פרשת נשא תש"ל - פרשת נזיר
א. נזירות
A. Being a Nazirite
"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"

"And the priest shall prepare one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering, and make atonement for him, for that he sinned by reason of a soul"

ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת. ר' אלעזר הקפר אומר: שציער עצמו מן היין.

מאשר חטא על הנפש [AND THE PRIEST … MAKE EXPIATION FOR HIM] FOR THAT HE HATH SINNED BY A SOUL — i.e., that he has not been on his guard against defilement by a corpse. — R. Elazar ha-Kappar said, “his sin consists in that he has afflicted himself by abstaining from the enjoyment of wine" (Sifrei Bamidbar 30; Nazir 19a).

אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כהאי תנא דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא – שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר - על אחת כמה וכמה! ר' אלעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר (ב') "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו". ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש; המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה... ולר' אלעזר – הא נקרא חוטא? ההוא דסאיב נפשי

Shmuel said: Whoever sits in observance of a fast is called a sinner, as it is inappropriate to take unnecessary suffering upon oneself. The Gemara comments: Shmuel holds in accordance with the opinion of the following tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar HaKappar the Great says: What is the meaning when the verse states, with regard to a nazirite: “And he will atone for him for that he sinned by the soul [nefesh]” (Numbers 6:11). But with what soul did this nazirite sin? Rather, the nazirite sinned by the distress he caused himself when he abstained from wine, in accordance with the terms of his vow. And are these matters not inferred a fortiori? And if this nazirite, who distressed himself by abstaining only from wine, is nevertheless called a sinner and requires atonement, then with regard to one who distresses himself by abstaining from each and every matter of food and drink when he fasts, all the more so should he be considered a sinner. Conversely, Rabbi Elazar says: One who accepts a fast upon himself is called sacred, as it is stated with regard to the nazirite: “He shall be sacred, he shall let the locks of the hair of his head grow long” (Numbers 6:5). Here too, one can apply an a fortiori inference: And if this nazirite, who distressed himself by abstaining from only one matter, wine, is nevertheless called sacred, then with regard to one who distresses himself by abstaining from every matter, all the more so should he be considered sacred... But according to the opinion of Rabbi Elazar, how are we to understand that the nazirite is also called a sinner. The Gemara answers: That verse refers specifically to a nazirite who rendered himself ritually impure by coming into contact with a dead body, an act that is prohibited for him. This particular nazirite must bring an offering to atone “for that he sinned by the soul.”

פשט המקרא על שנטמא במת

[According to Rabbi Elazar,] the simple meaning of the verse, "who sinned by a soul," is that he become defiled from a dead body.

ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה מאשר חטא על הנפש: איך יובן זה? רק על מה שקדם זכרו (פסוק ט') "וכי ימות מת עליו". והחטאים במינים שונים, אם במזיד ואם בשוגג, דכתיב (משלי י"ב כ"א) "לא יאונה לצדיק כל אוון", היפך (שמות כ"א י"ג) "והאלוקים אינה לידו". והנה על קרבנותיו ביום מלאת לו ימי נזרו לא נאמר "מאשר חטא על הנפש"; והביאור בזה מוֹתר!

R. Yosef Ibn Kaspi:

S.v. For that he sinned by reason of a soul: How is this understood? Only from that which is mentioned before it (verse 9), "And if someone dies upon him." And regarding the other sins - whether they are volitional or inadvertent - about which it is written (Proverbs 12:21), "No harm comes to the righteous," it is the opposite of (Exodus 21:13), "and God made it come to his hand." And behold [that they are possible here], as about his sacrifices on the day of his finishing the days of being a nazirite, it does not state, "for that he sinned by reason of a soul." And the understanding here is required!

אבל אם ימות על הנזיר מת פתע פתאום, רוצה לומר במקרה פתאומי, כגון שנהרג או נחנק לפניו; או שנכנס הנזיר באוהל שהיה שם מת, והוא לא ידעו, ובזה טימא ראש נזרו, הנה אז ישב בטומאתו שבעת ימים, וביום השביעי יגלח שער ראשו, כשהוא כבר נטהר... וביום השמיני יביא את קרבנו "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" – רוצה לומר מאשר חטא על נפש המת. או יהיה פירושו על נפשו של הנזיר שהיתה בפרישותה ודבוקה, והוא חטא עליה כשיפסיקה ממנו, כי היה לו להיזהר על זה יותר, ולא יחטא, כי (משלי י"ב כ"א) "לא יאונה לצדיק כל אוון". וזה הפירוש האמיתי בדרך הפשט ולא כדברי ר' ישמעאל (כנראה טעות וצריך להיות ר' אלעזר הקפר) שדרש: "מאשר חטא על הנפש" שציער עצמו בנזירותו מן היין, כי הנה לפי פירושו היה ראוי לומר...

But if someone die upon the nazirite suddenly - meaning to say, in a sudden incident, such as if he was killed or choked in front of him, or if the nazirite entered a tent with a dead body in it, and he did not know - and defiled his head from being a nazirite; then he shall sit in his impurity seven days, and shave the hair of his head on the seventh day, when he has already been purified... And on the eighth day, he brings his sacrifice, "and makes atonement for him, for that he sinned by reason of a soul" - meaning to say, for that he sinned by reason of a dead soul. Or its understanding is by reason of his own soul of the nazirite, since he had been ascetic and devoted, and he [now] sinned against it when he interrupted [this state] - as "No harm comes to the righteous" (Proverbs 12:21). And this is the correct understanding on the simple level, and not like the words of R. Yishmael (it appears that this is a mistake and it is supposed to be, R. Elazar HaKappar) who expounded, "for that he sinned by reason of a soul," [to mean], that he distressed himself from [drinking] wine, by his being a nazirite. As behold, according to his explanation, it would have been fitting to say...

1. מה הן שתי ההערכות של נזירות המתבטאות בפירושים אלה, ואיזו מהן מסכימה עם דעת הרמב"ן (שהובאה בדברי רבנו בחיי בשאלה ג)?

1. What are the two evaluations of being a nazirite expressed in these commentaries; and which one agrees with Ramban's opinion (cited in the words of Rabbenu Bachya in Section C)?

2. מה ההבדל בפירוש המלה "נפש" בפסוקנו בין שני הפירושים שבגמרא תענית?

2. What is the difference between the two understanding in the Talmud in Taanit, about the understanding of the word, "soul," in our verse?


3. כיצד אפשר לדחות את דעת ר' אלעזר הקפר, על פי הכתובים עצמם (וכדברי אברבנאל 'כי הנה לפי פירושו היה ראוי לומר...').


3. How is it possible to reject R. Elazar HaKappar's opinion by way of the verses themselves (and like the words of Abarbanel, "As behold, according to his explanation, it would have been fitting to say...")?

4. השווה לדברי ר' אלעזר הקפר את דברי הרמ"א, "תורת העולה" פרק ע':
...כמו שאמר הרמב"ם כי רפואת הנפש כרפואת הגוף... צריך להדריך עצמו בהיפך מידותיו הרעות עד שיעמוד על המיצוע במידות (=בדרך האמצעית) שהוא הטוב בכל דבר... וזה עניין הנזיר, כי אם נזור מטעם שראה שנטה אל תאוות העולם, צריך להפריש עצמו אל קצה האחרון השני בהרחקה גדולה – עד שירגיל עצמו לעמוד אחר כך בדרך המיצוע. ולפיכך אמרה התורה "קדוש יהיה" (ה'), כי עיקר קדושתו של נזיר יהיה לעתיד אחר השלמת ימי נזרו, שיעמוד אז בעניין מיצוע, לא בשעת נזרו, שאז חטא ולזה נאמר (י"א) "וכיפר עליו מאשר חטא..." כי הרחקת הנזיר הוא רע מצד עצמו, מאחר שכל הקצוות רעות; ולא נצטווה עליו הנזיר אלא לתכלית טוב, שיעמוד על המיצוע.

4. Compare the words of R. Elazar HaKappar to the words of R. M. Isserles in Torat HaOlah, Chapter 70:

... As Rambam said, that the healing of the soul is like the healing of the body... [So] one must guide oneself in the opposite of his bad traits, until he stands in the median of traits (on the middle path), which is what is good in every matter... And this is the idea of the nazirite. For he becomes a nazirite, because he saw that he inclined towards the desires of the world, [so that] he must separate himself to the other extreme with much separation; until he can accustom himself afterwards to the median path. And therefore the Torah stated, "he shall be holy" (Numbers 6:5) - since the main holiness of the nazirite is in the future, after the end of the days of his being a nazirite, when he then stands upon the middle ground. [But it is] not in the time of his being a nazirite. And that is why it states (6:11), "for that he sinned by reason of a soul." As the distancing of the nazirite is bad in of itself - since all extremes are bad. And the nazirite was only commanded about it because of a good purpose [that would come out of it]: that he stand in the middle.

מה היא הקושיה שאפשר להקשות על דברי ר' אליעזר הקפר, המתיישבת בדברי תורת העולה?

What is the difficulty that is possible to ask about the words of R. Elazar HaKappar that are resolved by the words of the Torat HaOlah?

ב. סמיכות פרשיות - שאלות ברש"י
B. Adjacent Sections - Questions in Rashi
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'"

"Speak unto the children of Israel, and say unto them: When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a Nazirite, to consecrate himself unto the Lord"

ד"ה כי יפליא: ...למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף.
כי יפלא means, IF HE CLEARLY UTTERS (cf. Rashi on Leviticus 22:21 and Note thereon). — Why is the section dealing with the Nazarite placed in juxtaposition to the section dealing with the סוטה? To tell you that he who has once seen a סוטה in her disgrace should abstain from wine, because it may lead to adultery (Sotah 2a).
ר' אליהו מזרחי, (וכן פרשני רש"י אחרים) קבע כלל בדרישת סימוכין אצל רש"י (בכמה מקומות) כגון בשמות כ"א א' לדברי רש"י "למה נסמכה פרשת דינין למזבח":
והלוא לא הביא רש"י מכל אותן שדרשו על סמיכות הפרשיות אלא אותן שאינן כתובות על הסדר – שהן קרובות לפשוטו של מקרא – אבל לא אותן שלא נתפרש בהן שהן לא על הסדר, מפני שאין צריך לתת טעם על סמיכותן.

R. Eliyahu Mizrachi (as well as other Rashi commenators) established a principle about Rashi's expounding of adjacency (in many places). For example, in Exodus 21:1 on Rashi's words, "Why was the section of the laws made adjacent to the [section about the] altar": And is it not the case that Rashi only cited those that expounded about the adjacency of sections when they are not written in [chronological] order - when they [expounded in a manner] that was close to the simple meaning of Scripture? But not those sections that are not understood as being out of order - as there is no need to give a reason for their adjacency.

לפי הטעם הזה מקשה הרא"ם על רש"י (וכן מקשים פרשני רש"י אחרים) מה ראה לדרוש סמיכות פרשיות כאן? יישב קושייתו!

According to this reason, R. E. Mizrachi raises the following difficulty about Rashi (as do other Rashi commentators): Why did Rashi see fit to expound about the adjacency of sections here? Resolve his difficulty!

ג. טעם הקרבן
C. The Reason for the Sacrifice
"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"

"And this is the law of the Nazirite, when the days of his consecration are fulfilled: he shall bring it unto the door of the tent of meeting."

(יד) וְהִקְרִ֣יב אֶת־קָרְבָּנ֣וֹ לַיהוָ֡ה כֶּבֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃
(14) As his offering to the LORD he shall present: one male lamb in its first year, without blemish, for a burnt offering; one ewe lamb in its first year, without blemish, for a sin offering; one ram without blemish for an offering of well-being;
ד"ה ביום מלאת ימי נזרו: טעם הקרבן הזה בנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתגלה, כי לא מצינו בכל התורה כולה קרבן כי אם על עוון שקדם לשעבר, וזה שקדם וזכה לעשות מצוה, והיה כל ימי נזירותו קדוש ופרוש מתאוות העולם, ועתה ביום מלאת ימי נזרו תחייבנו תורה להביא קרבן, הנה זה עניין נפלא ומחודש. וכן אמרו חז"ל במסכת נזיר: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר.

ביום מלאת ימי נזרו, “on the day the days of his vow of abstinence are complete.” The Torah did not reveal a reason why the Nazir has to bring this offering on the day he completes his vow of abstinence. There is no other instance when the Torah legislated a sin-offering to be brought by a person unless he had first committed an error. In this instance the Torah speaks about these offerings in anticipation of the day when the vow is complete. Why would a person who had undertaken to abstain from the pleasures of this world be required to bring an offering in order to expiate? Behold this matter is wondrous and novel. Likewise our Sages, may their memory be blessed, said in Tractate Nazir, "It is a novelty that the Torah established about the nazirite."

(ב) והרמב"ן ז"ל נתן בו טעם ע"ד הפשט ואמר כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזיר מקדושתו ועבודת הש"י וראוי היה לו שיזור לעולם ויעמוד כל ימיו בקדושתו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שנאמר (עמוס ב׳:י״א) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לאלהיו, ועל כן הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם, עד כאן לשון הרב ז"ל. ועם כל הטעם הזה לא יצא קרבנו של נזיר מן החדוש... אבל טעם הקרבן והחדוש איננו מתבאר כי אם ע"ד הקבלה

(2) Nachmanides offers an interpretation in line with the plain meaning of the text. He views the very conclusion of the period of abstinence as a decline in the spiritual standard which the Nazir had imposed upon himself at the time he undertook the vow. It would have been appropriate for the Nazir to maintain the spiritual “high” he had achieved indefinitely, for the rest of his life. Seeing that the Nazir limited the time period during which he would try to be so “frum,” he has to bring this offering. He needs atonement. Even when we accept the reasoning of Nachmanides the uniqueness of this legislation remains unaffected by it... Unless we resort to a kabbalistic interpretation we will not truly understand this legislation.

הסבר למה אין הטעם של הרמב"ן מיישב את תמיהתו של רבנו בחיי?

Explain why Ramban's explanation does not resolve Rabbenu Bachya's enigma?

ד. שאלה בדקדוק - שאלות ברש"י
D. Grammar Question - Questions in Rashi
ד"ה פרע: נקוד פתח קטן, לפי שהוא דבוק ל"שער ראשו" – פרע של שער. ופירוש של "פרע" – גידול של שער, וכן (ויקרא כ"א, י') "ואת ראשו לא יפרע".
פרע — The word פרע is punctuated (as to its first syllable) with Patach-Katan (Segol) because it is in construct state to שער ראשו and the meaning is: the פרע, the wild growth of שער ראשו — The meaning of the word פרע is over-growth of the hair; similar is (Leviticus 21:10) “He shall not let his hair grow wild (יפרע)”. Growth of the hair of less than thirty days’ duration does not come under the term פרע (Sifrei Bamidbar 25; Sanhedrin 22b).

מפרשי רש"י התקשו להבין דבריו אלה:

Rashi commentators had difficulty understanding his words here:

ר' דוד פארדו, משכיל לדוד:
ד"ה נקוד פתח קטן: לא זכיתי להבין דברות קודשו בזה, שהרי בין סמוך בין מופלג (=בצורת נסמך בצורת נפרד) כך משפטו להינקד, שהרי שם "פרע" הוא על שם פֶּעֶל, בשני סגול, וכשהאות השלישית ח' או ע' לא נשאר אלא סגול הראשון והשני נהפך לפתח, כמו "פֶּתַח", "פֶּתַע". וזה ברור...

R. David Pardo, Maskil LeDavid:

S.v. It is punctuated with a patach katan: I have not merited to understand his holy words about this. For behold, whether it is in a construct state or [not], this is the rule of its vocalization. As behold, the noun, "pera (overgrowth)," is in the pe'el construction, with a segol [under] both [of the first letters]. But when the third letter is chet or ayin, only the first segol remains, whereas the second one is transformed into a patach: As in petach, [so too,] petaa. And this is clear.

1. מהי הטעות שנפלה בדברי ר' דוד פארדו? היעזר בדברי רש"י לבראשית מ"א ל"ה ד"ה את כל אוכל. היעזר בדברי רש"י לבמדבר י"א ח' ד"ה לשד השמן. היעזר בדברי רש"י לבמדבר כ"ג כ' ד"ה וברך.

1. What was R. David Pardo's mistake? Use the following entries in Rashi to assist yourself: Genesis 41:35, s.v. et kol okhel; Numbers 11:8, s.v. leshad hashamen; Numbers 23:20, s.v. ouverekh.

2. התוכל ליישב את דברי רש"י בדרך אחרת?
היעזר בבמדבר ט' ב' "את הפָּסַח במועדו", ועיין בעלון ההדרכה.

2. Can you resolve Rashi's words in a different way? Use the following entry in Rashi to assist yourself: Numbers 9:2, s.v. et hapasach bemoado. And see the guidance sheet.