| א. שאלה כללית |
בעל עקדת יצחק, מעיר לפרקנו:
אחר שיצא כוח הניסיון אל הפועל, אשר עליו נאמר (פרק י"ח): "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו"... נחתם גזר דינם.
אחר שיצא כוח הניסיון אל הפועל, אשר עליו נאמר (פרק י"ח): "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו"... נחתם גזר דינם.
*
1. הסבר את המילים המסומנות בקו.
2. לאיזה פסוק בפרקנו רומז הוא בדבריו?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה בערב: וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום? אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא.
בערב AT EVENTIDE — Did it, however, take the angels such a long time to travel from Hebron to Sodom? But they were angels of mercy and so they tarried — perhaps Abraham would succeed in his advocacy for them (Genesis Rabbah 50:1).
א. מה הרעיון המסומל בדברי רש"י אלה?
ב. היכן מצינו רעיון זה שוב בדברי רש"י בפרקנו, ובפרשת נח?
ד"ה ההרה המלט: אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר (י"ב ח') "ויעתק משם ההרה", ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (י"ג ג') "עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה". ואף על פי שכתוב (י"ג י"ח) "ויאהל אברהם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון" – אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון.
ההרה המלט ESCAPE TO THE MOUNTAIN — Flee to Abraham who is dwelling in the mountain — as it is said, (Genesis 12:8) “And he removed his tent thence unto the mountain”. He was still dwelling there, as it is said, (Genesis 13:3) “[And he went unto] … the place where his tent had been at first”, and although it is stated (Genesis 13:18) “And Abraham moved his tent etc.”, he had many tents and they stretched as far as Hebron.
א. מה ראה רש"י לפרש שהוא דוקא למקום מושבו של אברהם (והלא רש"י עצמו מרגיש שעל ידי זה נכנס לדחק)?
| ג. לוט בסדום |
(ב) "ולוט יושב" – "ישב" כתיב. אותו היום מינוהו ארכי דיינים.
חמישה ראשי דיינים היו בסדום, קו שקר ורב שקר, רב מסטי דין (=מטה דין) רב נבל וקלא פנדר (= גונב אדם), ובשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם, הן אומרים לו: "גש הלאה!" עלה למעלה. ובשעה שהיה אומר דברים שאין ערבים להם, היו אומרים לו: "האחד בא לגור וישפט שפוט!"
(ט) "ויאמרו גש הלאה" – קרב להלן. "ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט" – דין שדנו הראשונים אתה בא להרוס?!
רבי מנחמא משם רבי ביבי: כך התנו אנשי סדום ביניהם: אמרו: כל אכסניא שהוא בא לכאן, יהיו בועלים אותו ונוטלין את ממונו. אפילו אותו שכתוב בו (פרק י"ח) "ושמרו דרך ה'" אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו.
And they said: Stand back (xix, 9) — out of the way! And they said: This one fellow came in to sojourn, and he will need to play the judge — you wish to destroy the judgments of your predecessors! R. Menahema said in R. Bibi's name: The Sodomites made an agreement among themselves that whenever a stranger visited them they should force him to sodomy and rob him of his money; even him of whom it is written, “That they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Gen. xvm, 19), we would use him bestially and rob him of his money.
1. מה רמז מצאו בפרשתנו לכך שלוט היה שופט?
2. מה רמז מצאו בפרשתנו לכך שמינוהו שופט באותו יום?
3. מה הקושי בפסוק ט' שעליו מיוסדים שני המדרשים?
**
4. מה ההבדל בתפיסת פסוק ט' בין המדרשים הנ"ל?
**
5. מה רמז מצאו בפסוקנו לכך, שחוק זה שחקקו יחול גם על אברהם?
"ויתמהמה" תמהון אחר תמהון. אמר: כמה אבוד בכסף (הרד"ל גורס: כמה אבור בכסף...) וזהב ואבנים טובות ומרגליות. הדא הוא דכתיב (קהלת ה') "עושר שמור לבעליו לרעתו".
ר' יהושע בן לוי אומר: זה לוט.
ר' שמואל בר נחמן אמר: זה קרח.
ר' לוי אמר: זה המן.
ר' יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד.
6. מה רמז מצאו בכתוב לבאר סיבת "ויתמהמה" בדרך זו?
**
7. בעל יפה תואר, (פירוש על מדרש רבה) מעיר למדרש זה:
יש למצוא טעם למה בחר כל אחד בדרש חדש ובמקום אחר, ולא נהיר לו במה שלפניו.
יש למצוא טעם למה בחר כל אחד בדרש חדש ובמקום אחר, ולא נהיר לו במה שלפניו.
נסה למצוא מהם האספקטים השונים של "עושר שמור לבעליו לרעתו" המודגמים ע"י האישים השונים המובאים לעיל!
| ד. בביאור מילת "ויתמהמה" |
ויתמהמה: המאחר קובע זמן אחר, ואומר: "אחר כך וכך זמן אעשה". אבל המתמהמה אומר: "הנני, הנני", והוא מתעכב וחברו ממתין לו.
(כך אמרתי בחלומי בליל כ"ג אדר תק"ף). והמילה נגזרת ממילת "מה" (כדעת בן אפרים שהביא הראב"ע), שחברו הממתין לו אומר: "מה? מה?" כלומר: "מה אתה עושה? מה יש לך עוד להתעכב?!" או שהמתמהמה עוסק בדבר אחד, וכשחברו מפציר בו שימהר אומר לו: "מה, מה מה אתה מבקש ממני?"
והיום כ"ג אדר תר"ג (כ"ג שנים אחר החלום הנזכר) נראה לי, כי עיקר לשון המתמהמה הונח על המתעכב, מפני שאינו יודע לגמור בדעתו מה יעשה, והוא שואל לזה ולזה: "מה אעשה?" וחבריו יועצים אותו עצות הפכיות ומתוך כך אינו עושה כלום, והוא מתעכב מהעדר עצה.
הלא תראה (בראשית מ"ג י') "כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים", הם היו אומרים לילך ויעקב לא היה רוצה שילכו, ומבלי הסכמה נתעכבו, "ולא יכלו להתמהמה" (שמות י"ב ל"ט), אם לא גורשו היו מתעכבים בהעדר הסכמה, כי זה היה אומר: "נלך!" וזה היה אומר:"לא נלך!" אבל מאחר שגורשו, לא יכלו להתמהמה.
ואהוד (שופטים ג' כ"ו) "נמלט עד התמהמהם", קודם שיסכימו כולם בעצה אחת לפתוח דלת אדוניהם עבר קצת זמן, ובתוך כך נמלט אהוד.
(תהלים קי"ט ה') "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך" – לא הייתי מפקפק בלבי אם לעשות ואם לא לעשות המצוות הבאות לידי, אלא מיד עם בואם לידי, מיהרתי לקיימם. (שמואל ב' ט"ו כ"ח) "ראו אנכי מתמהמה בערבות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי", אעשה עצמי כלא יודע לגמור עצתי ואמתין עד בא דבר מעמכם.
ואחר כך שימשו על כל עיכוב קטן לאיזה טוען שיהיה, כגון (שופטים י"ט ה') "והתמהמהו עד נטות היום". (חבקוק ב' ג') "אם יתמהמה חכה לו". ולעניין (ישעיה כ"ט ט') "התמהמהו ותמהו" עיין פרושי שם. (ושם פירשו – נגד דעת רוב המפרשים – שפרשו: השתוממו).
1. במה שונה שד"ל מן המדרש (בשאלה ג' 3) בתפישתו הדקדוקית, ומי נראה לך מתאים לתפישת הפשט?
2. מה בין שני פרושי שד"ל למילת "ויתמהמה"?
3. מה ראה שד"ל שלא לפרש מילת "התמהמהו" בישעיה כ"ט ט' כפי שפירשה במקומנו ובשאר מקומות?
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
"וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת"
And they said: ‘Stand back.’ And they said: ‘This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.’ And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door.
המילים "ויאמרו" ו-"ויפצרו" סומנו באותו הסימן, והמילים הבאות אחריהן הוטעמו במהפך פשטא.
והנה בא הסימן ב-"ויאמרו" מעל הוא"ו (ובהוצאות מדויקות מעל הקצה האחרון של הוא"ו), ואילו ב-"ויפצרו" בא הסימן מעל הרי"ש.
1. מהו ההבדל בין שני הסימנים האלה?
2. מדוע בא הבי"ת במילה "באיש" רפה (בלי דגש חזק)? וכן בפרק י"ט פסוק ז': שתי בנות בי"ת רפה פסוק ח': אל תעשו דבר דל"ת רפה פסוק י"ב: מי-לך פה פ"א רפה אך לעומת זאת: פסוק י"א: הכו בסנורים בי"ת דגושה פסוק י"ב: וכל אשר-לך בעיר בי"ת דגושה