פרשת ויגש תשכ"ה - התוודעות יוסף לאחיו
א. לעניין השגחת ה'
"כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"
And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life.
"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"
And God sent me before you to give you a remnant on the earth, and to save you alive for a great deliverance.
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ח:
מבואר הוא מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו, ולסיבה ההיא סיבה וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר, רצוני לומר: רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההם האמצעיות כולם, וייחסו זה הפועל האישי המתחדש אל הבורא ויאמרו, שהוא יתעלה עשאו. וזה כולו ידוע וכבר דיברנו בו אנחנו וזולתינו מן המאמתים (=דורשי האמת לאמתה) וזהו דעת אנשי תורתנו כולם. ואחרי זאת ההצעה, שמע, מה שאבארהו בזה הפרק והתבונן בו התבוננות מיוחד בו, מוסף על התבוננותך לשאר פרקי זה המאמר, והדבר אשר ארארהו לך הוא זה: דע כי הסיבות הקרובות כולן, אשר מהם יתחדש מה שיתחדש – אין הפרש בין היות הסבות ההן עצמות טבעיות או בבחירה או במקרה (ר"ל בבחירה, שתהיה סיבת המתחדש ההוא בחירת אדם) עד שאפילו היתה הסיבה רצון אחד משאר בעלי החיים – שזה כולו ייוחס לשם בספרי הנביאים... בלשונות שהשם "פעלו" או "ציוה בו" או "אמרו", ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה" וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק. (מתוך פירוש "שם טוב" על מורה נבוכים: והמשל בו, כי מלך אחד ציוה לקחת מס מאנשי העיר ואח"כ בא הגזבר לקחת המס, נתחדשו מזה קטטות ומריבות במדינה ונתחדשו גם פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר, שהמלך עשה אלו הפעולות, אחר שהוא סיבה להם.) ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה", וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק והוא: ...ואני אזכור לך מאלו כולם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שישמך מהענינים הטבעיים כהתוך השלג כשייחם האויר והמית מי הים בהסתער הרוח, אמר (תהלים קמ"ז) "ישלח דבריו וימסם" ואמר (תהלים ק"ז) "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו", ואמר בירידת המטר (ישעיה ה') "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר". ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש ישתדל להזיק לאיש, אמר בשלום נבוכדנצר הרשע ומחנהו (ישעיה י"ג) "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי" ואמר בענין שמעי בן גרא (שמואל ב' ט"ו) "כי ה' אמר לו: קלל את דוד", ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר אמר (תהלים ק"ה) "שלח מלך ויתירהו", ...ובענין אליהו ז"ל באשר סבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) :הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". ואמר יוסף הצדיק (בראשית מ"ה) "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים". ואמר במה שתהיה סיבתו רצון בעל חיים והתעוררו בצרכי חייו (יונה ב') "ויאמר ה' לדג" – אחר שהאלוה הוא אשר העיר בו הרצון ההוא, לא שהוא שמהו נביא והשרה עליו נבואה. וכן נאמר בארבה אשר בא בימי יואל (יואל ב' י"א) "כי עצום עושה דברו"... והקש גם כן על כל המאמרים הבאים הדומים לזאת. ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה (בראשית כ"ד נ"א) "ותהי אשה לבן אדונך כאשר דבר ה'". ובענין דוד ויונתן (שמות א' כ') "לך כי שלחך ה'". ובענין יוסף (בראשית מ"ח ז') "וישלחני אלוקים לפניכם".
1. מהן "הסיבות האמצעיות" אשר יחסיר יוסף כאן בדבריו בשני הפסוקים?
**
2. הסבר למה אין הרמב"ם מעמיד את שני הפסוקים הנ"ל (מ"ה ז', מ"ה ח') זה בצדו של זה אלא מפריד ביניהם ומביא כל אחד בהקשר אחר.
3. במה שונה פסוק ח' מכל הפסוקים המובאים ברמב"ם?
*
4. לדעת הקרשקש (בפירושו למורה נבוכים) אין מתאימים הפסוקים ישעיה ה' ח', וכן פסוקנו מ"ח ח' לשאר הפסוקים המובאים בדבריו. הסבר מדוע!
5. האם יש בדברי הרמב"ם האלה תשובה לשאלת האברבנאל:
איך אמר יוסף לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים – והלא הם מדעתם מכרוהו, להרע לו, ואם קרה מקרה, שהגיע טוב מהמכירה – הנה חטאתם במקומו עומד ואין אדם נידון על המתחייב ממעשיו במקרה, כי אם על המתחייב בעצה ובכוונה, כי מה שבמקרה "לא יעלה ולא יוריד"?
6. מה היא תשובתך לשאלה זו ששואל אברבנאל?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים: לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעים, שאחיו מתביישים בהיוודעו להם.
ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים AND JOSEPH COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD — He could not bear that the Egyptians should stand by him witnessing how his brothers would be put to shame when he made himself known to them.
השווה לדבריו אלה: מ"ג ל"א:
ד"ה ויתאפק: נתאמץ, והוא לשון (איוב מ"א ז') "אפיקי מגינים" – חוזק. וכן (איוב י"ב כ"א) "ומזיח אפיקים רפה".
וכתב בעל באר יצחק:
"התאפק": בכל מקום ההתחזקות וההתאמצות נגד התפעלות נפשו, והוא ההמנע מעשות איזו פעולה כפי ההתפעלות, כמו (מ"ג ל"א) "ויתאפק".
הסבר, למה לא פירשו רש"י גם במקומנו כפי שפירשו שם?
ד"ה וישמע בית פרעה: ביתו של פרעה, כלומר עבדיו ובני ביתו; ואין זה לשון "בית" ממש, אלא כמו (מלכים א' י"ב כ"א) "בית ישראל", "בית יהודה".
וישמע בית פרעה AND THE HOUSE OF PHARAOH HEARD IT — The house of Pharaoh means his servants and the members of his household. בית here does not mean an actual house (so that the words would mean “and one heard it in the house of Pharaoh; cf. 5:16), but it is similar to (1 Kings 12:21) בית ישראל “the house of Israel”, or בית יהודה the house of Judah”, meaning the people of Judah. old French maisniede English all the inmates of a house.
ד"ה והקול נשמע בית פרעה: כמו "בבית פרעה" וזהו לשון בית ממש.
וישמע בית פרעה AND THE HOUSE OF PHARAOH HEARD IT — The house of Pharaoh means his servants and the members of his household. בית here does not mean an actual house (so that the words would mean “and one heard it in the house of Pharaoh; cf. 5:16), but it is similar to (1 Kings 12:21) בית ישראל “the house of Israel”, or בית יהודה the house of Judah”, meaning the people of Judah. old French maisniede English all the inmates of a house.
א. מה ראה רש"י לפרש אותה מילה בשני פסוקים (ב', ט"ו) בפירושים שונים?
**
ב. בעל ספר הזכרון, (על רש"י):
כונתו של הרב מבוארת, שכאן הוכרח לפרש "בית פרעה" – אנשי הבית... אבל לעולם נראה לי כמיותר אומרו "ביתו של פרעה", דשפיר הוא מצי למימר "וישמע בית פרעה – עבדיו ואנשי ביתו". ולא נתקררה דעתי בכל מה ששמעתי בזה.
אולי תוכל ליישב תמיהתו?!
ג. היכן מצינו השמטה כזו של בי"ת במקרא, כפי שמפרשה רש"י בפסוק ט"ו?
3) פסוק ח'
ד"ה לאב לפרעה: לחבר ולפטרון.
השווה:
ד"ה אברך: כתרגומו דין אבא למלכא.
אברך Render this as the Targum does: “This is the father (counsellor) of the king”. In Aramaic (some editions read in Roman i.e. Latin) רך means king (rex). Thus in the chapter beginning with השותפין (Bava Batra 4a) we have: “neither a noble (ריכא) nor the son of a noble (ריכא)”. In the Midrash (Sifré Devarim 1:1) Rabbi Judah explained: אברך is appellation for Joseph who was אב “a father” in wisdom and רך “tender” in years. Whereupon Rabbi Jose the son of a woman of Damascus said to him: “How much longer will you pervert for us the meaning of Scripture? The word אברך can only be connected with the word ברכים knees (i.e. “Bend the knee”), for all came in and went forth only by his permission, just as it states “and he set him [over all the land of Egypt]”.
**
** והשווה תרגום אונקלוס:
"ושויני לאבא לפרעה".
הסבר, למה לא פירש רש"י גם כאן כפי שפירש במ"א מ"ג, ונמנע ללכת כאן בעקבות תרגום אונקלוס?
ד"ה ועלו אל אבי: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
ועלו אל אבי AND GO UP TO MY FATHER — he said “go up” because the land of Israel is situated higher than all the neighbouring countries (Kiddushin 69a).
בעל לבוש האורה, מקשה:
ולמה לא פירשו רש"י כן למעלה (מ"ד י"ז) "ואתם עלו לשלום אל אביכם", וכן לא פירשו כן (ס"ד ל"ג) "והנער יעל עם אחיו"?
יישב קושייתו!
ד"ה ועיני אחי בנימין: השווה את כולם יחד, לומר, שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם.
ועיני אחי בנימין [YOUR EYES] AND THE EYES OF MY BROTHER BENJAMIN — he mentions them separately and alike to imply: just as I harbour no hatred against Benjamin, my brother, for he was no party to selling me, so is my heart free from hatred against you (Megillah 16b).
מה קשה לו?