פרשת לך לך תשכ"ב - הפטרת לך-לך
א. לשון "מתי"
"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"
Fear not, thou worm Jacob, And ye men of Israel; I help thee, saith the LORD, And thy Redeemer, the Holy One of Israel.
אברבנאל:
ולפי שישראל יספקו (=יהיו בספק) ביעוד הזה, אם מפני מיעוטם שנתמעטו בגלות, שלא נשאר מהם כי אם שנים שלושה גרגרים בראש אמיר (המליצה שאולה מישעיה י"ז ו'), ואם לדלותם ועניותם, שכלתה פרוטה מן הכיס ואין להם דבר לאכול, לזה הביא אחר זאת שתי פרשיות לנחמם על כך. אם לענין המיעוט, אמר: "אל תיראי תולעת יעקב", רצונו לומר, אף על פי שאתה חשוב כתולעת ואנשיך הם כמתים בגלות (ולא אמר "עם ישראל" לרמוז ללשון המות, אף על פי שהוא נקוד שוא, ועיקרו לשון "עם"). אל תירא מזה, לפי "שרבים" אשר אתנו מאשר אותם. (המליצה שאולה ממלכים ב', ו' ט"ז), כיון שאני עזרתיך.
באור:
גם בעת שישראל המת כתולעת הנרמסת מכל הולך והמה מתי מספר ("מתי" נופל על אנשים יחידים שאין להם מדינה וממשלה, רק המה נהוגים ונשפטים בארץ לא להם). אומר הנביא: "אל תירא".
שד"ל:
גזניוס אמר "מתי מספר", אך שקר שתהיה הוראת מיעוט המספר במלת "מתי", ואחרים אמרו לקרוא "מתי" בצירי, לשון מיתה, ואני אומר בהיפך, שהוא לשון גבורה, כמו (ישעיה ג' כ"ה) "מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה". והטעם: אל תיראי תולעת יעקב, שאינך באמת תולעת, אלא "מתי ישראל" אנשי גבורה, ומפני זה הזכיר "ישראל" אצל "מתי", כי "ישראל" לשון גבורה כמו (בראשית ל"ג) "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
1. במה נראה פירושו של הבאור קרוב יותר מפירושו של אברנבאל?
2. במה שונה שד"ל משני קודמיו בתפישתו את מבנה הפסוק?
3. מניין לבאור הגדרה זו של "מתי"?
ד"ה "ואני מתי מספר": אנשים מועטים.
מתי מספר means A FEW MEN.
"מתי" כמו אנשים, ודבר שיסופר הוא מעט, על כן טעה ר' אהרן ראש ישיבה שפירש (דברים ל"ג, ו'): "ויהי מתיו מספר" – כמשמעו.
למי משלושת המפרשים דלעיל יש ראיה וחיזוק מדברי רש"י וראב"ע אלה?
ב. דימוי התולעת
פסוקים י"ד-ט"ו
"אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים"
מדרש תנחומא שמות י"ד:
למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך, מה תולעת אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפילה, שהרשעים הם חזקים ונמשלו כארזים, שנאמר (יחזקאל ל"א) "הנה אשור ארז בלבנון" ואומר (תהלים כ"ט) "וישבר ה' ארזי הלבנון".
1. הסבר: מה גרם לבעל המדרש להבין את ציור התולעת שלא כבעל הבאור (בשאלה א') כסמל לשפלות ("הנרמס מכל הולך") אלא כסמל לגבורתו של החלש? ("והוא רך ומכה את הקשה", המכרסם בפיו הקטן את הארזים הגבוהים)
"תּוֹלַעַת יַעֲקֹב"
להעירנו כי אנו מסוג החי ודומים בסוג לפחות שברמשים, גם אנחנו שוים לו מכל צד אם לא נשים שכלנו אל על וכל זה למען תשוב לנו מדת הענוה והשפלות קנין חזק ויותר הכרחי, גם למען נתעורר לקנות השכל והמושכלות אשר גם נפרד מן התולעים.
האם הסברו ובחירת דימוי "התולעת" מתאים יותר להמשך הפסוקים מאשר פירושם של הבאור או של המדרש או לא?
ג. המסומל ב"הרים" וב"גבעות" - שאלות ברש"י
"הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים"
Behold, I make thee a new threshing-sledge Having sharp teeth; Thou shalt thresh the mountains, and beat them small, And shalt make the hills as chaff.
רש"י:
ד"ה מורג חרוץ: כלי שהוא של עץ וכבד עשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל... וגוררין אותו על הקשין של השבלים עד שנעשו תבן דק.
רש"י:
ד"ה חדש: כשהוא חדש, עד שלא הוחלקו החריצין ופיותיהן הוא חותך הרבה, אבל משנתיישן הוחלקו פיות חריציו.
1. מי הם המסומלים כאן ב"הרים" וב"גבעות"?
"כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת"
For the LORD of hosts hath a day Upon all that is proud and lofty, And upon all that is lifted up, and it shall be brought low;
גם בפסוקנו וגם שם מדובר בחורבן ההרים והגבעות. מה ההבדל בין שתי הנבואות?
"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל"
And the remnant of Jacob shall be among the nations, in the midst of many peoples, As a lion among the beasts of the forest, As a young lion among the flocks of sheep, Who, if he go through, treadeth down and teareth in pieces, And there is none to deliver.
הסבר מהו הדמיון בין פסוק זה לבין פסוקנו, ומהו ההבדל שבין התמונה שנבחרה בפסוקנו לבין התמונה שנבחרה במיכה.
ד. המשל ה"חקלאי"
"הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל"
Behold, I make thee a new threshing-sledge Having sharp teeth; Thou shalt thresh the mountains, and beat them small, And shalt make the hills as chaff.
בעל כרחנו עלינו לפרש שני פסוקים אלה בשני ציורים נפרדים: ציור המורג הורס הרים; ציור האיכר הזורה לרוח.
1. הוכח שאין כינוי הגוף של "תזרם" יכול להיות מוסב להרים וגבעות שבפסוק ט"ו.
2. הסבר מהי כוונתו המיוחדת של כל אחד משני הציורים.
להבנת הציור השני היעזר בדברי המדרש הבאים:
התבן, הקש והמוץ מריבים זה עם זה. זה אומר: בשבילי נזרעת השדה וזה אומר: בשבילי נזרעת השדה. אמרו התישים: המתינו עד שתבוא הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה. באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ ברוח. נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו. נטל את החיטין ועשה אתן כדי. וכל מי שרואה אותן מנשקן. הדא הוא דכתיב (תהלים ב, י"ב): "נשקו בר". כך עובדי כוכבים ומזלות. הללו אומרים: אנו עיקר ובשבילינו נברא העולם, והללו אומרים: בשבילנו נברא העולם. אמרו להם ישראל: המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם. הדא הוא דכתיב (מלאכי ג', י"ט): "הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא", ועליהם הוא אומר (ישעיה מ"א,ט"ז) "תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם", אבל ישראל – "ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל".
Rabbi Shimeon Ben Yehotzadak asked Rabbi Shmuel Bar Nachman: Since I heard that you are a master of agadot, tell me from where was the light created? He answered: [the text] teaches that the Holy One of Blessing enveloped Himself [in it] as [one does with] a cloak, and made the splendor of His glory shine from one end of the world to the other. He told him this agadah in a whisper: he said to him - there is even a full verse [about it] 'He wears light as a cloak' (Ps. 104:2). [Rabbi Shmuel Bar Nachman said] And you are telling this to me in a whisper? This is surprising! He told him: Just as I heard it in a whisper, I'm telling you in a whisper. Said Rabbi Berachia in the name of Rabbi Itzchak: The light was created from the place of the Beit Hamikdash, since it is written 'And behold the glory of the God of Israel comes from the way of the East' (Ezekiel 43:2) and there is no His glory except the Beit Hamikdash, as you say: 'A throne of glory, on high from the beginning, the place of our sanctuary' (Jeremiah 17:12) etc.