| א. אלוקים - לשון רבים |
"וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר
כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר..."
Then Jezebel sent a messenger unto Elijah, saying: ‘So let the gods do [to me], and more also, if I make not thy life as the life of one of them by to-morrow about this time.’
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה כה יעשון: הנה זה הלשון יהיה נכון גם לקדושים, כמו שאמר (שמואל ב' ז' כ"ג) "אשר הלכו אלוקים", (בראשית ל"ה ז') "כי שם נגלו אליו האלוקים".
ד"ה כה יעשון: הנה זה הלשון יהיה נכון גם לקדושים, כמו שאמר (שמואל ב' ז' כ"ג) "אשר הלכו אלוקים", (בראשית ל"ה ז') "כי שם נגלו אליו האלוקים".
1. מה המתמיה בפסוקנו?
*
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱ-לֹהִים"?
*
And it came to pass, when God caused me to wander from my father’s house, that I said unto her: This is thy kindness which thou shalt show unto me; at every place whither we shall come, say of me: He is my brother.’
**
3. כיצד אפשר ליישב את שני הפסוקים משמואל ומבראשית שלא כדברי אבן כספי? (לפי בעל הואיל משה יש ליישב את שמות ב' ז' עפ"י דברים ד' ל"ד)
4. למה לא הביא גם את שמואל א' ד' ח'
"הָאֱ-לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה"?
"הָאֱ-לֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה"?
| ב. "כה יעשון" - שאלות ברש"י |
"כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם"
Then Jezebel sent a messenger unto Elijah, saying: ‘So let the gods do [to me], and more also, if I make not thy life as the life of one of them by to-morrow about this time.’
ד"ה כה יעשון אלוקים: כמו שעשית לנביאי הבעל.
So may the gods do. As you have done to the prophets of the Baal.
1. מה קשה לו?
2. במה הוא סוטה מן הפירוש הרגיל?
| ג. הרוח, הרעש, האש והדממה (1) |
תנא דבי אליהו, אליהו זוטא ח':
...וכל נביא ונביא, שהיה מדבר עמהם (עם בני ישראל) אין רוצים בטובתו. תדע לך שכן שאל אחאב את אליהו התשבי, אמר לו: "כתוב בתורה (דברים י"א ט"ז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם – וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" ואני, שאני עובד כל עבודה זרה שבעולם, בא וראה כמה טובות באות בימי, שנאמר (מלכים א' ט"ז ל"ד) "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה". מיד נתמלא עליו אליהו חימה גדולה, אמר לו: "ריקה, מאסת מי שברא כל העולם כולו לכבודו ומי שנתן דברי תורה לכבודו, חייך שאין אני דן אותך אלא מדבריך", שנאמר (מלכים א' י"ז א'): "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו, והיה רעב גדול בכל העולם עד שאמר לו המקום (מלכים א' י"ח, א) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה". ולא עוד אלא שעמד ודחפו למקום שבקשו אבותיו רחמים ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא... אמר לו הקב"ה לאליהו (י"ט ט') "מה לך פה אליהו"? היה לו שיאמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם!" ולא עשה כן, אלא אמר לפניו (י"ט י'): "קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל...". התחיל הקב"ה מדבר עמו דברי תנחומין, אמר לו: כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני, לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת, שהם רוצים בטובתם, שנאמר "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה'..." ואומר "...ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה". המתין לו שלוש שעות ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנא קנאתי לה' צבאות...". באותה שעה אמרה לו רוח הקדש לאליהו (י"ט ט"ו): "לך שוב לדרכך מדברה דמשק... ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך". ומה שבדעתך איני יכול לעשות.
...וכל נביא ונביא, שהיה מדבר עמהם (עם בני ישראל) אין רוצים בטובתו. תדע לך שכן שאל אחאב את אליהו התשבי, אמר לו: "כתוב בתורה (דברים י"א ט"ז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם – וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר" ואני, שאני עובד כל עבודה זרה שבעולם, בא וראה כמה טובות באות בימי, שנאמר (מלכים א' ט"ז ל"ד) "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה". מיד נתמלא עליו אליהו חימה גדולה, אמר לו: "ריקה, מאסת מי שברא כל העולם כולו לכבודו ומי שנתן דברי תורה לכבודו, חייך שאין אני דן אותך אלא מדבריך", שנאמר (מלכים א' י"ז א'): "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו, והיה רעב גדול בכל העולם עד שאמר לו המקום (מלכים א' י"ח, א) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה". ולא עוד אלא שעמד ודחפו למקום שבקשו אבותיו רחמים ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא... אמר לו הקב"ה לאליהו (י"ט ט') "מה לך פה אליהו"? היה לו שיאמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם!" ולא עשה כן, אלא אמר לפניו (י"ט י'): "קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל...". התחיל הקב"ה מדבר עמו דברי תנחומין, אמר לו: כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני, לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת, שהם רוצים בטובתם, שנאמר "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה'..." ואומר "...ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה". המתין לו שלוש שעות ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנא קנאתי לה' צבאות...". באותה שעה אמרה לו רוח הקדש לאליהו (י"ט ט"ו): "לך שוב לדרכך מדברה דמשק... ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך". ומה שבדעתך איני יכול לעשות.
(ועיין עלון ההדרכה!)
ר' יעקב פידאנקי, (פרשן ספרדי, שהביא שוב לבית הדפוס את אברבנאל וכתב תוספות לפירושו "בקצת מקומות כאשר עיניך תחזינה מישרים", נפטר בלונדון תס"ב 1701):
ד"ה מה לך פה אליהו: להיות שנכנס אליהו בנקרת הצור, מקום שעמד שם משה בהר סיני, אמר לו הקב"ה: "מה לך פה", אתה רוצה להתדמות למשה, שאמרתי לו: "ואתה פה עמד עמדי", הלא הוא היה סניגוריא של ישראל ומסר את נפשו עליהם, ואתה אינך כך!" לכך הראה לו הקב"ה רוח חזק ואמר לו: "לא ברוח גדולה מפרק הרים, ומשבר סלעים, שעושה המעשים (=פעולות שנגרמו ע"י הכעס) בפועל; לא בחר ה' באלה, להשרות עליו שכינתו, "ואחרי הרוח" – יש מדה טובה הימנה, שהפעם בתוך לבו ובקרבו, ופיו ימלא רעש ורעדה והגיגו תבער כמו אש, ולא יעשה הדבר בפועל, וזהו שאמר "רעש", מהרעש בקול דברים בעלמא ולא בפועל; גם באלה לא בחר ה'. גם אחרי הרעש מדה טובה הימנה: אם תיקוד בקרבו, ויכחידנה תחת לשונו ולא יזכר על שפתיו, גם בזה לא בחר ה'. אבל המדה הרביעית שהיא אחר באש – קול דממה, שאין לו שום התעוררות כלל, לא בלבו, לא בשפתיו, כי אינו מתרעם, רק מתנהג בנחת, הוא אשר יבחר ה'. וכל זה לרמוז, שאין ראוי לאשר דיבר פי ה' אליו, שיבוא לכלל כעס כלל, כי כל דרכיו ודבריו יהיו בנחת.
ד"ה מה לך פה אליהו: להיות שנכנס אליהו בנקרת הצור, מקום שעמד שם משה בהר סיני, אמר לו הקב"ה: "מה לך פה", אתה רוצה להתדמות למשה, שאמרתי לו: "ואתה פה עמד עמדי", הלא הוא היה סניגוריא של ישראל ומסר את נפשו עליהם, ואתה אינך כך!" לכך הראה לו הקב"ה רוח חזק ואמר לו: "לא ברוח גדולה מפרק הרים, ומשבר סלעים, שעושה המעשים (=פעולות שנגרמו ע"י הכעס) בפועל; לא בחר ה' באלה, להשרות עליו שכינתו, "ואחרי הרוח" – יש מדה טובה הימנה, שהפעם בתוך לבו ובקרבו, ופיו ימלא רעש ורעדה והגיגו תבער כמו אש, ולא יעשה הדבר בפועל, וזהו שאמר "רעש", מהרעש בקול דברים בעלמא ולא בפועל; גם באלה לא בחר ה'. גם אחרי הרעש מדה טובה הימנה: אם תיקוד בקרבו, ויכחידנה תחת לשונו ולא יזכר על שפתיו, גם בזה לא בחר ה'. אבל המדה הרביעית שהיא אחר באש – קול דממה, שאין לו שום התעוררות כלל, לא בלבו, לא בשפתיו, כי אינו מתרעם, רק מתנהג בנחת, הוא אשר יבחר ה'. וכל זה לרמוז, שאין ראוי לאשר דיבר פי ה' אליו, שיבוא לכלל כעס כלל, כי כל דרכיו ודבריו יהיו בנחת.
1. מה התפישה המשותפת לשניהם במעשה אליהו על הכרמל, מה היה חטאו?
2. מה המסומל בדממה הדקה?
3. היכן מצינו במקרא ובמדרשים שנענש נביא על שלימד קטיגוריא על ישראל?
| ד. הרוח, הרעש, האש והדממה (2) |
"מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"
And he came thither unto a cave, and lodged there; and, behold, the word of the LORD came to him, and He said unto him: ‘What doest thou here, Elijah?’
אברבנאל:
וכבר פירשתי שאליהו עשה שלשה דברים בלי צווי ה' יתברך: האחד היא השבועה שנשבע באף ובחימה ובקצף גדול "אם יהיה... טל ומטר" כי אם לפי דברו, ועשה רעב גדול בארץ ישראל... והשני במיתת בן הצרפתים, שהטיח דברים כלפי מעלה... והחיה אותו. והשלישי: מה שעשה בהר הכרמל... והורדת האש מן השמים, ושלשתם עשה בלי צווי אלוקי ולהיות כוונתו טובה ולקידוש ה', עשה ה' יתברך גזרותיו וקיימם, אבל התקצף עליו על אשר עשה מה שלא ציוה, ולזה היה שלא באהו הנבואה עוד. ולהעיד על זה אמר: "והנה ה' עובר" ר"ל הנה ה' הוא עובר על כל פשעיך. וזכרם ראשון ראשון כמו שקרו, הראשונה הרוח שהיה מפרק הרים וגו', לרמוז על הגזרה שגזר ברוח כעסו לעצור מטר, שבזה היה מחריב העולם... והרעש על הדברים שהטיח כלפי מעלה על מות בן הצרפתית ועל תחייתו, לפי שתחיית המתים כינו אותו הנביאים בשם "רעש" (יחזקאל ל"ז ז') והאש – הוא האש אשר הוריד בהר הכרמל ולא באש ה' לפי שלא עשה אותו נסיון במצות ה' ובדברו. וזכר קול דממה דקה, לרמוז שבעבור הדברים האלה אשר עשה אליהו בלי מצות ה' לא באהו הדבור כבראשונה והיה הקול האלוקי דממה והיא השתיקה והעדר הדיבור.
וכבר פירשתי שאליהו עשה שלשה דברים בלי צווי ה' יתברך: האחד היא השבועה שנשבע באף ובחימה ובקצף גדול "אם יהיה... טל ומטר" כי אם לפי דברו, ועשה רעב גדול בארץ ישראל... והשני במיתת בן הצרפתים, שהטיח דברים כלפי מעלה... והחיה אותו. והשלישי: מה שעשה בהר הכרמל... והורדת האש מן השמים, ושלשתם עשה בלי צווי אלוקי ולהיות כוונתו טובה ולקידוש ה', עשה ה' יתברך גזרותיו וקיימם, אבל התקצף עליו על אשר עשה מה שלא ציוה, ולזה היה שלא באהו הנבואה עוד. ולהעיד על זה אמר: "והנה ה' עובר" ר"ל הנה ה' הוא עובר על כל פשעיך. וזכרם ראשון ראשון כמו שקרו, הראשונה הרוח שהיה מפרק הרים וגו', לרמוז על הגזרה שגזר ברוח כעסו לעצור מטר, שבזה היה מחריב העולם... והרעש על הדברים שהטיח כלפי מעלה על מות בן הצרפתית ועל תחייתו, לפי שתחיית המתים כינו אותו הנביאים בשם "רעש" (יחזקאל ל"ז ז') והאש – הוא האש אשר הוריד בהר הכרמל ולא באש ה' לפי שלא עשה אותו נסיון במצות ה' ובדברו. וזכר קול דממה דקה, לרמוז שבעבור הדברים האלה אשר עשה אליהו בלי מצות ה' לא באהו הדבור כבראשונה והיה הקול האלוקי דממה והיא השתיקה והעדר הדיבור.
1. מניין לאברבנאל שעשה אליהו מעשהו על הר הכרמל על דעת עצמו?
2. איך יפרש אברבנאל – אם כן – את פרק י"ח פסוק ל"ו "ובדברך עשיתי"?
3. במה שונה אברבנאל מן הדעות המובאות במקטע ג' בפענוח סמליות "הדממה הדקה"?
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
1. פרק כ"ח פסוק י"ד
"וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן..."
"וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן..."
א. היכן מתחלקת הצלע, ומה הסיבה לחלוקה הזאת?
ב. בצלע בא הצירוף – אשר איננו שכיח ביותר - רביע-גרש-רביע. האם הרביע הראשון מפסיק יותר או השני?
ג. "ושלישית ההין לאיל" – מה יש לומר על הצירוף דרגא מונח רביע מתוך השוואה עם הביטויים המקבילים?
2. פרק כ"ו פסוק נ"ח
"אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם"
"אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם"
רמב"ן:
וטעם משפחת הקרחי כי מתחלה היתה נקראת משפחת היצהרי כי היו בעת המנין ההוא בנים גם לנפג וזכרי ועכשיו לא היו רק לקרח ונקרא על שמו ולפי דעתי לא היה מן הראוי שיעקר שם היצהרי מזרעו אע"פ שמתו קצת בניו אבל עשו זה אחרי מעשה קרח בעבור כבוד בניו להודיע בישראל לדורות שמם וזכרם, כי כן הכתוב משתדל לומר ובני-קרח-לא-מתו וכיון שכלו נפג וזכרי ונשארו כל זרע יצהר לקרח קראום משפחת הקרחי להודיע כי היו בניו צדיקים וטובים ממנו...
וטעם משפחת הקרחי כי מתחלה היתה נקראת משפחת היצהרי כי היו בעת המנין ההוא בנים גם לנפג וזכרי ועכשיו לא היו רק לקרח ונקרא על שמו ולפי דעתי לא היה מן הראוי שיעקר שם היצהרי מזרעו אע"פ שמתו קצת בניו אבל עשו זה אחרי מעשה קרח בעבור כבוד בניו להודיע בישראל לדורות שמם וזכרם, כי כן הכתוב משתדל לומר ובני-קרח-לא-מתו וכיון שכלו נפג וזכרי ונשארו כל זרע יצהר לקרח קראום משפחת הקרחי להודיע כי היו בניו צדיקים וטובים ממנו...
ועיין ברשימת בני לוי ובני בניו בבמדבר ג' י"ז ואילך.
רש"י:
חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי.
חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי.
א. באיזו בעיה דן הרמב"ן ומהי תשובתו?
ב. במה מבליט גם פיסוק הטעמים את הבעיה הזאת?
ג. הסבר את פיסוק הצלע בכלל.