פרשת ויקרא תשכ"ד - פרשת "החדש הזה לכם"
א. אכילת מצות: רשות או חובה (1)
"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ"
Seven days shall ye eat unleavened bread; howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
"שבעת ימים מצות תאכלו" – לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות.
שבעת ימים מצות תאכלו SEVEN DAYS SHALL YE EAT UNLEAVENED BREAD — But in another passage it slates: (Deuteronomy 16:8) “Six days shalt thou eat unleavened bread”! This teaches regarding the seventh day of the Passover that it is not obligatory to eat unleavened bread on it, but only this is required viz., that one should not eat leavened food. Whence may we derive that the other six days, too, are optinal as regards the eating of unleavened bread? From what Scripture states: “Six days [shalt thou eat unnleavened bread]”. For the following is a Rule by which the Torah may be expounded: Anything that is included in a general statement and goes out (i. e. Scripture singles it out) from this general statement for the purpose of teaching something, does not go out from it in order to teach something regarding itself alone but it goes out from it to teach something about everything that is included in the general statement. Now the seventh day is included in the general statement “Seven days shall ye eat unleavened bread”, and in the text “Six days shall thou eat unleavened bread” it has left the general statement. How is it with the seventh day? It is optional as regards the eating of unleavened bread, (as explained in the earlier portion of this comment)! This, according to the above rule, applies also to everything that was included in the general statement i. e. to the whole seven days, and therefore the other six days are also optional in this respect! One might think that the first night of the Passover is also optional (since it is part of the first day when as we have just shown the eating of unleavened bread is optional), therefore Scripture states, (v. 18) “at evening ye shall eat unleavened bread” Scripture thus fixes it as obligatory for that night (Pesachim 120a).
ד"ה שבעת ימים: ובמקום אחר הוא אומר (דברים ט"ז ח') "ששת ימים תאכל מצות" – למדנו על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ומנין שאף ששה (=ששת הימים האחרים של פסח) שהוא רשות? זו מידה בתורה: דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות – אף ששה רשות. (פירוש ר' אברהם ברלינר: מה שביעי רשות, דכתיב (דברים ט"ז ח'): "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'", דלא כתיב "תאכל מצות", שהרי הוציאו מן הכלל, אף ששת ימים רשות, שאם רוצה אוכל בשר בלא לחם). יכול אף הלילה הראשון רשות? תלמוד לומר (שמות י"ב י"ח) "בערב תאכל מצות".
שבעת ימים מצות תאכלו SEVEN DAYS SHALL YE EAT UNLEAVENED BREAD — But in another passage it slates: (Deuteronomy 16:8) “Six days shalt thou eat unleavened bread”! This teaches regarding the seventh day of the Passover that it is not obligatory to eat unleavened bread on it, but only this is required viz., that one should not eat leavened food. Whence may we derive that the other six days, too, are optinal as regards the eating of unleavened bread? From what Scripture states: “Six days [shalt thou eat unnleavened bread]”. For the following is a Rule by which the Torah may be expounded: Anything that is included in a general statement and goes out (i. e. Scripture singles it out) from this general statement for the purpose of teaching something, does not go out from it in order to teach something regarding itself alone but it goes out from it to teach something about everything that is included in the general statement. Now the seventh day is included in the general statement “Seven days shall ye eat unleavened bread”, and in the text “Six days shall thou eat unleavened bread” it has left the general statement. How is it with the seventh day? It is optional as regards the eating of unleavened bread, (as explained in the earlier portion of this comment)! This, according to the above rule, applies also to everything that was included in the general statement i. e. to the whole seven days, and therefore the other six days are also optional in this respect! One might think that the first night of the Passover is also optional (since it is part of the first day when as we have just shown the eating of unleavened bread is optional), therefore Scripture states, (v. 18) “at evening ye shall eat unleavened bread” Scripture thus fixes it as obligatory for that night (Pesachim 120a).
(כך הגירסא בהוצאת רש"י לר' אברהם ברלינר "זכור לאברהם", וכתב שכן היא גם דעת חזקוני ו"מנחת יהודה". ובפירוש "צידה לדרך" על רש"י כתב על הגירסא הנמצאת בחומשים שלנו: "ושבוש גדול הוא".)
ד"ה שבעת ימים: ...והנה הזכיר על הפסח "שבעת ימים תאכל מצות" חיוב על דרך הפשט, ובעד (דברים ט"ז ג') "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". ובעבור זה כתוב (שמות י"ב כ') "כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות" – חיוב בארץ ישראל ובחוצה לארץ.
ד"ה כל מחמצת: הזכיר העונש תחילה ואחר כך האזהרה, ואין "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" – רשות, כמו (שמות ל"ה ב') "ששת ימים תעשה מלאכה", רק חיוב – "למען תזכור".
ראב"ע, יסוד מורה שער ה':
ויש שבעת ימים מצות – על דרך הפשט הם חיוב, כי הכתוב הזכיר ואמר (דברים ט"ז ג') "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני... למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", והנה הזכיר הטעם כי עד שבעה ימים אכלו ישראל המצות, כי הענן היה הולך יומם ולילה עד שטבע פרעה, אז הסיעם משה עד שנעשה המשכן.
1. הסבר, מהו ההבדל בין דעת חז"ל (שהובאה גם ברש"י) לבין דעת ראב"ע בפירוש פסוקנו?
**
אינו רוצה לומר דמדכתיב "ששת ימים תאכל מצות" – משמע "ששת ולא שבע ולמדנו מכאן ששביעי אינו חובה לאכול מצה... אלא הכי פירושו: "שבעת ימים מצות תאכלו" – ובמקום אחר הוא אומר "ששת ימים תאכלו מצות וביום השביעי עצרת" ולא כתיב ביה "תאכל מצות", שהרי הוציאו מן הכלל. אלא שהזכיר רישא דקרא ולא רצה להאריך, ופירושו מדכתיב "וביום השביעי עצרת" ולא כתיב ביה "תאכל מצות" למדנו, שאינו חובה לאכול מצה, שאם היה חובה, היה לו לכתוב "וביום השביעי תאכל מצות ועצרת תהיה לכם".
הסבר למה אין פירוש דברי רש"י הראשונים יכול להיות שנלמד שביעי רשות מן הניגוד שבין פסוקנו לבין תחילת פרק ט"ז פסוק ב' "ששת ימים תאכל", אלא דווקא מסוף הפסוק "וביום השביעי עצרת".
3. לשם מה מזכיר ראב"ע את פרק ל"ה פסוק ב' "ששת ימים תעשה מלאכה" – מה רצה להסביר על ידי כך?
*
4. למה לו לראב"ע להזכיר כי שבעה ימים הלכו אחרי הענן יומם ולילה - במה מסייע דבר זה לפירושו את פסוקנו "שבעת ימים מצות תאכלו"?
5. לשם מה פותח ראב"ע דבריו לפסוק כ' במילים "הזכיר העונש תחילה ואחר כך האזהרה" - מה רצה ליישב על ידי כך?
ב. אכילת מצות: רשות או חובה (2)
"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם"
Seven days shall ye eat unleavened bread; howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת"
Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.’
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף, פסוק ט"ו:
ד"ה שבעת ימים מצות תאכלו: אין הכרח לדמיונים, שיהיו ממין אחד קרוב עם הדברים שהם דמיונים להם. ולכן אינו מחויב, שעשותנו מדי שנה בשנה אכילת מצות שבעת ימים יהיה, כי כך עשו שבעת ימים בצאתם, מיום צאתם עד יום טבוע פרעה, כמו שאמר אבן עזרא, כי כך נצטוינו לעשות שבעת ימים, אף על פי שלא אכלו אבותינו רק יום אחד, כי הוא מספר נהוג בארץ ההיא גם שבעת ימי המשתה וימי השמחה, או אף ימי אבל, כי הוא כלל שבוע אחד; והראייה על זה, כי נצטוינו לעשות סוכות שבוע ימים, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", והוא היה זמן רב.
פסוק כ':
ד"ה תאכלו מצות: לחנם דקדק אבן עזרא, בשאמר שאין "תאכלו מצות" רשות, רק חיוב למען תזכור; כי אין צורך למצוה הכוללת, לאמרה בדברים הנהוגים בטבע, לדקדק אם הוא רשות או חיוב, כי אמור על דרך המשל (שמות כ' ט') "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" אינו מצוה, אבל זכר הנהוג בטבע, כי אין ראוי לחכם שיצווה המון העם לאכול לחם, כי אנו זריזים בזה מאוד, נער וזקן טף ונשים. האם היה נכון למשה או לשם שיאמר: "בכל מושבותיכם תאכלו לחם יום יום, ואכלו אותו מצות"? – ואם ימלטו בפסח איש או אישים מה שלא יאכלו לחם (=מצה) יום או יומיים לאיזו סיבה שיהיה, אין היזק בזה. ואין זה דומה למצוות אכילת בשר הפסח בלילה הראשון עם כל תנאיו. אבל בכלל מן היותר נאות הוא לאיש ואיש שיאכל לפחות כזית מצה יום יום, זכר למה שהיה, והתכלית, כדי שנזכור פלאות ה' עד שנדעהו תמיד.
1. הסבר את הדברים המסומנים בקו: "והראייה על זה" – על מה? "כי אנו זריזים בזה" – במה?
2. נגד אילו מדברי הראב"ע פונה אבן כספי בדבריו לפסוק ט"ו, ונגד אילו מדבריו הוא פונה בדבריו לפסוק כ'?
3. מה רוצה אבן כספי להוכיח בהבאת הפסוק מעשרת הדברות "ששת ימים תעבוד"?
4. האם הולך אבן כספי בדרך שהלכו חז"ל ורש"י המובאים בשאלה א 2, או בחר לו דרך אחרת?
ג. שאלות בטעמי המקרא
ויקרא פרק א' פסוק א'
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
רשב"ם:
ד"ה ויקרא אל משה: לפי שכתב למעלה בסוף הספר (שמות מ' ל"ה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו', לכך קראהו הקב"ה מתוך אהל מועד, וכן פירוש המקרא: ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמור: "מאהל" מוסב על "ויקרא" כמו (שמות י"ט ג') "ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור"; (במדבר ז' פ"ט) "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת" – מעל הכפורת שמע את הקול – אף כאן מן האהל שמע את הקול; וכן (שמות ג' ד') "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה".
הרכסים לבקעה:
אם כדברי הרשב"ם ש"מאהל מועד" מחובר אל "ויקרא אל משה", היה האתנחתא במילת "אליו" ולא ב"משה".
איך מפרשים שני המפרשים את פסוקנו, וכל אחד בהתאם לטעמים?