| א. מדוע שינה בלעם? |
השווה:
| דברי בלק אל בלעם פסוקים ה'-ו' | דברי בלעם אל ה' פסוק י"א |
| "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם | "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם |
| הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ | וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ |
| וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי | - - - |
| וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי | עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ |
| אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ | אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו" |
| כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ | - - - |
| וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" | - - - |
התוכל להסביר את סיבת השינויים?
השווה דברי בלק בפי שלוחיו לדברי בלעם בחזרו על דבריו במשלו הראשון:
| בלק | בלעם |
| פרק כ"ב פסוק ה' "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ" | פרק כ"ג פסוק ז' "לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" |
| פסוק ו' "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם" | פרק כ"ג פסוק י' "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל" |
| פסוק י"ז "וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה" |
מהי סיבת השינויים?
| פסוק י"ב דברי ה' אל בלעם | פסוק י"ג דברי בלעם אל שליחי בלק |
|
"לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" |
"לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם" |
הסבר – מהי כוונת בלעם בשנותו את דברי ה'?
| ב. חטאו של בלעם |
"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם"
And God came unto Balaam at night, and said unto him: ‘If the men are come to call thee, rise up, go with them; but only the word which I speak unto thee, that shalt thou do.’
כאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, שמתחילה נאמר לו (פסוק י"ב) "לא תלך אתם", כיוון שהעיז פניו להלוך – הלך, שכן כתוב "ויחר אף ה' כי הולך הוא". אמר לו הקב"ה: "רשע, איני חפץ באיבודן של רשעים! הואיל ואתה רוצה לילך לאבד מן העולם – קום לך!"
ד"ה לך עם האנשים: בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
לך עם האנשים GO WITH THE MEN — On that road which a man is resolved to go, he is allowed to go (Makkot 10b).
פרנץ רוזנצוויג, "בסוד הצורה של סיפורי המקרא" (נהריים עמודים 15-16):
... יש שמשמעותו של הסיפור מתבהרת רק מתוך האורות שהמספר זורע על פני סיפורו על ידי משוואות המילים... בשיטה זו נפתרת גם פרשה שכולה אומרת דרשני ורק משוואות מילים פותחות פתח להבנתה. בלעם דחה על פי ה' את הזמנתם הראשונה של שרי בלק ללכת אחריהם, ואילו עם המשלחת השנייה הוא הלך כמצוות אלוהים. "ויחר אף אלוהים כי הולך הוא". על שום מה? וכי לא סופר לנו זה עתה שאלוהים ציוה על כך? וכי אין בלעם הולך מתוך הכרה מפורשת, שרק את אשר יצווהו ה' יהיה בידו לעשות? תירוצה של קושייה זו נרמז במשוואת המילים שבפרק: ויוסף עוד בלק שלח שרים רבים ... ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי ... ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויוסף להכותה. ויוסף מלאך ה' לעבור הווי אומר, שהציר עליו נסב הפרק הוא הבעיה או צרור הבעיות של התחלה מחדש, של עשיית חזרה. נכון ברגיל הפתגם: "פעם אחת אף אחת אינה". מותר אפוא לבלק לעשות ניסיון שני ו"להוסיף" לשלוח שרים. אף בלעם סבור כך. הוא מוסיף אפוא להכות את אתונו, אלא שאינו מעלה על דעתו שהוא עושה את שהוא עושה לעיני מלאך, ושאף הלה מוסיף לעשות. שכן אלוקים אינו גורס: "פעם אחת אינה גם אחת", אלא: פעם אחת – לעולם היא; ואם בלעם, או אדם כיוצא בו, אחרי אמרתו הראשונה של אלוקים מוסיף לעשות ניסיון, שמא עשויה להתבטל אף "הפעם האחת" של הקדוש ברוך הוא, יבוא על עונשו. ומה עונשו? שאמנם גם כלפיו הפעם האחת תהיה לו פעם, אבל לא הראשונה אלא השנייה דווקא; אם לא די לנו באמרתו הראשונה, המפורשת, של אלוקים, אם מנסים אנו לדעת מה "יוסיף" ה' לדבר עמנו, מובטח לנו שזאת הפעם ישמיע אלוקים את דברי היצר השוכן בלבנו. כך משתלב מסעו של בלעם למורת-רוח ה' בנושא הסיפור כולו, של מי שבא לקלל והוכרח לברך, שלא ניתן לו – כפי שנשנה בשלושה פרקים אלה לא פחות משש פעמים בשינויים קלים – אלא לדבר את אשר דיבר אליו ה'. אכן, רצונו היה לקלל; משאלתו שאלוקים "יוסיף" לדבר אליו חושפת את הכמוס בסתר לבו.
... יש שמשמעותו של הסיפור מתבהרת רק מתוך האורות שהמספר זורע על פני סיפורו על ידי משוואות המילים... בשיטה זו נפתרת גם פרשה שכולה אומרת דרשני ורק משוואות מילים פותחות פתח להבנתה. בלעם דחה על פי ה' את הזמנתם הראשונה של שרי בלק ללכת אחריהם, ואילו עם המשלחת השנייה הוא הלך כמצוות אלוהים. "ויחר אף אלוהים כי הולך הוא". על שום מה? וכי לא סופר לנו זה עתה שאלוהים ציוה על כך? וכי אין בלעם הולך מתוך הכרה מפורשת, שרק את אשר יצווהו ה' יהיה בידו לעשות? תירוצה של קושייה זו נרמז במשוואת המילים שבפרק: ויוסף עוד בלק שלח שרים רבים ... ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי ... ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויוסף להכותה. ויוסף מלאך ה' לעבור הווי אומר, שהציר עליו נסב הפרק הוא הבעיה או צרור הבעיות של התחלה מחדש, של עשיית חזרה. נכון ברגיל הפתגם: "פעם אחת אף אחת אינה". מותר אפוא לבלק לעשות ניסיון שני ו"להוסיף" לשלוח שרים. אף בלעם סבור כך. הוא מוסיף אפוא להכות את אתונו, אלא שאינו מעלה על דעתו שהוא עושה את שהוא עושה לעיני מלאך, ושאף הלה מוסיף לעשות. שכן אלוקים אינו גורס: "פעם אחת אינה גם אחת", אלא: פעם אחת – לעולם היא; ואם בלעם, או אדם כיוצא בו, אחרי אמרתו הראשונה של אלוקים מוסיף לעשות ניסיון, שמא עשויה להתבטל אף "הפעם האחת" של הקדוש ברוך הוא, יבוא על עונשו. ומה עונשו? שאמנם גם כלפיו הפעם האחת תהיה לו פעם, אבל לא הראשונה אלא השנייה דווקא; אם לא די לנו באמרתו הראשונה, המפורשת, של אלוקים, אם מנסים אנו לדעת מה "יוסיף" ה' לדבר עמנו, מובטח לנו שזאת הפעם ישמיע אלוקים את דברי היצר השוכן בלבנו. כך משתלב מסעו של בלעם למורת-רוח ה' בנושא הסיפור כולו, של מי שבא לקלל והוכרח לברך, שלא ניתן לו – כפי שנשנה בשלושה פרקים אלה לא פחות משש פעמים בשינויים קלים – אלא לדבר את אשר דיבר אליו ה'. אכן, רצונו היה לקלל; משאלתו שאלוקים "יוסיף" לדבר אליו חושפת את הכמוס בסתר לבו.
1. האם מיישבים במדבר רבה ורוזנצוויג אותו קושי או לא?
2. האם רעיונו של רוזנצוויג הוא הוא רעיון המדרש או שונה ממנו?
3. היכן הרמז בכתוב, שרצה בלעם ללכת?
**
4. מה ראה רש"י להעביר את דברי מדרשנו הנאמרים לפסוק כ' ולאומרם לפסוק ל"ה?
| ג. "כרע שכב כארי" |
"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ..."
He couched, he lay down as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? Blessed be every one that blesseth thee, And cursed be every one that curseth thee.
גמרא ברכות דף י"ב ע"ב:
אמר ר' יהודה בר זבידא, ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה, משום טורח ציבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה "א-ל מוציאם ממצרים" לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים. אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו".
אמר ר' יהודה בר זבידא, ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה, משום טורח ציבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה "א-ל מוציאם ממצרים" לימא פרשת ריבית ופרשת משקולות דכתיב בהן יציאת מצרים. אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו".
Rabbi Abbahu ben Zutarti said that Rabbi Yehuda bar Zevida said: The Sages sought to establish the blessings of Balaam that appear in the Torah portion of Balak, as part of the twice-daily recitation of Shema. And why did they not establish it there? Because extending Shema would place an encumbrance on the congregation, from which the Sages sought to refrain. The Gemara seeks: Why did the Sages seek to add the blessings of Balaam in the first place? If you say that they did so because the exodus from Egypt is mentioned, as it is written therein: “God, who brought them forth out of Egypt, is like the horns of the wild ram” (Numbers 23:22), certainly mention of the Exodus is not unique to this Torah portion. Many other portions mention the exodus as well. Let us say the portion of usury (Leviticus 25:35–38) or the portion of weights (Leviticus 19:35–37), as the exodus from Egypt is written therein as well. In addition, they are brief and would not constitute an encumbrance on the congregation. Rather, Rabbi Yosei bar Avin said: The reason the Sages sought to establish the portion of Balak as part of the recitation of Shema is because it is written therein: “He couched, He lay down like a lion and a lioness; who shall rouse Him? Those who bless You are blessed and those who curse You are cursed” (Numbers 24:9). This is reminiscent of what is said in Shema: When you lie down, and when you rise.
רש"י:
ד"ה כרע שכב: דדמי לבשכבך ובקומך, שהקב"ה שמרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלווים ושקטים כאריה וכלביא.
ד"ה כרע שכב: דדמי לבשכבך ובקומך, שהקב"ה שמרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלווים ושקטים כאריה וכלביא.
ספורנו, לבראשית מ"ט ט':
כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: ...ואז כמו האריה הכורע ורובץ בלתי מזיק כן הוא אז לא ציוה להמיתך. וכלביא מי יקימנו: כן יהיה לעתיד שירבץ כלביא ולא יהיה מי שיוכל להטיל עליו אימה כדי שיקימנו ממקומו מחמת יראה.
כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: ...ואז כמו האריה הכורע ורובץ בלתי מזיק כן הוא אז לא ציוה להמיתך. וכלביא מי יקימנו: כן יהיה לעתיד שירבץ כלביא ולא יהיה מי שיוכל להטיל עליו אימה כדי שיקימנו ממקומו מחמת יראה.
1. איך מפרשים רש"י לגמרא, וספורנו לבראשית, את הפסוקים הדומים?
2. לפירושו של מי מהם מסייעים טעמי המקרא?