| א. שאלות מבנה וסגנון |
1. במדבר ד׳:ב׳
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי..."
’Take the sum of the sons of Kohath from among the sons of Levi, by their families, by their fathers’houses,
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן"
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
"בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם"
As for the sons of Merari, thou shalt number them by their families, by their fathers’houses;
התוכל לתת סיבה לכך, למה לא נאמר גם בבני מררי "נשא"...?
2. במדבר ד׳:ג׳
"לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward even until fifty years old, all that enter upon the service, to do work in the tent of meeting.
"לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward until fifty years old shalt thou number them: all that enter in to wait upon the service, to do service in the tent of meeting.
"לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward even unto fifty years old shalt thou number them, every one that entereth upon the service, to do the work of the tent of meeting.
א. התוכל לתת סיבה לשינויי הסגנון בסימון התפקידים של קהת, גרשון ומררי?
ב. התוכל לתת סיבה לשינוי בסימון מקום התפקיד?
3. במדבר ד׳:ב׳
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם"
’Take the sum of the sons of Kohath from among the sons of Levi, by their families, by their fathers’houses,
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם"
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
"בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם"
As for the sons of Merari, thou shalt number them by their families, by their fathers’houses;
מהי סיבת השינוי בסדר המילים המסומנות בקו?
| ב. "נשא" - לשון מקור |
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן"
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
ואמר במנין ישראל (א' ב') "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", כי מנינם היה תחילת התנשאותם לעשותם ארבעה מחנות, ארבעה דגלים; אמנם הלויים שכבר היה להם התנשאות להיות כלגיון של מלך וה' נחלתם, גם סביב למשכן יחנו, ומניינם כעת שהוא ליחד עבודה מיוחדת לכל אחת ממשפחותיהם, והוא נשיאות-ראש חָדָש על מה שהיה להם, לכן לא אמר "שאו", כי אם "נשֹא" לשון מקור.
הסבר לפי דבריו מהו ההבדל במשמעות שבין לשון ציווי ובין לשון מקור!
| ג. בכורת גרשון |
"מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם
כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward until fifty years old shalt thou number them: all that enter in to wait upon the service, to do service in the tent of meeting.
כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון.
מהי התמיהה בפסוקנו שניסה ליישב בדרך זו?
| ד. קריאת שם לכל כלי |
"וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם"
and the pillars of the court round about, and their sockets, and their pins, and their cords, even all their appurtenance, and all that pertaineth to their service; and by name ye shall appoint the instruments of the charge of their burden.
אברבנאל, מקשה:
למה אמר בבני מררי "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם", ולא תמצא כזה לא במשא בני קהת ולא במשא בני גרשון?
למה אמר בבני מררי "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם", ולא תמצא כזה לא במשא בני קהת ולא במשא בני גרשון?
שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לשאתו, שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשונה, ועל כן ציוה לייחד שם לכל אחד, ולייחד מי הממונה לנשאו, וגם עליהם היה איתמר ממונה.
ענה לשאלת אברבנאל!
| ה. חלוקת התפקידים לבני לוי |
"וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי"
And Moses and Aaron and the princes of the congregation numbered the sons of the Kohathites by their families, and by their fathers’houses,
...נבחרו בני מררי למשא הכבד שהיו נושאים, מפני שהיו בהם אנשים גדולים הרבה מאד מה שלא היה לגרשון ולא לקהת, ומחשבות הא-ל עמקו.
...וזה מעיד שהיו אנשים גיבורי כח חלקם בחיים, ולכן נבחרו לעבודת משאות כבדים.
**
1. היכן הרמז בפרשיות במדבר-נשא, שהיו בני מררי גיבורי כח חלקם בחיים (ולזה כוון אברבנאל באמרו "אנשים גדולים" הרבה מאד)?
"עַל פִּי ה' פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"
According to the commandment of the LORD they were appointed by the hand of Moses, every one to his service, and to his burden; they were also numbered, as the LORD commanded Moses.
ד"ה ופקודיו אשר צוה ה' את משה: ואותם הפקודים היו כמצווה, מבן שלושים שנה ועד בן חמישים.
ופקדיו אשר צוה ה' את משה — This means, and those appointed by him (Moses) were appointed under the terms of the command which God had given to Moses (v. 43): from thirty years to fifty years old.
גור אריה:
לומר שכך היה ולא היה טעות, שיהיה נמנה אחד יותר מבן חמישים ופחות מבן שלושים ע"י שטעה אחד בשניו.
לומר שכך היה ולא היה טעות, שיהיה נמנה אחד יותר מבן חמישים ופחות מבן שלושים ע"י שטעה אחד בשניו.
ר' משה החפץ, מלאכת מחשבת:
ופקודיו אשר צוה ה': ...לבי אומר לי לפרש הפסוק על הפקידות והשררה... כי מצאנו אל כל משפחה מבני לוי משמרת עליה שוטר ומושל וזאת הפקידה והמינוי הוצרך הכתוב לכתוב שלא ליתן פתחון פה, לומר שעשה משה מעצמו ולכבוד אחיו ובניו. והנה לעיל כבר כתב המנין שמנאם על פי ה'... אמנם בדבר השררה מי זה ואיזהו יוציאם ויביאם על משאם ועבודתם הוכרח לחזור ולהודיע, שגם זה עשה משה על פי ה' ולא מרוחו. זהו אמרו (מ"ט) "על פי ה' פקד אותם ביד משה" ולא ביד אהרן, שבזה נצטוה משה לבדו, והוסיף "איש איש על עבודתו ועל משאו", רצה שלכולם נתן לאיש עבודת משא, כאשר צווה. אבל מה שנתן עליהם בזה מושלים ופקודים – וזהו אמרו "ופקודיו" ירצה המופקדים על כל איש ואיש האמור לפנינו – גם זה מאת ה' מן השמים, כאשר ציוה אל משה ולא מלבו.
ופקודיו אשר צוה ה': ...לבי אומר לי לפרש הפסוק על הפקידות והשררה... כי מצאנו אל כל משפחה מבני לוי משמרת עליה שוטר ומושל וזאת הפקידה והמינוי הוצרך הכתוב לכתוב שלא ליתן פתחון פה, לומר שעשה משה מעצמו ולכבוד אחיו ובניו. והנה לעיל כבר כתב המנין שמנאם על פי ה'... אמנם בדבר השררה מי זה ואיזהו יוציאם ויביאם על משאם ועבודתם הוכרח לחזור ולהודיע, שגם זה עשה משה על פי ה' ולא מרוחו. זהו אמרו (מ"ט) "על פי ה' פקד אותם ביד משה" ולא ביד אהרן, שבזה נצטוה משה לבדו, והוסיף "איש איש על עבודתו ועל משאו", רצה שלכולם נתן לאיש עבודת משא, כאשר צווה. אבל מה שנתן עליהם בזה מושלים ופקודים – וזהו אמרו "ופקודיו" ירצה המופקדים על כל איש ואיש האמור לפנינו – גם זה מאת ה' מן השמים, כאשר ציוה אל משה ולא מלבו.
2. מה הקושי בפסוקנו?
*
3. לשם מה צריך היה בעל גור אריה להוסיף תיקון דבריו על דברי רש"י?
4. מה ההבדל בין רש"י לבין בעל מלאכת מחשבת בפירוש כינוי הקנין של פקודיו?
5. למי מתכוון ר' משה החפץ באלה אשר "יוציאום ויביאום על משאם לעבודתם"?
6. מניין לו שהיה צורך גדול כזה להבליט שלא מינה כל המינויים מלבו, כי אם כל המינויים נעשו על פי ה'?
| ו. הוקדם קהת לגרשון |
במדבר רבה, פרשת נשא ו' (א') (ד' כ"ב):
"נשא את ראש בני גרשון" הדא הוא דכתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". חכם קודם למלך ישראל, מת חכם – אין לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת – כל ישראל ראויין למלכות... כהן גדול קודם לנביא... נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל, אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי; לוי קודם לישראל, ישראל לממזר... אימתי? בזמן שכולן שוים. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יקרה היא מפנינים" - אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים (=לקודש הקדשים). דבר אחר: "יקרה היא מפנינים" מדבר בקהת וגרשון, אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחילה אמר (במדבר ד' ב') "נשא את ראש בני קהת" ואחר כך אומר (ד' כ"ב) "נשא את ראש בני גרשון גם הם" – הוי "יקרה היא מפנינים", מבכור שיצא ראשון, ואין "פנינים" אלא תחילה, כמה דתימא (רות ד') "וזאת לפנים בישראל".
"נשא את ראש בני גרשון" הדא הוא דכתיב (משלי ג') "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". חכם קודם למלך ישראל, מת חכם – אין לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת – כל ישראל ראויין למלכות... כהן גדול קודם לנביא... נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לסגן, סגן קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם לאמרכל, אמרכל קודם לגזבר, גזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי; לוי קודם לישראל, ישראל לממזר... אימתי? בזמן שכולן שוים. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יקרה היא מפנינים" - אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים (=לקודש הקדשים). דבר אחר: "יקרה היא מפנינים" מדבר בקהת וגרשון, אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה, הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחילה אמר (במדבר ד' ב') "נשא את ראש בני קהת" ואחר כך אומר (ד' כ"ב) "נשא את ראש בני גרשון גם הם" – הוי "יקרה היא מפנינים", מבכור שיצא ראשון, ואין "פנינים" אלא תחילה, כמה דתימא (רות ד') "וזאת לפנים בישראל".
לדברי הדרשה הראשונה (לפני ה"דבר אחר") מעיר פרשן מדרש רבה מהרז"ו (איינהארן):
כל ענין זה הובא כאן אגב דרך הדרשה של "דבר אחר" השייך כאן.
כל ענין זה הובא כאן אגב דרך הדרשה של "דבר אחר" השייך כאן.
מהי התמיהה בפרשתנו שעליה בנוי מדרש זה (ה"דבר אחר") - והלא גם השבטים לא נמנו לפי סדר גילם? (עיין במדבר פרק א'!)