פרשת יתרו תשכ"ג - "לא יהיה"
א. עבדות ה' - חופשיות נפלא
בעל עקדת יצחק, (ר' יצחק עראמה – נפטר כ-10 שנים אחרי גירוש ספרד):
ולעניין כוונת הדיבור הזה – השני – אומר, שעם הדיבור הזה הוא אזהרה ומניעה מהודות שום אלוהות – הנה הוא באמת כולל גם כן בשורה טובה וחופשיות נפלא, לומר שאחר שהוא אלוקינו, קרוב אלינו, והוא יכול על כל האלוהים כמו שנתבאר מהדיבור הראשון, מעתה – מה לנו מלהודות אלוהות ועבדות (ומה לנו עבדות) לשום נמצא מנמצאות מעלה מטה – ועודנו חי (כלומר: לעבוד אחר הברואים בעוד הבורא חי וקיים), כמו שאמרו חז"ל: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" – כל זמן שאני קיים. וזהו שאמרו (שמות ל"ב ט"ז) "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות, חירות ממלאך המוות, חירות מהמלכויות, חירות מהיסורין. ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזק, והוא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים, ובאמונתם הם נמשכים, ועל קדושת שמם הם מכחישים א-לוה ממעל ועוזבים את תורתו, ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זווית, וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה – כמו שיבוא בלא תחמוד, אשר ממנה נזהר איוב, כמו שנתבאר באמרו (איוב ל"א כ"ד) "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרי מבטחי, אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי..."
1. מה כוונתו בדברו על "חופשיות נפלא" שמתבטאת בדיבור זה, חופשיות ממה?
2. נגד איזו תפישה בלתי נכונה של פסוקנו נלחם בעל העקדה?
*
3. מהו האמצעי הסגנוני שבו השתמש בעל העקדה להבעת רעיונו המקורי?
ב. אלהים אחרים (1)
לא יהיה לך: למה נאמר? לפי שנאמר "לא תעשה לך" – אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מניין שלא יקיים? תלמוד לומר: "לא יהיה לך".
לא יהיה לך THERE SHALL NOT BE UNTO THEE [OTHER GODS] — Why is this said? Does not the preceding verse state: I — and no other — shall be thy God? But since it states immediately after this, “Thou shalt not make unto thee [any graven image etc.]” I might say that I have only a prohibition that one may not make such gods; whence could I know that one may not retain an idol that has already been made? Perhaps there is no such law! Therefore it states here: “there shall not be unto thee” (thou shalt not have other gods) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:3:1.)
...והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון "והיה ה' לי לאלוקים" (בראשית כ"ח כ"א) "להיות לכם לאלוקים" (ויקרא י"א מ"ה) יאמר שלא יהיה לנו בלתי השם אלוהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים "אלוהים", כעניין שנאמר (שמות כ"ב י"ג) "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו". והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו: "אלי אתה" וכן דעת אונקלוס שאמר : "אלוהי אחרון בר מיני". ודע, כי בכל מקום שאמר הכתוב "אלוהים אחרים", הכוונה בו אחרים – זולתי ה' הנכבד. ויתפוש זה הלשון בקבלת האלוהות או בעבודה לו. כי יאמר: לא תקבלו עליכם אלוה בלתי ה' לבדו, אבל כשידברו בעשייה לא יאמר בכתוב "אחרים" – חלילה! אבל יאמרו (ויקרא י"ט ד): "ואלוהי מסכה לא תעשו לכם", (שמות ל"ד י"ז) "אלוהי מסכה לא תעשה לך" ויקראם כן בעבור שיעשה נכונה להיות אלוהיו אבל בהם אמר הכתוב (ישעיה ל"ז י"ט) "כי לא אלוהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום". והנה הזהיר בדיבור השני תחילה שלא נקבל עלינו אדון מכל האלוהים זולתי ה', ואחרי כן אמר, שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם. ולכן אמר "לא תשתחווה להם", כי הוא נסמך אל העשייה שמנע אותם מהשתחוות להם...
1. מהו ההבדל העקרוני בין רש"י לרמב"ן?
*
2. מהי ההוכחה מלשון הכתוב שמביא הרמב"ן לדעתו?
3. מהי ראייתו של הרמב"ן מבראשית כ"ח כ"א ומויקרא י"א מ"ה, הלא בשני הפסוקים לא מדובר בעבדה זרה?
4. לשם מה מביא הרמב"ן את הפסוק ישעיה ל"ז י"ט - מה רצה להוכיח בעזרתו?
*
5. לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו "ולכן אמר לא תשתחווה להם" – מה הקושי שרצה ליישב בכך?
ג. אלהים אחרים (2) - שאלות ברש"י
"אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
אשר הוצאתיך מארץ מצרים WHO HAVE BROUGHT THEE OUT OF THE LAND OF EGYPT — That act of bringing you out is alone of sufficient importance that you should subject yourselves to Me. Another explanation: because He had revealed Himself to them at the Red Sea as a mighty man of war and here He revealed Himself as a grey-beard filled with compassion, as it is stated in connection with the Giving of the Law, (Exodus 24:10) “and there was under His feet as it were a brick-work of sapphire”, which is explained to mean that this (the brick-work) was before Him at the time of their bondage; “and there was as the essence of heaven” (i. e. joy and gladness) when they had been delivered (cf. Rashi on Exodus 24:10), thus the Divine Glory changed according to circumstances, — therefore He stated here: Since I change, appearing in various forms, do not say, “There are two divine Beings”; it is I Who brought you forth from Egypt and Who appeared to you at the Sea (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:2:2). Another explanation: because they then heard many voices, as it is said (v. 15) “the people heard the voices (הקלות)” — voices coming from the four cardinal points and from the heavens and from the earth — therefore God said to them, “Do not say there are many Deities”. — Why did God say in the singular אלהיך, “Thy God”, (as though speaking to one person alone)? To afford Moses an opportunity to speak in defence of Israel at the incident of the golden calf. This, is exactly what he did say, (Exodus 32:11) “Wherefore, O Lord, doth Thy wrath glow against Thy people”, for not to them didst Thou give the command, “There shall be to thee no other gods” but to me alone! (Exodus Rabbah 43:5)
שאינם אלוהות אלא אחרים עשאום אלוהים עליהם, ולא יתכן לפרש אלוהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה, לקרותם אלוהות אצלו. דבר אחר: "אלוהים אחרים" – שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים אותם, ודומה כאילו הוא אחר שאינו מכירו מעולם.
אלהים אחרים OTHER GODS — which are not gods, but others have made them gods over themselves. It would not be correct to explain this to mean “gods other than Me”, for it would be blasphemy of the Most High God to term them gods together with Him (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:3:1). Another explanation of אלהים אחרים : they are so called because they are other (i. e. strange) to those who worship them; these cry to them but they do not answer them, and it is just as though it (the god) is another (a stranger) to him (to the worshipper), one who has never known him at all (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:3:1).
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו?
3. למה לא הסתפק רש" בפירושו הראשון - מה הצריכו להוסיף עליו גם את השני?
ד. אלהים אחרים (3)
"אֱלֹהִים אֲחֵרִים"
אשר הוצאתיך מארץ מצרים WHO HAVE BROUGHT THEE OUT OF THE LAND OF EGYPT — That act of bringing you out is alone of sufficient importance that you should subject yourselves to Me. Another explanation: because He had revealed Himself to them at the Red Sea as a mighty man of war and here He revealed Himself as a grey-beard filled with compassion, as it is stated in connection with the Giving of the Law, (Exodus 24:10) “and there was under His feet as it were a brick-work of sapphire”, which is explained to mean that this (the brick-work) was before Him at the time of their bondage; “and there was as the essence of heaven” (i. e. joy and gladness) when they had been delivered (cf. Rashi on Exodus 24:10), thus the Divine Glory changed according to circumstances, — therefore He stated here: Since I change, appearing in various forms, do not say, “There are two divine Beings”; it is I Who brought you forth from Egypt and Who appeared to you at the Sea (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:2:2). Another explanation: because they then heard many voices, as it is said (v. 15) “the people heard the voices (הקלות)” — voices coming from the four cardinal points and from the heavens and from the earth — therefore God said to them, “Do not say there are many Deities”. — Why did God say in the singular אלהיך, “Thy God”, (as though speaking to one person alone)? To afford Moses an opportunity to speak in defence of Israel at the incident of the golden calf. This, is exactly what he did say, (Exodus 32:11) “Wherefore, O Lord, doth Thy wrath glow against Thy people”, for not to them didst Thou give the command, “There shall be to thee no other gods” but to me alone! (Exodus Rabbah 43:5)
ד"ה לא יהיה לך: דיבר הכתוב "אלוהים" כנגד מחשבת עובדיו. כמו (ירמיהו כ"ח י') "ויקח חנניה הנביא", (יהושע ב') "והאנשים רדפו אחריהם", וככה דבר שמואל (שמואל א' כ"ח) "למה הרגזתני" כי הכתוב דיבר כפי מחשבת שאול, ואין זה מקומו לפרש אותו.
*
1. האם הולך ראב"ע כאן בעקבות אחד משני פירושי רש"י, או בחר לו דרך אחרת?
**
2. הסבר מהו המשותף לשלושת הפסוקים המובאים בפירושו, ובמה הם עוזרים להבנת פסוקנו?
ה. חומרת עבודה זרה
לצד שקדם לצוות על אמונתו יתברך והוא דבר שעיקרו בלב, וזה אמר, כי כמו כן יצטרך להרחיק בלבו אלוהות הזולת, הגם שלא יוציאנו בשפתו. וכפי זה מצאנו אזהרה למחשבת עבודה זרה שאמרו ז"ל * שה' מעניש את מחשבת עבודה זרה, ואין עונש בלא אזהרה, הרי לו אזהרתו. עוד ירצה לומר, כי בעשותו אל זולתו יתברך מהנמנע שיהיה לו אחד, והגם שהוא לא ירצה לעבוד אלא לאחד, יתחייב לעשות רבים, כי אין אחד.... או ירצה לומר כי כשיתחיל לעבוד אחד, לבסוף יעבוד רבים, וצא ולמד מדברי נביאי ישראל ריבוי האלוהות שהיו ישראל עובדים בארץ.
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, "Do not have any other gods before Me." Having first commanded us to demonstrate faith in G'd, something which is basically a matter of the heart, G'd adds that it is also important to divest oneself of idolatrous thoughts, even if one does not verbalise them. G'd added the word לך to include the command that one must not even think such thoughts to oneself. We find that such thoughts are culpable (Kidushin 39) based on Ezekiel 14,4-5: "who will bring up his idols to his heart. Thus I will hold the House of Israel to account for their thoughts, etc." We have a tradition that one cannot impose capital punishment on a person unless the warning of such a penalty is spelled out in the Torah. Our verse is the source for this penalty (compare Zevachim 106).
1. הסבר את דבריו המסומנים בקו.
2. מה רמז מצא בפסוק לדבריו הראשונים (עד "אזהרתו")?
3. מה רמז מצא בפסוק לדבריו השניים (החל מ"עוד ירצה לומר")?
* כוונתו לקדושין ל"ט:
...מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה... ואלא הא דכתיב (יחזקאל י"ד) "למען תפוש את בית ישראל בלבם"? אמר רב אחא בר יעקב: ההוא בעבודת כוכבים ומזלות הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודה זרה, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה...
ו. שלוש הוראות למילת "תמונה"
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר א' פרק ג':
אמנם "תמונה" הוא שם נופל על שלושה עניינים בספוק (=שבכל פעם שאתה מוצא את השם "תמונה" אתה מסופק אם נאמר בהוראה א' או בהוראה ב' או בהוראה ג' - פירוש אבן שמואל). וזה – שהוא יאמר על צורת הדברים המושגת בחושים חוץ לשכל, רצוני לומר תארו והוא אמרו (דברים ד' כ"ח) "ועשיתם פסל תמונת כל" (דברים ד' ט"ו) "כי לא ראיתם כל תמונה". ויאמר על הצורה הדמיונית הנמצאת בדמיון מן האיש האחר העלמו מן החושים, והוא אמרו (איוב ד') "בשעיפים מחזיונות לילה..." וסוף דבר (שם) "יעמוד ולא אכיר מראהו, תמונה לנגד עיני" – ר"ל: דמיון לנגד עיני בשנה. ויאמר על העניין האמיתי המושג בשכל ולפי הענין השלישי יאמר בו יתברך "תמונה" – אמר (במדבר י"ב) "ותמונת ה' יביט" עניינו ופירושו: ואמתת ה' ישיג.
**
לפי איזו משלוש ההוראות יש לפרש "תמונה" בפסוקנו?