פרשת חוקת תשכ"ז - הפטרה לשבת ראש חודש
א. שאלה כללית
מהם הרעיונות המשותפים לפרקנו ולפרק הקודם לו (ס"ה)?
ב. למבנה פרקנו
1. לפי דעת שד"ל (וכמה חוקרים מאומות העולם) פותחת בפסוק ז' נבואה חדשה, שאינה המשך לששת הפסוקים הראשונים. הסבר דעה זו.
2. יש המחלקים נבואה זו לשלושה חלקים: ז' – י"ד ט"ו – י"ז י"ח – כ"ד המסכים אתה לחלוקה זו או מציע אתה חלוקה אחרת? נמק דעתך.
ג. הדימויים בדברי הנביא
*
בפסוקים ח' – י"ב עובר הנביא מדימוי לדימוי. מה הם הדימויים השונים וכיצד הם מקושרים זה בזה?
ד. "אשביר" - לשון שבר
"הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד"
Shall I bring to the birth, and not cause to bring forth? Saith the LORD; Shall I that cause to bring forth shut the womb? Saith thy God.
אברבנאל:
לשון "שבר על שבר" (ירמיהו ד' כ'). יאמר: האני אשביר את ישראל בדלות שמתו בה ובשמרם את תורתי קיבלו צרות רבות ושבר עצום, "ולא אוליד" – ולא אחיה אותם בעת התשועה והגאולה?! באמת מן הראוי הוא שיזכו בה!
במה סוטה אברבנאל כאן מפשוטו של מקרא?
ה. "ועל ברכים תשתעשעו"
"עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ"
For thus saith the LORD: Behold, I will extend peace to her like a river. And the wealth of the nations like an overflowing stream, and ye shall suck thereof: Ye shall be borne upon the side, and shall be dandled upon the knees.
השווה לפסוקנו את הפסוק המקביל לו:
"בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה"
Lift Up thine eyes round about, and see: They all are gathered together, and come to thee; Thy sons come from far, And thy daughters are borne on the side.
הסבר מתוך הקשר פרקנו – למה הוצרך הנביא כאן לשנות בלשונו מן הנאמר שם - במה מתאימה התמונה כאן להקשר כולו?
ו. "ובירושלים תנוחמו"
"כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ"
As one whom his mother comforteth, So will I comfort you; and ye shall be comforted in Jerusalem.
הסבר, מהי משמעות הבי"ת של "בירושלים"?
ז. "המתקדשים והמטהרים"
"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אחד (אַחַת) בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'"
They that sanctify themselves and purify themselves to go unto the gardens, behind one in the midst, Eating swine’s flesh, and the detestable thing, and the mouse, Shall be consumed together, saith the LORD.
ד"ה המתקדשים: המזדמנים, אני ואתה נלך ליום פלוני לעבוד עבודה זרה פלונית.
ד"ה אל הגנות: שזורעים שם ירק ושם היו מעמידים עבודה זרה.
ד"ה אחר אחד: כמו שתרגם יונתן: "סיעא בתר סיעא", מתקדשים ומטהרין לעבוד, סיעה אחר שגמרה חברתה את עבודתה.
ד"ה בתוך: באמצע הגינה, כן היה דרכם להעמידה.
ר' יוסף קרא:
ד"ה אחר אחד בתוך: הולכים לבקש ולחפש אחר עץ אחד בתוך הגן שלא ירקב ועושין אותו לאשרה.
ד"ה המתקדשים: שיתקדשו ללכת לע"ז.
That sanctify themselves, for idolatry.
ד"ה והמטהרים: חסר תי"ו תתפעל והוא מובלע בטי"ת.
המתטהרים═המטהרים. That purify themselves. The ת of the Hithpael is compensated for by the Dagesh in ט.
ד"ה אל הגנות: כמו האשרות.
In the gardens. In the grovea.30That are prepared for idolatry; גנות is explained by אשרות, to indicate that gardens of trees are meant here, not kitchen gardens, as remarked by Rashi.
ד"ה אחר אחד: אשרה אחת וכתב אחר והנה הוא עץ, כי כל אשרה עץ, וטעם "בתוך" שהיו סובבים את האשרה מפה ומפה והנה הוא בתוך או בתוך הגן.
אחת One. The feminine form agrees with 31אשרה is feminine according to its form, but masculine according to its meaning, since every אשרה is a tree, in Hebrew, עץ, and this noun is masculine; in the phrase כל אשר העץ of the Hebrew text, the ה of אשרה has been wrongly separated from it and joined with עץ.31אשרה is feminine according to its form, but masculine according to its meaning, since every אשרה is a tree, in Hebrew, עץ, and this noun is masculine; in the phrase כל אשר העץ of the Hebrew text, the ה of אשרה has been wrongly separated from it and joined with עץ.אשרה grove, while the masculine form אחד of the Ketib refers to עץ tree; for every grove consists of trees. In the midst. They surround the tree from all sides; or it is in the midst of the garden.
רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ג:
מכלל כוונות התורה השלמה גם כן להרחיק ולמעטה בכל יכולת, שלא יכוון מהם אלא ההכרחי, וכבר ידעת שרב תאוות ההמון ושלוותם אמנם הוא בהרבות במאכל ומשתה ובמשגל וזהו המבטל לשלמות האדם האחרון, המזיק לו גם כן בשלמותו הראשון, המפסיד לרוב ענייני אנשי המדינה והנהגת הבית, כי בהמשך אחר התאוות לבד, כמו שיעשו הסכלים יבטלו התשוקות העיוניות והפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי, וירבו האנחות והדאגות, ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו, והמביא לכל זה: היות הסכל משים ההנאה לבדה תכלית מכוונת לעצמה. ולזה עשה ה' יתברך תחבולה בתתו לנו מצוות שיבטלו זה התכלית וירחיקו מחשוב בה, וימנעו מכל מה שמביא לרוב תאווה והנאה. וזה כוונה גדולה מכוונת זאת התורה... וכן מכלל כוונות התורה הרבות שיהיה אדם נשמע לחבריו ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצוותו יתברך "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו"... ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבל "ושמענו ועשינו" ונאמר בו על צד המשל (שיר השירים א') "משכני אחריך נרוצה" וכן מכוונת התורה הטהרה והקדושה, כלומר: הרחקת המשגל ולהשמר ממנו ולמעטו בכל אשר יוכל, ... וכמו שביאר גם כן שהנחת שתיית היין – קדושה, כאמרו בנזיר (במדבר ו') "קדוש יהיה"... וכמו שקראה התורה עשיית אלו המצוות "קדושה" ו"טהרה" – כן קראה העברת אלו המצוות ועשיית הדברים המגונים "טומאה", כמו שאבאר. אמנם נקוי הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים הוא גם כן מכוונות זאת התורה, אך אחר טהרת המעשים וטהרת הלב מן הדעות הטמאות והמידות המגונות. אמנם שיספיק לאדם ניקוי הנראה, ברחיצה וטהרת הבגדים בלבד; עם רוב התאווה בתענוגים והשלוה במאכלים ובמשגל הוא בתכלית הגנות. אמר ישעיה בזה (ס"ו י"ז): "המתקדשים והמטהרים על הגנות אחר אחד, אוכלי בשר החזיר וגו'". אמר שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים ואחר כך יתיחדו בחדרים בתוך בתיהם במרים וחטאתם, בהשתלחם לאכול האיסורים החזיר והשקץ והעכבר. ושמא הוא רומז באמרו "אחר אחד בתוך", להתיחד במשגל האסור. והעולה מן המאמר (= מן הפסוק בישעיהו) שנגליהם מנוקים אבל תוכם הם עם תאוותם והנאת גופם. ואין זה כוונת התורה, אבל הכוונה הראשונה למעט התאווה ולנקות הנגלה אחר ניקוי הנסתר. וכבר העיר שלמה על מי שיכוון אל רחיצת הגוף וטהרת הבגדים והמעשים מלוכלכים והמידות רעות, אמר שלמה (משלי) מדור טיהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ..."
1. מה ההבדל בין רש"י ובין ראב"ע בפירוש הביטוי "המתקדשים"? ומה קשה לשניהם בביטוי זה במקומנו?
2. למה לא פירש רש"י פועל זה (בהתפעל) ביהושע ג' ה' "ויאמר יהושע אל העם התקדשו", ולא בשמואל א' ט"ז ה' "התקדשו ובאתם אתי בזבח", ולא בישעיהו ל' "בליל התקדש חג". אבל פרשו בבמדבר י"א י"ח "התקדשו" – הזמינו עצמכם... וכן פירשו בפסוקנו.
3. מה ראה ראב"ע להוסיף בפירושו על האשרה "כי כל אשרה עץ" והלא דבר זה ידוע?
4. במה שוים שלושת הפרשנים שהבאנו לעיל בתפישתם את פסוקנו בכללו ובמה נבדל הרמב"ם מהם?
*
5. במה נבדל הרמב"ם מהם בפרשו את התפעל של "המתקדשים" "והמטהרים"?
האם הוראת ההתפעל של הפעלים בפסוקנו לדעת הרמב"ם היא כהוראתו באחד הפסוקים הבאים?
"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ"
And Joshua said unto the people: ‘Sanctify yourselves; for to-morrow the LORD will do wonders among you.’
"וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ"
And David sent messengers, and took her; and she came in to him, and he lay with her; for she had purified herself from her uncleanness, and then she returned to her house.
"וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה"
And the LORD shall bring thee back into Egypt in ships, by the way whereof I said unto thee: ‘Thou shalt see it no more again’; and there ye shall sell yourselves unto your enemies for bondmen and for bondwoman, and no man shall buy you.
"מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם"
Better is he that is lightly esteemed, and hath a servant, Than he that playeth the man of rank, and lacketh bread.
"מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב"
There is that pretendeth himself rich, yet hath nothing; There is that pretendeth himself poor, yet hath great wealth.
7. מי נראה לך מתאים יותר להקשר של פסוקנו: פירושם של שלושת הפרשנים או פירושו של הרמב"ם? נמק את דעתך!