פרשת וישלח תשכ"ה - עשו
א. נשות עשו
"עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי"
Esau took his wives of the daughters of Canaan; Adah the daughter of Elon the Hittite, and Oholibamah the daughter of Anah, the daughter of Zibeon the Hivite,
"וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת"
and Basemath Ishmael’s daughter, sister of Nebaioth.
השווה:
"וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי"
And when Esau was forty years old, he took to wife Judith the daughter of Beeri the Hittite, and Basemath the daughter of Elon the Hittite.
"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה"
so Esau went unto Ishmael, and took unto the wives that he had Mahalath the daughter of Ishmael Abraham’s son, the sister of Nebaioth, to be his wife.
ראב"ע, פרק כ"ו פסוק ל"ד:
ד"ה יהודית: שם, ולא הוליד ממנה.
ראב"ע, פרק כ"ו פסוק ל"ד:
ד"ה ובשמת: היא עדה ויש לה שני שמות, ובמקרא נמצאים למאות כן.
ד"ה הוא אדום: ואל תתמה על עדה ובשמת שיש לה שתי שמות, כי כן שם אם אביה (ועיין מלכים א' ט"ו ב'; דברי הימים ב' י"א ח'; דברי הימים ב' י"ג ב'.) גם שם אביה בדברי הימים איננו כמו בספר מלכים, כי שני שמות היו לה, גם לאביה.
ד"ה עדה בת אילון: ...ויתכן לומר, כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים. אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ונשא אחות אשתו בת אילון ואחרת אהליבמה בת ענה. אבל בת ישמעאל אחות נביות בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקודש מ"חולי", קרא את שמה בשם הנכבד שהיה לאשתו הראשונה מלשון "בשמים", כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו ואיננה רעה בעיני יצחק אביו.
ד"ה עשו לקח את נשיו מבנות כנען: המדקדק יתן לב, כי בפרשה ראשונה של תולדות יצחק (כ"ו ל"ד) נאמר יהודית בת בארי החתי, בשמת בת אילון החתי, מחלת בת ישמעאל; ובפרשה זו לא הוזכרה בת בארי כלל, לא שמה ולא שם אביה, אבל אילון וישמעאל אביהן של שתי נשיו הראשונות הוזכרו, שהוחלפו שמות הבנות, כאשר מצינו בכמה מקומות: בשמת בת אילון נקראת כאן עדה בן אילון; ומחלת בת ישמעאל נקראת כאן בשמת. לכן יש לומר: יהודית בת בארי מתה בלא בנים, אבל בת אילון ובת ישמעאל היו להם בנים המפורשים כאן. ואהליבמה בת ענה בת צבעון החוי לקח אחרי כן, אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר ונתחתן בבני שעיר החורי, כדכתיב לפנינו (כ' כ"ד, כ"ה) כי אהליבמה היתה בת צבעון בן שעיר החורי, וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר. ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה היתה, לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף.
עשו לקח את נשיו מבנות כנען, people who read the text carefully cannot help noting that when Esau’s wives’ names are mentioned for the first time in 26,34 they were referred to as יהודית בת בארי החתי and בשמת בת אלון החתי, as well as מחלת בת ישמעאל. In our paragraph no one by the name of בת בארי is mentioned at all, neither the woman’s name nor her father’s name. However אלון as well as ישמעאל the fathers of two of Esau’s wives have been mentioned here also. The names of the daughters have been inverted as happens in many instances. בשמת daughter of אלון is here referred to as עדה בת אלון whereas. It is therefore reasonable to assume that יהודית בת בארי died childless, whereas the other two wives of Esau bore children for him as is enumerated here. Esau took אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי as a wife after his move to Seir, when he wanted to strengthen his political ties with the local inhabitants through intermarriage with them. This is why the Torah gave such a detailed account of Oholivamah’s genealogy. Timnah, concubine of Eliphaz, Esau’s firstborn, was also from the original inhabitants of the region of Mount Seir, The reasom why she is mentioned ast, is that the marriage of Esau to Oholivamah occurred last. Chronologically, she belonged to an earlier generation.
ד"ה בשמת בת ישמעאל: למעלה נקראת מחלת, ונראה לי כי שני השמות עניינם אחד, כי "מחלת" לשון "מתוק" בלשון ארמית; תרגום של מתוק – "חולי", וכן "בושם" בארמית ענין "מתיקות".
1. בשתי דרכים שונות מנסים כל המפרשים הנ"ל ליישב את הסתירה. מהן שתי הדרכים, ולמה לא ילכו בדרך אחת משתי הדרכים ביישוב הסתירות שבין כל השמות?
**
2. פרשני ראב"ע מתקשים בדבריו האחרונים (המסומנים בקו) ונחלקו בהסבר המלים. תן שני פירושים לדבריו אלה.
3. לפי דעת בנו יעקב לא רצתה התורה לספר על לקיחת עשו את אהליבמה לפני כן (בפרק כ"ו), כי חשוב היה לה להודיענו התחתנותו זו של עשו אחרי המסופר בפרק ל"ד! הסבר מה מלמד אותנו מקומו של פסוק זה אחרי פרק ל"ד דווקא.
4. הרשב"ם נותן סיבה לדבר, למה מזכיר הכתוב "את אהליבמה ואת בניה בכל הפרשיות האלה לבסוף". הסבר, למה אפוא הוזכרה בפסוק ב' לפני בת ישמעאל?
**
5. הסבר, למה לא מוזכר בפרקנו (פסוק ג') ישמעאל בן אברהם והוזכר שמו של אברהם בכ"ח ט', והשווה פסוק א' בפרקנו לפרק כ"ה פסוק י"ב.
ב. תמנע - מדברי האגדה
תנו רבנן (במדבר ט"ו) "והנפש אשר תעשה ביד רמה" – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. אמר: וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית ל"ו כ"ב) "ואחות לוטן תמנע", (ל"ו י"ב) "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? (בראשית ל') "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה"? יצאה בת קול ואמרה לו: (תהלים ג') "תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי. אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך וכו'". ועליו מפורש בקבלה (בדברי נביאים) (ישעיהו ה') "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" – מאי "כעבות העגלה"? א"ר אסי: "היצר הרע בתחילה דומה לחוט של כוביא (קורי עכביש) ולבסוף דומה לעבות העגלה". ודאתאן עלה (=כיון שהגענו לענין זה) "ואחות לוטן תמנע" מאי היא? תמנע בת מלכים היא, דכתיב (בראשית ל"ו כ"ט) "אלוף לוטן, אלוף תמנע". וכל אלוף מלכותא בלא תגא.
§ The Sages taught in a baraita that with regard to the verse: “But the person who acts high-handedly, whether he is born in the land, or a stranger, that person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), this is a reference to Manasseh ben Hezekiah, king of Israel, who would sit and teach flawed interpretations of Torah narratives. Manasseh said: But did Moses need to write only insignificant matters that teach nothing, for example: “And Lotan’s sister was Timna” (Genesis 36:22), or: “And Timna was concubine to Eliphaz, son of Esau” (Genesis 36:12), or: “And Reuben went in the days of the wheat harvest and found duda’im in the field” (Genesis 30:14)? A Divine Voice emerged and said to him: “You sit and speak against your brother; you slander your own mother’s son. These things you have done, and should I have kept silence, you would imagine that I was like you, but I will reprove you, and set the matter before your eyes” (Psalms 50:20–21). The verses in the Torah are not empty matters, with regard to which you can decide their import.
שר גדול שאינו מעוטר וכיון דתמנע היתה אחות מלך, ודאי בת מלך היא.]
Manasseh began by mocking a few verses and ultimately violated the entire Torah. The Gemara asks: With regard to that verse that we came to discuss, in any event, what is the significance of the phrase in the verse “And Lotan’s sister was Timna”? The Gemara explains: Timna was the daughter of kings, as it is written: “The chief of Lotan” (Genesis 36:29), and: “The chief of Timna” (Genesis 36:40), and each chief is a member of a monarchy, albeit without a crown. That is why they are called chief and not king.
[רש"י:
בעי לאגיורי, (=רצתה להתגייר), באתה אצל אברהם, יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה, מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת.
מוטב שאהיה שפחה לאומה זו, לבני אברהם, יצחק ויעקב, שהם יראי שמים, ולא אהיה גבירה לאומה אחרת, ולכך נעשית פלגש לאליפז שהיה מזרע יצחק.]
נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל (=שהציק לישראל); מאי טעמא? דלא איבעו להו לרחקה (=שלא היה עליהם להרחיקה).
Timna sought to convert. She came before Abraham, Isaac, and Jacob, and they did not accept her. She went and became a concubine of Eliphaz, son of Esau, and said, referring to herself: It is preferable that she will be a maidservant for this nation, and she will not be a noblewoman for another nation. Ultimately, Amalek, son of Eliphaz, emerged from her, and that tribe afflicted the Jewish people. What is the reason that the Jewish people were punished by suffering at the hand of Amalek? It is due to the fact that they should not have rejected her when she sought to convert. Therefore, the verse is significant.
לרחקה מתחת כנפי השכינה, שהיה להם לגיירה.]
"To distance her" -- from under the wings of the divine presence, as they should have converted her: Rashi.
[רש"י:
"וילך ראובן בימי קציר חטים". אמר רבא בר יצחק, אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל.
בימי קציר חטים, לאחר שקצרו השדה, שהכל רשאין ליכנס לתוך שדה חבריהן.]
בראשית רבה פ"ב (י"ד):
"ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו". תני ר' שמעון בן יוחאי: למה לו לדרוש ולומר "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? להודיע שבחו של ביתו של אברהם, עד היכן היו מלכיות ושלטונין רוצים להדבק בו. ומה היה לוטן? הוא היה אחד מן השלטונים שנאמר (ל"ו כ"ב) "אלוף לוטן" וכתיב (פסוק כ"ב) "ואחות לוטן תמנע" "ותמנע היתה פילגש לאליפז". אמרה: הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה, אהיה לו לשפחה". והרי הדברים קל וחמר: מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכויות ושלטונות רוצות להידבק לו, על אחת כמה וכמה שיהיו רוצין להידבק ביעקב אבינו הצדיק, שקיים את כל התורה כולה.
ילקוט שמעוני,פרשת האזינו סימן תתקמ"ח:
(דברים ל"ב מ"ז) "כי לא דבר ריק הוא מכם", אין לך דבר ריקם בתורה, שאם תדרשנו, שאין בו מתן שכר בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. שהרי אמרו: למה נכתב "ואחות לוטן תמנע" "ותמנע היתה פלגש לאליפז"? לפי שאמרה: "אין אני כדאי שאהיה לו לאשה, אהיה לו לפלגש". והרי הדברים קל וחמר: ומה עשו... (עיין לעיל בבראשית רבה) ...שהיו רוצים להידבק ביעקב הצדיק, שקיים כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כ"ה) "ויעקב איש תם".
1. הסבר, מה ראו חכמים לגנות את מנשה על שאלתו, והלא גם ר' שמעון בן יוחאי שואל אותה שאלה!
2. מה המשותף לשני הפסוקים שעליהם לגלג מנשה?
3. מהו הלימוד, הלקח, מוסר ההשכל, שניתן ללמוד מפסוק תמוה זה שבפרקנו לפי דעת כל אחד משלושת המקורות המובאים לעיל?
4. היכן מצינו בספר בראשית ובדברי חז"ל מספר בראשית אותה תופעה, "שהיו מלכים ושלטונין רוצים להידבק בו"?
ג. שאלות בטעמי המקרא
"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ"
And God said unto him: ‘I am God Almighty. Be fruitful and multiply; a nation and a company of nations shall be of thee, and kings shall come out of thy loins;
כנראה יש לנתח את הפסוק כדלקמן:
א) פתיחת האמירה (ויאמר לו אלקים)
ב) פתיחה להבטחה (אני א-ל שדי פרה ורבה)
ג) ההבטחה, הבאה בשני משפטים (עד לאתנחתא – צלע ב').
1. איך מתאימים הטעמים לחלוקה הזאת?
2. איך יש לחלק את שלוש המלים: "ויאמר לו אלקים"? על איזו תופעה מעידה חלוקה זאת?