פרשת וארא תשכ"ב - מכות דם וצפרדע
א. מבנה המכות
קאסוטו, פירושו לשמות עמוד 61:
מבנה הכתובים המספרים על מכות מצרים הריהו מבנה הרמוני ומשוכלל.
ד"ה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה: שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר: בכל שלש מכות אינו מתרה: בדם ובצפרדע התרה. בכנים לא התרה, בברד ובארבה התרה בחושך לא התרה.
שבעת ימים, this was the duration of the plague that struck the river. ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, Moses warned Pharaoh twice before a plague materialised, whereas before the third plague he did not give any warning. This remained the pattern throughout all the plagues which occurred in groups of three. Before the plague of blood and frogs Pharaoh was warned, not so before the vermin. Before the plague of free roaming beasts and pestilence Moses extended a warning, whereas he did not warn Pharaoh of the plague of boils and carbuncles. Pharaoh was warned both before the hail and the locust, whereas the plague of darkness occurred without prior warning.
1. הסבר את המלים המסומנות בקו.
2. מצא עוד פרטים המוכיחים כי יש כאן מבנה הרמוני של המכות בשלושה מחזורים של שלישיות, ושיש סימנים משותפים לראשונה שבכל מחזור, ולשנייה שבכל מחזור.
3. לפי דעת כמה פרשנים יש מלבד החלוקה הנ"ל עוד סימני חלוקה אחרת, לפי טיבן של המכות, המתחלקות מבחינה זו לזוגות זוגות. הסבר כיצד.
4. יש פרשנים הרואים בטיב מכות כל מחזור ומחזור משהו משותף ומאחד אותם לסוג. כיצד?
ב. המטה
"וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ"
Get thee unto Pharaoh in the morning; lo, he goeth out unto the water; and thou shalt stand by the river’s brink to meet him; and the rod which was turned to a serpent shalt thou take in thy hand.
ד"ה לך אל פרעה: ...וציוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש ע"י משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים, שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור, אז יהפך לדם.
קאסוטו, בפירושו לספר שמות:
אין משה אומר שהוא בעצמו הופך את המים לדם, אלא רק הוא מגיד בשם ה', שהמים יהפכו לפי רצונו של ה', שכמובן אינו תלוי בתנועות המטה. ההכאה במטה מתכוונת: א) לשמש סימן להתחלת המופת, המתרחש עכשיו לפי רצון האלוקים, שמשה מכריז עליו מראש; ב) לשמש סמל ל"הכאה" ממש שה' מכה בה את מצרים ואת אלוהיה.
1. נגד איזו תפישה מוטעית מכוונים שניהם בדבריהם?
**
2. הוכח את דברי קאסוטו למטרה השנייה של ההכאה במטה מתוך דברי הכתובים!
ג. טעמה של מכת הדם
"הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם"
thus saith the LORD: In this thou shalt know that I am the LORD—behold, I will smite with the rod that is in my hand upon the waters which are in the river, and they shall be turned to blood.
למה לקו המים תחילה בדם? מפני שפרעה והמצרים עובדים ליאור. אמר הקב"ה: אכה אלוהו תחילה ואח"כ עמו. משל הדיוט אומר: מחי אלוהיא, ויבעתון כומריא.
משנה ר' אליעזר י"ט:
מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים, שנאמר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לפיכך דן את המים אשר ביאור.
לקח טוב:
לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו "לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתו" (תהלים ע"ח מ"ד).
ד"ה ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם.
ונהפכו לדם AND THEY SHALL BE TURNED INTO BLOOD — Because rain does not fall in Egypt but the Nile rises and irrigates the land and the Egyptians on this account worshipped the Nile, therefore God first smote their deity and afterwards smote them (Exodus Rabbah 9:9).
בעשרה מאמרות של עשרה מכות אלו רבו בהם הדעות, למה זה ועל מה זה היו מכות אלה באים עליהם. וכל המפרשים יצאו ללקט טעמים, איש לפי שכלו, גם אני לא אחשוך פי לקרב דמיונות אל פשוטי המקראות. והנה מכת היאור בעון שאמר פרעה (יחזקאל כ"ט ג') "לי יאורי ואני עשיתני" ובעון השלכת הבנים ליאור, ומיתת הדגים בעבור שרצו לבטל מישראל ברכת (בראשית מ"ח) "וידגו לרוב בקרב הארץ".
1. הסבר מה ראה רש"י לפרש את טעם המכה דווקא כאן ולא עשה כן בשאר המכות?
2. הסבר מה ראה לבחור בין כל התשובות בתשובת מדרש רבה?
3. לשם מה הקדים רש"י את המלים "לפי שאין גשמים... את הארץ", שאינם במקורו, במדרש?
ד. האם לקו ישראל בדם?
"וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת"
And all the Egyptians digged round about the river for water to drink; for they could not drink of the water of the river.
ד"ה ויחפרו: רבים אומרים, כי המים היו ביד המצרי אדומים כדם ונתלבנו ביד הישראלי, אם כן למה לא נכתב אות זה בתורה? ולפי דעתי, כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים, כי אחר הכתוב נרדף; ואלה השלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהיתה קשה, השם הפריש בין המצריים ובין ישראל, וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם. ולא כן בשחין ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים: וכאשר חפרו המצרים כן חפרו העברים.
רבנו יעקב בעל הטורים, בפירוש השלם:
כתב ר' אברהם "רבים אומרים כי המים ביד המצרי... (ומביא את כל דבריו כנ"ל). והפלגתו על דברי חכמים ורודפו אחר הפשט הביאו לזה הדעת, כי חלילה להכות את ישראל, כי אין מעצור לה' להושיע אשר ירצה ולהכות אשר ירצה.
1. הסבר את דברי ראב"ע המסומנים בקו.
2. התוכל להביא הוכחה מלשון המקרא נגד פירושו של הראב"ע?
3. באיזו הוראה משתמש הטור במלה "הפלגה"?
4. למה מתכוון הטור כאן בביטוי "פשט" ("ורודפו אחרי הפשט")?
ה. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן. תבן אתם מכניסים לעפרים – עיר שכולה תבן. אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים.
ויחזק לב פרעה AND PHARAOH’S HEART WAS HARDENED so that he said: You are doing this by witchcraft: “You are bringing straw to Afarayim”— a city that is full of straw; thus you bring sorcery to Egypt, a land that is full of sorcery (Menachot 85a; Exodus Rabbah 9:6-7).
הרא"ם, מקשה:
למה לא פירש רש"י כך במופת המטה (ז' י"ג) שגם שם נאמר "ויחזק לב פרעה".
ענה לשאלתו!
ד"ה גם לזאת: למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם.
גם לזאת [NEITHER DID HE SET HIS HEART] TO THIS ALSO — to the wonder of the staff which was changed into a serpent and also not to that of the blood.
**
הגור אריה, מקשה:
ולמה אמר הכתוב רק במכה זאת "גם לזאת" ולא אמר כן בכל המכות האחרות?
ענה לשאלתו בעזרת דברי רש"י.
ד"ה ואם מאן אתה: ואם סרבן אתה. "מאן" כמו "ממאן", מסרב; אלא כינוי האדם על שם המפעל כמו "שלו" ו"שקט" "סר וזעף".
ואם מאן אתה — AND IF THOU BE A REFUSER. מאן — The word has the same meaning as ממאן, refusing, (the Piel participle) only the difference is that it is a description of a person having reference to the action he always does (i. e. it is an adjective and the full phrase would be איש מאן) similar to שָׁלֵו “a man at ease” (Job 16:12); שָׁקֵט “a man at ease” (Jeremiah 48:11); וְזָעֵף [‎סר] “a man displeased” (1 Kings 20:43), whilst מְמאֵן merely describes the person as refusing at some particular moment.
**
בעל ספר הזכרון (פירוש על רש"י) ואחריו שד"ל ב"משתדל" משערים שנפלה טעות סופרים בדברי רש"י ויש לגרוס: "ואין מאן כמו ממאן, מסרב". הסבר את נחיצות ההגהה!
ד"ה נוגף את כל גבולך: מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה, אלא לשון מכה. וכן (שמות כ"א) "ונגפו אשה הרה" אינו מיתה, וכן (ירמיה י"ג) "ובטרם יתנגפו רגליכם"; (תהלים צ"א) "פן תגוף באבן רגליך"; (ישעיה ח') "ולאבן נגף".
נגף את כל גבולך I WILL PLAGUE ALL THY BOUNDARIES — נוגף means smiting. So, too, wherever a form from the root נגף occurs, it does not necessarily denote killing but it may mean merely smiting. Similarly, (Exodus 21:22) “and if they hurt (ונגפו) a woman with child”, does not mean they kill (as the context shows); so, too, (Jeremiah 13:16) “and before your feet stumble (יתנגפו)” (i. e. hit against something); (Psalms 91:12) “lest thou dash (תגף) thy foot against a stone”; (Isaiah 8:14) ”and for a stone of stumbling (נגף)‎”.
א. מה קשה לו?
ב. מקשים: מה ראה להביא ראייתו מן "ונגפו אשה הרה", הן בהמשך נאמר "ואם אסון יהיה" ופירשו רש"י "באשה", אם כן משם ראיה שנגף – לשון מיתה? ישב את הקושיה.
ד"ה בביתך: ואחר כך בבתי עבדיך הוא התחיל בעצה תחילה (שמות א' י'): "ויאמר אל עמו" – וממנו התחילה הפורענות.
בביתך — first into thine house and afterwards, בבית עבדיך — into the house of thy servants; he took the first step in counselling evil against Israel, as it is stated (1:9) “He spake to his people, “[Behold, the children of Israel are more numerous and powerful than we]”, and with him, therefore, did punishment begin (cf. Sotah 11a and Exodus Rabbah 10:3).
מה הקושי בפסוקנו שהצריכו להביא מדרש חכמים זה?