה לו?
ד"ה כאשר אשלח אתכם ואת טפכם: אף כי אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם.
כאשר אשלח אתכם ואת טפכם [MAY THE LORD BE WITH YOU] AS I WILL LET YOU AND YOUR LITTLE ONES GO — even though I were to let go also the flocks and herds as you have said.
**
מה הצריכו להוסיף את המלים אשר הוסיף, מה תיקן על ידי כך?
ד"ה לא כן: כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם, אלא לכו הגברים ועבדו את ה'.
לא כן NOT SO as you have said, to take the children with you, but 'לכו נא הגברים ועבדו את ה GO YE WHO ARE ADULT MEN AND SERVE THE LORD.
א. מה קשה לו?
ב. הדומה "לא כן" שבפסוקנו לאחד משני אלה:
בראשית מ"ח י"ח
"לֹא כֵן אָבִי"
"לֹא כֵן אָבִי"
לא כן NOT SO as you have said, to take the children with you, but 'לכו נא הגברים ועבדו את ה GO YE WHO ARE ADULT MEN AND SERVE THE LORD.
"לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ"
Then said Yo᾽av, It is not proper for me to beg before you. And he took three darts in his hand and thrust them through the heart of Avshalom, who was still alive in the midst of the oak.
אבקש עוד בקשה ממך, כי אני אלך.
"I will not ask you [any further]." I will not make any more requests of you because I will go myself.
| ד. "ויושב את" - הזרות והכלל |
"וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן"
And Moses and Aaron were brought again unto Pharaoh; and he said unto them: ‘Go, serve the LORD your God; but who are they that shall go?’
שד"ל, ...בענין פעל סתם verbum impersonale בכורי העתים תקמ"ז עמוד 178:
...צופה הייתי בענין המקור הבא כפול לפני עתיד (או עבר) כמו שהוא משפט לשון הקודש כמו "זכור תזכור" "שלם ישלם" "הענק תעניק" "גונב גונבתי". וראיתי כי המקור משתווה בבנין עם העתיד או העבר שאחריו. אבל נפלאתי בראותי מן המקורים בלתי שומרים על הכלל הישר הזה, שיבוא מקור באחד מן הבניינים המורים על עשית הפעולה ויבא העתיד שאחריו באחד מן הבניינים המורים על קבלת הפעולה כמו (שמות כ"א) "סקול יסקל השור"; "סקול" – בקל, "יסקל" בנפעל. והנה זאת תמיהה גדולה למי שיביט בחכמת הדקדוק בעיני חכמת המחקר. ואולם בהעמיקי החקירה בענין הפליאה הזאת מצאתי ראיתי, כי המאמר הזה "סקול יסקל השור" איננו באמת ענין קבלת פעולה, ואין עניינו, השור יהיה נסקל מאליו, אבל הוא מצוה על בני אדם שיסקלוהו. ובהיפך מזה מצאתי (במדבר ט"ו ל"א) "הכרת תכרת הנפש ההיא" המקור והעתיד שניהם בבנין נפעל וראיתי כי המאמר הזה עניינו באמת היפך מן הקודם ויורה על קבלת פעולה, כי מאליו יכרת האיש, ואין זו מצוה על בני אדם שיכריתוהו. כל זה העירני לחשוב מחשבה חדשה: אולי הנפעל הבא במאמרים האלה המורים על פעולה – "סקול יסקל או ירה יירה" (שמות י"ט) – ישמש שמוש הפעל הסתמי verbum impersonale... ויבוא המקור בבנין הקל להגיד כי הנפעל שאחריו עניינו עשית פעולה, לא קבלת פעולה. ואחרי עמדי על הכלל החדש הזה נגלה לפני התר זרויות רבות: הנה במקומות הרבה מצאנו בכתבי הקודש בניינים המורים על קבלת פעולה ואחריהם מילת "את" אשר אין משפטה לבוא כי אם אחר פועל יוצא כמו "ויושב את משה ואת אהרן", (ירמיה ל"ה י"ד) "הוקם את דברי יהונדב בן רכב", בכל אלה מילת "את" בלתי מיושבת לפי כללי הדקדוק... אבל כל ה"אתין" האלה באים כמשפטם וכל הפעלים הסמוכין אליהם כולם עניינם ענין פועל יוצא, אף על פי שהם מן הבניינים מקבלי הפעולה (נפעל, פוּעל, הָפעל) אחרי שזה דרך הקודש לבנות הפועל הסתמי בבנינים מקבלי פעולה והכוונה בהם עשית פעולה, ויפה תבוא אחריהם מילת "את".
...צופה הייתי בענין המקור הבא כפול לפני עתיד (או עבר) כמו שהוא משפט לשון הקודש כמו "זכור תזכור" "שלם ישלם" "הענק תעניק" "גונב גונבתי". וראיתי כי המקור משתווה בבנין עם העתיד או העבר שאחריו. אבל נפלאתי בראותי מן המקורים בלתי שומרים על הכלל הישר הזה, שיבוא מקור באחד מן הבניינים המורים על עשית הפעולה ויבא העתיד שאחריו באחד מן הבניינים המורים על קבלת הפעולה כמו (שמות כ"א) "סקול יסקל השור"; "סקול" – בקל, "יסקל" בנפעל. והנה זאת תמיהה גדולה למי שיביט בחכמת הדקדוק בעיני חכמת המחקר. ואולם בהעמיקי החקירה בענין הפליאה הזאת מצאתי ראיתי, כי המאמר הזה "סקול יסקל השור" איננו באמת ענין קבלת פעולה, ואין עניינו, השור יהיה נסקל מאליו, אבל הוא מצוה על בני אדם שיסקלוהו. ובהיפך מזה מצאתי (במדבר ט"ו ל"א) "הכרת תכרת הנפש ההיא" המקור והעתיד שניהם בבנין נפעל וראיתי כי המאמר הזה עניינו באמת היפך מן הקודם ויורה על קבלת פעולה, כי מאליו יכרת האיש, ואין זו מצוה על בני אדם שיכריתוהו. כל זה העירני לחשוב מחשבה חדשה: אולי הנפעל הבא במאמרים האלה המורים על פעולה – "סקול יסקל או ירה יירה" (שמות י"ט) – ישמש שמוש הפעל הסתמי verbum impersonale... ויבוא המקור בבנין הקל להגיד כי הנפעל שאחריו עניינו עשית פעולה, לא קבלת פעולה. ואחרי עמדי על הכלל החדש הזה נגלה לפני התר זרויות רבות: הנה במקומות הרבה מצאנו בכתבי הקודש בניינים המורים על קבלת פעולה ואחריהם מילת "את" אשר אין משפטה לבוא כי אם אחר פועל יוצא כמו "ויושב את משה ואת אהרן", (ירמיה ל"ה י"ד) "הוקם את דברי יהונדב בן רכב", בכל אלה מילת "את" בלתי מיושבת לפי כללי הדקדוק... אבל כל ה"אתין" האלה באים כמשפטם וכל הפעלים הסמוכין אליהם כולם עניינם ענין פועל יוצא, אף על פי שהם מן הבניינים מקבלי הפעולה (נפעל, פוּעל, הָפעל) אחרי שזה דרך הקודש לבנות הפועל הסתמי בבנינים מקבלי פעולה והכוונה בהם עשית פעולה, ויפה תבוא אחריהם מילת "את".
1. הסבר מהו הקושי בפסוקנו.
2. הבא דוגמאות נוספות לזרות דקדוקית כזו בתורה!
3. כיצד יש לפרש את פסוקנו לפי הסברו של שד"ל? (תרגם לאחת משפות לעז הידועות לך)
*
4. לדעת שד"ל, גם מה שקבעו מתקני תפילותינו לומר "והאלילים כרת יכרתון" מתאים יפה לכלל שקבע. הסבר כיצד.