| א. טעם מתנות עניים |
ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית של אדוני אבי ז"ל) לויקרא י"ט ט' ד"ה ובקוצרכם את קציר...:
החוקים האלה אין תכליתם סיפוק הצרכים החומריים באופן ישיר לעניי העם. הן גם העני בעצמו מחויב לעזוב לעניים לקט שכחה ופאה ועוללות של שדהו וכרמו. ברור שחוקים אלה מטרתם להזהיר כל אזרח בישראל תיכף בשעת הקציר והבציר, בשעת כינוס מתנות הטבע ופרי עמל בפיו, בשעה שהוא עלול להוציא מפיו את המילים הגאוותניות הרות סכנות חמורות, המילים "קנייני שלי", ולהזכיר לו כי עליו לקיים בפועל את ההוראה שה"שלי" הזה כולל בתוכו, חיוב המוטל על כל אחד ואחד לדאוג להספקת צרכיהם של הנצרכים, וכי השדה והכרם לא נתנו יבולם ופריים לו לבדו – וכי ביגיע כפיו אין עליו לעמול רק לטובת עצמו, וכי בארץ שהיא קודש לה' אין הדאגה ל"עני ולגר" תוצאה של רגש החמלה המפותח פחות או יותר, או של רגש הפחד מפני סכנת ההתקוממות של מיואשים ומתמרמרים מבין העניים, סכנה המאיימת על קנייניהם של בעלי הרכוש, שדאגה זו אינה מופקדת בידי רחמנים או פקחים, כי אם שהיא הופכת לזכות הניתנת מאת ה' למעוטי יכולת ושהיא חיוב שנתחייבו בה בעלי יכולת.
החוקים האלה אין תכליתם סיפוק הצרכים החומריים באופן ישיר לעניי העם. הן גם העני בעצמו מחויב לעזוב לעניים לקט שכחה ופאה ועוללות של שדהו וכרמו. ברור שחוקים אלה מטרתם להזהיר כל אזרח בישראל תיכף בשעת הקציר והבציר, בשעת כינוס מתנות הטבע ופרי עמל בפיו, בשעה שהוא עלול להוציא מפיו את המילים הגאוותניות הרות סכנות חמורות, המילים "קנייני שלי", ולהזכיר לו כי עליו לקיים בפועל את ההוראה שה"שלי" הזה כולל בתוכו, חיוב המוטל על כל אחד ואחד לדאוג להספקת צרכיהם של הנצרכים, וכי השדה והכרם לא נתנו יבולם ופריים לו לבדו – וכי ביגיע כפיו אין עליו לעמול רק לטובת עצמו, וכי בארץ שהיא קודש לה' אין הדאגה ל"עני ולגר" תוצאה של רגש החמלה המפותח פחות או יותר, או של רגש הפחד מפני סכנת ההתקוממות של מיואשים ומתמרמרים מבין העניים, סכנה המאיימת על קנייניהם של בעלי הרכוש, שדאגה זו אינה מופקדת בידי רחמנים או פקחים, כי אם שהיא הופכת לזכות הניתנת מאת ה' למעוטי יכולת ושהיא חיוב שנתחייבו בה בעלי יכולת.
רש"ר הירש, דברים כ"ד י"ט:
"מתנות העניים" עומדות כניגוד, כמחאה נגד מושג ה"שלי". ואם מזכירים לך פאה ועוללות את חובתך לבלתי ראות שדך וכרמך כולו כשלך ורק כשלך, וכן לבלתי השתמש בכל מה שהצמיח לך הטבע בברכת ה' לטובתך אתה בלבד, ואם מזכירים לך פרט ולקט שאין עליך לנצל עמל כפיך לטובתך אתה עד גמירא... הנה מוסיפה התורה מצוות שכחה ללמדך שאף מחשבותיך הקשורות בעמל לקניניך, אין עליהן להיות מופנות רק לטובתך אתה, ומה שנעלם פעם בשעת קציר ממחשבותיך, יהא חלקם של העניים.
"מתנות העניים" עומדות כניגוד, כמחאה נגד מושג ה"שלי". ואם מזכירים לך פאה ועוללות את חובתך לבלתי ראות שדך וכרמך כולו כשלך ורק כשלך, וכן לבלתי השתמש בכל מה שהצמיח לך הטבע בברכת ה' לטובתך אתה בלבד, ואם מזכירים לך פרט ולקט שאין עליך לנצל עמל כפיך לטובתך אתה עד גמירא... הנה מוסיפה התורה מצוות שכחה ללמדך שאף מחשבותיך הקשורות בעמל לקניניך, אין עליהן להיות מופנות רק לטובתך אתה, ומה שנעלם פעם בשעת קציר ממחשבותיך, יהא חלקם של העניים.
1. הסבר, מניין לרב הירש בטחון זה שאין חוקים אלה תכליתם "הספקת צרכי העניים" אלא חינוכם של בעלי רכוש?
2. התוכל להוכיח מלשון הכתוב (בפסוק י"ט) שמצוות שכחה באה לצמצם את רגש הרכושנות (ה"שלי") בלבו של בעל השדה?
| ב. מתי ינהג כעשיר ומתי כעני |
השווה:
"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם
וַיִּפְדְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם
עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"
But thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt, and the LORD thy God redeemed thee thence; therefore I command thee to do this thing.
"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"
And thou shalt remember that thou wast a bondman in the land of Egypt; therefore I command thee to do this thing.
מלאכת מחשבת, (ר' משה חפץ):
ואח"כ כתוב "כי תבצור כרמך לא תעולל... וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה" ושמה לא כתוב: "ויפדך ה' אלוקיך משם" האמור כאן. ונראה להגיד טעם, כי אמנם איש דל ונבזה מסתמא תרע עינו באיש מך והלך כמוהו בדומה לו, כדרך כל הדומים. לא כן באיש שוע ועשיר, כי יחמול על איש נקלה ועבד לו ולא יתקוטטו יחדיו. והן עוד מלבדו ידענו, שהעבדים אינם כרגלי הבעלים, כי אמנם העבד לא ישמור שמירה מעולה כראוי כאשר יעשה אדון השדה והכרם. ועל כן הראשונים (= אדוני השדה והכרם) בעצמם ילכו בשדה ובכרם לקצור ולבצור, וגם "מלך לשדה נעבד" (קהלת ה' ח') ולא יניח עבדיו לבדם, כי המשרתים לא יתנו לב לאסוף ולכנוס עוללות הבציר למעוטם. על כן – במשפט גר ויתום וחבילת בגד אלמנה והאומללים הוסיף לומר "ויפדך ה' משם" – כלומר: אינך עוד דל ועבד כמותם והרי אתה פדוי בן חורין עשיר ורם וראוי שתרחם עליהם. ובלקיטת העוללות אמר: "כי עבד היית בארץ מצרים" לבד, כלומר: עשה גם עתה כאילו היית עבד ושמוך נוטר את הכרמים, כי היית שוכח העוללות כמשפט כל עבד, גם אתה עתה ברוך ה', צא ועשה כן!
ואח"כ כתוב "כי תבצור כרמך לא תעולל... וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה" ושמה לא כתוב: "ויפדך ה' אלוקיך משם" האמור כאן. ונראה להגיד טעם, כי אמנם איש דל ונבזה מסתמא תרע עינו באיש מך והלך כמוהו בדומה לו, כדרך כל הדומים. לא כן באיש שוע ועשיר, כי יחמול על איש נקלה ועבד לו ולא יתקוטטו יחדיו. והן עוד מלבדו ידענו, שהעבדים אינם כרגלי הבעלים, כי אמנם העבד לא ישמור שמירה מעולה כראוי כאשר יעשה אדון השדה והכרם. ועל כן הראשונים (= אדוני השדה והכרם) בעצמם ילכו בשדה ובכרם לקצור ולבצור, וגם "מלך לשדה נעבד" (קהלת ה' ח') ולא יניח עבדיו לבדם, כי המשרתים לא יתנו לב לאסוף ולכנוס עוללות הבציר למעוטם. על כן – במשפט גר ויתום וחבילת בגד אלמנה והאומללים הוסיף לומר "ויפדך ה' משם" – כלומר: אינך עוד דל ועבד כמותם והרי אתה פדוי בן חורין עשיר ורם וראוי שתרחם עליהם. ובלקיטת העוללות אמר: "כי עבד היית בארץ מצרים" לבד, כלומר: עשה גם עתה כאילו היית עבד ושמוך נוטר את הכרמים, כי היית שוכח העוללות כמשפט כל עבד, גם אתה עתה ברוך ה', צא ועשה כן!
When thou gatherest the grapes of thy vineyard, thou shalt not glean it after thee; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow. And thou shalt remember that thou wast a bondman in the land of Egypt; therefore I command thee to do this thing.
**
התוכל להסביר למה בפסוק כ"ב נאמר "בארץ מצרים" ולא כפי שנאמר בפסוק המקביל לו (י"ח) "במצרים"?
| ג. בביאור הפועל "תעולל" |
"כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ"
When thou gatherest the grapes of thy vineyard, thou shalt not glean it after thee; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow.
למה נקרא שמו "עולל"? מפני שהוא לשאר אשכולות כעולל בפני איש.
What is a "shoulder"? Growths which are joined at the stem, one next to the other [forming the wide, upper part of a cluster]. What is a "pendant"? Grapes which are joined to the stem and droop down [forming the lower, cone-shape of the cluster]. In the case of olélot, all of the leaves touch within the palm of one's hand.83Ravad takes issue with these definitions, citing the Jerusalem Talmud Péah 7:4. There is a dispute between the opinion of Rabbi Yehuda, who gives the definitions that Maimonides puts forward, and an instance cited by Rabbi Chiya who claims that a malformed grape cluster was once weighed and it came out to be an enormous amount. While this cluster was still understood to be malformed, it was clearly much too large to fit into the palm of one's hand. Rather, a third opinion was offered by Rabbi Chinena which said a malformed grape cluster was one where, when it was placed on a table, all of the grapes touched the table's surface. That is, it is not that the entire cluster be of a size as to fit into the palm of one's hand but that it lay flat in an unusual way when one would hold out one's hand horizontally. And why is the term [for a malformed grape cluster] olél [literally: infant]? Because it is [small compared] to the rest of the regular clusters the way an infant is to a person.
באור לתלמיד, ויקרא י"ט י':
ד"ה וכרמך לא תעולל: שורשו "עלל" ולא נודע על מה הוסד כוונת השורש לעניין זה... ואולי הוא עניין עלילה, פעולה אחר פעולה. ופירושו לא תעולל – לא תלקט שנית אחר אשר כבר לקטת הענבים הגדולים והטובים וכמו (שופטים כ' מ"ה) "ויעוללוהו במסילות". וכן עניינו בלשון ערבי. או עניינו גיעול ולכלוך על שם שהעוללות הם הענבים הקטנים, שאינם הטובים וכמו (איוב ט"ז ט"ו) "ועללתי בעפר קרני".
ד"ה וכרמך לא תעולל: שורשו "עלל" ולא נודע על מה הוסד כוונת השורש לעניין זה... ואולי הוא עניין עלילה, פעולה אחר פעולה. ופירושו לא תעולל – לא תלקט שנית אחר אשר כבר לקטת הענבים הגדולים והטובים וכמו (שופטים כ' מ"ה) "ויעוללוהו במסילות". וכן עניינו בלשון ערבי. או עניינו גיעול ולכלוך על שם שהעוללות הם הענבים הקטנים, שאינם הטובים וכמו (איוב ט"ז ט"ו) "ועללתי בעפר קרני".
ר' נפתלי הירץ ויזל, (ביאור לויקרא) שם:
... ויראה שמדרך הבוצר להניח העוללות, ואחר גמר הבציר ישוב לקחת העוללות, והשניה נקרא "מעולל", וזהו שכתוב (דברים כ"ד) "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך", שאם קיחת העוללות בכלל הבציר, היה אומר: "ולא תבצור עוללות כרמך". אבל בהיותו מעשה בפני עצמו לא יעול עליו לשון 'בצירה' אלא לשון "מעולל".
... ויראה שמדרך הבוצר להניח העוללות, ואחר גמר הבציר ישוב לקחת העוללות, והשניה נקרא "מעולל", וזהו שכתוב (דברים כ"ד) "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך", שאם קיחת העוללות בכלל הבציר, היה אומר: "ולא תבצור עוללות כרמך". אבל בהיותו מעשה בפני עצמו לא יעול עליו לשון 'בצירה' אלא לשון "מעולל".
1. לאיזו מן הדעות הנ"ל אפשר להביא סעד ( - לא הוכחה!) מן הפסוקים: יחזקאל י"ז ד'; י"ז כ"ב; ישעיה נ"ג ב'?
2. על פי איזה מן הפירושים הנ"ל מתפרשת הפליאה אשר בעובדיה א' ה'? (הסבר גם מהי הפליאה בפסוק הזה.)
3. מדוע מסתמך הבאור לתלמיד בפירושו הראשון על שופטים כ' מ"ה - במה פסוק זה עשוי לעזור לפירושו?
4. מהו הקושי הלשוני בפסוקנו שאותו מיישב רנה"ו (נוסף על פירוש המילה "עוללות")?
| ד. דין הנושה: "בחוץ תעמוד" |
"כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ
בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה"
When thou dost lend thy neighbour any manner of loan, thou shalt not go into his house to fetch his pledge. Thou shalt stand without, and the man to whom thou dost lend shall bring forth the pledge without unto thee.
משנה: המלוה את חברו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא ייכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר "בחוץ תעמוד".
גמרא: אמר שמואל: שליח בית דין מנתח נתוחי – אין, אבל משכוני – לא.
MISHNA: With regard to one who lends money to another and the debtor fails to repay it at the end of the term of the loan, the creditor may take collateral from him to ensure payment only by means of an agent of the court, not of his own accord. And he may not enter the debtor’s house to take his collateral, as it is stated: “When you lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to take his collateral. You shall stand outside, and the man to whom you lend shall bring forth the collateral to you outside” (Deuteronomy 24:10–11). If the debtor had two utensils of the same kind, the creditor takes one and leaves the other one in the debtor’s possession.
אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו, אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו.
רא"ש:
תימה: ואם לא ימצאו בידו היאך יכפוהו לפרוע מלוותו ואנן קיימא לן, דפריעת בעל חוב מצווה?... וראיתי מפרש: שליח בית דין מנתח נתוחי ומושכן וכופהו ליכנס לביתו ולהוציא לו העבוט החוצה אבל לא ייכנס לביתו למשכנו.
תימה: ואם לא ימצאו בידו היאך יכפוהו לפרוע מלוותו ואנן קיימא לן, דפריעת בעל חוב מצווה?... וראיתי מפרש: שליח בית דין מנתח נתוחי ומושכן וכופהו ליכנס לביתו ולהוציא לו העבוט החוצה אבל לא ייכנס לביתו למשכנו.
תא שמע: ממשמע שנאמר "בחוץ תעמוד" איני יודע, שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא, אלא מה תלמוד לומר "והאיש"? לרבות שליח בית דין.
תניא: שליח בית דין שבא למשכנו לא ייכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון, שנאמר: "בחוץ תעמד והאיש".
The Gemara suggests: Come and hear a different baraita that contradicts Shmuel: From the implication of that which is stated: “You shall stand outside,” do I not know that: “And the man to whom you lend shall bring forth outside” (Deuteronomy 24:11)? Rather, why must the verse state the inclusive phrase “And the man to whom you lend shall bring forth outside”? This serves to include the agent of the court. The Gemara comments: What, is it not that the agent of the court has the same status as the debtor himself, indicating that just as the debtor may enter his own house at any time, the court agent may act likewise?
ספרי קמ"ב:
... "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך..." יכול יכנוס בפנים? ת"ל "בחוץ תעמוד". כשהוא אומר "בחוץ תעמוד והאיש" לרבות שליח בית דין.
... "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך..." יכול יכנוס בפנים? ת"ל "בחוץ תעמוד". כשהוא אומר "בחוץ תעמוד והאיש" לרבות שליח בית דין.
"והאיש" הוא מיותר, דהיה לו לכתוב רק "אשר אתה נושה בו". ודריש בספרי, שמוסב לעיל על "בחוץ תעמד והאיש", שגם האיש הידוע, שהוא שליח בית דין, גם הוא יעמד בחוץ.
מדרך חז"ל בהמילות הבאות בטעם מפסיק לדרשם לפניהם ולאחריתם.
1. . מהו ההבדל בין המלווה ובין שליח בית דין?
2. מי הוא "והאיש" - א) לפי המדרש? ב) לפי בעלי הטעמים?
3. מה הניע את חז"ל – לדעת המלבי"ם - לדרוש את אשר דרשו?