| א. השוואת פסוקים |
השווה:
| פרק מ' פסוקים ג'-ד' | פרק מ"ב פסוק ט"ז | פרק מ"ט פסוקים ט'-י"א |
| "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" | "וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר" | "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם וְשַׂמְתִּי כָל הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן" |
| פרק נ"ז פסוק י"ד "סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" |
הסבר, מה ההבדל העקרוני בין מקומנו לבין שלושת המקומות האחרים?
| ב. בביאור הפסוק "פנו דרך ה'" וכו' |
"פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵא-לֹהֵינוּ
כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ
וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה"
Hark! one calleth: ‘Clear ye in the wilderness the way of the LORD, make plain in the desert a highway for our God.
בשתי דרכים מבאר אברבנאל את הפסוקים ג', ד', ה':
| הדרך הראשון | הדרך השני |
| בפירוש הכתובים האלה: הנה אלוקיכם בוא יבוא ולא יאחר ובלבד שאתם לא תשימו לו מונעים בדרך ולא יעכבו עוונותיכם את תשועתו. וזהו גם כן "ישרו בערבה מסילה לאלוקינו", כלומר: כדי שתבוא תשועתו מבלי עוון מונע ומעכב אותה. ואם תעשו כן – "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו", שהעם השפל בגלות כגיא יינשא בתשועתו, והאומות אשר הם כהרים וכגבעות הנישאות יושפלו במפלתם, והצרות שסבלו ישראל בגלות, יהיו זכויות אליהם, וישובו לתועלתם. ועל זה אמר "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה", שהוא תואר לדברים המזיקים שישובו להיות דברים מועילים. ובזמן ההוא ייגלה כבוד ה' יתברך, שהוא תשועתו ואמיתת אמונתו, לא לבד לישראל, אבל גם לכל האומות, והוא אומרו: "וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר". |
בפירוש הכתובים האלה: אמר: "קול קורא במדבר פנו דרך ה'", כי הנה קרא והמשיל את האומה כמדבר החרב והשמם, וכערבה היבשה אין כל, יאמר: אף על פי שאתם חרבים ושוממים כמדבר, כערבה, קול ה' קורא אתכם שתיטיבו דרכיכם, כדי למהר את הקץ, אם אתם לא תטרידו דרכו ולא תעכבוהו. ואמר "פנו דרך ה'" – על האמונות, "ישרו בערבה מסילה" – על המעשים, ונתן עליהם לתקן מעשיהם ומידותיהם והיא העצה שנתן הפילוסוף (=אריסטו) בשני מספר המידות, שבהיות האדם נוטה אל אחד הקצוות, ידריך עצמו לקצה המנוגד, באופן שכאשר יעזוב לטבעו, יישאר במיצוע המידות הישר, כי יקרה לו כמו שיקרה למיישרי המקלות המעוותים, שיטו אותם הרבה לצד ההפכי, כדי שיישארו על היושר במיצוע. ועל כדומה לזה אמר: "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו", שהוא משל למעשים ולמידות כולם בהיותם נוטים לקצה מן הקצוות מהתוספת והחסרון, שיעתיקו עצמם מן הקצה אל הקצה... וכאשר תעשו זה אז יהיה "העקוב למישור והרכסים לבקעה", כי יישארו בשווים מבלי תוספת ולא חסרון. וזכר הנביא, שכאשר יפנו דרך ה' בזה האופן, יזכו מהרה לתשועה וגאולה, ועל זה אמר: "ונגלה כבוד ה'...". וקרא לגאולה כבוד ה' לפי ששמו בגלות מחולל בגויים. |
*
1. כיצד תופס אברבנאל בשני פירושיו את המבנה התחבירי של פסוקנו?
האם המושג "דרך ה'" לפי פירושי אברבנאל כאן זהה עם המושג דרך ה' באחד הפסוקים הבאים:
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"
For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the LORD, to do righteousness and justice; to the end that the LORD may bring upon Abraham that which He hath spoken of him.’
"הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ"
Now therefore, I pray Thee, if I have found grace in Thy sight, show me now Thy ways, that I may know Thee, to the end that I may find grace in Thy sight; and consider that this nation is Thy people.’
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט"
The Rock, His work is perfect; For all His ways are justice; A God of faithfulness and without iniquity, Just and right is He. .
3. מה ההבדל בין שני פירושי אברבנאל בהסברת "גיא" ו"הר וגבעה", ומה המשותף לשני הפירושים האלה?
| ג. הוראת מילת "חסדו" |
"כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה"
רש"י, בהוצאה המדעית מאת מאהרשען (ירושלים תרצ"ב):
ד"ה וכל הבשר חציר: כל שרי מלכויות תיהפך גדולתם ותכלה כחציר.
ד"ה וכל הבשר חציר: כל שרי מלכויות תיהפך גדולתם ותכלה כחציר.
רש"י, בהוצאה המדעית מאת מאהרשען (ירושלים תרצ"ב):
ד"ה וכל חסדו כציץ השדה: כי (משלי יד ל"ד) "חסד לאומים חטאת".
ד"ה וכל חסדו כציץ השדה: כי (משלי יד ל"ד) "חסד לאומים חטאת".
דוד ילין
, חקרי לשון (ירושלים תרצ"ט):
רש"י, בהוצאה המדעית מאת מאהרשען (ירושלים תרצ"ב):
"חסדו" - מילה זו היא המילה הארמית "חסדא" שהוראתה "חן ויופי". ומביטוי "חינא וחסדא" נעשית בעברית "חן וחסד" (אסתר ב' י"ז): "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבנות". והכוונה: כל חינו ויופיו יכלה ויחלוף כציץ השדה.
"חסדו" - מילה זו היא המילה הארמית "חסדא" שהוראתה "חן ויופי". ומביטוי "חינא וחסדא" נעשית בעברית "חן וחסד" (אסתר ב' י"ז): "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבנות". והכוונה: כל חינו ויופיו יכלה ויחלוף כציץ השדה.
מה ראה ילין לסטות מן הפירוש המקובל של המילה "חסד"?
| ד. "אכן חציר העם" - ביאליק |
ביאליק: אכן חציר העם
| אכן חציר העם, יבש היה כעץ אכן חלל העם, חלל כבד אין קץ; אשר ירעם קול אל גם מפה, גם משם ולא נע ולא זע ולא חרד העם. ולא קם כארי ולא נעור ככפיר, ולא חרד לקול גם איש אחד מהעיר. ולא רעד בגיל יחד לב כל העם מימין ומשמאל ומים עד ים, אכן נבל העם, מלא נקלה ורוש... | בהתודע אליו בניו, זרע אל חי אשר באו מרחוק אל קול אדוני, גם לא פשט היד, גם לא שאל לשלום כל הקוראים בשמו באמונה ובתום. ובשאון עם אויל סביב אלילי הפז נחבא קול אלוקים, נבלע רעמו העז. ובלב נבל ורע, ובכלימות ורוק יבז דבר ה', יפרעהו לצחוק. |
(נכתב בתרנ"ז, שנת הקונגרס הציוני הראשון)
הסבר האם השתמש ביאליק בשירו זה במליצת ישעיהו על פי כוונת פרקנו, או הכניס למליצה כוונה אחרת?
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱ-לֹהָי
לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"
Behold, I have taught you statutes and ordinances, even as the LORD my God commanded me, that ye should do so in the midst of the land whither ye go in to possess it.
והנה מתחילה דיבר על הדבר שהוא כלל לכל עשה ולא תעשה, ועתה יזהיר בחוקים שהם גזרותיו ובמשפטים שהם הדינים כי אלו הם צריכין חיזוק יותר מפני העלם טעם החוקים ומפני כי במשפט יעמדו ארץ יאמר "לעשות כן בקרב הארץ" להזהיר על כולם כי יש חוקים רבים ומשפטים שאינן נוהגים בחוצה לארץ או ירמוז שעיקר המצוות כולן בארץ כמו שרמזתי בסוד הארץ...
בעל אור תורה:
"כן" בזקף קטן. ואף על פי שעל פי כלל הנחת הטעמים היה לו להיות בפשטא, אלא שאם כן, היה המובן שציוה רק לעשות כן בארץ ולא בחו"ל. ובאמת לא כן הוא, כי חובת הגוף הוא אף בחו"ל, לכן הפסיק העניין בטעם היותר מפסיק. – "ובקרב הארץ" וכו', היינו, אם נזכה, נעשה כן בארץ.
"כן" בזקף קטן. ואף על פי שעל פי כלל הנחת הטעמים היה לו להיות בפשטא, אלא שאם כן, היה המובן שציוה רק לעשות כן בארץ ולא בחו"ל. ובאמת לא כן הוא, כי חובת הגוף הוא אף בחו"ל, לכן הפסיק העניין בטעם היותר מפסיק. – "ובקרב הארץ" וכו', היינו, אם נזכה, נעשה כן בארץ.
1. הסבר את פירושם של רמב"ן ובעל "אור תורה"!
2. מהו הדיוק שמדייק בעל "אור תורה" בפיסוק הטעמים?