פרשת ויחי תשכ"ה - יששכר
א. "חמור גרם" - תלמוד תורה
"יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד"
Issachar is a large-boned ass, Couching down between the sheep-folds.
"יששכר חמור גרם" – מה חמור זה גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור לו. "וירא מנוחה כי טוב" – זו התורה, שנאמר (משלי ד') "כי לקח טוב נתתי לכם"; "ואת הארץ כי נעמה" – זו התורה, שנאמר (איוב י"א) "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"; "ויט שכמו לסבול" – עולה של תורה; "ויהי למס עובד" – אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר. דבר אחר: "יששכר חמור גרם" – מדבר בארצו. מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר באמצע. "רובץ בין המשפתים" – אלו שתי בקעות: בקעת פסלן (ובהוצאת בראשית רבה של תיאודור: "בקעת אכסלו" וכוונו לבקעת העיר כסלות למערב הר תבור הנזכרת ביהושע י"ט י"ח) ובקעת יזרעאל... "ויט שכמו לסבול" – עולה של ארץ ישראל.
ד"ה יששכר חמור גרם: חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו למשאוי כבד.
יששכר חמר גרם means ISSACHAR IS A BONY ASS — he bears the yoke of the Torah (i.e. obligations) like a strong ass upon which may be placed a heavy load (Genesis Rabbah 99:9).
ד"ה וירא מנוחה כי טוב: ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פרות.
וירא מנחה כי טוב AND HE SAW THAT REPOSE WAS GOOD — He chose (ראה) as his portion a land that was blessed and well-fitted to produce fruits (cf. Onkelos; so that he need not engage overmuch in business.
ד"ה ויט שכמו לסבול: עול תורה, ויהי לכל אחיו ישראל למס עובד, לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין, שנאמר (דברי הימים א' י"ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיתם מאתים", מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם.
ויט שכמו לסבול AND HE INCLINED THE SHOULDER TO RECEIVE THE BURDEN namely the burden of tracking the Torah. ויהי AND BECAME unto all Israel his brethren. למס עובד A SERVANT UNTO TRIBUTE — deciding for them points of Law and the rules with regard to the fixing of leap-years, as it is said (1 Chronicles 12:32) “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel ought to do; the heads of them were two hundred” — two hundred heads of the Sanhedrin he provided — “and all their brethren were at their commandment” (Genesis Rabbah 99:10).
*
1. מה הביא את בעל המדרש לדרוש פסוקנו כמדבר על התורה ולהוציא את המילים "מנוחה", "ארץ" ממשמעותן?
2. אם היו מהם ראשי סנהדראות, למה קראום "למס עובד" ונראה שהוא היפך כוונת הפסוק?
3. מהי "עולה של ארץ ישראל" בסוף דברי המדרש?
**
4. מה ראה רש"י להעדיף דברי המדרש הראשונים על ה"דבר אחר", והלא לפי דברי רש"י עצמו אינו מביא אגדה "אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אפניו" (עיין רש"י בראשית ג' ח')?
ב. תמונת החמור
פסוק י"ד
"רֹבֵץ ?ֵין הַ?ִ?ְ?ְתָ?ם"
כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רובץ לנוח, רובץ בין התחומין, בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא.
רבץ בין המשפתים CROUCHING BETWEEN THE FOLDS — Like an ass that travels day and night and has no permanent stable of its own, so that when it wishes to rest it croucheth down between the borders — i.e. at the bounds of the cities whither it is earring merchandise .
ד"ה יששכר חמור גרם: לא כזבולון, שהולך עם עוברי ים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה, כחמור בעל אברים חזק, מצוי בין המשפתים, תחומי העיר, לחרוש ולעבוד את האדמה, כדכתיב (ישעיהו ל"ב כ') "אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור" לחרוש ולזרוע, וכן אמר משה: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך".
יששכר חמור גרם, he is not like Zevulun who engages in voyages with mariners to distant lands to engage in trade and commerce. He stays at home toiling his earth sharing the fate of his donkeys, his beasts of burden. בין המשפתים at the outer edges of town, where the surrounding fields are under cultivation. We encounter the expression for tilling the soil as applying not only to oxen but also to donkeys in Isaiah 32,20 אשריכם זרעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור, “happy shall you be who sow by the waters, who send out oxen and donkeys to plough and spread the seed.” We find a similar contrast between these two tribes expressed in Moses‘ blessing in Deut. 33,18שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך “enjoy your departures (on voyages) Zevulun, and you, Issachar, enjoy your pursuing your vocation in your tents.”
ד"ה יששכר חמור גרם: כמו חמור חזק בעל גרמים שרובץ תחת משאו כשירצה לנוח מעט ויקום עם משאו. וה"משפתים" הם המשאות שנושא ואמר "משפתים" לשון שנים, כי עורכים עליו שני משאות, אחד מימין ואחד משמאל, ודימהו הדמיון הזה, ר"ל כי תהיה ארצו טובה ויתעסק בעבודת ארצו, לא יצא למלחמה עם שאר השבטים אלא יתן מס למלך ישראל, שיניחהו בארצו, וזהו שאמר "וירא מנוחה כי טוב".
יששכר חמור גרם, like a strong donkey possessing strong bones. He is able to lie down while carrying his load and to get up again while still having his load on his back. המשפתים, a reference to the load the donkey carries. Yaakov uses the word in the plural mode, to indicate that Issachar will be loaded with not only one burden but two, carrying one on his right side, the other on his left. His soil will be extremely good, as if to say that he will not join battle formations in war but will belong to the troops bringing the supplies to the front lines. He will pay a special tax to the king to be allowed this arrangement, hence ויהי למס עובד. This is what Yaakov had in mind when he said of Issachar וירא מנוחה כי טוב. Our sages in Bereshit Rabbah 98,12, and 99,10 explain the entire blessing as a prophecy that Issachar would make his primary occupation the study of Torah, and Yaakov depicting such a way of life as something lovely and rewarding for those who pursue it. The more one labours and immerses oneself deeply in Torah study the greater the ultimate sense of serenity, מנוחה, constructive peace of mind one will experience. All the expressions used here such as וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד, describe, step by step the immersion in Torah study, the difficulties in mastering that discipline, and the eventual satisfaction it yields the person who stays the course. As proof that Yaakov’s blessing for Issachar did indeed come true, consider that the tribe of Issachar sent only 200 representatives to attend the crowning of David as King, whereas all the other tribes sent delegations numbering between 10,000 and 120,000. The 200 men from Issachar however, are described as יודעי בינה לעתים, “knowing how to interpret the signs of the times.” They were all Torah scholars. (compare Chronicles I 12,24-38)
הרכסים לבקעה:
ד"ה יששכר חמור גרם: בעל עצמות דל בשר ורזה, המצונן הרבה משאר חמורים, שכולם מצוננים, ודל הבשר ביותר כן יששכר מצונן עצל, רובץ תמיד בין מקום שפיתת קדרות להתחמם, אוהב המנוחה כעצל ממאן לצאת למלחמה ובוחר תחתיו להיות למס עובד... דרך הכתוב לגנות העצל בצינה, (משלי) "טמן עצל ידו בצלחת" הוא כלי בשול החם, ואומר (משלי כ' ד') "מחורף עצל לא יחרוש", וכן (משלי כ"ו י"ד) "ועצל על מיטתו". ואין לשורש "שפת" בעברי משמעות אחר אלא שימת קדירה על האש (ביי זעטצען) (יחזקאל כ"ד ג') "שפות הסיר שפות", וכן באלישע (מלכים ב' ד') "שפות הסיר לבני הנביאים". ויאמר בדרך דמיון וצחות (ישעיה כ"ו י"ב) "תשפות שלום לנו" – תשים לנו קדירה על האש מלאה שלום, והרבה מצוי בדברי חז"ל. ומקום השפיתה קורא בתהלים וביחזקאל "שפתים" (פייארשטעללע) (תהלים ס"ח י"ד) "אם תשכבון בין שפתים" וחשך משחור פחמים תארכם "כנפי יונה" – ישראל "נחפה בכסף" – מזהירה ונחמדה ככסף. וביחזקאל בבנין הבית אמר (יחזקאל מ' מ"ג) "והשפתים טופח אחד" – מקום בישול הזבחים. וכאן ובשירת דבורה קוראו "משפתים".
ונראה שהכונה במשפתים מחיצה של קנים ערוכים זה בצד זה שהבהמות כלואות שם. ואונקלוס (ואחריו רש"י רשב"ם) תרגמו "בין התחומים"... והרד"ק פירש (ע' לעיל) וזה שיבוש...
1. היכן מסתיימת תמונת החמור לפי דעת הפרשנים: במילת "גרם" או במילת "משפתים" - כלומר: מי הרובץ?
2. נסה להכריע בין דעותיהם בהסתמך על פסוקים אחרים מפרקנו!
3. במה מסייע ישעיהו ל"ב כ' לדעת הרשב"ם?
4. במה שונה דעת בעל הרכסים לבקעה מדעת כל הפרשנים דלעיל, והיכן מצא במקרא סיוע לפירושו?
*
5. מהי חולשת פירושו של הרד"ק שבגללה אמר עליו שד"ל: "וזה שיבוש"?
ג. יששכר - באונקלוס ובמדרש
"וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד"
For he saw a resting-place that it was good, And the land that it was pleasant; And he bowed his shoulder to bear, And became a servant under task-work
וחזא חולקא ארי טב וית ארעא ארי מעבדא פירין ויכבש מחוזי עממיא וישיצי ית דריהון. (ויכבוש גבולות עממים ויגרש את יושביהם.) ודמשתארין בהון יהון לה לפלחין ומסקי מסין. (והנשארים בהם יהיו לו לעבדים ולהעלות לו מסים).
*
א. מה ראה אונקלוס לתרגם מנוחה = חולקה (חלק = נחלה)?
**
ב. מה ראה לתרגם "ויט שכמו לסבול" – ויכבוש גבולות עמים?
"ויהי למס עובד" ר' אליעזר ור' שמואל בר נחמן: ר' אליעזר אומר: כל השבטים הניחו יתרות, ושבטו של יששכר לא הניח יתרות. ר' שמואל בר נחמן אומר: אף שבטו של יששכר הניח יתרות, אלא שהיו בעלי מסים.
**
א. מה ההבדל ביניהם בתפישתם התחבירית את פסוקנו?
**
ב. על סמך איזה מקום במקרא אומר ר' אליעזר את דעתו?
ג. מי משניהם מסכים עם פירושו של אונקלוס?
ד. שאלות בטעמי המקרא
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"
Judah, thee shall thy brethren praise; Thy hand shall be on the neck of thine enemies; Thy father’s sons shall bow down before thee.
תרגום יונתן:
יהודה לך יודון כל אחיך.

יהודה אתה כשמך וכן יודוך אחיך (פירוש על ראב"ע: ר"ל כשמו כן הוא, וכן יאמרו עליו כן).

רשב"ם:
...לפי שגינה את הראשונים ונטל מלכות מראובן ופיזר שמעון ולוי אמר ליהודה: אבל אתה יתנו לך אחיך הוד מלכות...
אבל אתה, כלומר אינך כראובן, שמעון ולוי.
האם אפשר ליישב את כל הפירושים הנ"ל עם פיסוק הטעמים?
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה"
Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power.
מה טעם שהמילה "בכרי" מוטעמת מלעיל?
וכן בירמיהו ל"א ח':
"... כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא"
They shall come with weeping, And with supplications will I lead them; I will cause them to walk by rivers of waters, In a straight way wherein they shall not stumble; For I am become a father to Israel, And Ephraim is My first-born.