פרשת וישב תשכ"ג - תמר
א. מעשה תמר בדברי המדרש
1. בראשית רבה פ"ה (א):
(ל"ח א') "ויהי בעת ההיא": ר' שמואל בר' נחמן פתח: "כי אנכי ידעתי את המחשבות" – שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה – והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח – "ויהי בעת ההיא וירד יהודה", (ישעיה ט"ו) "בטרם תחיל ילדה" – קודם שנולד משעבד ראשון נולד גואל אחרון.
א. מה התמיהה שבא מדרש זה לישב?
ב. הסבר את הרעיון המסומל בדבריו.
2. בראשית רבה פ"ה (ט):
(ל"ח כ') "וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו" יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש: (משלי ח' ל"א) "משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם" התורה היא משחקת על הבריות: אמר הקב"ה ליהודה: "אתה רימית לאביך בגדי עזים, חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים".
א. הסבר, מה מובנו של השחוק במדרש זה?
ב. מדרש זה בא לקשר את פרקנו לפרק הקודם. מצא עוד קשרים בין פרקנו לסיפור יוסף באותו כיוון שבו הולך מדרשנו.
3. בראשית רבה פ"ה (י"א):
(ל"ח כ"ב) "היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה..." אמר ר' יודן: מכאן שנאבדו (=שאבדו לה החותמת והפתילים והמטה) והמציא הקב"ה אחרים תחתיה, כמו דתימא (ויקרא ה') "או מצא אבדה". אמר רב הונא: "היא מוצאת"? היא והוא צריכין לצאת, "והיא שלחה אל חמיה לאמר..." ביקש לכפור, אמרה לו: "הכר נא את בוראך" – שלך ושל בוראך הן! למי החותמת!
א. מה התמיהה שעומד עליה רב הונא?
ב. מהי חשיבות דברי רב הונא להערכת התנהגות יהודה?
ג. מנין למדרש שביקש יהודה לכפור?
**
ד. מה רמז מצאו בפסוקים לכך שהזכירה לו תמר את בוראו?
ב. הלבנת פנים
"הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ..."
When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: ‘By the man, whose these are, am I with child’; and she said: ‘Discern, I pray thee, whose are these, the signet, and the cords, and the staff.’
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנא לן? מתמר.
והיא שלחה אל חמיה SHE SENT TO HER FATHER-IN-LAW — she did not wish to put him to shame in public by saying “It is by thee that I am with child”, but she said only “By the man whose these are”. She thought: “if he is to acknowledge it, let him acknowledge it voluntarily, and if not, let them burn me and let me not put him to shame in public”. From this passage our Rabbis derived the teaching: Far better that a man should let himself be cast into a fiery furnace (even as Tamar was ready to be burnt to death) and let him not publicly put his fellow to shame (Sotah 10b).
רש"י:
ד"ה היא מוצאת: לישרף.
ד"ה והיא שלחה אל חמיה: לא רצתה להלבין פניו ולומר: "ממך אני מעוברת"; אלא: "לאיש אשר אלה לו". אמרה: אם יודה בעצמו - יודה, ואם לאו – ישרפוני ואל אלבין פניו. מכאן אמרו: נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.
והיא שלחה אל חמיה SHE SENT TO HER FATHER-IN-LAW — she did not wish to put him to shame in public by saying “It is by thee that I am with child”, but she said only “By the man whose these are”. She thought: “if he is to acknowledge it, let him acknowledge it voluntarily, and if not, let them burn me and let me not put him to shame in public”. From this passage our Rabbis derived the teaching: Far better that a man should let himself be cast into a fiery furnace (even as Tamar was ready to be burnt to death) and let him not publicly put his fellow to shame (Sotah 10b).
1. הסבר מה ההבדל בסגנון בין רש"י לבין מקורו?
2. ומקשין על דברי חז"ל אלה: מנין? דילמא מה שתמר לא הייתה מודה - משום שעדיין לא הפילוה לאש, אבל אילו הייתה האש בוערת, הייתה מודה? ענה לקטני אמנה אלה!
ג. "צדקה ממני" - ארבעה פירושים
"וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי"
And Judah acknowledged them, and said: ‘She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son.’ And he knew her again no more.
"ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" – היינו דאמר ר' חנין ברבי זנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים פ"א) "עדות ביהוסף שמו", יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה.
The verse states: “And Judah acknowledged them, and said: She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son” (Genesis 38:26). This is the same as Rav Ḥanin bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private by not committing adultery with the wife of Potiphar, merited that one letter from the name of the Holy One, Blessed be He, was added to his name, as it is written: “He appointed it in Joseph [bihosef ] for a testimony in his name, when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6). In this verse the name Joseph is written with an additional letter heh, found in the ineffable name of God. He continues: Judah, who sanctified the name of Heaven in public, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, for all the letters of the ineffable name of God are included within the name of Judah, with the addition of the letter dalet. When he confessed and said: “She is more righteous than I,” a Divine Voice went forth and said: You saved Tamar and her two children in her womb from being burned by the fire. By your life, i.e., in your merit, I will save three of your children from the fire. And who are they? Hananiah, Mishael, and Azariah (see Daniel, chapter 3).
רש"י:
ד"ה צדקה: בדבריה.
ד"ה ממני: היא מעוברת. ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה: ממני ומאתי יצאו הדברים.
ממני FROM ME is she with child. Our Rabbis, of blessed memory, explained this to mean that a Bath-kol came forth and said the word ממני — from Me and by My agency have these things happened: because she proved herself a modest woman whilst in her father-in-law’s house I have ordained that kings shall be descended from her, and I have already ordained that I would raise up kings in Israel from the tribe of Judah (Genesis Rabbah 85:11) (therefore I have brought it about that these two persons who are to be the ancestors of kings should unite to become so).
ד"ה צדקה ממני: יותר ממני, שאני ציויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שציויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה, כי לא נתתיה לשלה בני. וכן (איוב ל"ב ב') "על צדקו נפשו מאלוקים"... יותר מאלוקים. וכן בשאול (שמואל כ"ד י"ח) "ויאמר אל דוד: צדיק אתה ממני" – יותר ממני.
צדקה ממני, more righteous than I. He referred to her accusation (words) as compared to his accusation (words) against her. “I had commanded her to remain in her father’s house until Shelah would grow up. She complied with the terms of our understanding. However, I did not keep my part of the bargain I had struck with her.” כי ..לא נתתיה לשלה בני, the construction here is similar to Job 32,2: על צדקו נפשו מאלוקים, “because he thought himself more righteous than G’d.” Another similar construction occurs in Samuel I 24,18 with King Sha-ul who admitted to David that he had been wrong in persecuting him with the words: צדיק אתה ממני, “you are more righteous than I.”...
ד"ה צדקה ממני: (אחרי הביאו דברי רש"י ודברי חז"ל המובאים ברש"י) והנכון שהוא כמו (מלכים א' ב' ל"ב) "צדיקים וטובים ממנו" (שמואל א' כ"ד י"ז): "ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה". צדקה במעשיה יותר ממני, כי היא הצדקת ואני החוטא שלא נתתיה לשלה בני. והטעם, כי שלה הוא היבם ואם לא יחפוץ לקחת את יבמתו, אחיו הוא הגואל אחריו, כאשר פירשתי למעלה (פסוק ח') בדין היבום.
**
1. האם אחד משלושת הפירושים האלה מסכים עם דעת ר' שמעון חסידא?
2. העתק את המילים "צדקה ממני" ארבע פעמים וסמנם בסימני פיסוק בהתאם לפירוש רש"י, לפירוש חז"ל המובא ברש"י, לפירוש הרשב"ם ולפירוש הרמב"ן.
*
3. מהו ההבדל בין פירוש הרשב"ם לפירוש הרמב"ן?
*
4. לשם מה מוסיף הרמב"ן בסוף דבריו "והטעם כי שלה..." - מה הקושיה שרצה לישב על ידי דבריו אלה?
**
5. בפירוש חז"ל המובא ברש"י מתחלקים הדברים "צדקה ממני" לדברי יהודה ודברי בת-קול. היכן מצינו עוד ברש"י לפרשתנו שמביא מדרש על דרך זו, ומה הסיבה להבאת המדרש ההוא שם?
ד. ער - רע
"וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'"
And Er, Judah’s first-born, was wicked in the sight of the LORD; and the LORD slew him.
צחות לשון הקודש הוא שהיפך התיבה כלומר: ער נהפך לרע.
היכן עוד מצינו "צחות לשון הקודש" ממין זה בחומש בראשית?