פרשת תזריע תשכ"ה - פרשת "החדש הזה לכם"
א. הדם על המשקוף
"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף"
And they shall take of the blood, and put it on the two side-posts and on the lintel, upon the houses wherein they shall eat it.
"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם"
And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are; and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.
"ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף" – מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל: (ה' י"ג) "וראיתי את הדם" הנראה לי ולא הנראה לאחרים. דברי ר' שמעון. ר' יונתן אומר: מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ? ת"ל: "והיה הדם לכם לאות" – ולא לאחרים לאות. ר' ישמעאל אומר: מבחוץ כדי שיהיו המצרים רואים ומעיהם מתחתכין.
(Exodus 12:7) "And they shall place it on the two side posts and on the lintel": on the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside (is meant)? It is, therefore, written (Ibid. 13) "And I will see the blood" — blood which is seen by Me and not by others. These are the words of R. Yishmael. R. Nathan says: On the inside. You say on the inside, but perhaps on the outside? It is, therefore, written (Ibid.) "and the blood will be for you as a sign" — for you and not for others. R. Yitzchak says: On the outside — so that the Egyptians see (their gods being slaughtered), and their insides be "ripped apart!"
"וראיתי את הדם". היה ר' ישמעאל אומר: והלא הכל גלוי לפניו (דניאל ב') "ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא", ואומר (תהלים קל"ט) "גם חשך לא יחשיך ממך". ומה ת"ל "וראיתי את הדם"? אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם. "וראיתי את הדם" – רואה אני דם עקדתו של יצחק, שנאמר (בראשית כ"ב) "ויקרא אברהם שם המקום ההוא 'ה' יראה'". ולהלן הוא אומר (דברי הימים א' כ"א) "ובהשחית, ראה ה' וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית: 'רב עתה הרף ידיך'". מה ראה? דם עקדתו של יצחק.
(Exodus 12:13) "And the blood shall be for you as a sign": for you as a sign, and not for Me as a sign; for you as a sign, and not for others as a sign. "on the houses": What is the intent of this? Is it not already written (Ibid. 7) "on the lintel of the houses where they shall eat it"? This tells me only of the houses in which they eat it. Whence do I derive (the same for) the houses in which they sleep? From (here) "the houses where you are" — in any event. "and I shall see the blood": R. Yishmael was wont to say: Isn't everything revealed to Him, viz. (Daniel 2:22) "He knows what is in the darkness, and light dwells with Him," and (Psalms 139:12) "Darkness, too, is not dark for You." What, then, is the intent of "And I shall see the blood"? In reward for the mitzvah that you do, I shall reveal Myself with compassion to you, as it is written (Ibid.) "ufasachti upon you," "pesichah" connoting life, as in (Isaiah 31:5) "As birds that fly, so will the L rd of hosts shield Jerusalem, shielding and saving, paseach and rescuing." Variantly: "And I shall see the blood": I shall see the "blood" of the binding of Isaac, as it is written (Genesis 22:14) "And Abraham called the name of the place 'The L rd will see.'" And elsewhere it is written (I Chronicles 21:15) "But as he was about to destroy, the L rd saw and He repented Himself of the evil." What did He see? The blood of the binding of Isaac.
להבנת דברי המכילתא הנ"ל, השווה:
רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ו:
...שהמצרים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן, אמר (ט' כ"ב) "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו". ומפני זאת הכוונה בעצמה ציונו לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מבחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין, שהמעשה אשר יחשבו בו שהוא סיבה ממיתה, הוא המציל מן המות. ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה, בעשות כל מה שמרחיקין אותו עובדי עבודה זרה.
ר' יעקב צבי מקלנבורג, "הכתב והקבלה":
...באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמו שאמרו רבותינו, שהיו עובדי אלילים במצרים, והיה רצונו יתברך לטהרם, וציוה עליהם קרבן פסח, ובזה יוודע, כי שבו מדרכם הרעה בשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה הוא לבלי יכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזו סכנה למלא רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי המנע מעשות רצונו. לכן ציוה ה' שיעשו ג' פעולות בזביחות האלוה של מצרים לעיניהם בפרסום גדול ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה שיחרה אף המצרים ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה (ח' כ"ב), עם כל זה לא ימנעו מלמלא המצוה בשווקים וברחובות עד הביאם אותו לביתם בקולי קולות ולא ייראו מן המצרים, יתר על כן – ישחטו הפסח בכנופיה ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, ולא יפחדו משונאיהם. ולא די בזה, ועוד אח"כ בעת אכלם יפרסמוהו לדאבון נפש המצרים, בתיתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר וידעו המצרים כי עתה יאכלו את יראתם, הלא ירצו לבוא עליהם בחרבות וברמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זאת יעשו רצון קונם ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלֵמות התשובה והידבקם בו יתברך, והיותם כופרים בעבודה זרה, וזהו "והיה הדם לכם לאות, - לכם, על טוב כוונתכם ויושר אמתת לבבכם על אלוקיכם.
1. הסבר מה משמעותה של מחלוקת התנאים אם נתנו את הדם "מבפנים" או "מבחוץ"?
2. עם מי מן התנאים מסכימה דעת הרמב"ם במורה נבוכים ועם מי מהם מסכימה דעת בעל הכתב והקבלה?
הסבר את הרעיון של דברי המכילתא האחרונים "רואה אני דם עקדתו של יצחק".
(השווה לכך דברי בראשית רבה ל"ד ט':
"וירח ה' את ריח הניחוח" – הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש.
ועיין גיליון ויקרא תשט"ו מקטע א' ומקטע ג').
עוד להבנת דברי המדרש האחרונים:
מלבי"ם, אילת השחר (מבוא לפירושו לתורת כהנים):
כלל קל"ו: מתפארת הלשון, שלא יחזיר את השם (שם העצם שבפסוק) בכל פעם, רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא שם הנושא, יסמוך כל הפעלים עליו, ואם הוא שם הפעול, ירמזהו ע"י כינוי, כמו "ושחט אותו" "והזה עליו". וזה כלל בכל הלשונות. ועל כן בכל מקום שכפל השם, בין שם הנושא, בין שם הפעול, שלא לצורך, יש בו דרוש תמיד. והדרושים האלה יהיו בכמה דרכים.
כלל קל"ח: ופעמים רבות דרשו, שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
ועיין גיליון צו תש"ז מקטע ב'.
במה מסייעים כללים אלה להבנת דברי המכילתא האחרונים?
ב. מגמת חג הפסח
"וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ"
And this day shall be unto you for a memorial, and ye shall keep it a feast to the LORD; throughout your generations ye shall keep it a feast by an ordinance for ever.
"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ..."
Seven days shall ye eat unleavened bread; howbeit the first day ye shall put away leaven out of your houses; for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
ר' מאיר שמחה מדוינסק, משך חכמה:
הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד, כן כתבו... ולדעתי הוא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא, להורות שלמות מצוותיו. כי כל העמים בדתותיהם הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם, לא כן ישראל, המה לא ישמחו במפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה. וכמו שאמר (משלי כ"ד) "בנפול אויבך אל תשמח... פן יראה ה' ורע בעיניו...", הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו, משום שהשמחה רע בעיני ה', והלא הרע בעיני ה' צריך לשנאותו. ולכך לא נזכר בפסח "חג המצות כי בו עשה ה' שפטים במצרים" רק "כי הוציא ה' את בני ישראל ממצרים", אבל על מפלת האויבים אין חג ויום טוב לישראל. ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ה' וטהורו והשגחת אלוקים על עמו בזמן שלא היה נביא בישראל, ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם, ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים ושרי הצבא היו הכהנים הגדולים החשמונאים, והיה חוששת ההשגחה, שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו, הראתה להם ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק (=אלא) לכהנים, למען ידעו כי יד אלוהים עשתה זאת, והם מושגחים דרך נסי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם, כי זו אינה שמחה לפני ישראל, רק היו"ט הוא ביום אשר נחו מאויביהם. וכמו מי שהיו צריכים למנוחה והיו נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, היתכן לשמוח ביום שניצחו על הנחשים? כי השמחה רק על המנוחה. ולכן (אסתר ט', כ'-כ"ב) "ויכתב מרדכי את הדברים האלה... להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר... כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם", שאין השמחה אלא על המנוחה, לא על יום ההרג בשונאיהם. והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח, ואם היה אומר הקב"ה אז, שיעשו השביעי מקרא קודש, היה מדמה האדם, שה' ציוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים... ואין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. לכן אמר בארץ מצרים, שעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים, שציוה אותו (=את יום השביעי) טרם שנטבעו בים.
*
1. מניין שלא היה פסח מצרים ואיסור חמץ בו רק יום אחד? היכן רמז לכך בפרקנו? מהי השאלה המתיישבת על ידי כך?
*
2. היכן בתורה אפשר למצוא סעד לדבריו במגמת חג הפסח?
*
3. הידועים לך דברי חז"ל שמובע בהם אותו רעיון?