פרשת חוקת תש"ל - מלחמת ישראל בסיחון ובעוג
א. השוואת פסוקים
"וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן"
And Israel smote him with the edge of the sword, and possessed his land from the Arnon unto the Jabbok, even unto the children of Ammon; for the border of the children of Ammon was strong.
1. השווה לפסוקנו את יהושע י"ג כ"ה. כיצד יש ליישב את הסתירה בין שני הפסוקים?
2. במה עשוי המסופר בהפטרתנו (שופטים כ"א) לסייע ליישוב הסתירה הנ"ל.
ב. "כי עז גבול בני עמון"
"כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן"
And Israel smote him with the edge of the sword, and possessed his land from the Arnon unto the Jabbok, even unto the children of Ammon; for the border of the children of Ammon was strong.
ד"ה כי עז: ומהו חזקו? התראתו של הקדוש ברוך הוא, שאמר להם (דברים ב') "אל תצורם".
כי עז FOR [THE BOUNDARY OF THE CHILDREN OF AMMON] WAS STRONG — And what constituted its strength? The warning of the Holy One, blessed be He, who had said to them (the Israelites), (Deuteronomy 2:19), Harass them not, etc.”.
רלב"ג:
וסיפר כי לא יירשו (ישראל) הארץ ההיא, כי עז גבול בני עמון וחזק מאד, וכמו זה אמר בספר יהושע "כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם". ויש לספק בזה מדוע לא לקחו גם כן ישראל אז מידי ארץ בני עמון, היד ה' תקצר? והנה אף על פי שהיה חזק, היה יכולת ביד ה' יתברך לסבב שינצחוהו ישראל? והנה היתר זה הספק הוא, כי ה' יתברך אף על פי שיש בידו לעשות כל אשר חפץ, הנה לא יעשה ה' מופתים רק בעת הצורך ולראויים להם, ויחבר אליהם עם זה כל הסיבות הנאותות לפי מה שאפשר, כמו שזכרנו פעמים רבות. ולולא זה לא היו ישראל צריכים למלחמה, אבל היה אפשר שישלח השם מלאכו וימיתם, כמו העניין בחיל סנחריב. ולזה היה רצון ה' יתברך, שיהיה זה דרך מלחמה, ולזה נמלטו מהם המקומות החזקים מאד, כמו שזכו בזה המקום ובספר יהושע,* עם שישראל לא היו ראויים כמו זאת ההשגחה הנפלאה, כמו שזכרנו בזאת הפרשה
והנה אמר "כי עז גבול בני עמון" לתת הסיבה, שאם היו סיחון ועמו וארצו כל כך חזקים, איך לא היו כובשים את ארץ בני עמון כולה? לזה אמר שגבול ארץ בני עמון היה חזק ועז מאוד, ולא יכול האמורי לכבשו.
1. מה קשה לשלושתם בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין פירושו של רש"י לפירושו של רלב"ג?
3. במה שונה אברבנאל משני הראשונים?
* כנראה טעה הרלב"ג (או המעתיק דבריו) ואין פסוק זה ביהושע אלא בשופטים (א' י"ט).
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב.
על כן (more lit., about this) — about this war which Sihon waged against Moab,
א. מה קשה לו?
*
ב. מה ראה רש"י לפרש מלים "על כן" בפסוקנו וכן בפרקנו פסוק י"ד, ולא פירש ביטוי זה בפרק ל"ב ל"ג, ל"ג י"ז, מ"ב כ"א, מ"ז כ"ב, שמות ה'-ח' וכדומה?
2) פסוק כ"ז
ד"ה יאמרו המושלים: בלעם, שנאמר בו (כ"ג) "וישא משלו ויאמר".
ד"ה המושלים: בלעם ובעור והם אמרו...
א. מה ראה רש"י לומר תחילה "בלעם" ולשוב ולומר בד"ה הבא "בלעם ובעור"?
*
ב. מה ראה רש"י להביא זיהוי זה של המדרש, והלוא אין מדרך רש"י להביא זיהויים מדרשיים של אישים במקרא, אלא אם כן יש קושי בפסוק המצריכו ליישבו על ידי המדרש?
3) פסוק כ"ז
ד"ה בואו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (כ"ב ו') "כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'"
ומקשים על דברי רש"י:
אם כדבריו קרא סיחון את בלעם לקללם, מהי ראיתו מן הפסוק "כי ידעתי את אשר תברך מבורך"?
ישב קושייתם!
4) פסוק כ"ז
ד"ה תיבנה ותיכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו.
ופירש דבריו ר' אליהו מזרחי:
אמרו המושלים לסיחון ועמו: בואו חשבון וכבשוה, כי יכול תוכלו לה, שמתחילה כשנבנית, בשם סיחון נבנית וכוננה, כלומר שמאז נגזר עליה להיותה עיר סיחון. ויהיה 'תיבנה ותיכונן' עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים.
א. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
ב. היכן יש בפרקנו עוד פסוק מאלה, שאומר המזרחי שיש רבים כמוהו?
*
ג. ר' דוד פארדו, 'משכיל לדוד', מתנגד לדברי הרא"ם. לדעתו, יש לפרש את דברי רש"י אלה באופן אחר:
ואין צריך למה שנדחק הרא"ם דהוה ליה עתיד במקום עבר.
איך יש לפרש את דברי רש"י מבלי שנצטרך לומר שהוא עתיד במקום עבר?
ד"ה ונירם אבד: מלכות שלהם.
ונירם means their sovreignty.
ד"ה אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן "עד דיבון" תרגום של "ער" – "עד". כלומר: סר ניר ודיבון. "ניר" לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' י"א ל"ו) "למען היות ניר לדוד עבדי".
אבד חשבון עד דיבן means: the sovreignty and the subjugation which Moab had over Heshbon is destroyed from thence. Similar also is the meaning of עד דיבן because the Targum of סר “it hath departed” is עד, so that this phrase means to say, sovreignty hath departed from Dibon. The word ניר denotes the sovreignty and yoke which result from a person’s rulership, as, (1 Kings 11:36) “that David Thy servant may always have dominion (ניר) before Me”.
א. מהו הקושי במלה "ונירם"?
**
ב. מהו הקושי התחבירי שבפסוקנו ואיך מיישבו רש"י?
ג. העתק את חלקו הראשון של פסוקנו (עד לאתנחתא) וסמן בסימני פיסוק לפי פירושו של רש"י!
ד. מה ראה רש"י לחזור ולפרש מלת "ניר" בסוף דבריו, אחרי שכבר פירשה בתחילת דבריו?
ד"ה ונשים: שי"ן דגושה, לשון שממה – כך יאמרו המושלים.
ונשים WE HAVE LAID WASTE — The ש has a Dagesh, for the word denotes waste (שמם). Thus say they who speak in parables: ונשים אותם עד נפח which signifies we have laid them waste as far as Nophah.
**
מה ראה להוסיף כאן 'כך יאמרו המושלים'?הלא כל הנאמר עד הנה הוא מדברי המושלים.
ד. "...אל תירא..."
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ"
And the LORD said unto Moses: ‘Fear him not; for I have delivered him into thy hand, and all his people, and his land; and thou shalt do to him as thou didst unto Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon.’
זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד", וכן הוא מידת צדיקים; אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיחן, אין פורקים ביראה... ולמה נתיירא? אמר: שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעברה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כולן השלימו בצדק".
1. הסבר את הביטוי "פורקים ביראה".
2. הבא דוגמא נוספת מן התורה למישהו שהיה צדיק והקדוש ברוך הוא הבטיחו, ולא "פרק ביראה"?
היכן הרמז בלשון הכתוב שהיה משה רבנו מתיירא שמא מעלו ישראל או נתכלכלו בעברה?
ומנין שלא היה ירא מפני גבורתו של עוג?והשווה את המובא בטבלה:
דברים ב' ד' "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו... וְיִירְאוּ מִכֶּם" דברים ו' י"ג "אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא" דברים ד' י' "לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים"
דברים ז' י"ז "...רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה... לֹא תִירָא מֵהֶם" ויקרא י"ט "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" דברים י' י"ב "כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה'"
דברים כ' א' "עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם" מלכים א' י"ח ג' "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד"
מלכים א', א' נ' "וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה" תהלים קי"ב "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'"
מלכים ב', א' ט"ו "רֵד אוֹתוֹ אַל תִּירָא מִפָּנָיו" משלי ג' "יְרָא אֶת ה' וְסוּר מֵרָע"
מלכים ב' כ"ה "כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים"