פרשת וישלח תשכ"ב - פגישת יעקב ועשו
א. "ויחץ" השני
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא"
And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה וישא יעקב עיניו: דומני שהוא ע"ה כבר חצה את הבהמות והעם אשר אתו לשני מחנות ואפשר שהשאיר אותם כך עד זמן פגישת עשו. ויתכן שהיה חוזר מדעה זו ואסף אותם אל מחנה אחד, כאשר נתחזק בתפילתו שוב, כאשר בא בלבו לפייסו במנחה, ועוד יותר מזה מה שנתחזק בנבואתו ממאמר המלאך אליו (ל"ב כ"ט) "כי שרית". ועל כל פנים לא חצה את בניו ולא את נשיו בשתי המחנות אלא השאירם עמו כדי שיהיו נושעים בתשועתו או יאבד באבדם.
1. מה התמיהה שרצה ליישב בדבריו?
2. מה הן שתי תשובותיו לתמיהתו?
3. מה בין פירוש המילה "ויחץ" בל"ב ח' לבין "ויחץ" בפסוקנו לפי פירושו?
ד"ה וישא יעקב עיניו: אחר שראה המלחמה הרוחנית בעיניו הרוחניים שהיא היתה הכנה למלחמה השניה של עשו בעצמו, שכמו שניצח את שרו של עשו והודה לו על הברכות, כן ינצח את עשו בעצמו, אז נשא את עיניו הגשמיים וירא והנה עשו בא. "ויחץ את הילדים" אחר שראה שנגע בכף ירכו, התירא פן היה זה הוראה, שיגבר עשו על זרעו ובניו עתה, לכן חצה אותם שלא ימצאם כאחד.
4. האם הקושי שרצה המלבי"ם ליישב הוא אותו קושי שביישובו עוסק בן הרמב"ם, או הוא קושי אחר?
5. במה שונה המלבי"ם מבן הרמב"ם בתפישת ההשפעה שהיתה להאבקות עם המלאך של יעקב?
ב. לסידור הבנים והנשים
"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים"
And he put the handmaids and their children foremost, and Leah and her children after, and Rachel and Joseph hindermost.
ד"ה וישם: אחרון אחרון חביב, אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים.
וישם, the most beloved he placed last, hoping that Esau’s anger had been blunted by the time he met them.
ד"ה בגיד הנשה: ...ושם רחל ויוסף באחרונה, אולי ימלטו, בעבור אהבתו אותם.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה וישם את השפחות: אין זה כדי להבריח את האחרון בהם, אם יכמין עשו ויהרוג את הראשון, שהרי הכל בניו ונשיו, אלא כך גוזר הסדר, שיכסה הפחות במעלה, את הגדולה במעלה, ויתאחד היותר נכבד במעלה עד לבסוף, וזה מנהג נהוג עד עכשו על פי הרוב למלכים וכיוצא בהם.
מה ההבדל בין שלוש הדעות?
ג. הוראה נוספת למילה "אחרון"
"וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים"
And he put the handmaids and their children foremost, and Leah and her children after, and Rachel and Joseph hindermost.
בעל תוספות יום טוב, למשנה דמאי פרק ז' ג' (בהסבירו שם את המושג "באחרונה"):
ד"ה ומעשר שני באחרונה: ...ונמצא בכתוב כיוצא בזה, שנאמר "ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים", ולא נמנע לקרוא אחרונים לאמצעיים, אף על פי שיש עוד אחרים אחריהם, והיינו דכלפי הקודמים אליהם קרויים אחרונים. ושמעתי שמן הכתוב הזה תשובה לשואל בנבואת חגי (פרק ב') "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון", שעל בית שני נאמר, ונמצא שאין עוד? והתשובה, שפירושו כמו "אחרונים" דלאה, שיש עוד יוסף ורחל אחרונים להם, כן בית שלישי שלעתיד שיבנה במהרה בימינו יהיה אחרון לזה השני. וזכיתי אני להביא עד שני ועל פי שנים עדים יקום דבר...
1. מה הקושי בפסוקנו?
*
2. מי הם המקשים את הקושיה שעליה מצא בעל תוספות יום טוב (ואחרים לפניו) תשובה בפסוקנו?
**
3. מי הוא העד השני?
ד. "וישתחו" - גנאי או שבח
"וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים"
And he himself passed over before them, and bowed himself to the ground seven times, until he came near to his brother.
מדרש הגדול:
יש אומרים: השתחוה יעקב לעשו שבע וכנגדו נטל ממנו שבע, ואלו הן: אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית ראשון ובית שני.
אגדת אסתר פ"ג:
(אסתר ג' ב') "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". אמרו לו: הוי יודע, שאתה מפילנו בחרב, מה ראית לבטל קלווסין (גזירה, בלשון יוונית) של מלך? אמר להם: שאני יהודי! אמרו לו: והרי מצינו אבותיך, שהשתחוו לאבותיו, שנאמר (בראשית ל"ג ג') "וישתחו ארצה שבע פעמים". אמר להם: בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה, ואני בן בנו, שנאמר (מגילת אסתר ב' ה') "איש ימיני". וכשם שלא כרע אבי, כך איני כורע ולא אשתחוה.
אמר ר' חנינא ב"ר יצחק: לא זז משתטח והולך, משתטח והולך, עד שהכניס מידת הדין למידת הרחמים.
1. מהי הערכת שני המדרשים המובאים לעיל ראשונים (המדרש הגדול ואגדת אסתר) להתנהגות יעקב?
**
2. במה שונה בראשית רבה בפירוש פסוקנו מן הפירוש המקובל?
ה. גם יעקב בכה
"וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ"
And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept.
ד"ה ויבכו: שניהם בכו. באו ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו, וכן לדורות: בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו, כי אחינו הוא, וכמו שרבי היה אוהב אמתי לאנטונינוס וכן הרבה.
They wept. At that moment love for Eisov awakened in Yaakov as well. Similarly, whenever Eisov’s descendants genuinely acknowledge Yisrael’s greatness, Yisrael reciprocates with feelings of brotherhood.
**
מה ראה בעל העמק דבר צורך ליישב את בכיו של יעקב דווקא – ולא את בכיו של עשו?
ו. ריבוי נשים כגנאי
"וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ"
And he lifted up his eyes, and saw the women and the children; and said: ‘Who are these with thee?’ And he said: ‘The children whom God hath graciously given thy servant.’
...והיה זה לפני שכיסתה כלימת פניו של יעקב לומר שהיו לו ארבע נשים, פן ילעג עליו עשו ויאמר: "האתה הוא הצדיק המושל ביראת אלוקים ולא נסתפקת באשה אחת ושתים, והלא אני עשו הרשע לא לקחתי כי אם שלש נשים, ואתה הוספת עליהם?!"
1. מהו הקושי בפסוק שרצה ליישב?
2. היכן מצא אברבנאל סמך להשקפה זו של ריבוי נשים בספר בראשית?
ז. יעקב משיב את הברכה
"קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ"
Take, I pray thee, my gift that is brought to thee; because God hath dealt graciously with me, and because I have enough.’ And he urged him, and he took it.
רוצה לומר, הברכה אשר ברכני אבי במרמה – קח אותה, כי מודה אני שהובאת לך ולא לי, כי מבלתה הנני אלוקים וכי יש לי כל הצריך.
מה הרמזים בפסוק לדבריו אלה?