פרשת תולדות תשכ"ב - נשי עשו
א. המסומל בצידו של עשו
הדא הוא דכתיב (תהלים פ') "יכרסמנה חזיר מיער". ר' פנחס בשם ר' סימון: מכל הנביאים לא פרסמוה (=את מלכות אדום הרשעה) אלא שנים: משה ואסף. משה אמר (דברים י"ד) "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה – טמא הוא לכם". אסף אמר (תהלים פ') "יכרסמנה חזיר מיער". למה הוא מושלה לחזיר? אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רודף הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת ונראית כאלו מצעת את הבימה
Thus it is written: "When the wicked rise, men hide themselves" (Prov. 28:28). Hence it was said: He who raises a wicked son or a wicked disciple eventually suffers dimness of sight. As for a wicked disciple, that follows from Ahijah the Shilonite, for he raised Jeroboam and his eyes grew dim, as it says: "Now Ahijah could not see, for his eyes were set by reason of age" (I Kings 14:4) – because he had raised up Jeroboam, a wicked disciple. As for a wicked son, that follows from Isaac.
(מתנות כהונה:
עשתה עצמה כאילו היא עושה צדקה ומצדקת את הדין לאמיתו ועושה מצעות נאות על הבימה שבבית הדין).
כך עשו – כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, וכיון שהגיע לארבעים שנה, דימה עצמו לאביו, אמר: "מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה", הדא הוא דכתיב "ויהי עשו בן ארבעים שנה".
Thus it is written: "When the wicked rise, men hide themselves" (Prov. 28:28). Hence it was said: He who raises a wicked son or a wicked disciple eventually suffers dimness of sight. As for a wicked disciple, that follows from Ahijah the Shilonite, for he raised Jeroboam and his eyes grew dim, as it says: "Now Ahijah could not see, for his eyes were set by reason of age" (I Kings 14:4) – because he had raised up Jeroboam, a wicked disciple. As for a wicked son, that follows from Isaac.
ד"ה בן ארבעים שנה: עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ') "יכרסמנה חזיר מיער", החזיר הזה כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר: "ראו שאני טהור!" כך אלו – גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותן, כשהיה בן ארבעים אמר: "אבא – בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן".
בן ארבעים שנה [AND ESAU WAS] FORTY YEARS OLD —Esau is compared to a boar, as it is said, (Psalms 80:14) “The boar from the wood doth ravage it”. The boar when it lies down stretches forth its cloven hoof as much as to say, “See, I am a clean animal” (whilst really cloven hoofs are a feature of clean animals only in conjunction with another that is lacking in the swine). In the same way these dukes of Esau rob and extort and pretend to be honorable (Genesis Rabbah 65:1).
1. מהו האופייני בדרך בה מסגנן רש"י את מקורו?
*
2. אין רש"י מביא דברי מדרש אלא אם כן נדרש ליישב קושי בפסוק. מה הוא הקושי בפסוקנו?
**
3. מה המריץ את בעל המדרש (ובעקבותיו את רש"י) לפרש את צידו של עשו כ"ציד" שלא כמשמעו?
4. מהי התכונה המסומלת לדעתם בחזיר, ולמה יחסוה דווקא לאדום (מלכות רומי)?
ב. הלך רוחו של יצחק
"וַיְהִי עֵשָׂו..."
And when Esau was forty years old, he took to wife Judith the daughter of Beeri the Hittite, and Basemath the daughter of Elon the Hittite.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
איחר את הנישואים עד ארבעים לשנות חייו, כדי לדמות עצמו ליצחק אביו ולקח שתי נשים מבנות חת בנגוד לצוואת זקנו ומצב אביו. ולאבי אבא ז"ל בזה שאלה אשר טעמה: איך היה יכול יצחק לחפוץ בעשו ולבחור בו לברכה יותר מביעקב אחרי מרידה זו והגנאי המפורסם? והתשובה לאבי אבא ז"ל אשר טעמו, כי היה יצחק מצפה להחזירו למוטב על ידי הברכה ולתקן על ידה שיעור זה מן היציאה מן הדרך הישר ולכפר עליו מן אותה העבירה היחידה שלא נודע ליצחק זולתה מיציאתו של עשו מן הדרך הישר.
1. במה שונים דבריו מדברי המדרש?
2. הסבר בדבריו: (א) מהי "צוואת זקנו"? (ב) מהו "מצב אביו"? (ג) מהו הגנאי המפורסם?
במה שונה תפישתו של אבי הרמב"ם את הלך רוחו של יצחק מתפיסת רוב פרשנינו?
כגון זו של אברבנאל:
אין ספק שהיה לו ליצחק להתבונן במעשה עשו ורשעתו ורשעת נשיו – והבנים אשר תלדנה ידמו לבן לרוע. והיה לו להתפלל אל האלוקים ויודיעהו למי יברך, אם לגדול כפי לידתו, אם לגדול בשלמותו. אבל האהבה מקלקלת את השורה, לאהבתו את עשו חשקה נפשו בו, ולא ראה חובה במעשיו. ואולי שלזה נאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות", שעיני שכלו וכוונתו כהו בענין עשו ולא ראה ולא התבונן במעשיו כראוי.
ג. "ותהיינה מורת רוח"
"ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" למה ליצחק תחילה? אלא ע"י שהיתה רבקה בת כומרים לא היתה מקפדת על טנופת עבודת כוכבים, וזה ע"י שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנופת עבודת כוכבים, לפיכך ליצחק תחילה. דבר אחר: למה ליצחק תחילה? אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ודרכו של איש להיות יוצא לדרך ולמד בינה מבני אדם, וזה ע"י שכהו עיניו והוא יושב בתוך הבית, לפיכך ליצחק תחילה. אמר ר' יהושע בן לוי: גרם להורו לסלק ממנו רוח הקדש.
1. ומקשה בעל "יפה תואר":
ודלמא היו מורת רוח לשניהם יחד והכתוב מונה ליצחק תחילה לפי חשיבותו?
וכן מקשה מהרז"ו:
וצריך עיון, שהרי מן הדין להקדים האב לאם?
הסבר את קושייתם ונסה ליישב אותה.
2. מה ההבדל בין תשובת המדרש הראשונה לשנייה?
**
3. כיצד מפרש המדרש השלישי (ריב"ל) את המלים "מורת רוח"?
ד. פירוש המילים "מורת רוח" (1)
"וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה"
And they were a bitterness of spirit unto Isaac and to Rebekah.
ד"ה מורת רוח: לשון המראת רוח כמו (דברים ט') "ממרים הייתם", כל מעשיהן היו להכעיס ולעצבון ליצחק ולרבקה שהיו עובדות עבודה זרה.
מרת רוח [AND THEY WERE] A VEXATION OF SPIRIT — the expression means opposing the spirit of a person. The first word is of the same root as (Deuteronomy 9:24), “Ye have been rebellious (ממרים)”: all their actions tended to be a grief ליצחק ולרבקה TO ISAAC AND REBEKAH, because they worshipped idols (Genesis Rabbah 65:4).
ד"ה מורת רוח: כמו מן "עושה" לזכר יאמר "עושָה דברו" (תהלים קמ"ח) לנקיבה, וכשהוא דבוק (=כשהמלה באה בסמיכות) יאמר "עושת", כן יאמר מן מורה לשון ממרה, (יהושע א' י"ח) "ימרה את פיך" יאמר מורָה לנקיבה וכשהוא דבוק יאמר מורת רוח קונט"ר דיאנ"ץ אבל (משלי י"ד י') "לב יודע מרת נפשו" חטף קמץ (=קמץ קטן) לפי שהוא שם דבר, לשון (דברים ל"ג ל"ג) "מקורות", אבל זה מלאפו"ם (=חולם) הוא לשון פועל, ומגזרת (איכה א' כ') "כי מרה מריתי" מחטופי למ"ד פעל.
The word מורה meaning being contrary, rebellious, also appears in a slightly different form, i.e. ממרה as for instance, in Joshua 1,18 ימרה את פיך, “someone who will rebel against your orders.” When it appears in a genitive, construct form, it becomes morat. In Proverbs 14,10 we encounter a similar construction (though it is written with the vowel kametz under the letter מ) The verse reads: אבל לב יודעת מרת נפשו, “a heart knows its soul’s bitterness.” The use of the chataf kametz under the letter מ there converts the word from adjective to being a noun. It is derived from מררות, “something bitter.” (compare Deuteronomy 32,32) In our verse here the word מורת is not a noun but a construct form of a verb, similar to Lamentations 1,20 כי מרה מריתי, “for I am experiencing a great deal of distress.” Here (in our verse) the vowel cholem instead of kametz as in Lamentations, is a manifestation of the abbreviated, chataf vowel often found with the middle letter of the root
החפץ והדעת יקראו בלשוננו "רוח" מלשון חז"ל, "שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". והכתוב אומר כאילו כל אחת היתה מסרבת הרוח ליצחק ולרבקה, כלומר שהיתה מכעסת אותם ועושה כל מה שעושה כנגד דעתם.
. ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה, “they were a source of aggravation for both Yitzchak and Rivkah.” Satisfaction with something as well as knowledge of something are called רוח in our tongue as we know from Sifri Pinchas on (Numbers 27,16) that the leader must be able to confront every individual’s spirit and make it amenable to his own. We are told in our verse that each of the wives of Esau refused to fall in with the wishes of either Yitzchak or Rivkah. They angered both Yitzchak and Rivkah in all they did, as they did so provocatively.
הרכסים לבקעה:
ד"ה מרת רוח: מורות רוח, כי שתים היו, אך כן משפט הלשון בנקיבות רבות לדבר הפעולה יחידה, ולא כן בזכרים. וכן (שמות י"ז) "ידיו אמונה", (בראשית מ"ט) "בנות צעדה עלי שור", (שמות א') "כי תקראנה מלחמה", (משלי ט' א') "חכמות בנתה ביתה", (תהלים ס"ח י"ד) "כנפי יונה נחפה בכסף"... ובעלי הלשון לא הזכירו שכן המנהג בנקיבות לבדן, וטעם השני הזה לא נתברר.
ד"ה מורת רוח: מרירות רוח, כמו (משלי י"ד) "לב יודע מרת נפשו" והוא ענין עצבון... וגם שורש מרה וכל לשון מרי עיקרו "מרר", כי הבלתי שומע בקולנו גורם לנו עצבון... אבל למה באה כאן המ"ם בחולם ובמשלי בקמץ חטוף? כאן הטעם במ"ם מפני מלה זעירה ('רוח') שאחריה ואם היתה המ"ם בקמץ והטעם עליה לא היה הקמץ יכול להיות חטוף, אבל היה רחב.
1. מה הקושי הדקדוקי בפסוקנו?
2. כמה דעות שונות מצינו בחמשת המפרשים האלה?
3. איזו מהן מתאימה לתפישתנו הדקדוקית היום?
4. התוכל לפרש את שמות י"ז; תהלים ס"ח י"ד, שלא כפי שפירשו בעל רכסים לבקעה?
ה. פירוש המילים "מורת רוח" (2)
"וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה"
And they were a bitterness of spirit unto Isaac and to Rebekah.
ד"ה ליצחק ולרבקה: לכל אחד באופן אחר, כאשר באמת לא נשתוו גם המה בהנהגתם לעשו ונשיו – שהרי ידעו שיצחק אוהב את עשו ולא כן רבקה. ולפעמים האהבה גורמת מורת רוח, שבטוחות הן לעשות רע ולא יקצוף, בשביל האהבה, ולפעמים השנאה גורמת מורת רוח, שמצערות בהקלת כבוד ומראות שאינן חוששות לה. ומשום הכא כתיב "ליצחק ולרבקה" בפני עצמו.
*
1. כיצד מפרש בעל העמק דבר את המילים "מורת רוח"? עם איזו מן הדעות שבשאלה ד' הוא מסכים?
**
2. מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו שממנו דייק לומר מה שאמר?