פרשת מצורע תשכ"ה - הפטרה לשבת הגדול
א. "אני ה' לא שניתי" (1)
"כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם"
For I the LORD change not; and ye, O sons of Jacob, are not consumed.
ד"ה כי אני ה' לא שניתי: אע"פ שאני מאריך אפיים, לא שונתה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב.
ד"ה ואתם בני יעקב: אע"פ שמתים אתם ברעתכם ולא גביתי מן הרשעים בחייהם.
ד"ה לא כליתם: אינכם כלים מלפני והנחתם לי הנפשות לגבות מהם דיני בגהינום. וכן תרגם יונתן: ואתנן דבית יעקב מדמין (=מדמים בנפשותיכם) דמאן דמית בעלמא הדין, דיניה פסיק? כלומר: אתם סבורים לומר: דינו בטל שאין עוד להפרע ממנו...
ד"ה כי אני ה' לא שניתי: כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך, כן יהיה, כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע"י נביאי כן יהיו. "שניתי" - ענין שינוי, כלומר: לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ.
ד"ה ואתם בני יעקב לא כליתם: כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי, אבל אתם לא כליתם ולא תכלו, כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגויים להיות גוי אחד בארץ, אע"פ שגליתם ונדחתם לכל פאה, שמכם נשאר בכל מקום; ומה שהרעותי לכם - בעוונותיכם עשיתי, וכמו שאני לא אשנה, גם אתם לא תיכלו. ובאחרית הימים תשובו למעלתכם...
ד"ה כי לא שניתי: לא יקרה לי שינוי, כמו (אסתר) "דתיהם שונות מכל עם".
ד"ה ואתם בני יעקב לא כליתם: כי אם מת האב נשאר הבן.
אברבנאל:
שתמיד אהבתי משפט וצדק, אבל אם לא יהיה בעולם הזה, יהיה בעולם הבא. וזהו "ואתם בני יעקב לא כליתם", שאף שתמותו, הנה נשמותיכם קיימות לקבל גמול מעשיכם.
מקרא כפשוטו:
ד"ה אותם בני יעקב לא כליתם: כמו שנאמר (שמואל א' ג' כ') "ועיניו החלו כהות", כן המקרא הזה. ובאמרו "בני יעקב" יזכור דרכי יעקב הראשונים שעקב את אחיו... וזה פירוש הדברים בחיבורם: כמו שאני ה' לא שיניתי ובטובי אני עומד, כן גם אתם לא שיניתם וברעתכם אתם עומדים, עדיין לא חדלתם מהיות "בני יעקב" שמעשיו בעקבה... ואמר הכתוב כן, מפני שהוא בא להזכיר ערמתם שהיו מערימים על המעשרות.
1. מה הקושי בפסוקנו, וכמה דעות שונות לפנינו ביישוב הקושי?
2. הסבר דברי רש"י "שמתים אתם ברעתכם", מה פירוש אות בי"ת של ברעתכם?
**
3. מה הצריך את רש"י ואת אברבנאל לפרש את פסוקנו כמדבר בהשארת הנפש ולא – כראב"ע – בקיום המין?
4. במה שונה "מקרא כפשוטו" מכל שאר הפירושים?
*
5. מה הדמיון בין פסוקנו לשמואל א', ג' כ'?
6. איזה מן הפירושים הנ"ל מתאים ביותר להקשר?
ב. "אני ה' לא שניתי" (2)
"כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם"
For I the LORD change not; and ye, O sons of Jacob, are not consumed.
תנחומא ישן, פרשת נצבים:
(דברים כ"ט ט') "אתם נצבים היום כולכם" – זה שאמר הכתוב (משלי י"ב ז') "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד". כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם, אין להם תקומה: הפך במעשיהם של דור המבול ולא היה בהם תקומה. מה כתוב בם? (בראשית ז' כ"ג) "וימח את כל היקום"; הפך במעשיהם של סדומיים ולא היתה בהם תקומה, שנאמר (בראשית י"ט כ"ה): "ויהפך את הערים האל"; הפך במעשיהם של מצריים ולא היתה בכם תקומה, שנאמר (שמות י"ד כ"ח): "לא נשאר בהם עד אחד"; הפך במעשיהם של בבל, ולא היתה להם תקומה, שנאמר (ישעיה י"ד כ"ב): "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד". ועל כולם אמר דוד (תהלים ל"ו י"ג) "שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום". אבל ישראל נופלין ועומדין, שנאמר (מיכה ז' ח'): "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי - קמתי!" ואומר (מלאכי ג' ו') "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". אמר ר' חניא בר פפא: אמר הקב"ה: "מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם" שנאמר (דברים ל"ב כ"ג) "חצי אכלה בם" – חצי כלים והם אינם כלים. וכן אמרה כנסת ישראל (איכה ג' י"ב): "דרך קשתי ויציבני כמטרה לחץ" למה הדבר דומה? לגיבור שהעמיד את הקורה וזורק בה את החצים; חצים כלים והקורה עומדת. אף כך ישראל: כל זמן שהיסורין באין עליהם, היסורים כלים והם במקומם עומדים. לכך נאמר (משלי י"ב ז') "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד".
1. במה שונה המדרש בפירושו את פסוקנו מכל הפירושים שניתנו לעיל?
2. מה עניין פסוקנו לפסוק דברים כ"ט ט' שבו פתח המדרש?
ג. השוואה בין מלאכי וירמיהו
מלאכי ג' פסוק י"ג: "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ פסוק י"ד: אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱ-לֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת פסוק ט"ו: וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱ-לֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ" ירמיהו י"ב פסוק א': "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ
אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹתָךְ
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה
שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד פסוק ב': נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ
יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי
קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם
וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם"
1. הסבר, מהו הדמיון בין שני המקומות ומהו ההבדל ביניהם?
*
2. שים לב: ירמיהו מדבר את ה', העם במלאכי נדבר על ה'. התוכל להסביר את משמעות ההבדל הסגנוני?
**
3. מה ראה מלאכי לתאר את הצלחת הרשעים בתמונת הבית הנבנה, ולסיים את תיאור עושי הרשעה בכך שהם "בחנו אלוקים"?
4. במה שונים דברי העם בפסוקינו במלאכי מדבריהם במלאכי ב' י"ז?
5. בשני המקומות אנו מוצאים כפל מילת "גם". מה משמעותו?
ד. שאלות בטעמי המקרא
1. פרק י"ד פסוק ח'
"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה..."
א. למלה "וטהר" קודמים שלושה פעלים: וכבס – וגלח – ורחץ. למרות ש"כבס" מתייחס לבגדים ו"גלח – רחץ" מתייחסים לגוף המטהר, מצרפים הטעמים "וגלח" אל "וכבס". מהי סיבת הצירוף הזה?
ב. איך מתחלק הקטע "וכבס המטהר את-בגדיו" ומה מלמדת חלוקה זאת על אפשרות חיבור הטעמים: תלישא קטנה – קדמא – אזלא?
2. פרק י"ד פסוק כ"א
"וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן"
ועשרון סלת אחד: לימד על עשרון שטעון לוג שמן.
The Sages taught in a baraita: With regard to a poor leper, who cannot afford the standard offerings that are required as part of the purification process and is instead required to bring one lamb as a guilt offering and a tenth of an ephah of flour as a meal offering, it is written: “And a tenth-part of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering, and a log of oil” (Leviticus 14:21). The verse juxtaposes the need for a log of oil with the fact the offering is made of a tenth of an ephah of flour. Accordingly, it teaches about each tenth of an ephah of flour that it requires one log of oil; this is the statement of the Rabbis.
בעל תורה תמימה:
ר"ל: אם הביא מנחה של כמה עשרונים סולת צריך ליתן לוג שמן לכל עשרון סולת אע"פ שנבללות בפחות מלוג לכל עשרון. ונראה טעם הדיוק מלשון זה מדלא כתיב "ועשרון אחד סלת" כמו דכתיב לעיל (פסוק י') "ולוג אחד שמן" וכדומה מלשונות כאלה, ומדכתיב "ועשרון סלת אחד", משמע לי דהמילה "אחד" מוסב למטה, ר"ל, אחד בלול בשמן בשיעור לוג המבואר בסמוך.
האם פירושו של בעל תורה תמימה מתאים לפיסוק הטעמים?