| א. הצעת ראובן "השליכו אותו" |
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם
וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"
And Reuben heard it, and delivered him out of their hand; and said: ‘Let us not take his life.’
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה..."
And Reuben said unto them: ‘Shed no blood; cast him into this pit that is in the wilderness, but lay no hand upon him’—that he might deliver him out of their hand, to restore him to his father.
ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם: הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם, כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים, אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם, חלילה לכם.
והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר לקמן (מ"ב כ"ב) "והלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם"; וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם: "אם כן – אל תשפכו דם בידיכם".
ולא אמר "דמו", כי הראה שלא יאמר כן לאהבתו, רק שלא יהיו כשופכי דמים; לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
התועלת השביעי: ראוי לאדם כשיראה רצון איש או אישים לעשות פועל מגונה, שיעתיקם מהרצון ההוא מעט מעט, שאם רצה להעתיקם יחד מהרצון ההוא, יהיה זה סיבה אל שלא ישמעו אליו וישלימו רצונם הרע. ולזה תראה, כי ראובן כשראה רצון אחיו להרוג את יוסף וראה שאם יאמר להם שיעזבוהו, לא ישמעו לו לרוב שנאתם אותו, הנה העתיקם מהרצון ההוא מעט מעט, ואמר להם שלא ישפכו דם אך ישליכו אותו בבור וימות מעצמו. והנה חשב ראובן להעתיקם מעט מעט מהרצון ההוא וממדרגה אחר מדרגה עד שלא יגיע ליוסף היזק מהם, או יוליכהו הוא בעצמו אל אביו בזולת ידיעתם.
וזה גם כן היה סיבה אל שנעתקו מזה הרצון השני ושמעו אל יהודה ושאמר להם, שימכרוהו לישמעאלים.
בן אמוזג:
ד"ה לא נכנו נפש: לברוח מן הכפל אומר אני ש"ויאמר לא נכנו נפש" ר"ל, שגמר בלבו ואמר: אינו ראוי להכותו נפש, ולהוציא מחשבתו לפועל "ויאמר אליהם ראובן: אל תשפכו דם..."
ד"ה לא נכנו נפש: לברוח מן הכפל אומר אני ש"ויאמר לא נכנו נפש" ר"ל, שגמר בלבו ואמר: אינו ראוי להכותו נפש, ולהוציא מחשבתו לפועל "ויאמר אליהם ראובן: אל תשפכו דם..."
באור:
ד"ה ויצילהו מידם: שלא נהרג, והוא כלל, ואחרי זה פירט ופירש היאך: "ויאמר להם לא נכנו נפש" וכן תרגם האשכנזי (הרמבמ"ן) "שפדאך נעהמליך".
ד"ה ויצילהו מידם: שלא נהרג, והוא כלל, ואחרי זה פירט ופירש היאך: "ויאמר להם לא נכנו נפש" וכן תרגם האשכנזי (הרמבמ"ן) "שפדאך נעהמליך".
ד"ה וישמע ראובן ויצילהו מידם: מבואר שתחילה רצה להצילו לגמרי שלא יעשו לו מאומה, וכאשר לא שמעו לו אמר: "לא נכנו נפש" - על כל פנים אל תהרגו אותו, שדי בעונש אחר, וכאשר לא שמעו גם לזה "ויאמר להם: אל תשפכו דם" כי תוכלו להרוג אותו ע"י גרמא שתשליכו אותו אל הבור הזה העמוק שלא יוכל לצאת ממנו...
1. מה הם הקשיים שבפסוקינו המיושבים ע"י הרמב"ן?
2. הסבר את דברי הרמב"ן המסומנים בקו.
3. מתי אמר ראובן את דבריו המסופרים במ"ב כ"ב, לדעת הרמב"ן, ולמה לא סיפרם הכתוב במקומנו?
4. מהו ההבדל העיקרי בין דעת בן אמוזג לבין דעת הרמב"ן, ומהי חולשת פירושו של בן אמוזג?
5. למי מן המפרשים שהבאנו קרובה דעת הרלב"ג ולמה צירף לפירושו לפסוקינו גם את דעתו על דברי יהודה (פסוק כ"ו)?
6. מהו ההבדל בין דעת הבאור לדעת המלבי"ם, ומי נראה לך קרוב יותר לפשוטו של מקרא?
| ב. מנין שהיו נחשים וערקבים בבור |
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
and they took him, and cast him into the pit—and the pit was empty, there was no water in it.
תלמוד בבלי, מסכת שבת כב ע"א (וכן בקיצור בבראשית רבה פ"ד [ט"ז]):
אמר רב כהנא: דרש רב נתן מניומי משמיה דר' תנחום: מאי דכתיב "והבור ריק אין בו מים"? ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע, שאין בו מים?! מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
אמר רב כהנא: דרש רב נתן מניומי משמיה דר' תנחום: מאי דכתיב "והבור ריק אין בו מים"? ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע, שאין בו מים?! מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
והבור רק אין בו מים AND THE PIT WAS EMPTY, THERE WAS NO WATER IN IT — Since it states, “the pit was empty”, do I not know that “there was no water in it”? What then is the force of “there was no water in it”? Water, indeed it did not contain, but there were serpents and scorpions in it (Shabbat 22a).
ממשמע שנאמר "והבור ריק" איני יודע שאין בו מים? מה תלמוד לומר: אין בו מים? מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
והבור רק אין בו מים AND THE PIT WAS EMPTY, THERE WAS NO WATER IN IT — Since it states, “the pit was empty”, do I not know that “there was no water in it”? What then is the force of “there was no water in it”? Water, indeed it did not contain, but there were serpents and scorpions in it (Shabbat 22a).
**
1. ומקשים מפרשי עין יעקב: ומנין להם לדרוש כך, ודילמא בא לומר שעצים ואבנים, עפר וצורות וטיט היו בו? יישב קושייתם!
**
ולמה לא אמר הכתוב: "והבור ריק ממים"?
ענה לקושייתו!
ומקשים: ומנין להם דדוקא נחשים ועקרבים היו בו?
ומביא כשר ב"תורה שלמה" (וישב קמ"ד בבאור):
בנמוקי רבנו ישעיה מטראני הראשון כתוב: נרמז בקרא "אין בו מים וישבו לאכול" – אל תקרי "וישבו לאכול" אלא ויש בו לאכול" – נחשים ועקרבים שאוכלים!
בנמוקי רבנו ישעיה מטראני הראשון כתוב: נרמז בקרא "אין בו מים וישבו לאכול" – אל תקרי "וישבו לאכול" אלא ויש בו לאכול" – נחשים ועקרבים שאוכלים!
ואולם המפרש על רש"י ר' יעקב קניזל (מגולי ספרד, חי בטורקיה) בספר "פירושים על רש"י לאלמושנינו, קניזל ועוד" (קושטא רפ"ה):
דקדקו שהיו בו נחשים ועקרבים, מפסוק אחד שבחומש דברים (והוא אומר את הפסוק).
דקדקו שהיו בו נחשים ועקרבים, מפסוק אחד שבחומש דברים (והוא אומר את הפסוק).
התוכל למצוא מהו הפסוק?
| ג. "והבור ריק" |
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
and they took him, and cast him into the pit—and the pit was empty, there was no water in it.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י שהובאו במקטע דלעיל):
ואם כן – (=אם לפי דברי רש"י שהם דברי רבותינו בשבת כ"ב) היו הנחשים והעקרבים בחורי הבור, או שהיה הבור עמוק ולא ידעו כן; שאלו היו רואים אותם (=את הנחשים) ולא יזיקו ליוסף, היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח ה' אשר הוא חפץ בו ומצילו, וכענין שנאמר (דניאל ו' כ"ג) "אלוקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותיו ולא חבלוני כל קבל די קדמוני זכו השתבחת לי" (=אלוקי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא חבלו בי, בעבור אשר נמצאת לי זכות לפניו), אבל הם לא ידעו בדבר. ועל דרך הפשט יאמר "והבור ריק אין בו מים" כלל, שגם אם היו בו מים מעט יקרא ריק, וכן (ישעיהו ל"א א') "כי מת אתה ולא תחיה" – כלל בשום פנים, והכל ביאור וחיזוק.
ואם כן – (=אם לפי דברי רש"י שהם דברי רבותינו בשבת כ"ב) היו הנחשים והעקרבים בחורי הבור, או שהיה הבור עמוק ולא ידעו כן; שאלו היו רואים אותם (=את הנחשים) ולא יזיקו ליוסף, היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור, וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע, ואיך יגעו במשיח ה' אשר הוא חפץ בו ומצילו, וכענין שנאמר (דניאל ו' כ"ג) "אלוקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותיו ולא חבלוני כל קבל די קדמוני זכו השתבחת לי" (=אלוקי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא חבלו בי, בעבור אשר נמצאת לי זכות לפניו), אבל הם לא ידעו בדבר. ועל דרך הפשט יאמר "והבור ריק אין בו מים" כלל, שגם אם היו בו מים מעט יקרא ריק, וכן (ישעיהו ל"א א') "כי מת אתה ולא תחיה" – כלל בשום פנים, והכל ביאור וחיזוק.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.
1. בדברי הרמב"ן הראשונים (עד ועל דרך הפשט) מיושבת קושיה אשר מקשים אותה מפרשי המדרש על פסוק כ"ב. מהי הקושיה?
2. כיצד מתייחס הרמב"ן בדבריו לדברי המדרש המובא ברש"י?
השווה לדברי רש"י ולדברי הרמב"ן את דברי שניהם בשמות כ"ב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים (רמב"ן ד"ה: כל אלמנה).
*
א. במה דומה דרכו של רש"י שם לדרכו במקומנו?
**
ב. מה ראה הרמב"ן שם ללכת באותה דרך בה הולך רש"י (ורבותינו במכילתא) ולא אמר גם שם: "והכל ביאור וחיזוק"?
| ד. הבור כמפלט מפני האחים |
"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
and they took him, and cast him into the pit—and the pit was empty, there was no water in it.
זוהר, וישב
"ויקחוהו וישליכו אותו הבורה" – ר' יצחק אמר: אין נחשין ועקרבין חוו ביה, אמאי כתיב בראובן "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"? וכי לא חייש ראובן להאי (=וכי לא חשש ראובן לזה), דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקו ליה? (שאותם נחשים ועקרבים יזיקוהו?) דאיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב "למען הציל אותו"?! אלא חמא ראובן, דניזקא אשתכח בידייהו דאחוי (=אלא ראה ראובן שהנזק הוא ודאי כשהוא בידיהם של אחיו), בגין דידע כמה שנאין ליה (=כי ידע כמה שונאין אותו אחיו) ורעותא דלהון לקטלא ליה (=ורצונם להרגו). אמר ראובן: טב למנפל ליה לגו גובה דנחשין ועקרבים, ולא יתמסר בידא דשנאוי, דלא מרחמיה עליה (=מוטב להפילו לתוך הבור שיש בו נחשים ועקרבים ולא יהא נמסר בידי שונאיו שאין מרחמים עליו). מכאן אמרו: יפול ברנש גרמיה לאשא, או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי (=יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ולא ימסור עצמו לידי שונאיו). בגין, דהכא (=מפני שכאן, בבור) אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא, קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא (אם הוא צדיק, הקב"ה יעשה לו נס) דלזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו (=ולפעמים זכות אבותיו עומדת לו וינצל מהם – מן הנחשים), אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא (=מועטים הם היכולים להינצל).
"ויקחוהו וישליכו אותו הבורה" – ר' יצחק אמר: אין נחשין ועקרבין חוו ביה, אמאי כתיב בראובן "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"? וכי לא חייש ראובן להאי (=וכי לא חשש ראובן לזה), דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקו ליה? (שאותם נחשים ועקרבים יזיקוהו?) דאיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב "למען הציל אותו"?! אלא חמא ראובן, דניזקא אשתכח בידייהו דאחוי (=אלא ראה ראובן שהנזק הוא ודאי כשהוא בידיהם של אחיו), בגין דידע כמה שנאין ליה (=כי ידע כמה שונאין אותו אחיו) ורעותא דלהון לקטלא ליה (=ורצונם להרגו). אמר ראובן: טב למנפל ליה לגו גובה דנחשין ועקרבים, ולא יתמסר בידא דשנאוי, דלא מרחמיה עליה (=מוטב להפילו לתוך הבור שיש בו נחשים ועקרבים ולא יהא נמסר בידי שונאיו שאין מרחמים עליו). מכאן אמרו: יפול ברנש גרמיה לאשא, או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי (=יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ולא ימסור עצמו לידי שונאיו). בגין, דהכא (=מפני שכאן, בבור) אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא, קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא (אם הוא צדיק, הקב"ה יעשה לו נס) דלזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו (=ולפעמים זכות אבותיו עומדת לו וינצל מהם – מן הנחשים), אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא (=מועטים הם היכולים להינצל).
1. מה ההבדל בינו לבין פירוש הרמב"ן?
2. מה הרעיון הכללי שכלול בדברי הזוהר האלה, והיכן מצינו רעיון זה בנ"ך?
3. הזוהר מוצא בהמשך דבריו סעד בלשון התורה בפסוק כ"ב. מהו הסעד?