| א. חוקי מצרים וכנען |
"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם ... לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן... לֹא תַעֲשׂוּ"
After the doings of the land of Egypt, wherein ye dwelt, shall ye not do; and after the doings of the land of Canaan, whither I bring you, shall ye not do; neither shall ye walk in their statutes.
ספרא קל"ב:
יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? ת"ל: "ובחוקותיהם לא תלכו" – לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים, לכך נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו".
יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? ת"ל: "ובחוקותיהם לא תלכו" – לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים, לכך נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו".
1. איזו אי הבנה רצה הספרא למנוע?
*
2. מה מוסיף סוף הפסוק ("ובחוקותיהם לא תלכו") על תחילת הפסוק, אם ב"מעשה" וב"חוק" הכוונה לאותו הדבר, לעברות על איסורי עריות?
| ב. "וחי בהם" |
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'"
'ושמרתם את חקתי וגו YE SHALL THEREFORE KEEP MY ORDINANCES — [This is not a mere repetition of v. 4 but is intended] to include other details of the laws mentioned in this chapter which Scripture does not expressly mention. Another explanation is: Scripture makes this repetition in order to attach the commands of “observing" (שמירה) and "performing" (עשיה) to the חוקים, and the commands of שמירה and עשיה to the משפטים, for in v. 4 it uses the term עשיה only in connection with the משפטים, and that of שמירה only with reference to the חוקים (Sifra, Acharei Mot, Section 8 10).
ד"ה וחי בהם: שלא יהיו שניו מתקצרות, שאינו מת אלא מיתת עצמו. אבל חוקות הגויים שגוזלים וחומסים וגונבים ורוצחים ובאים על נשי חבריהם - מקצרות ימיהם, שבאים בעלי הממון והורגים אותם וכן בעל האשה לא יחמול ביום נקם, ואף הקרובים הורגים את הרוצח, וכתיב (משלי י' כ"ז) "ושנות רשעים תקצרנה".
ד"ה את משפטי תעשו: "אלו דברים האמורים בתורה שאילו לא נאמרו הן כדאין לאומרן", לשון רש"י. ובתורת כהנים: "אלו דברים הכתובים בתורה שאלולא לא נכתבו הדין היה לכתבן, כגון הגזלות והעריות והעכו"ם ושפיכות דמים וקללת השם".
ועל דרך הפשט: "משפטי" כמשמעו – הדינים האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה. ולכן יאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" כי הדינים ניתנו לחיי האדם ביישוב המדינות ובשלום האדם, שלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו...
ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם, כי העושה המצוות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד... – ואותם אשר מתעסקין במצוות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להינצל ממשפטי הרשעים ונפשם בטובה תלין. והעוסקים במצוות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה... יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם ובחיי העולם הבא זכות שלימה להם. והעוזבים כל עניני העולם הזה ואמנם משכיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף וכוונתם ומחשבתם בבוראם בלבד, כאשר היה העניין באליהו, בהידבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו, ובידוע ממנו בקבלה, וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים. ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצוות: "למען יאריכון ימיך", "למען תחיה והארכת ימים", כי הלשון יכלול כל מיני החיים כולם, כפי הראוי לכל אחד ואחד.
ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), העמק דבר:
בראשית ב' ז' ד"ה ויהי האדם לנפש חיה: שורש "חי" בלשון הקודש משמעו פעם חי ולא מת, ופעם חי ולא עצב, והיינו שהוא בתכלית השלמות שאפשר באותה בריה... והנה בהמה נקראת "נפש חיה" בעוד שהיא בריאה כפי טבע יצירתה, מה שאין כן אדם, לא מיקרי "חי" אלא באופן שנפש השכלי גם כן שלם עמו. ובלא זה אינו נקרא "חי" שהרי אינו בשלמות האדם.
בראשית ב' ז' ד"ה ויהי האדם לנפש חיה: שורש "חי" בלשון הקודש משמעו פעם חי ולא מת, ופעם חי ולא עצב, והיינו שהוא בתכלית השלמות שאפשר באותה בריה... והנה בהמה נקראת "נפש חיה" בעוד שהיא בריאה כפי טבע יצירתה, מה שאין כן אדם, לא מיקרי "חי" אלא באופן שנפש השכלי גם כן שלם עמו. ובלא זה אינו נקרא "חי" שהרי אינו בשלמות האדם.
מה הן ההוראות השונות הניתנות ע"י הפרשנים למושג "וחי"? (השווה דברי ר' יוסף אלבו ספר העיקרים ד' פרק מ', שהובאו בגיליון אחרי-מות תשכ"ב).
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה תקרבו: להזהיר הנקבה כזכר, שכך נאמר לשון רבים.
לא תקרבו NONE OF YOU SHALL APPROACH TO [ANY THAT IS NEAR OF KIN TO HIM] — The intention is to admonish women as well as men (in respect to this general prohibition of unchastity); on this account the plural is used (Sifra, Acharei Mot, Chapter 13 1).
א. מה קשה לו? והשווה ויקרא י"ט ג' רש"י ד"ה איש אמו ואביו.
**
ב. בעל גור אריה, מקשה:
פשיטא, דהא דרשינן במדבר ה' ו' "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם" – מקיש איש לאשה לכל חטאות התורה?!
פשיטא, דהא דרשינן במדבר ה' ו' "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם" – מקיש איש לאשה לכל חטאות התורה?!
הסבר, מה אם כן צורך ללמוד כאן מן הכתוב?
ד"ה ושמרתם את משמרתי: להזהיר בית דין על כך.
ושמרתם את משמרתי THEREFORE SHALL YE KEEP (OR, WATCH OVER) MY CHARGE — This is intended to caution the court regarding this (Sifra, Acharei Mot, Chapter 13 22).
**
רמז לשניות (=מן העריות) מניין? ...רב כהנא אמר מהכא: "ושמרתם את משמרתי" – עשו משמרת למשמרתי.
**
Rav Yehuda said that the prohibition of secondary forbidden relationships is learned from here: As it says with regard to King Solomon: “He weighed [izzen] and sought out, and set in order many proverbs” (Ecclesiastes 12:9), and Ulla said that Rabbi Elazar said: Before Solomon came, the Torah was like a basket [kefifa] without handles [oznayim], until Solomon came and made handles for it. By means of his explanation and proverbs he enabled each person to understand and take hold of the Torah, fulfill its mitzvot, and distance himself from transgressions.
והשווה: ספרא לפסוקנו: "ושמרתם את משמרתי" –
להזהיר בית דין על כך.
להזהיר בית דין על כך.
**
א. מדוע נמנע רש"י מלהביא את דברי הגמרא יבמות כ"א?
**
ב. מניין שלבית דין נאמר ולא לכל ישראל?
| ד. בינוני המורה על העתיד |
"...כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם"
Defile not ye yourselves in any of these things; for in all these the nations are defiled, which I cast out from before you.
"וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ"
And the land was defiled, therefore I did visit the iniquity thereof upon it, and the land vomited out her inhabitants.
ר' נפתלי הירץ ויזל (באור):
אשר אני מגרש מפניכם, ואם בשעת הדיבור עדיין ישבו בארץ, כבר שולחו קצתם לפנים, כמו שאמר בפסוק כ"ה. גם נאמר על הגזרה שיצאה כבר מפי עליון.
אשר אני מגרש מפניכם, ואם בשעת הדיבור עדיין ישבו בארץ, כבר שולחו קצתם לפנים, כמו שאמר בפסוק כ"ה. גם נאמר על הגזרה שיצאה כבר מפי עליון.
ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה, פסוק כ"ח:
ד"ה קאה: אמר שד"ל: יש בינוני המורה על העתיד הקרוב לבוא כמו (בראשית לא' ט"ז) "הנך שוכב עם אבותיך"; (דברים ד' כ"ב) "כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים..."; (דברים ט' ד') "וברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך"; (בראשית כ"ט ו') "והנה רחל בתו באה עם הצאן". ומילת "קאה" כאן הוא מן המין הזה, וטעמו כאשר היא עתידה להקיא עוד מעט, וכן הוא (נחמיה ו' ו') "ואתה הוה להם למלך" עניינו: עוד מעט תמלוך עליהם, וכן (בראשית ט"ז) "הנך הרה ויולדת בן" וטעמו: את עתידה ללדת בקרוב.
ד"ה קאה: אמר שד"ל: יש בינוני המורה על העתיד הקרוב לבוא כמו (בראשית לא' ט"ז) "הנך שוכב עם אבותיך"; (דברים ד' כ"ב) "כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים..."; (דברים ט' ד') "וברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך"; (בראשית כ"ט ו') "והנה רחל בתו באה עם הצאן". ומילת "קאה" כאן הוא מן המין הזה, וטעמו כאשר היא עתידה להקיא עוד מעט, וכן הוא (נחמיה ו' ו') "ואתה הוה להם למלך" עניינו: עוד מעט תמלוך עליהם, וכן (בראשית ט"ז) "הנך הרה ויולדת בן" וטעמו: את עתידה ללדת בקרוב.
1. מה קשה לויזל בפסוק כ"ה, ומה ההבדל בין שתי תשובותיו?
2. לאיזו "גזרה שיצאה כבר מפי עליון" ירמוז?
**
3. מה ההבדל בין ויזל למקלנבורג בפירוש פסוק כ"ח, ולמה אין בעל הכתב והקבלה יכול לקבל את דעת ויזל בענין זה?