פרשת שמות תשכ"ב - "שלח את עמי"
א. בקשת משה "דרך שלשת ימים"
"נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים"
And they said: ‘The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days’journey into the wilderness, and sacrifice unto the LORD our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.’
רבנו בחיי על התורה:
חס ושלום שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח, אלא כדי לקבל המצוות, כי רצה הקב"ה להכניסם במצוות מעט מעט, שהרי נצטוו תחילה על השבת במרה, וכענין שמצינו באברהם (בראשית כ"ב) שלא אמר לו: "קח נא את יצחק", אלא אמר לו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק".
עשה הקב"ה כן כדי להראות לבני אדם חוזק לב פרעה וקושי ערפו ושעליו יצדקו משפטיו ודיניו ומדותיו על פרעה ועל מצרים, יען וביען לא בקשו ממנו ללכת כי אם דרך שלשה ימים, לזבוח לאלוהיהם, ומסתמא יובן מדבריהם שאחר כך ישובו, ולא שמע פרעה אל תפילתם ואל תחינתם, וכל שכן אם יאמר לו לשלחם כולם, שבלי ספק לא יאבה להם ולא ישמע להם. הנה מפני זה ציוה למשה רבנו ע"ה שתהיה בראשונה שאלתו ובקשתו דבר מועט דרך שלושה ימים להבחין בו ערפו ומצחו הקשה.
"דרך שלשת ימים" וכן עשו, דכתיב ויחנו ביום השני באיתם בקצה המדבר.
And they shall hearken to thy voice. And thou shalt come, thou and the elders of Israel, unto the king of Egypt, and ye shall say unto him: The LORD, the God of the Hebrews, hath met with us. And now let us go, we pray thee, three days’journey into the wilderness, that we may sacrifice to the LORD our God.
הכתב והקבלה:
הוא יתברך ציוה שבתחילה יבקש ממנו דבר קטן כזה ללכת דרך ג' ימים, להבחין מצחו הקשה; ...ועם כל זאת לא אמר לו שישובו אחרי שלשה ימים ולא הוציא משה מפיו דבר שקר. והנה אחרי אשר מאן גם הבקשה הקטנה הזאת, שוב שאל משה ממנו השילוחין הגמורים והחפשיוּת הנצחית.
1. במה שווים רבנו בחיי ואברבנאל ביישוב הקושי של פסוקנו, ומה ההבדל שביניהם?
2. במה שווים החזקוני והכתב והקבלה ביישוב הקושי?
3. לשם מה מוסיף בעל הכתב והקבלה את דבריו האחרונים ("והנה אחרי אשר מאן... הנצחית"), מה רצה להוכיח בעזרתם?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ואחר באו משה ואהרן וגו': אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחורי משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת. ובסיני נפרע מהם (שמות כ"ד) "ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו". החזירם לאחור.
ואחר באו משה ואהרן AND AFTERWARDS MOSES AND AARON CAME — But the elders slipped away one by one from behind Moses and Aaron until every-one of them had slipped away before they arrived at the palace, because they were afraid to go there. At Sinai they were punished for this, for it is stated (Exodus 24:2) “And Moses alone shall draw near unto the Lord, but they, (the elders; cf. Exodus 24:1) shall not draw near” — He bid them stay behind. (Exodus Rabbah 5:14)
השווה לדברי רש"י אלה את דבריו: בראשית- ל"ג ט"ז ד"ה וישב ביום ההוא כ"ד נ"ה ד"ה ויאמר אחיה במדבר כ"ג י"ז ד"ה ושרי מואב אתו דברים א' ט"ו ד"ה אנשים חכמים מה הקושי המשותף לרש"י בכל המקומות האלה, ומה דרכו ביישובו?
ד"ה הן רבים עתה עם הארץ: שהעבודה מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה.
הן רבים עתה עם הארץ BEHOLD THE PEOPLE OF THE LAND NOW ARE MANY upon whom lies the duty of working, and you make them rest from their burdens — this is a great loss to us, since so many will refrain from work.
א. השווה רש"י בראשית
ט"ו ג' ד"ה הן לי לא נתת
ל"ג י' ד"ה אל נא
בעל באר יצחק:
דרך רש"י במקומות רבים לבאר החסר שהוא בכח הלשון
הסבר מהו הקושי המשותף לשלושת המקומות!
**
ב. מנין למדרש שנשמטו אחד אחד, שמא מלכתחילה לא הלכו עם משה?
ג. סירוב פרעה (1)
"מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ"
And Pharaoh said: ‘Who is the LORD, that I should hearken unto His voice to let Israel go? I know not the LORD, and moreover I will not let Israel go.’
...אתה אמרת "מי ה'?!", עתיד אתה לומר (ט' כ"ז) "ה' הצדיק!" אתה אמרת: "לא ידעתי את ה'?" עתיד אתה לומר (י' ט"ז) "חטאתי לה' אלוהיכם". אתה אמרת "וגם את ישראל לא אשלח" – עתיד אתה לומר: לכו לשלום, שנאמר (י"ב ל"א-ל"ב) "ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר: קומו צאו מתוך עמי... גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי". מהו "וגם את ישראל לא אשלח"? אילו היה שם אותו ישראל הזקן, הייתי נותן הסל והמגרפה על כתפו.
*
1. מה מובנה של השאלה "מהו וגם את ישראל לא אשלח", מה התמיהה במלים אלה?
**
2. במה סוטה המדרש מפשוטו של סוף פסוק ב'?
ד. סירוב פרעה (2)
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו"
And the king of Egypt said unto them: ‘Wherefore do ye, Moses and Aaron, cause the people to break loose from their work? get you unto your burdens.’
"למה משה ואהרן" – מהו "למה"? אמר להם: "אתם – למה ודבריכם – למה". (תרגום יונתן לירמיהו ב' ה': "וילכו אחרי ההבל ויהבלו" - והוו ללמה).
*
א. הסבר מה מובנה של שאלת המדרש "מהו למה" – וכי מילה זרה היא זו?
**
ב. מה בפסוקנו דחקו לדרוש מילת "למה" לא כמילת שאלה, אלא כשם עצם?
"וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם"
And the same day Pharaoh commanded the taskmasters of the people, and their officers, saying:
2. שמות רבה ח' (י"ח):
מלמד על הרשע שלא עיכב מלעשות עמם רע. – וזו היתה גזרה רביעית.
א. מה הפליאה שעליה עמד המדרש?
ב. מהן שלוש הגזרות הקודמות?
"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר"
Let heavier work be laid upon the men, that they may labour therein; and let them not regard lying words.’
3. מכילתא פרשת בשלח, יד כ"ה:
"וינהגהו בכבדות" – ר' יהודה אומר: במידה שמדדו בה מדד להם, דכתיב (ה' ט') "תכבד העבודה על העם", לכך נאמר: "ויהגו בכבדות".
א. מהו הדיוק הסגנוני בפסוק ההוא (י"ד כ"ה) שעליו בנוי המדרש?
ב. הידועים לך בפרשתנו (שמות) עוד מדרשים של "מידה כנגד מידה"?
ג. השווה לדברי המדרש את דברי רש"י שם, י"ד כ"ה:
ד"ה וינהגהו בכבדות: בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם, במידה שמדדו (ט' ל"ד) "ויכבד לבו הוא ועבדיו" אף כאן "וינהגהו בכבדות".
**
ד. הסבר למה ביכר רש"י את בראשית ט' ל"ד על פסוקנו וסטה מן המכילתא?
"וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר"
ואל ישעו בדברי שקר AND LET THEM NOT REGARD VAIN WORDS — let them not think and speak always about “words of wind” saying, “Let us go and sacrifice”. Of similar meaning is, (Psalm 119:117) “And I will speak of (ואשעה ב־) thy statutes continually”. The phrase (Deuteronomy 28:37) למשל ולשנינה “[thou shalt become] a proverb and a byword” we translate in the Targum by “a topic of conversation (שועי)”, and the word ויספר (Genesis 24:66) “and he related” by ואשתעי “and he spoke about”. One cannot possibly say that the word ישעו has the same meaning as the verbs in (Genesis 4:4) “And the Lord turned (וישע) to Abel” and in (Genesis 4:4) “but to Cain and his offering he did not turn (שעה)”, and that we must translate אל ישעו by “Let them not turn”, for if this were so Scripture should have written אל דברי שקר or לדברי שקר (instead of בדברי) for so is the construction in all such cases. Examples are: (Isaiah 17:7) “A man shall turn to (ישעה אל) his Maker”; (Isaiah 17:8) “and he shall not turn to (ישעה על) the altars”; (Isaiah 31:1) “they turn not unto (שעו על) the Holy One of Israel”. I do not find the construction of a ב following these verbs in the sense of “turning to”, but after an expression of דבר “speaking” — as when one intently directs his conversation upon a matter — the construction with כ is quite an appropriate one. For instance: (Ezekiel 33:30) “those who intently direct their conversation (הנדברים) upon thee (בך)”; (Numbers 12:1) “And Miriam and Aaron directed their speech (ותדבר) upon Moses (במשה)”; (Zechariah 4:1) “And the angel who directed his conversaion (הדובר) upon me (בי)”; (Deuteronomy 11:9) “To turn your conversation (לדבר) intently upon them (בם)”; (Psalm 119:46) “And I will direct my speech (אדברה) upon thy testimonies (בעדותיך)”. So, too, here: ואל ישעו בדברי שקר means “let them not always be conversing about vain and idle matters”.
מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת, לומר, שהקב"ה גואלם, לפי שהיו נחים בשבת. אמר להם פרעה "תכבד העבודה – ואל ישעו בדברי שקר", אל יהיו משתעשעים ואל יהיו נופשים ביום השבת.
א. מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו שעליו בנוי המדרש?
ב. במה רואה פרעה לפי דעת מדרש זה – סכנה מיוחדת בשבילו?