פרשת צו תשכ"ז - תורת המנחה ותורת החטאת
עיין גם גליון צו תשי"א.
א. ההבדל בין עולה למנחה
ר' דוד הופמן, בפירושו לויקרא (בתרגום העברי עמוד 89):
הגם שקרבנו של הבל (בראשית ד' ג' – ד') העידה על דעותיו המשובחות, עם כל זה הרי אינו אלא מנחה , היינו דורון. הן אמנם הביא מצאנו ומבקרו, אבל הבקר והצאן בעלי החיים לא סמלו בשבילו את חיי עצמו כמשועבדים לבורא יתברך ותלויים בחטאו, אלא היוו רק חלק מקנינו, בהקבלה לקרבנו של קין, שהביא מפרי אדמתו. נח, שראה בעיניו את חורבנו של עולם מלא שכוח אלוקים ואת הצלת נפשו ע"י נס מן השמים, היה הראשון שהכיר שכל חייו מתנת אלוקים הם מתקיימים ברצון הבורא ונתן ביטוי לחויה זו ע"י קרבן בהמה, קרבן עולה. הדם הנזרק על המזבח כנפש החי סימל את נפש האדם ואת חיי האדם. וע"י הבאת קרבנו ניתן ביטוי להרגשת נח, שלא רק קניניו הם ברשות הבורא אלא כל כולו, נפשו ובשרו נתונים למי "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש".
*
1. מהו ההבדל בין עולה למנחה לפי דעתו?
**
2. עיין רש"י ב' א' ד"ה ונפש. העומדים דבריו בניגוד לדברי ר' דוד הופמן או לא?
3. התוכל לתת טעם אחר, למה הביא הבל מנחה ונח עולה?
ב. שאלות בדברי ראב"ע
*
ד"ה הקרב אותה: שם הפועל, וטעם: הקרב יקריבו אותה בני אהרן וטעמו אחד מבני אהרן על כן "והרים ממנו", והוסיפה זאת הפרשה על הכתובה בפרשת ויקרא.
*
This passage supplements what was written in the parasha of Vayyiqra [2:1]. to offer This word is in the infinitive form, and here means shall offer the sons of Aaron any one of them, hence Scripture uses the singular he will scoop up.
*
א. מהם הקשיים שמיישב הראב"ע בפירושו?
ב. היכן מצינו בתורה שם הפועל בהוראה זו?
ד"ה מצות תאכל במקום קדוש: והנה שתים מצוות וכל זכר שלישית.
It must be eaten as maṣṣot in a holy place Thus there are two commandments; and “Every male…” [:11] is a third.
הסבר מהן השתים ומהי השלישית?
**
3. פסוק י'
ד"ה כחטאת ראשם: כן המנחה.
מה קשה לו, מה תיקן בדבריו?
ג. בביאור "כל אשר יגע בהם יקדש"
"כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ"
Every male among the children of Aaron may eat of it, as a due for ever throughout your generations, from the offerings of the LORD made by fire; whatsoever toucheth them shall be holy.
ד"ה כל אשר יגע: קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה.
כל אשר ‎'יגע וגו‎‎‏ WHATEVER TOUCHETH THEM — i. e. sacrifices holy in a minor degree or non-consecrated flesh (חולין) which touch it (the meal-offering) and absorb anything of it (Sifra, Tzav, Chapter 3 6; Zevachim 97b),
ד"ה יקדש: להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה.
יקדש SHALL BECOME HOLY so as to be exactly like it (the מנחה) — that if it (the meal-offering) has become disqualified (as when e. g. it was not offered as such, לשמה), they (the holy things touching it) shall also become similarly disqualified, and if it is fit for eating they must be eaten only under the same stringency as the meal-offering (i.e., they must be eaten in a holy place (v. 9) and by males only; v. 11, etc.) (Sifra, Tzav, Chapter 3 6; Zevachim 97b).
ד"ה כל אשר יגע: במנחה ובחטאת ובאשם הוא קודש לה'.
whatever touches either the meal-offering, or the sin-offering, or the guilt-offering, will be holy to God.
ד"ה יקדש: קודם הנגיעה יהיה טהור.
יקדש. Assuming that the substance (or the person) had been ritually pure prior to touching these parts of the sacrifice it now becomes sanctified, i.e. out of bounds, forbidden. Compare author’s comment on parallel verses as Exodus 29,37 as well as Leviticus 11,8.
והשוה דבריו של הרשב"ם, שמות ל' כ"ט:
ד"ה כל הנוגע בהם יקדש: ויטהר תחילה קודם שיגע בהם לאחר שנמשחו.
כל הגוגע בהם יקדש, he must first purify himself as otherwise he would not become consecrated by touching people or utensils who have been anointed with these oils.
והשוה דבריו לויקרא י"א ח':
ד"ה ובנבלתם לא תגעו: בשעה שאתם צריכים ליגע בקודש או לאכול קודש כדכתיב (ויקרא ו' י"א) "כל הנוגע בהם יקדש" – יקדש את עצמו. גם בכלי שרת (שמות ל' כ"ט) גם במזבח (שמות כ"ט ל"ז) גם בבשר חטאת (ויקרא ו' כ') בכולם כתב "כל הנוגע בם יקדש" – יקדש ויטהר תחילה, שאם נגע בנבלה או בשאר טומאות הכתובות בתורה יקדש ויטהר, ויטבול תחילה קודם נגיעתו בקודש.
1. מה ההבדל בין רשב"ם לשני הפרשנים האחרים שהבאנו לעיל?
*
2. לדעת רוב הפרשנים לא כיון הרשב"ם כאן לפשוטו של מקרא. ר' נפתלי הרץ ויזל מוכיח מלשון הכתוב שאין פירושו פשט ומסתמך על הפסוקים ויקרא כ"ב ד', במדבר י"ט י"ב; וכן על שמות י"ט י"ב, ויקרא כ' ז'. מה היא ההוכחה הלשונית נגד פירושו של הרשב"ם?
ד. בטעם דין מנחת כהן
"וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל"
And every meal-offering of the priest shall be wholly made to smoke; it shall not be eaten.
התוכל למצוא – מהו טעם מצוה זו?
ה. מדוע תלה מקום העולה במקום החטאת
"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת"
Speak unto Aaron and to his sons, saying: This is the law of the sin-offering: in the place where the burnt-offering is killed shall the sin-offering be killed before the LORD; it is most holy.
והקשו המפרשים:
למה לא אמר הכתוב בקיצור: בצפון המזבח תשחט החטאת, ומה ראה לתלות את מקום החטאת במקום העולה?
בעל העמק דבר, מתרץ קושיה זו בהביאו דברי הירושלמי יבמות ח' הלכה ג'.
ר' לוי בשם ר' שמעון בן לקיש: "במקום אשר תשחט החטאת לפני ה'" – שלא לפרסם החטאים.
(ופירש פני משה: שלא יבינו הרואים שהוא חטאת ויתבייש).
היכן מצינו עוד בתורה, שפרטי הדין נקבעו בהתחשב ברגשות החוטא וכדי שלא לביישו?
ו. בליעה בקודשים
"כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ"
Every male among the children of Aaron may eat of it, as a due for ever throughout your generations, from the offerings of the LORD made by fire; whatsoever toucheth them shall be holy.
"כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ..."
Whatsoever shall touch the flesh thereof shall be holy; and when there is sprinkled of the blood thereof upon any garment, thou shalt wash that whereon it was sprinkled in a holy place.
"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם"
But the earthen vessel wherein it is sodden shall be broken; and if it be sodden in a brazen vessel, it shall be scoured, and rinsed in water.
רש"י,
ד"ה כל אשר יגע בבשרה: כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה.
כל אשר יגע בבשרה WHATSOEVER SHALL TOUCH THE FLESH THEREOF [SHALL BECOME HOLY] — any article of food that shall touch it and absorb anything of it (cf. Sifra, Tzav, Section 4 5; Zevachim 97a and Rashi on v. 11),
פסוק כ':
ד"ה יקדש: להיות כמוה...
ד"ה ישבר: לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים.
ישבר [BUT AN EARTHEN VESSEL WHEREIN IT IS SODDEN] SHALL BE BROKEN — because the substance absorbed in it becomes what is known as נותר (the technical term for any portion of a sacrifice not eaten by the time prescribed for this) (cf. Avodah Zarah 76a). That, too, is the regulation applicable to all sacrifices (i. e. that an earthen vessel wherein they have been cooked must be broken).
ד"ה ומורק ושוטף: לפלוט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן, שאינו יוצא מידיו דפיו לעולם.
ומרק ושטף [AND IF IT BE SODDEN IN A COPPER POT] IT SHALL BE BOTH SCOURED AND RINSED [IN WATER] — in order that it should give out what it has absorbed: but as far as an earthen vessel is concerned Scripture teaches you that it can never get rid of its taint (lit., can never leave the grasp which its taint has on it) (Avodah Zarah 34a; Pesachim 30b).
(שים לב: הגירסא בגמרא עבודה זרה ל"ד: שאינו יוצא מידי דופנו.
הגירסא בגמרא פסחים ל': שאינו יוצא מידי דופיו)
אחר שאמר רש"י 'הוא הדין לכל הקדשים' הדבר צריך ביאור: למה כתבה התורה דין זה דוקא גבי חטאת? (והוא מישב קושיתו:) וכפי הפשט נוכל לומר, לפי שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדפנו לעולם, הייתי אומר: דוקא בקדשים קלים הנאכלים לשני ימים ולילה, שהמאכל מתעכב בקדירה זמן רב, על כן הוא בולע כל כך הרבה, עד שאינו יוצאו מדפנו לעולם, אבל קדשי קדשים הנאכלים ליום אחד ולילה אחד בלבד, אמרתי שבזמן מועט כזה אינו בולע כל כך הרבה ויש תקנה אף לכלי חרש בשטיפה, לפיכך בא דין זה דוקא בחטאת.*
א. מהי חולשת תירוץ זה?
**
ב. התוכל לישב קושיה זו בישוב פשוט ומתקבל על הדעת?
2. השוה לפסוקנו את שאלת הנביא חגי את הכהנים (ב' י"א – י"ד). האם לפי פשוטם של פסוקים השיבו הכהנים שם בתורה או לא?
*ונותן עוד טעם אחר:
ועל צד הרמז קרוב לשמוע שטהרת הכלים יש להם דמיון טהרת החוטא המקריב חטאת, כי כמו שהכלים יש מהם שבולעים הרבה מן האיסור ולא יוכל לצאת ע"י שטיפה ואין להם תקנה אלא בשבירה, ויש מהם שאינם בולעים הרבה מן האיסור ויש להם תקנה בשטיפה, כך יש לך אדם חוטא שבולע הרבה מן האיסור וקשה לו לעזוב ההרגל ואין לך אדם שאינו בולע הרבה, ויש לו תקנה בכל דבר.
An earthenware vessel … must be broken. The means of purifying vessels parallels the way of repentance. Earthenware vessels which have absorbed a lot of prohibited food cannot be purified through water and must be broken, but metal vessels that absorbed only a little can be purified with water. In the same way, some people have become habitual in transgressing and can be purified only by breaking their heart. Others, however, transgressed only a little and need only a slight rectification. Today, when we have no Beis HaMikdash, the way for the unlearned masses to achieve rectification is through breaking their heart, the vessel in which they ‘cooked up’ the sin. For the Torah scholar, though, rectification for any sin can be achieved through Torah study.